קטורת הסמים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איור המתאר את הכוהן הגדול מקטיר קטורת בקודש

על פי המתואר בתנ"ך, הקטורת היא תערובת בשמים שהיו הכהנים מקטירים פעמיים בכל יום, בבוקר ובין הערביים על מזבח הזהב, שהיה בהיכל שבבית המקדש. כמו כן, הכהן הגדול היה מקטיר קטורת בקדש הקדשים ביום הכיפורים. שמה, קטורת, נתן למזבח הזהב את שמו הנוסף "מזבח הקטורת". הציווי על הקטרת הקטורת נמצא בספר שמות פרק ל'.

הקטורת הצטיינה בריחה החזק. חז"ל אף מספרים ש"עיזים שביריחו היו מתעטשות מריח הקטורת" ושכלות בירושלים לא היו צריכות לצאת מבושמות בשל ריחה החזק של הקטורת.

סממני הקטורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

זעפרן, מסממני הקטורת על פי הרמב"ם.
שחזור של מזבח הזהב במשכן, עליו הוקטרה הקטורת.

לפי חז"ל הקטורת כללה 11 סוגי "סממנים" או "סמים"‏[1] (רובם צמחים), שהיו נטחנים לפי משקלים קבועים (ארבעת הסממנים הראשונים נזכרו בתורה, שבעת הסממנים האחרונים נזכרו בדברי חכמים):

  1. צרי (בתורה: נטף)
  2. ציפורן (בתורה: שְחֶלֶת)
  3. חלבנה
  4. לבונה
  5. מור
  6. קציעה
  7. שיבולת נרד
  8. כרכום
  9. קושט (אגוז מוסקט)
  10. קלופה
  11. קינמון

כמו כן, צורפו לקטורת מרכיבים נוספים: מלח סדומית, כיפת הירדן ומעלה עשן (צמח שגרם שעשן הקטורת יעלה בקו ישר למעלה ולא יתפזר לצדדים). שני סממנים נוספים שימשו להכנת ה"ציפורן" - בורית כרשינה ויין קפריסין, שבהם השרו את הציפורן.

בזיהוי סממנים אלו עסקו מפרשים קדמונים כמו רב סעדיה גאון, רש"י והרמב"ם. פרופסור זהר עמר ביצע מחקר מדעי במטרה לזהות את סממני הקטורת והסממנים הנלוים. תוצאות המחקר מופיעות בספרו "ספר הקטורת" (תל אביב תשס"ב).

כמו כן שמותיהם של סממני הקטורת ומרכיביה, מופיעים בחיבורו של הרמב"ם משנה תורה:

Cquote2.svg

נטף האמור בתורה הוא עצי הקטף שיוצא מהן הצרי והשחלת היא הצפורן שנותנין אותה בני האדם במוגמרות והחלבנה כמו דבש שחור וריחו קשה והוא שרף אילנות בערי יון וזהו שמות הסמנים בלשון ערבי: עוד בלסאן ואצפאר טיב ומיעה ולכאן ומוסקי וקציעה וסנבלי אלנטורין וזעפרן וקושט ועוד הירדי וקסבר סליכה וענבר

Cquote3.svg
משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות כלי המקדש והעובדין בו, פרק ב', הלכה ד'.

הכנת הקטורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עשיית הקטורת (או "פיטום הקטורת") הייתה מלאכה שדרשה מומחיות מיוחדת. בימי בית שני הכנת הקטורת נעשתה על ידי משפחת בית אבטינס, ששמרה בקנאות על סוד עשיית הקטורת. בעת עשיית הקטורת היה צריך להקפיד באופן מיוחד על דיוק רב בכמויות של הסממנים, ואף נאמר שאם היה עושה הקטורת מחסיר אחד מן הסממנים - הוא היה חייב מיתה. בבית שני הכנת הקטורת להקטרה נעשתה בלשכה מיוחדת בבית המקדש - לשכת בית אבטינס.

מכיני הקטורת היו נוהגים להכין בפעם אחת קטורת לשנה שלמה. הכמות הדרושה לשנה שלמה הייתה במשקל שלוש מאות שישים ושמונה מנים (מנה - כ-425 גרם). ארבעת הסממנים המוזכרים בתורה (הצרי, הציפורן, החלבנה והלבונה) היוו את עיקר כמותה של הקטורת: מכל אחד מהם עירבו שבעים מנה. מכל אחד מארבעת הסממנים הבאים (מור, קציעה, שיבולת נרד, כרכום) עירבו שישה עשר מנה, מהקושט - שנים עשר מנה, מהקילופה - שלושה מנה, ומהקינמון - תשעה מנה. היו כותשים כל אחד מהסממנים בפני עצמו ועושים ממנו אבקה דקה, ולאחר מכן היו מערבים את כל הסממנים יחדיו. לתערובת מצרפים רבע קב מלח סדומית, וכמות קטנה מאוד (כל שהוא) של "כיפת הירדן" ושל "מעלה עשן". בשעת שחיקת הסממנים היה השוחק חוזר ואומר: "הדק היטב", "היטב הדק" (לפי גרסאות אחרות היה אומר "הדק, היטב היטב הדק").

הקטרת הקטורת בכל ימות השנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד הבבלי, במסכת יומא דף כו עמוד א, מובא שהכהן המקריב את הקטורת - מתעשר, ולפיכך נערכה הגרלה פייס רק בין הכהנים שמעולם לא הקטירו קטורת. עפ"י ברייתא בדף זה היה פייס גם לקטורת שהוקטרה בערב ("כי תניא ההיא – בקטורת").

עפ"י התלמוד הירושלמי גם הבאת המחתה של הגחלים להקטרת הקטורת - אף היא הייתה מעשירה: "... א"ר חנינה וכן למחתה א"ר יוסה מתניתה אמרה כן מי שזכה בקטורת אומר לזה שעל ימינו אף את למחתה. נמצאתה אומר שני כהנים היו מתברכין בכל פעם" (יומא פרק ב הלכה ג:).

הקטרת הקטורת ביום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היו הבדלים בהקטרת הקטורת בשאר ימות השנה מהקטרתה ביום הכפורים (אבל לא היו הבדלים במרכיביה):

א. הקטרת הקטורת בקודש הקודשים נעשתה רק ביום הכיפורים שהיה גם היום היחיד בשנה בו הכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים.. לפני כניסתו לקודש הקודשים. הוא פשט את שמונת בגדי הזהב ולבש ארבעה בגדי כהונה הנקראים בגדי לבן.

ב. בערב יום הכפורים כתשו שוב את הקטורת כדי לעשותה 'דקה מן הדקה' - להקטרתה ביום הכפורים בקודש הקודשים.

ג. כמות הקטורת, ששם הכהן הגדול בכף הזהב לפני הולכתה והכנסתה לקודש הקודשים, הייתה מלוא חופניו - מכאן שכמות הקטורת השתנתה לפי גודל כפות ידי הכהן הגדול.


שימוש בקטורת בזמן המקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנשי קורח ועדתו התאוו להקטיר קטורת. מאתיים וחמישים אנשי קרח הקטירו קטורת, ואש יצאה מלפני ה' ושרפה אותם. (במדבר פרק ט"ז)
  • אהרן הכהן השתמש בקטורת כדי לעצור את המגפה שפרצה בעם, מיד לאחר אירוע קרח ועדתו (במדבר פרק י"ז). מכאן למדו חז"ל שהקטורת יכולה להמית אם השימוש בה נעשה שלא כדין, אך גם להחיות, כאשר משתמשים בה כיאות, על פי התורה.

הקטורת במדרש[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכר לקטורת בימינו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר חורבן בית המקדש הנהיגו חכמים לומר כל יום בתפילת שחרית את סדר "פיטום הקטורת" כזכר להקטרת הקטורת בבית המקדש. ישנם הנוהגים למנות באצבעותיהם את סממני הקטורת, בשעת אמירתם. על מנת לוודא ספירה מדויקת, ובשל האמירה "ואם חסר אחד מכל סממניה חייב מיתה".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דוד פייסט פיטום הקטורת, מתוך ביטאון "בית רבקה". באתר דעת.
  • מנחם בורשטיין, "הקטורת", עמ' 174-180 בספר "אחד היה אברהם", ירושלים, (תשנ"ט).
  • על הקטורת במגילות מדבר יהודה ראו: רחל אליאור, "גן עדן קדש קדשים ומשכן ה' הוא" בתוך הנ"ל, עורכת, גן בעדן מקדם, עמ' 105-142

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כריתות ו'