קינדר-טרנספורט
הקינדר-טרנספורט (מגרמנית: Kindertransport, "משלוח ילדים") הוא כינוי למשלוחי הצלה של עשרת אלפים ילדים יהודים משטחי גרמניה הנאצית לבריטניה בין דצמבר 1938 לפרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1 בספטמבר 1939. את ההחלטה על מבצע ההצלה קיבלה ממשלת בריטניה בעקבות אירועי ליל הבדולח.
תוכן עניינים |
רקע [עריכה]
לאחר ליל הבדולח התפתח לחץ על הממשלות במדינות רבות לקלוט פליטים יהודים שהיו בסכנה בגרמניה, באוסטריה ובצ'כוסלובקיה. במיוחד היה הלחץ גדול על בריטניה, אשר בידה הייתה השליטה בהגירה לארץ ישראל, שעל פי הצהרת בלפור יועדה כבית לאומי לעם היהודי. הסוכנות היהודית העלתה דרישה לקליטת 10,000 ילדים יהודים מגרמניה בארץ ישראל, הצעה שנדחתה על ידי שלטונות המנדט הבריטי, בגלל הרצון שלא לפגוע בקשרים עם הערבים. ממשלת בריטניה עם זאת הסכימה בלחץ דעת הקהל שהייתה מזועזעת מאירועי ליל הבדולח לקלוט בשטחי בריטניה עצמה אלפי ילדים יהודים מאזורי השליטה הנאצית. משפחות בריטיות רבות הביעו נכונות לארח ילדים אלה בבתיהם, בהם הוריה של מרגרט תאצ'ר, לימים ראש-ממשלת בריטניה.
קינדר-טרנספורט [עריכה]
אחד מדמויות המפתח בהנעת תהליך הקינדר-טרנספורט היה וילפריד ישראל, סוחר ופעיל ציוני מברלין, שבעזרת קשריו בבריטניה הצליח להביא את העניין לתודעת ראשי הציבור היהודי בפרט והבריטי בכלל וגם לארגן בגרמניה גופה את המסע. [1]
ב-15 בנובמבר 1938 נפגש ראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברליין עם משלחת של יהודים בריטיים מהועד למען יהודי גרמניה, בראשם הלורד הרברט סמואל. סמואל האיץ בצ'מברלין להסכים לקליטת כמות גדולה של ילדים, שאינם מתחרים בשוק העבודה. בדיון בפרלמנט הבריטי ב-22 בנובמבר 1938, שיוחד לבעיית הפליטים, הביע שר הפנים נכונות לקלוט ילדים פליטים בתנאים של פליט במעבר. הילדים לא יורשו לעבוד, אלא יקבלו הכשרה מקצועית, ובסיומה יידרשו להגר מבריטניה.
הקהילה היהודית התחייבה לערוב לעלויות הנסיעה והקליטה של הילדים בסכום של 50 לירה שטרלינג לכל ילד (בערכים של אז, סכום השווה לכ-1,500 אירו כיום), הבטיחה לקלוט את הילדים בכל רחבי בריטניה ולדאוג לחינוכם. הכוונה הייתה לאחד את הילדים בנקודת זמן מאוחרת יותר עם הוריהם ולהביא לשיכונם בארץ ישראל, שהייתה אז תחת מנדט בריטי.
ימים אחדים לאחר הפגישה הקלה ממשלת בריטניה את תנאי ההגירה, ופורסמה קריאה לציבור הבריטי לקלוט ילדים במשפחות אומנות. ילדים ובני נוער יהודים עד 17 הורשו מעתה להגר לבריטניה, בתנאי שיימצא מי שייקח אותם תחת חסותו. לא הוטלה כל מגבלה על מספרם של הנקלטים.
בקבלה את ההחלטה הזו, קיוותה ממשלת בריטניה שהמחווה הזו תביא גם את ממשלת ארצות הברית לנכונות גדולה יותר לקלוט בני נוער יהודיים בשטחה. אלא שהקונגרס האמריקאי דחה הצעה שכזו זמן קצר לאחר מכן, והקינדר-טרנספורט הוגבל איפוא לבריטניה בלבד. האמריקנים קלטו באותו זמן עשרות אלפי יהודים מגרמניה הנאצית בהתאם למדיניות ההגירה הרגילה.
אשת הבנקאי ההולנדית רבת ההשפעה, חרטראודה וייסמילר-מאייר, נשאה ונתנה עם אדולף אייכמן, ראש הלשכה להגירה יהודית, והצליחה להשיג את הסכמתו השקטה למשלוחי-ילדים שכאלה, במגבלות קשיחות. הילדים ובני הנוער הורשו לקחת איתם רק מזוודה אחת, תיק אחד ועשרה רייכסמארק. נאסר עליהם לקחת איתם ספרים וצעצועים, והם אף הורשו לקחת תמונה אחת בלבד. דברי-ערך שהתגלו בכליהם של הילדים הוחרמו. לקבוצות הילדים הוצאו אשרות קבוצתיות, ולכל ילד הוקצה מספר משלו. כדי למנוע סצינות-פרידה קורעות לב (ובעלות השפעה על דעת הקהל), נאסר על ההורים וקרובי המשפחה ללוות את הילדים לרציפי תחנות הרכבת.
על פי רוב, הוסעו הילדים ברכבות ממקום מגוריהם דרך הולנד, לרוב להוק ון הולנד (כיום חלק מרוטרדם), ומשם הפליגו באוניות לעיר הנמל האנגלית הרוויץ'. המשלוח הראשון הגיע ב-2 בדצמבר 1938 להרוויץ', ובו 196 ילדים מברלין. שם נקלטו ונשלחו למשפחות אומנות, תוך הפגנת התעניינות גדולה מצד הציבור הבריטי וכלי התקשורת. אלא שחיש קל עלה מספר הילדים על מספר המקומות הזמינים אצל משפחות אומנות מתנדבות.
אלה שלא נמצאו להם משפחות אומנות, הועסקו לעתים בעבודות שונות, מבלי שזכו לתשלום, ורבים מהם שוכנו במוסדות. רבים מהילדים, שלא הבינו לאשורן את הסיבות למשלוחם לבריטניה ואף האמינו לא פעם כי משפחותיהם ביקשו להיפטר מהם, סבלו רבות. רק בדיעבד לאחר תום המלחמה הבינו הילדים כי יוזמת ההורים לשלוח אותם לבריטניה, הצילה כנראה את חייהם.
עם ההתקפה הגרמנית על פולין, שסימנה את פרוץ מלחמת העולם השנייה הקיץ הקץ על מבצע הקינדר-טרנספורט. עם זאת, ככל הידוע התבצע מאוחר יותר משלוח ילדים נוסף, כאשר אוניית המשא ההולנדית SS Bodegraven, ועל סיפונה 80 ילדים, חצתה את תעלת למאנש ב-14 במאי 1940 תחת ירי גרמני ממכונות ירייה, ועגנה לבסוף בליברפול.
המלחמה שפרצה באירופה שינתה גם את חייהם של הילדים שכבר נקלטו בבריטניה. כמה מהם הועברו מן המשפחות האומנות למוסדות והיו כמה שאף נחשדו בריגול לטובת גרמניה, ונשלחו בשל כך למוסדות בקנדה. עם זאת, בזכות הקינדר-טרנספורטים ניצלו כ-10,000 ילדים מרדיפות נרחבות יותר תחת השלטון הנאצי ומהשמדה אפשרית במחנות הריכוז וההשמדה.
לרבים מן הילדים נודע רק עם תום המלחמה על פרטי התוכנית להעברתם לבריטניה ועל גורל משפחותיהם, שנותרו מאחור ובמקרים רבים לא שרדו את השואה.
חלק מהילדים שהגיעו בבגרותם לישראל היו ממייסדי קיבוץ לביא.
תיעוד בקולנוע [עריכה]
הסרט "קינדר-טרנספורט" בבימויו של מרק ג'ונתן הריס, זכה בשנת 2001 בפרס האוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר.
- Sabine Brüning, Peter Merseburger: Als sie nicht mehr deutsch sein durften. Über die Kindertransporte nach England. סרט תעודה. Sender Freies Berlin 1989.
- Mark Jonathan Harris: Kindertransport. "Into The Arms Of Strangers: Stories Of The Kindertransport". 2000. תעודה, זוכה פרס האוסקר לשנת 2001.
- Melissa Hacker: My Knees Were Jumping. דוקודרמה, 2000.
לקריאה נוספת [עריכה]
ג'ייק ווליס סימונס - נערה מברלין, הוצאת ידיעות ספרים, 2012. סיפור שמתרחש על רקע עלית הנאצים לשלטון, ליל הבדולח ומשלוחי הילדים היהודים מגרמניה לאנגליה.
- Mark Jonathan Harris, Deborrah Oppenheimer: Kindertransport in eine fremde Welt. Goldmann Verlag. ISBN 3442151384
- Barry Turner: Kindertransport. ISBN 388350033X
- Rebecca Göpfert: Der Jüdische Kindertransport von Deutschland nach England 1938/39. Geschichte und Erinnerung. ISBN 3593362015
- Anja Salewsky: Der olle Hitler soll sterben! Erinnerungen an den jüdischen Kindertransport nach England. Claasen Verlag 2001. ISBN 3546002717
- Christiane Berth: Die Kindertransporte nach Großbritannien 1938/39. Exilerfahrungen im Spiegel lebensgeschichtlicher Interviews. (Hamburger Zeitspuren 3). Dölling und Galitz Verlag 2005. ISBN 3937904069
קישורים חיצוניים [עריכה]
- יהודית תידור באומל, מבצע ה"קינדרטרנספורט" להצלת ילדים יהודים באירופה, אתר יד ושם
- מבצע הקינדרטרנספורט להצלת ילדים יהודים
- Kindertransport.org
- אתר ה-BBC בנושא
- המאמר The Kindertransports , מאת Paul M. Cohn
- אתר הסרט My Knees Were Jumping: Remembering the Kindertransports
- סיפורו של אחד מילדי הקינדר-טרנספורט, מתוך התערוכה "עדים דוממים: סיפורי חפצים מאוסף מוזיאון יד ושם", אתר יד ושם
הערות שוליים [עריכה]
- ^ Naomi Shepherd: ‘A Refuge from Darkness’ Pantheon books, N.Y, l984. Published as ‘Wilfrid Israel, German Jewry’s Secret Ambassador’ by Weidenfeld and Nicolson, London, in 1984; in German translation by Siedler Verlag, Berlin; and in Hebrew as "שגריר ללא ארץ", the Bialik Institute in l989. This biography won the Wingate Prize for the best book on Jewish subjects for l984.
