קזבלן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוסף ידין ב"קזבלן", 1954
קזבלן – המחזמר, 1966
יהורם גאון כקזבלן, מתוך הסרט, 1973

קזבלן הוא שמם של מחזה מצליח מאת יגאל מוסינזון משנת 1954, סרט קולנוע יווני נשכח משנת 1964, מחזמר משנת 1966 וסרט קולנוע ישראלי מצליח מ-1973.

הסרט והמחזמר נוגעים במספר סוגיות הקשורות לחברה הישראלית, בהן יחסי אשכנזים ומזרחים, נישואים בין-עדתיים ועוד. במרכז הסיפור, המציג את חייהם של תושבי שיכון רעוע ביפו באזור השטח הגדול, ניצב קזבלן, עולה ממרוקו המנהיג חבורת בריונים יפואית. קזבלן מאוהב בבתו של ראש השיכון, עולה מפולין, אך האחרון אינו מסכים שבתו תתראה עם קזבלן ותנהל איתו קשר רומנטי, בגלל המוניטין של קזבלן כפושע חסר תרבות. במהלך העלילה מואשם קזבלן בגניבה ומשם והלאה העלילה מתרכזת במאבקו להוכיח את חפותו.

המחזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוסינזון כתב את המחזה לבקשת ארגון תל"ם (תרבות למעברות), שרצו מחזה שיפנה לעולים החדשים. ב־17 בספטמבר 1954 הועלה "קזבלן" כמחזה בתיאטרון הקאמרי בכיכובם של יוסף ידין וחיה הררית. בשנת 1966 התווספו למחזה שירים, שנכתבו על ידי עמוס אטינגר, דן אלמגור וחיים חפר, והולחנו על ידי דובי זלצר, והוא הפך למחזמר. כמו כן, הסיפור רוכך וקזבלן שהואשם בגרסה המקורית ברצח, הואשם בגרסת המחזמר בגניבה בלבד. את המחזמר הפיק גיורא גודיק, שהפיק באותה תקופה גם מחזות זמר אחרים, כ"איי לייק מייק" ו"גבירתי הנאווה", וביים יואל זילברג. המחזמר הוצג 606 פעמים באולם בן 1200 מקומות במתחם קולנוע אלהמברה ביפו[1]. בתפקיד הראשי, כקזבלן, הופיע יהורם גאון, שהפך למזוהה ביותר עם התפקיד. חלק משירי המחזמר והסרט הפכו ללהיטים ידועים בביצועו של גאון, בהם השיר המרכזי, "כל הכבוד", הממחיש את מעמדו של קזבלן בקרב הבריונים ביפו, והשיר "יש מקום", שיר סולו של גאון, המספר על געגועיו של קזבלן למולדתו, מרוקו.

בשנת 1989 נעשה ניסיון נוסף להעלות את קזבלן בחזרה אל הבמות בישראל, כאשר על ההפקה היה חתום מיקי פלד ובין משתתפיו היו יהורם גאון כקזבלן, אריק לביא ודינה גולן בתור רוזה. ההצגה נכשלה מסחרית וירדה מהבמות. להצגה יצאו מספר תקליטי שדרים אך אלבום מסחרי לא הופק.

ב-21 בנובמבר 2012 העלה הקאמרי הפקה חדשה של המחזמר בבימויו של צדי צרפתי, כשאת קזבלן מגלם עמוס תמם, ולצידו איציק כהן, שלמה וישינסקי, תמר שם אור, מיי פיינגולד ועוד[2].

הסרט היווני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1964 ביים לארי פריש ביוון סרט קולנוע דובר אנגלית בשם "קזבלן" המבוסס על המחזה של מוסינזון. את התסריט כתב אלכס מיימון, בתפקיד קזבלן: ניקוס קורקולוס, בתפקיד רחל: קסניה קלוגרופולו. בארץ הוקרן הסרט עם סיווג "רק למבוגרים" וזכה לביקורות קטלניות. בעולם התקבל הסרט גם כן בביקורות צוננות.

הסרט הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1973 הפך "קזבלן" לסרט קולנוע, גם הוא בכיכובו של יהורם גאון. בסרט שיחקו גם אפרת לביא, יוסי גרבר, מנחם עיני, אריה מוסקונה, יהודה אפרוני, חיים בנאי, יעקב בן-סירא, אתי גרוטס, מישא אשרוב, עמוס טל שיר, מוצי אביב, ג'טה לוקה, אברהם רונאי ואריה אליאס. במאי הסרט היה מנחם גולן, שכתב את התסריט יחד עם חיים חפר. בעוד שעלילת המחזה "קזבלן" מתרחשת ב"שטח הגדול" (כיום "גן הפסגה"), הרי שבשנות ה-70 לא נותר כמעט שריד ממקום ההתרחשות המקורית, והסרט צולם בשכונת מנשייה הסמוכה, שעמדה באותה עת בפני הריסה.

עם כ-1,222,500 כרטיסים שנמכרו (בעוד אוכלוסיית ישראל היהודית באותה תקופה עמדה על כ- 2,845,000), "קזבלן" הוא הסרט השני הנצפה ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי; רק אסקימו לימון 1, שמכר כ-1,350,000, עולה עליו.‏[3]

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשיכון רעוע ביפו גרים ביחד עולים חדשים וותיקים – חלקם מאירופה וחלקם מארצות המזרח. בשיכון גר יוסף סימן-טוב, המכונה בפי כל "קזבלן" (או בקיצור: קזה). קזבלן עלה לישראל ממרוקו כילד וגיבש סביבו חבורת בריונים, המציקה לתושבי יפו בכלל ולתושבי השיכון בפרט. קזבלן ממורמר דרך קבע ומרגיש מקופח, מכיוון שחבריו לשעבר מהצבא, שאיתם נלחם כתף אל כתף במלחמה, שבה קיבל צל"ש על גבורתו בקרב, זנחו אותו.

קזבלן מתאהב ברחל, בתו של מר פלדמן הפולני, מראשי השיכון היפואי. עוד אדם המתאהב בה הוא יאנוש, עולה מהונגריה, סנדלר ותושב השיכון. יאנוש, שאינו מסתדר עם קזבלן, גונב מביתו של מר פלדמן כסף, מגבית שנאספה מתושבי השיכון, ומפליל את קזבלן במעשה. לבסוף, אחרי מפגש טעון בבית הכלא עם מפקדו לשעבר בצבא, משתחרר קזבלן ומוכיח את אשמתו של יאנוש. בעקבות זאת, אהבתו של קזבלן לרחל זוכה בברכת הוריה, וקזבלן, שקודם היה שנוא נפשם של תושבי השיכון, הופך לגיבור המקום.

העלילה מול המציאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ותיקי חטיבת גבעתי ממלחמת העצמאות טוענים כי דמותו של קזבלן מבוססת על משה מולכו, אותו הם מתארים כלוחם אמיץ ללא חת, ללא השכלה ובעל נטייה להסתבך בפלילים. לטענתם הכיר מוסינזון, שהיה קצין החינוך של גדוד 54, את מולכו. לעומתם טוענת חנה, אלמנתו של מוסינזון, כי בעלה טען לא פעם שקזבלן הוא פרי דמיונו בלבד.[4][5] על פי עיתון "העולם הזה", קזבלן האמיתי שעל דמותו התבסס המחזמר היה חיים דהאן, עבריין יפואי, שהיה מוכר בכינוי "חיים הגדול" ועבר לאילת, שם אסף סבי‏‏בו חבורת עבריינים.[6]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בתיה אפלפלד, "קזבלן ממשיך לחיות", על שובו של המודחק במחזה קזבלן, תיאטרון 34, עמ' 19-8.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראיון עם דובי זלצר באתר תיאטרון הקאמרי
  2. ^ המחזמר "קזבלן" חוזר לבמה: לא רק נוסטלגיה, 18 באוקטובר 2012‏
  3. ^ גרץ, נורית. סיפור מהסרטים: סיפורת ישראלית ועיבודיה לקולנוע. הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1993. עמ' 55.
  4. ^ ניר מןאתה ראשון, יה מולכו!, באתר הארץ, 9 במאי 2008
  5. ^ ניר מןכולם חשבו שהוא מת עני וגלמוד, אבל הלוחם האגדי, משה מולכו חי 10 שנים נוספות, באתר הארץ, 13 במרץ 2009
  6. ^ קזבלן האמיתי: חיים דהאן, 2 בדצמבר 2008‏