קילר הלוהטת

**קילר הלוהטת**
	קילר הלוהטת 2010. מימין לשמאל: עופר סטרול, יורם מארק-רייך, ירון דקל, יובל ליבליך
מוקד פעילות	חיפה, ישראל
תקופת הפעילות	1976–‏1993; 2009
סוגה	פאנק רוק • גלאם רוק • רוק כבד • רוק פסיכדלי • הבי מטאל
חברת תקליטים	הליקון, קילר הפקות
חברים
	יורם מארק-רייך; ירון דקל; עצמון אברהמי; עופר סטרול; יובל ליבליך
חברים לשעבר
	מוניקה "סקס" פרידמן; אדוארדו גרוצקי; גיל אלון; אסף מרוז; גדי הר שי

קילר הלוהטת היא להקת הפאנק-רוק הראשונה בישראל.^[1] נוסדה בחיפה בשנת 1976^[2] על ידי שני תיכוניסטים בני 16: יורם מארק-רייך וירון דקל, אליהם חברו הגיטריסט האמריקאי ג'וני איקס ועוד נגנים מתחלפים. הלהקה התפרקה ב-1993 והתאחדה מחדש ב-2009.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הפאנק בבריטניה ובארצות הברית השפיעה על יורם וירון, שהושפעו מהגלאם רוק הבריטי (טי רקס, סלייד, דייוויד בואי, קווין באלבומיה הראשונים) והרוק הכבד. השניים לקחו מוטיבים אנרכיסטיים ומחאתיים מהפאנק, ויצרו רוקנרול ישראלי ששאף ליצור אכות מוזיקלית כמו בחו"ל.

הופעותיה של קילר (השם "קילר הלוהטת" אומץ מאוחר יותר, ב-1980) התאפיינו בשימוש פירוטכניקה של אותה תקופה.

בהופעה בבמה המרכזית של חיפה שהתקיימה במרכז הכרמל בערב יום העצמאות של שנת 1983, עלו שוטרים לבמה, והפסיקו את מופע הלהקה בטענה שהשעה אחרי חצות. כשהלהקה המשיכה לנגן, ניתקה המשטרה את החשמל.

את כל המילים והלחנים לשירי הלהקה חיבר יורם מארק-רייך.

בשנת 1980, לאחר תום השירות הצבאי, מנתה הלהקה גם את הבסיסטית מוניקה פרידמן, שנודעה בכינוי "מוניקה סקס" (על שמה נקראה מאוחר יותר להקת מוניקה סקס, מייסודו של יהלי סובול, שנמנה עם מעריצי הלהקה), ונגנים נוספים שהתחלפו עם הזמן, ביניהם הגיטריסט גיל אלון (שמאוחר יותר הצטרף לאתניקס) והמתופף אסף מרוז (שמאוחר יותר הצטרף לאבטיפוס ולאחר מכן לאיפה הילד?) וכן מאיר לוי, לימים בעלה של מוניקה, שבמקביל פיתח קריירה צבאית והגיע לתפקיד סגן מפקד מצ"ח בצה"ל.

הלהיט הגדול הראשון של הלהקה היה "אני רוצה להיות ראש הממשלה" שהושמע לראשונה ב-1981, זכה להצלחה והגיע למקום ה-12 במצעד השבועי ברשת ג', ועד עצם היום הזה מושמע תדיר בתקופות של מערכות בחירות. בשיר הציני-לגלגני מציע הסולן יורם מארק-רייך להמונים לבחור בו לתפקיד ראש הממשלה, ומבטיח שוחד בחירות לכל המעוניין. שיר נוסף של הלהקה שזכה להצלחה היה "יורדים עלייך כסאח" שיצא ב-1983 והגיע למקום ה-13 במצעד השבועי ברשת ג'. שיר זה יצא בתחילה על תקליט שדרים בשם "להקת ונוס", בגלל הסגנון הרוק-מטאלי שהיה שונה מסגנון הלהקה עד אז, ובשל חילופי הרכב הנגנים שחלו אז, ואשר הניעו את יורם מארק-רייך לבדוק חלופה לתדמית אחרת, "רצינית" יותר של הלהקה. שירים נוספים שפורסמו באותה עת היו "אני מת על פנינה רוזנבלום", "הלילה עוד לא עבר", "המלכה השחורה" ו"קילר עם גיטרה".

פעולתה של קילר הלוהטת הוותה אחד הניסיונות "...העקביים, לעשות פאנק / גל חדש בשנות ה-80."^[3]

רוני בראון, אז בכיר בחברת התקליטים סי-בי-אס (שהפכה מאוחר יותר לאן-אם-סי) הפיק את הסינגל "לא רוצים לרקוד עם מירי" בסגנון הרוקבילי, ומאוחר יותר, בקיץ 1985, כאשר הקים בראון את חברת התקליטים הליקון, הוציא את אלבום האוסף של הלהקה, "דופקים את הלבנים".

"דופקים את הלבנים" יצר מהומה בגלל נושאי השירים הלא קונוונציונאליים שהכיל, אך בעיקר בגלל העטיפה הבעייתית שהראתה ישבן חשוף, ובגלל כמה הצהרות פרובוקטיביות שנכללו בו. רשתות שיווק וחנויות סירבו להציג אותו בחלון הראווה שלהן, או בכלל למכור אותו. כיום נחשב האלבום לפריט אספנים יקר. שירי האלבום הם גרסאות פוליטיקלי-קורקט של השירים המקוריים, הנועזים והפרובוקטיביים הרבה יותר, ואשר בוצעו רק בהופעות הלהקה. הקילרים ידעו שאין סיכוי שהרדיו של שנות השמונים המוקדמות ישדר את השירים כפי שהם, ולכן הקליטו גרסאות-רדיו מרוככות, והן אלה שהוטבעו לעד על גבי תקליטי הוויניל.

קיץ 1985 היווה גם נקודת מפנה בתולדות הלהקה, שכן המנהיג והיוצר המרכזי שלה, יורם מארק-רייך, נסע לבריטניה. האלבום יצא לרדיו ולחנויות (המעטות שהסכימו למכור אותו), הלהקה קיימה הופעות פרידה בקולנוע דן, אז אחד ממעוזי הרוק הנחשבים, ובסינמטק חיפה ואז התפרקה. מארק-רייך טס ללונדון, וחברי הלהקה האחרים נפוצו ללהקות אחרות.

בלונדון, במקביל לעיסוקיו האחרים, ניסה מארק-רייך את מזלו בעולם הרוק. תחת השם Mark From the Holyland, הוא הקליט כעשרה דמואים שנועדו לשוק הבריטי ושילבו סגנונות כמו ניו-ווייב עם רוק גותי ומוטיבים מזרחיים-מטאליים. הפרויקט לא נחל הצלחה, והמשקיע של הפרויקט נסוג בעקבות האינתיפאדה (הראשונה) שפרצה אז בארץ והטילה כתם על הישראלים באשר הם. בהמשך הקים מארק-רייך אולפן הקלטות קטן, והקליט שירים נוספים עם הרכב נגנים. חלק מהשירים הללו ראה אור על תקליט שיצא ב-1989 תחת השם Controversial, מתוכם בלט השיר "דרקולה פוחד לחטוף איידס" שהזכויות עליו נרכשו על ידי ענקית המוזיקה EMI.

ב-1990 חזר יורם מארק-רייך ארצה והקים את הלהקה מחדש, עם נגנים אחרים. הלהקה הופיעה ברוקסן ובמקומות נוספים, הקליטה כעשרים שירים באולפן ההקלטות "סטודיו 2" שהקים מארק-רייך עם עופר יאיר בהרצליה, וצילמה כמה קליפים. בין השירים: גרסת מטאל לשיר המזרחי "חנה'לה התבלבלה", "דיסנילנד לא מחכה לי", "חמש דקות", ו"לא בא לי". אחדים מהשירים ראו אור בשלושת אלבומי אוסף שהוציא "סטודיו 2": "רוק מסביב לשאון", "עושים אהבה ומתים" ו"תרמית הרוקנרול הקטנה".

ביולי 1993 קיימה הלהקה את הופעתה האחרונה, באמפי חוף דדו בחיפה, יחד עם להקת סטלה מאריס, לעיני אלפי צופים. המופע תועד בווידאו על ידי חברו הטוב של יורם מארק-רייך ושותפו לערבי רוקולנוע רבים - ח"כ מודי זנדברג (לימים שר התשתיות).

בינואר 2009 שבה הלהקה להקליט ושחררה לרדיו סינגל עם שני להיטים ישנים שלה שהוקלטו מחדש - הלהיט "אני רוצה להיות ראש הממשלה" ו"עיר של בתולות". בשתי ההקלטות השתתף גם אריאל קרס, מנהיג להקת הפאנק השפן הנכון, שיזם את האיחוד. הלהקה גם הצטלמה לקליפ משותף של "אני רוצה להיות ראש הממשלה" עם גיל קופטש, יו"ר מפלגת עלה ירוק. ההקלטות עוררו מחדש את הלהקה, ובמרץ 2010 הוציאו הקילרים דיסק אוסף כפול עם 26 שירים, תחת השם "דופקים את הלבנים",^[4] הכולל את 11 שירי התקליט המיתולוגי "דופקים את הלבנים" שהודפס עד אז רק על ויניל, בצירוף דיסק של בונוסים, שירים גנוזים ולהיטים שלא נכללו באלבום המקורי מפאת חוסר מקום, וגם 5 שירים בביצוע הרכב שכלל את יורם מארק-רייך (שירה, גיטרת קצב), ירון דקל (כלי הקשה), גדי הר-שי (תופים), עופר סטרול (בס, גיטרות) ויובל ליבליך (גיטרות).

אלבום הקאמבק של קילר הלוהטת יצא לאור בינואר, 2013. האלבום, שנקרא בפשטות "הקאמבק", הוקלט באולפני השובך בדרום תל אביב, והופק מוזיקלית על ידי חבר הלהקה, עופר סטרול. האלבום כולל 14 שירים, ובכללם: "חיפה נשרפת", "חמש דקות" (גרסה חדשה לשיר המקורי של הלהקה מ-1992, שעקבותיו אבדו), "לא בא לי", "זירת הפשע" ו"בייבי בייבי". העטיפה עוצבה על ידי המעצבת והאמנית גיתית רפאל, שאחראית על הצד הוויזואלי-גרפי של הלהקה.

באביב 2011 יצאה הלהקה שוב להופעות, אחרי 18 שנות הפסקה. ההופעות נערכו במתחמים פתוחים אל מול קהל אלפים כמו במופע יום העצמאות הענק שהתקיים בגן האם בחיפה, ובפאבים ומועדונים בירושלים, חיפה ותל אביב, ביניהם: לבונטין 7, רדיו EPGB, הביט, ואוזןבר. ההרכב של שנות ה-2000 כולל את יורם מארק רייך, (שירה), עופר סטרול (בס), יובל ליבליך, (גיטרה) ועצמון אברהמי (תופים).

חבר ההרכב המקורי, ירון דקל, הוא צאצא של אפרים אליעזר צבי הירש חרל"פ. ישנה סברה כי בני משפחת חרל"פ הם צאצאי המלך דוד.^[5]