קזבלן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוסף ידין ב"קזבלן", 1954
קזבלן – המחזמר, 1966

קזבלן הוא מחזה מצליח מאת יגאל מוסינזון משנת 1954. המחזה היה גם למחזמר (1966), וכן עובד לסרט קולנוע יווני נשכח (1964) ולסרט קולנוע ישראלי מצליח באותו השם (1973).

המחזה נוגע במספר סוגיות הקשורות לחברה הישראלית, בהן השסע העדתי בישראל, יחסי אשכנזיםמזרחים, נישואים בין-עדתיים ועוד. במרכז הסיפור - המציג את חייהם של תושבי שיכון רעוע ביפו באזור השטח הגדול - ניצב קזבלן, עולה ממרוקו המנהיג חבורת בריונים יפואית. קזבלן מאוהב בבתו של ראש השיכון, עולה מפולין, אך האחרון אינו מסכים שבתו תתראה עם קזבלן ותנהל איתו קשר רומנטי, בגלל המוניטין של קזבלן כפושע חסר תרבות. במהלך העלילה מואשם קזבלן בגניבה ומשם והלאה העלילה מתרכזת במאבקו להוכיח את חפותו.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשיכון רעוע ביפו גרים ביחד עולים חדשים וותיקים – חלקם מאירופה וחלקם מארצות המזרח. בשיכון גר יוסף סימן-טוב, המכונה בפי כל "קזבלן" (או בקיצור: קָזָה). קזבלן עלה לישראל ממרוקו כילד וגיבש סביבו חבורת בריונים, המציקה לתושבי יפו בכלל ולתושבי השיכון בפרט. קזבלן ממורמר דרך קבע ומרגיש מקופח, מכיוון שחבריו לשעבר מהצבא, שאיתם נלחם כתף אל כתף במלחמה, שבה קיבל צל"ש על גבורתו בקרב, זנחו אותו.

קזבלן מתאהב ברחל, בתו של מר פלדמן הפולני, מראשי השיכון היפואי. עוד אדם המתאהב בה הוא יאנוש, עולה מהונגריה, סנדלר ותושב השיכון. יאנוש, שאינו מסתדר עם קזבלן, גונב מביתו של מר פלדמן כסף, מגבית שנאספה מתושבי השיכון, ומפליל את קזבלן במעשה. לבסוף, אחרי מפגש טעון בבית הכלא עם מפקדו לשעבר בצבא, משתחרר קזבלן ומוכיח את אשמתו של יאנוש. בעקבות זאת, אהבתו של קזבלן לרחל זוכה בברכת הוריה, וקזבלן, שקודם היה שנוא נפשם של תושבי השיכון, הופך לגיבור המקום.

העלילה מול המציאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ותיקי חטיבת גבעתי ממלחמת העצמאות טוענים כי דמותו של קזבלן מבוססת על משה מולכו, אותו הם מתארים כלוחם אמיץ ללא חת, ללא השכלה ובעל נטייה להסתבך בפלילים. לטענתם הכיר מוסינזון, שהיה קצין החינוך של גדוד 54, את מולכו. לעומתם טוענת חנה, אלמנתו של מוסינזון, כי בעלה טען לא פעם שקזבלן הוא פרי דמיונו בלבד.‏[1][2] על פי עיתון "העולם הזה", קזבלן האמיתי שעל דמותו התבסס המחזמר היה חיים דהאן, עבריין יפואי, שהיה מוכר בכינוי "חיים הגדול" ועבר לאילת, שם אסף סבי‏‏בו חבורת עבריינים.‏[3]

המחזה והמחזמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוסינזון כתב את המחזה לבקשת ארגון תל"ם (תיאטרון למעברות), שרצו מחזה שיפנה לעולים החדשים. ב־11 בספטמבר 1954 הועלה "קזבלן" כהצגה בתיאטרון הקאמרי בבימויו של שמואל בונים ובכיכובם של יוסף ידין וחיה הררית. הפקה זו הועלתה למעלה מ-200 פעמים.

בשנת 1966 הפך המחזה למחזמר, בעיבודם של מוסינזון ויואל זילברג. נוספו לו שירים שנכתבו על ידי עמוס אטינגר, דן אלמגור וחיים חפר, והולחנו על ידי דובי זלצר. כמו כן, הסיפור רוכך וקזבלן - שהואשם בגרסה המקורית ברצח - הואשם בגרסת המחזמר בגניבה בלבד. את המחזמר הפיק גיורא גודיק (שהפיק באותה תקופה גם מחזות זמר אחרים, כ"איי לייק מייק" ו"גבירתי הנאווה") וביים יואל זילברג. המחזמר הוצג 606 פעמים באולם בן 1200 מקומות במתחם קולנוע אלהמברה ביפו[4]. בתפקיד הראשי, כקזבלן, הופיע יהורם גאון שהפך למזוהה ביותר עם התפקיד. חלק משירי המחזמר והסרט הפכו ללהיטים ידועים בביצועו של גאון, בהם השיר המרכזי "כל הכבוד" הממחיש את מעמדו של קזבלן בקרב הבריונים ביפו, והשיר "יש מקום" - שיר סולו של גאון - המספר על געגועיו של קזבלן למולדתו, מרוקו.

בשנת 1989 נעשה ניסיון נוסף להעלות את קזבלן בחזרה אל הבמות בישראל, כאשר על ההפקה היה חתום מיקי פלד וחברת "חמש חמש הפקות". בין משתתפיו היו יהורם גאון כקזבלן, דינה גולן בתור רוזה. עוד השתתפו: אריק לביא, דני שטג, רחל אטאס ואריה אליאס. המחזמר זכה אמנם להצלחה בקופות, אך ההפקה נקלעה לחובות כבדים, וירדה מהבמות לאחר 100 פעמים. גאון שהיה גם מפיק המחזמר נקלע לחובות כבדים שאותם הצליח להחזיר רק לאחר מספר שנים. להצגה יצאו מספר תקליטי שדרים אך אלבום מסחרי לא הופק.

ב-21 בנובמבר 2012 העלה הקאמרי הפקה חדשה של המחזמר בבימויו של צדי צרפתי, כשאת קזבלן מגלם עמוס תמם, ולצידו איציק כהן, שלמה וישינסקי, תמר שם אור, מיי פיינגולד ועוד‏[5].

העלאת המחזה בתיאטרון הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

1. תיאטרון הקאמרי, הצגת בכורה: 11 בספטמבר 1954

2. תיאטרון גיורא גודיק, הצגת בכורה: 10 בדצמבר 1966

3. 1989.

4. תיאטרון הקאמרי, הצגת בכורה: 21 בנובמבר 2012

עיבודים קולנועיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט היווני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1964 עלה לאקרנים סרט קולנוע דובר אנגלית בשם "קזבלן". את הסרט, שצולם ביוון, כתב אלכס מיימון (על פי המחזה של מוסינזון) וביים לארי פריש. את קזבלן גילם ניקוס קורקולוס ואת רחל קסניה קלוגרופולו. בישראל הוקרן הסרט עם סיווג "רק למבוגרים" וזכה לביקורות קטלניות. גם בעולם התקבל הסרט בביקורות צוננות.

יהורם גאון כקזבלן, מתוך הסרט, 1973

הסרט הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קזבלן (סרט)

בשנת 1973 הפך "קזבלן" לסרט קולנוע בבימויו של מנחם גולן, שכתב את התסריט יחד עם חיים חפר. כמו במחזמר, גם בסרט מכבב יהורם גאון. לצידו שיחקו גם אפרת לביא, יוסי גרבר, מנחם עיני, אריה מוסקונה, יהודה אפרוני, חיים בנאי, יעקב בן-סירא, אתי גרוטס, מישא אשרוב, עמוס טל שיר, מוצי אביב, ג'טה לוקה, אברהם רונאי ואריה אליאס.

בעוד שעלילת המחזה "קזבלן" מתרחשת ב"שטח הגדול" (כיום גן הפסגה), הרי שבשנות ה-70 לא נותר כמעט שריד ממקום ההתרחשות המקורית, והסרט צולם בשכונת מנשייה הסמוכה, שעמדה באותה עת בפני הריסה.

עם כ-1,222,500 כרטיסים שנמכרו (בעוד אוכלוסיית ישראל היהודית באותה תקופה עמדה על כ-2,845,000), "קזבלן" הוא הסרט השני הנצפה ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי; רק "אסקימו לימון" (הראשון), שמכר כ-1,350,000 כרטיסים, עולה עליו.‏[6]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דן אוריין, 'לידת הסטריאוטיפ המרוקאי בתיאטרון הישראלי (עיון מחודש ב"קזבלן", 1954)', במה 159–160 (תשס"א), 48–66.
  • בתיה אפלפלד, '"קזבלן ממשיך לחיות", על שובו של המודחק במחזה קזבלן', תיאטרון 34 (2012), 8–20.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ניר מןאתה ראשון, יה מולכו!, באתר הארץ, 9 במאי 2008
  2. ^ ניר מןכולם חשבו שהוא מת עני וגלמוד, אבל הלוחם האגדי, משה מולכו חי 10 שנים נוספות, באתר הארץ, 13 במרץ 2009
  3. ^ קזבלן האמיתי: חיים דהאן, 2 בדצמבר 2008‏
  4. ^ ראיון עם דובי זלצר באתר תיאטרון הקאמרי
  5. ^ מרב יודילוביץ'המחזמר "קזבלן" חוזר לבמה: לא רק נוסטלגיה, באתר ynet‏, 18 באוקטובר 2012
  6. ^ נורית גרץ, סיפור מהסרטים: סיפורת ישראלית ועיבודיה לקולנוע, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, תשנ"ג 1993, עמ' 55.