קזבלן
קזבלן הוא שמם של מחזמר משנת 1966 וסרט קולנוע ישראלי מצליח מ-1973, המבוססים על מחזה מאת יגאל מוסינזון משנת 1954.
הסרט והמחזמר נוגעים במספר סוגיות הקשורות לחברה הישראלית, בהן יחסי אשכנזים ומזרחים, נישואים בין-עדתיים ועוד. במרכז הסיפור, המציג את חייהם של תושבי שיכון רעוע ביפו באזור השטח הגדול, ניצב קזבלן, עולה ממרוקו המנהיג חבורת בריונים יפואית. קזבלן מאוהב בבתו של ראש השיכון, עולה מפולין, אך האחרון אינו מסכים שבתו תתראה עם קזבלן ותנהל איתו קשר רומנטי, בגלל המוניטין של קזבלן כפושע חסר תרבות. בשלב מסוים בעלילה מואשם קזבלן בגניבה, ומשם והלאה העלילה מתרכזת במאבקו להוכיח את חפותו.
ב־17 בספטמבר 1954 הועלה "קזבלן" כמחזה בתיאטרון הקאמרי בכיכובם של יוסף ידין וחיה הררית. בשנת 1966 התווספו למחזה שירים, שנכתבו על ידי עמוס אטינגר, דן אלמגור וחיים חפר, והולחנו על ידי דובי זלצר, והוא הפך למחזמר. כמו כן, הסיפור רוכך וקזבלן שהואשם בגירסה המקורית ברצח, הואשם בגרסת המחזמר בגניבה בלבד. את המחזמר, שהוצג בהצלחה בישראל 606 פעמים, הפיק גיורא גודיק, שהפיק באותה תקופה גם מחזות זמר אחרים, כ"איי לייק מייק" ו"גבירתי הנאווה". בתפקיד הראשי, כקזבלן, הופיע יהורם גאון, שהפך למזוהה ביותר עם התפקיד.
בשנת 1973 הפך "קזבלן" לסרט קולנוע, גם הוא בכיכובו של גאון. בסרט שיחקו גם אפרת לביא, יוסי גרבר, מנחם עיני, אריה מוסקונה, יהודה אפרוני ואריה אליאס. במאי הסרט היה מנחם גולן, שכתב את התסריט יחד עם חיים חפר. בעוד שעלילת המחזה "קזבלן" מתרחשת ב"שטח הגדול" (כיום "גן הפסגה"), הרי שבשנות ה-70 לא נותר כמעט שריד ממקום ההתרחשות המקורית, והסרט צולם בשכונת מנשייה הסמוכה, שעמדה באותה עת בפני הריסה. הסרט היה לאחד הסרטים הנצפים ביותר בקולנוע הישראלי מעולם, עם כ- 1,100,000 כרטיסים שנמכרו (בעוד אוכלוסיית ישראל היהודית באותה תקופה עמדה על כ- 2,845,000).
בשנת 1989 נעשה ניסיון נוסף להעלות את קזבלן בחזרה אל הבמות בישראל, כאשר על ההפקה היה חתום מיקי פלד ובין משתתפיו היו גם אריק לביא ודינה גולן בתור רוזה. ההצגה נכשלה מסחרית וירדה מהבמות. להצגה יצאו מספר תקליטי שדרים אך אלבום מסחרי לא הופק.
חלק משירי המחזמר והסרט הפכו ללהיטים ידועים בביצועו של יהורם גאון, בהם השיר המרכזי בסרט, "כל הכבוד", הממחיש את מעמדו של קזבלן בקרב הבריונים ביפו, והשיר "יש מקום", שיר סולו של גאון, המספר על געגועיו של קזבלן למולדתו, מרוקו.
ותיקי חטיבת גבעתי ממלחמת העצמאות טוענים כי דמותו של קזבלן מבוססת על משה מולכו, אותו הם מתארים כלוחם אמיץ ללא חת, ללא השכלה ובעל נטייה להסתבך בפלילים. לטענתם הכיר מוסינזון, שהיה קצין החינוך של גדוד 54, את מולכו. לעומתם טוענת חנה, אלמנתו של מוסינזון, כי בעלה טען לא פעם שקזבלן הוא פרי דמיונו בלבד.[1][2] על פי עיתון "העולם הזה" קזבלן האמיתי, על דמותו התבסס המחזמר היה חיים דהאן.[3]
[עריכה] העלילה
בשיכון רעוע ביפו גרים ביחד עולים חדשים וותיקים – חלקם מאירופה וחלקם מארצות המזרח. בשיכון גר יוסף סימן-טוב, המכונה בפי כל "קזבלן". קזבלן עלה לישראל ממרוקו כילד וגיבש סביבו חבורת בריונים, המציקה לתושבי יפו בכלל ולתושבי השיכון בפרט. קזבלן ממורמר דרך קבע ומרגיש מקופח, מכיוון שחבריו לשעבר מהצבא, שאיתם נלחם כתף אל כתף במלחמה, שבה קיבל צל"ש על גבורתו בקרב, זנחו אותו.
קזבלן מתאהב ברחל, בתו של מר פלדמן הפולני, מראשי השיכון היפואי. עוד אדם המתאהב בה הוא יאנוש, עולה מהונגריה, סנדלר ותושב השיכון. יאנוש, שאינו מסתדר עם קזבלן, גונב מביתו של מר פלדמן כסף, מגבית שנאספה מתושבי השיכון, ומפליל את קזבלן במעשה. לבסוף, אחרי מפגש טעון בבית הכלא עם מפקדו לשעבר בצבא, משתחרר קזבלן ומוכיח את אשמתו של יאנוש. בעקבות זאת, אהבתו של קזבלן לרחל זוכה בברכת הוריה, וקזבלן, שקודם היה שנוא נפשם של תושבי השיכון, הופך לגיבור המקום.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- עדית זרטל, קזבלן מאלהמברה, דבר, 16 בדצמבר 1966, המשך
- "קזבלן" בפרויקט "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- "קזבלן", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
[עריכה] הערות שוליים
- ^ ניר מן, אתה ראשון, יה מולכו!, באתר הארץ, 9 במאי 2008
- ^ ניר מן, כולם חשבו שהוא מת עני וגלמוד, אבל הלוחם האגדי, משה מולכו חי 10 שנים נוספות, באתר הארץ, 13 במרץ 2009
- ^ קזבלן האמיתי: חיים דהאן, 2 בדצמבר 2008
