קינת דוד

אנדרטת "הצבי ישראל" מעל קיבוץ קריית ענבים

השלט ליד אנדרטת "הצבי ישראל"

קינת דוד, קינה שנשא דוד לאחר שנודע לו על מות שאול ויהונתן, אשר בו הוא מתאר את גבורתם, את גדלותם, ואת נפילתם. בקינה מבכה דוד את שניהם יחד, ולאחר מכן מייחד קינה מיוחדת לשאול, וכן קינה אישית ליהונתן, שבהּ הוא מביע את האהבה הרבה ששררה בינו לבין יהונתן.

הקינה מופיעה בתחילת ספר שמואל ב' (א', יט-כז):

	הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל, אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים? אַל תַּגִּידוּ בְגַת, אַל תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן, פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים: הָרֵי בַגִּלְבֹּעַ, אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם וּשְׂדֵי תְרוּמֹת כִּי שָׁם נִגְעַל מָגֵן גִּבּוֹרִים, מָגֵן שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן: מִדַּם חֲלָלִים, מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים, קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר וְחֶרֶב שָׁאוּל לֹא תָשׁוּב רֵיקָם: שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם, בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ: בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, אֶל שָׁאוּל בְּכֶינָה הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי עִם עֲדָנִים, הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן: אֵיךְ נָפְלוּ גִבֹּרִים בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה יְהוֹנָתָן עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל: צַר לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן, נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים: אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה:

בתחילת הקינה פונה דוד אל "הצבי ישראל", היינו יופיו, הודו של ישראל; אליו הוא אומר: "על במותיך חלל, איך נפלו גיבורים" כלומר: ראה כיצד על הריך ההדורים נפלו הטובים.

לאחר מכן הוא מתייחס לשמחה לאיד הרבה השוררת במחנה האויב בעקבות נפילת מלך ישראל, ומבקש רטורית שלא יודיעו בחוצות הערים הפלשתיות - גת ואשקלון - פן יחגגו שם את הניצחון.

דוד מקלל את הרי הגלבוע, שבהם נפלו שאול ויהונתן, שלא ירדו בהם גשמים; כניגוד להיותם ירוקים ורעננים. זוהי קללה מטאפורית כדוגמת קללת איוב את היום שבו נולד, ואולם ראשוני הציונות שהתיישבו באזור הגלבוע תפסו לעתים את הקללה כפשוטה, והצהירו שהם יגאלו את הגלבוע מיבשותו. למעשה, לא היה הגלבוע יבש מעולם, ואף קיימים בו יקבים מתקופות שונות.

מעבר לגבורתם של שאול ויהונתן, מבכה דוד גם את מותו של שאול שדאג לבנות ישראל ו"הלבישן שני עם עדנים"; את יהונתן מבכה דוד כרע, ומצהיר כי אהבתו של יהונתן נפלאה לו יותר מאהבת נשים. פסוק זה נתפס לעתים כרומז על קיום יחסים הומוסקסואליים בין דוד ויונתן, אם כי חוגים דתיים מתנגדים בתוקף לפרשנות כזאת. הדבר היה, בין השאר, נושא לוויכוח סוער בכנסת בין חברת הכנסת אז יעל דיין לבין ח"כים דתיים (). לפי פרשנות אחרת, רומז הפסוק לאהבה אפלטונית שלא קיבלה ביטוי גופני.

קינת דוד מושמעת רבות בטקסי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

קישורים חיצוניים

• אהרן קומם, "קינת דוד - הרטוריקה של האבל והשכול", בתוך: שלמה יניב, צפורה כגן וגבריאל צורן (עורכים), דפים למחקר בספרות, אוניברסיטת חיפה, תשנ"ו
• 'קינת דוד' – עם לחן מאת יהודה שרת ותווים, באתר "זמרשת"
• 'קינת דוד - הרטוריקה של האבל והשכול' באתר "מט"ח"
• יואב פרידמן, הצבי ישראל על בימותיך, באתר ynet‏, 27 באפריל 2009 – 'קינת דוד' עם לחן מאת אפרים גולן