קילומבו

קילומבו (בפורטוגזית: quilombo; המקור בשפת ה- Kimbundu האפריקנית: kilombo) היה סוג יישוב בברזיל הקולוניאלית שנוסד בידי עבדים נמלטים, ולעיתים גם בידי מיעוט של פורטוגלים, אמרינדיאנים ברזילאיים ואחרים אשר נדחקו לשולי החברה.

אחדים מיישובים אלו מוקמו בסמוך לנקודות יישוב פורטוגליות והיו פעילות הן בהגנה כנגד משלחות ללכידת עבדים נמלטים והן בסיוע לבריחתם של עבדים נוספים. מכיוון שכך קיומם היה תמיד בצילם של מאבקים עם רשויות קולוניאליות הולנדיות, לאחר מכן פורטוגליות ולבסוף, מצד האימפריה הברזילאית ובעלי העבדים. הקילומבוס היו אחת מצורות ההתנגדות החשובות לעבדות. לעיתים נעשה ניסיון לשחזר בקילומבו מערכת חברתית אפריקאית וחזרה לחברה שבטית. המאבק המתמיד על קיומם של הקילומבוס הביא לכך שמשך קיומם של מרביתם היה קצר למדי. אולם, קיומן של אחדות מנקודות היישוב שהיו מרוחקות יותר מיישובים פורטוגלים, ומאוחר יותר מערים ברזילאיות, נסבל, והן קיימות כיום כעיירות בהן שגורים גם ניבים של שפות אפריקאיות שונות. באמריקה הספרדית יישובים שכאלו קרויים "פלנקה" (בספרדית: palenque).

הידוע מבין הקילומבוס הברזילאים היה הקילומבו של פלמארס (Palmares), קילומבו עצמאי ליד רסיפה שנוסד בשנת 1600. בשיאו כלל הקילומבו של פלמראס מספר יישובים ובהם מעל ל-30,000 איש, רובם עריקים ועבדים נמלטים. שני המנהיגים-לוחמים המפורסמים ביותר של הקילומבו היו גנגה זומבה (Ganga Zumba) וזומבי (Zumbi). לאחר שנים של התנגדות ולחימה נהרגו השניים מאש ארטילרית פורטוגלית בשנת 1695. בברזיל זוכים שני המנהיגים לכבוד רב והם נחשבים כסמלים ל"גאווה שחורה", חירות ודמוקרטיה גם כיום. תאריך הוצאתו להורג של זומבי, ה-20 בנובמבר, נחגג כ"יום המודעות השחורה הלאומי" החל משנת 1995, והוא מופיע על גבי בולי דואר, שטרי כסף ומטבעות.

החוקה הברזילאית של שנת 1988 העניקה לקילומבוס שעדיין היו קיימים זכות בעלות קיבוצית על הקרקע עליה ישבו מאז התקופה הקולוניאלית. בכך הכירה החוקה בזהותם הייחודית של תושבי הקילומבוס, בדומה לזו של אמרינדיאנים ברזילאיים.

בספרדית של אזור ריו דה לה פלטה התגלגלה המילה קילומבו לציון בית בושת ולאחר מכן מהומה וחוסר סדר. בספרדית ונצואלנית משמעות המילה היא כינוי מזלזל בשטח כפרי מרוחק בפנים הארץ.