קייזרוואלד
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מחנה ריכוז נאצי, מחנה ריכוז  |
| כתובת |
ריגה, Generalbezirk Lettland |
| מדינה |
לטביה |
| מפעיל |
גרמניה הנאצית |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1943 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1943 |
| תאריך פירוק |
13 באוקטובר 1944 |
| קואורדינטות | 56°59′49″N 24°07′53″E / 56.996944444444°N 24.131388888889°E |
|
(למפת ריגה רגילה) | |
  | |
קייזרוואלד (Kaiserwald) היה מחנה ריכוז נאצי בפרברי ריגה בלטביה בשנים 1943–1944.
המחנה נבנה במרץ 1943, בסמוך לשכונת הווילות מז'פארקס (Mežaparks) בצפון העיר, בתקופה שבה הייתה לטביה חלק מאוסטלנד, תחת כיבוש גרמני. מאפריל 1943 ועד פינוי המחנה שימש קצין האס אס אלברט זאואר כמפקדו.
העצורים הראשונים של המחנה היו נאשמים גרמניים בעבירות שונות. בעקבות השמדת הגטאות של ריגה, לייפאיה, ודאוגבפילס הועברו היהודים המגורשים למחנה זה. אלה הצטרפו ליהודים ששרדו את חיסול גטו וילנה. בתחילת שנת 1944 כמה מחנות קטנים שסביב המחנה היו לחלק מתחום השיפוט של מחנה קייזרוואלד. לאחר כיבוש הונגריה בידי הנאצים גורשו יהודים מהונגריה למחנה זה והצטרפו למגורשים נוספים מלודז', פולין. במרץ 1944 המחנה הכיל 11,878 עצורים, מתוכם 6,182 גברים, 5,696 נשים מהם רק 95 לא היו יהודים. לקייזרוואלד היו כ-15 מחנות-חוץ בריגה וסביבתה ומחנה אחד בליטא.
בשונה ממחנה אושוויץ וטרבלינקה, הוא לא היה מחנה השמדה והעצורים בו עבדו בעבור חברות גרמניות שונות, כמו חברת החשמל הכללית של גרמניה (Allgemeine Elektricitäts-Gesellschaft), שעשתה שימוש נרחב בנשים העצורות במחנה על מנת לייצר מוצרי אלקטרוניקה כסוללות.
ב-6 באוגוסט 1944 הצבא האדום, הלם בורמאכט והתקדם מערבה, אל תוך לטביה. אז החלו הגרמנים להעביר את עצורי קייזרוואלד בספינות אל מחנה הריכוז שטוטהוף בפולין. כל האסירים מתחת לגיל 18 ומעל גיל 30 - יהודים חשודים בהתנגדות למשטר במחנה ואלה שהיה חשד שלא ישרדו את המסע מלטביה לפולין - נורו. בספטמבר 1944 כבר הועברו כל אסירי קייזרוואלד אל מחנה שטוטהוף.
הצבא האדום שחרר את המחנה ב-13 באוקטובר 1944.
אלברט זאואר עבר לשמש כסגן מפקד מחנה ראוונסבריק בתחילת 1945. הוא מת בנסיבות בלתי ברורות ב-3 במאי 1945 בעיר פאלקנזה השוכנת מזרחית לברלין.
מחנה החוץ לנטה (Lenta)[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחנה הוקם באוגוסט 1943 כסדנה של האס דה בשטח מפעל האריגים "לנטה" (המפעל קיים עד היום), במרחק של כ-10 קילומטרים דרומית-מערבית לקייזרוואלד. למעשה, סדנת האס דה הוקמה כבר בקיץ 1941 בכיכר וושינגטון (Vašingtona laukums) בעיר. מפקד לנטה היה אדוארד רושמן, שעבר מגטו ריגה לאחר חיסולו. מנהל הסדנה היה איש האס אס פריץ שרוויץ. לאחר ההקמה הצליח שרוויץ לגייס בנוסף לצוות הסדנה המקורי כמות מכובדת של עובדים נוספים. בשיא הועסקו בלנטה כ-1100 עובדי כפייה, רובם המכריע גברים. בזכות שרוויץ זכו עובדי הסדנה ליחס אנושי ולתנאים שנחשבו טובים באופן משמעותי ביחס לעצירים בקייזרוואלד.[1] בסוף יולי 1944 פונה הציוד ורוב עובדי הסדנה בספינה לשטוטהוף. ב-25 בספטמבר הועברו במשאיות כ-40 עובדי סדנת הרכב ועוד כ-60 עד מאה עובדי לנטה, עם שרוויץ בראשם, לעיירה סקרונדה, צפונית ללייפאיה. כיומיים לפני שהצבא האדם כבש את ריגה, ב-11 באוקטובר 1944 החלו הגרמנים, בשיטת "אדמה חרוכה", לפוצץ שורה שלמה של מבנים אסטרטגיים בעיר, ביניהם גם את לנטה. מן המבנה נותרו רק הקירות החיצוניים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קייזרוואלד באתר יד ושם
- אודות מחנה קייזרוואלד, מדברים שכתבה הלן רודאק איז'ו, "הזדמנות לזכור"
- תיאור החיים במחנה
- המשך
- לוח ההנצחה
