קידה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך זה עוסק בתנועת גוף. אם התכוונתם למאחז בשומרון, ראו קידה.
קידה היא תנועת גוף של כפיפה מן המותן המציינת מחווה של הכנעה וכבוד כלפי הזולת. הקידה נפוצה מאוד בתרבויות מזרח אסיאתיות, אך קיימת גם כמחוות כבוד לבני האצולה באירופה ובמקומות אחרים. לעתים קידה מסתכמת בהורדת הראש ולא בהנעת כל פלג הגוף העליון.
הקידה נפוצה מאוד בתרבות היפנית, הקוריאנית ובתרבות הסינית, שם קדים איש לרעהו בהזדמנויות שונות, כמו בפגישה ראשונה, הבעת תודה ופרידה לשלום.
בלשון המקרא והתלמוד, משמש הביטוי קידה להשתחוויה עד שהפנים נוגעות בקרקע[1].
הערות שוליים [עריכה]
- ^ תנו רבנן: קידה על אפים. שנאמר (מלכים א', א', ל"א):"וַתִקד בַת-שֶבַע אַפַיִם אֶרֶץ". (תלמוד בבלי, מגילה כב: ומקבילות)
