קו צינור אילת אשקלון
קו צינור אילת-אשקלון (ר"ת: קצא"א ; המכונה גם קו צינור טרנס-ישראלי, באנגלית: Trans-Israel pipeline) הוא קו צינורות להעברת נפט גולמי מנמל אילת שבים סוף למזח באשקלון שבים התיכון, בכך משמש הצינור גשר יבשתי בין הימים הללו תוך עקיפת תעלת סואץ. הקו מוכר גם כקצ"א (קו צינור אילת) וכן כחברת קו צינור אילת בע"מ.
כיום, על פי פרסומי החברה המתפעלת את הקו, הקו כולל צינור נפט בקוטר 42 אינץ' ובאורך 254 קילומטר. בנוסף החברה מתפעלת צינורות להעברת דלק ממסוף הדלק באשקלון לבתי הזיקוק בחיפה ואשדוד.
עבור ישראל נחשב קצא"א למתקן אסטרטגי ראשון במעלה בשל מרכזיותו במשק האנרגיה הישראלי והיותו מאגר דלק לשעת חירום. בשנים האחרונות מסוף הנפט של אשקלון נמצא תחת איום מתמיד של רקטות קסאם הנורות מרצועת עזה.
החברה שותפה ביוזמת "דוראד" להקמת תחנת כוח פרטית באתר קצא"א שבאשקלון. החברה נמצאת בבעלות משותפת של חברות דלק ישראליות, ממשלת ישראל וממשלת איראן. מאז ההפיכה באיראן בסוף שנות ה־70 מתנהלת בוררות ארוכה בין ממשלת איראן והשותפים הישראלים.
| קו צינור אילת-אשקלון | |
|---|---|
 מפת צינור אילת-אשקלון |
|
| סוג | צינור נפט |
| מדינות | ישראל |
| מוצא | אילת |
| יעד | אשקלון |
| עובר דרך | באר שבע |
| מפעיל | חברת קצא"א בע"מ |
| אורך | 254 ק"מ |
| קוטר | 42 אינץ' |
| קיבולת מקסימלית | 1.2 מיליון חביות נפט ביום |
| כיוון זרימה | דו-כיווני |
| שנת הפעלה | 1959 |
תוכן עניינים |
היסטוריה[עריכה]
מאז הקמתה סבלה ישראל ממחסור בדלק, ומאי נכונות של מדינות רבות למכור לה נפט גולמי ותוצריו. לאחר הרעת הקשרים עם ברית המועצות בעקבות מלחמת סיני (1956) פנתה ישראל לאיראן לקניית דלק. כבר למחרת פרוץ מלחמת סיני ביקש לוי אשכול לתכנן צינור נפט מאילת צפונה[1].
בשנת 1957 נבנתה התשתית הבסיסית: נבנו 3 מכלים באילת ו-3 מכלים בבאר שבע, והונח צינור בקוטר 8 אינץ' בין אילת ובאר שבע. מבאר שבע הועבר הדלק לחיפה באמצעות רכבת. בהמשך הונח צינור בקוטר 16 אינץ' מבאר שבע לאשדוד. מאשדוד הועבר הדלק לחיפה באמצעות אוניות.
בחודשים שבהם שלטה ישראל בחצי האי סיני לאחר המלחמה, החרימה ישראל משאבות וצינורות מהם נבנה קו צינור נפט מאילת לחיפה, צינור זה בקוטר 16 אינץ' המשמש היום להעברת דלק מזוקק, שימש להעברת דלק מאיראן לאירופה, הקו הופעל על ידי חברת "פימרקו" הרשומה בנסיכות ליכטנשטיין החל משנת 1959.
בשנת 1965 ביקשה ישראל להרחיב את השותפות ולהגדיל את קוטר צינור הנפט, לאחר משא ומתן שיזמה שרת החוץ, גולדה מאיר וניהל פליקס שנער הישראלי ומנוצ'הר אקבאל נשיא חברת הנפט הלאומית של איראן NIOC, הוחלט בין הצדדים להקים שותפות שווה בין ממשלת ישראל וחברות הדלק שבבעלותה פז, סונול ודלק (כל הגורמים הישראלים אוחדו במסגרת "חברת קצא"א" בע"מ) ובין חברת הנפט הלאומית של איראן. השותפות Trans Asiatic Oil נרשמה בשווייץ על מנת שלא להביך את איראן בעיני העולם המוסלמי שזה עתה הובס על ידי ישראל במלחמת ששת הימים. לאחר שהושגה הלוואה מדויטשה בנק הגרמני בסך 22 מיליון דולר נחתמה העסקה בטהראן ב-1968, על פי החוזה אורך השותפות 49 שנה.
הנחת הקו הוטלה על חברת מקורות והעבודה בהנחתו ארכה 18 חודשים.[2] בדצמבר 1969 נסתיימה בניית קצא"א וכן נמלי הדלק באילת ובאשקלון והחל השימוש בקו להזרמת נפט איראני לאירופה. בשנים אלו הייתה חשיבותו רבה בגלל חסימתה של תעלת סואץ עקב מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה. בשנת 1970, שנת השיא של הצינור הוזרמו בו 10 מיליון טונות נפט.
לאחר המהפכה האיראנית והדחת השאה בשנת 1978 נותקו היחסים הדיפלומטיים והכלכליים בין מדינת ישראל והרפובליקה האסלאמית של איראן. בשנת 1985 הגישה חברת הנפט הלאומית של איראן תביעת ענק נגד מדינת ישראל וחברת הדלק החברות בשותפות לפיצוי על הכספים שהשקיעה איראן בקו. התביעה נגררה בבתי המשפט ובבוררויות באירופה למשך שנים רבות, בשנת 2004 חויבו חברות הדלק הישראליות פז, סונול ודלק לשלם פיצויים לחברת הדלק האיראנית, אך התהליך עדיין נמצא בבירורים משפטיים. הסוגיות המשפטיות האופפות את קצא"א הן חלק מן הסיבה לסודיות המופלגת בה מתייחסת המדינה לקו.
נתונים טכניים על מתקנים בבעלות חברת קצא"א בע"מ[עריכה]
- קו צינור אילת אשקלון המרכזי הוא בקוטר 42 אינץ' ובאורך 254 קילומטר, לאורך הקו שלוש תחנות דחף להעברת נפט גולמי מים סוף לים התיכון בעלות יכולת פוטנציאלית להעברת 60 מיליוני טונות נפט גולמי בשנה ושתי תחנות דחף בשיטת "זרימה הפוכה" להעברת נפט מהים התיכון לים סוף ביכולת של 20 מיליוני טונות בשנה. שיטת "הזרימה ההפוכה" משמשת להובלת דלק מרוסיה והקווקז לשווקים המתעוררים של מזרח אסיה. לחברה מספר מכלי דלק באילת המשמשים לאחסון דלק זה.
- קו אשקלון- חיפה (בית הזיקוק) בקוטר 16-18 אינץ' באורך 197 קילומטר יכול להעביר 5.5 מיליון טון דלק גולמי בשנה.
- קו אשקלון- אשדוד (בית הזיקוק) בקוטר 16-18 אינץ' באורך 36 קילומטר יכול להעביר 7 מיליון טון דלק גולמי בשנה.
- קו אילת – חיפה הישן בקוטר 16 אינץ' שימש בעבר להעברת דלק גולמי וכיום משמש להעברת דלק מזוקק כגון בנזין, סולר ודלק סילוני מן הים התיכון לים סוף ובחזרה.
- נמל הנפט באילת- מכיל שני מזחים,
- נמל הנפט באשקלון, בגלל חוסר מקום ובעיות ביטחוניות הנוצרות כתוצאה מקרבת הנמל לרצועת עזה עוגנות מכליות הדלק והגז במרחק מה מן החוף במיקשרים ולא במזחים.
- מיקשר תזקיקים (בנזין, סולר, דלק סילוני)
- מיקשר מזוט
- מיקשר גז פחמימני מעובה (גז בישול)
- מיקשרים לנפט גולמי
- מזח פחם, מיועד לפריקת פחם לתחנת הכוח באשקלון
- מכלי אכסון אשקלון: כולל 22 מכלים בנפח 1.5 מיליון טון, המכליות מוזנות מקצא"א ומנמל אשקלון ומזרים דלק גולמי לבתי הזיקוק או לנמל אשקלון.
- מכלי אכסון חוף אילת: בעל נפח 160 אלף מטרים מעוקבים קולט ומטעין נפט גולמי מנמל אילת. מזרים דלק לאתר רמת יותם.
- אתר רמת יותם (מספר קילומטרים מערבית לאילת)- כולל 16 מכלי אכסון בנפח כולל של 1.2 מיליון מטרים מעוקבים.
דוראד אנרגיה[עריכה]
חברה בה שותפים קצא"א (דרך חברת הבת שתא"א), אורי דורי, אדלטק וזורלו (קונצרן טורקי) מקימה באשקלון, על אדמות המוחכרות לקצא"א, תחנת כוח פרטית בהספק של כ-800 מגה וואט שתופעל בעיקר על גז טבעי.
לקריאה נוספת[עריכה]
- Uri Bialer, Fuel Bridge across the Middle East— Israel, Iran, and the Eilat-Ashkelon Oil Pipeline, Israel Studies, נובמבר 2007.
קישורים חיצוניים[עריכה]
- חברת קצא"א בע"מ, אתר החברה
- מפת הצינורות של קצא"א, אתר החברה
- חברת דוראד אנרגיה בע"מ, אתר החברה
- יוסי מלמן, הנפט איראני, הבנקאי נאצי - הצינור ישראלי, באתר הארץ, 11.10.2007
- יוסי מלמן, כך הפסדנו לאיראנים, באתר הארץ, 06.12.2006
- שאול אמסטרדמסקי וליאור גוטמן, הקו שמחבר בין דוד שרן לבוררות מול האיראנים, באתר כלכליסט, 8 בינואר 2013
הערות שוליים[עריכה]
- ^ משולם עד, מתי החלו בתכנון קו הדלק מאילת, דבר, 25 באוגוסט 1960
- ^ 40 שנה להנחת קו צינור אילת-אשקלון (קצא"א), אתר חברת מקורות
