קיפודן נמלים אוסטרלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgקיפודן נמלים אוסטרלי
Wild shortbeak echidna.jpg
מצב שימור

מצב שימור: ללא חשש (LC)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: בעלי ביב
משפחה: קיפודניים
סוג: קיפודן נמלים אוסטרלי
מין: קיפודן נמלים אוסטרלי
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Tachyglossus aculeatus
‏(שאו, 1792)
תחום תפוצה
Short-beaked Echidna area.png

קיפודן נמלים אוסטרלי (שם מדעי: Tachyglossus aculeatus) הוא מין ממשפחת הקיפודניים המשתייך, יחד עם הברווזן, לסדרת בעלי הביב. סדרת בעלי הביב כוללת את היונקים הפרימיטיביים ביותר כיום - הם היונקים היחידים שמטילים ביצים. המאובנים המוקדמים ביותר של קיפודן הנמלים האוסטרלי תוארכו לסוף תקופת הפליסטוקן[1].

מבחינה טקסונומית, קיפודן הנמלים האוסטרלי משתייך למשפחת הקיפודניים, בה נמצאים שלושה מינים נוספים. שלושת המינים מצויים בסוג אחד (Zaglossus), וקיפודן הנמלים האוסטרלי מצוי לבדו בסוג Tachyglossus. מקור שמו של הקיפודן הוא בחזותו החיצונית (דמיונו לקיפוד), באזור תפוצתו העיקרי (אוסטרליה) ובתזונתו (נמלים). גופו של קיפודן הנמלים האוסטרלי מכוסה בפרווה ובקוצים, והוא בעל חוטם ארוך במיוחד. לשונו דביקה, חזקה וארוכה, זאת כדי לשלות באמצעותה את החרקים שאוכל הקיפודן ממחילותיהם. בדומה ליתר בעלי הביב החיים כיום, ובניגוד לשאר קבוצות היונקים, קיפודן הנמלים האוסטרלי מטיל ביצים.

הקיפודן האוסטרלי נפוץ ברחבי אוסטרליה, וכן באזורים החופיים וההרריים שבדרום מערב גינאה החדשה. באוסטרליה הוא המין האנדמי הנפוץ ביותר כיום. המין אינו נתון בסכנת הכחדה, אולם פעילות אנושית כגון ציד, הרס בתי גידול והחדרת מינים פולשים המזיקים לקיפודן, הביאו לירידה בתפוצתו ביבשת אוסטרליה.

טקסונומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיפודן הנמלים תואר לראשונה על ידי ג'ורג' שאו (George Shaw) ב-1792. הוא כינה אותו בשם "Myrmecophaga aculeata", בסברו כי הוא קשור לדוב הנמלים הדרום-אמריקאי. מאז הכינוי שהעניק שאו, שמו של הקיפודן השתנה ארבע פעמים: מ-"M. aculeata" ל-"Ornithorhynchus hysterics", כ"Echidna hystrix", אחרי כן ל-"Echidna aculeata" ולבסוף הוא קיבל את השם המקובל כיום, "Tachyglossus aculeatus" [2]. שמו של הסוג, "Tachyglossus", משמעו "לשון זריזה", והוא מתייחס למהירות הרבה שבה הקיפודן משתמש בלשונו על מנת ללכוד נמלים וטרמיטים. שמו הספציפי של המין, "aculeatus", משמעו "קוצני" או "בעל קוצים".

קיפודן הנמלים הוא המין היחיד בסוגו, והוא חולק את משפחת הקיפודניים יחד עם שלושה מינים הנמצאים בסוג קיפודן חרטומני (Zaglossus) ונפוצים בגינאה החדשה. כל מיני הקיפודן החרטומני גדולים יותר מקיפודן הנמלים, ותזונתם מורכבת בעיקר מתולעים ומזחלים ופחות מנמלים ומטרמיטים. מיני משפחת הקיפודניים הם יונקים מטילי ביצים; יחד עם מיני משפחת הברווזניים, הם מהווים את בעלי הביב היחידים החיים כיום בעולם.

קיימים חמישה תת-מינים לקיפודן הנמלים, השונים בתפוצתם הגאוגרפית, במידת שעירותם, באורך קוציהם, ברוחבם וכן בגודל הטפרים הנמצאים על רגליהם האחוריות.

מאפיינים פיזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורכו הממוצע של קיפודן נמלים נע בין 30 ל-45 סנטימטרים, חוטמו ארוך ומגיע ל-7.5 סנטימטרים, ומשקלו נע בין 2.5 ל-8 קילוגרמים. תת-המין הטסמני T. a. setosus גדול יותר מקרוביו החיים ביבשת האוסטרלית. הצוואר קצר וקשה להבחין בו, ולכן נראה שהראש מחובר ישירות לגוף. אוזני הקיפודן מצויות בשני צדי הראש והן חסרות אפרכסת חיצונית. עיניו קטנות ומצויות בבסיס חוטם שצורתו משולש, ואילו הנחיריים והפה מצויים בקצה החוטם. הקיפודן אינו מסוגל לפתוח את פיו לרוחב העולה על 5 סנטימטרים[4]. מרבית גופו מכוסה בקוצים בצבע קרם. האזורים שאינם מכוסים בקוצים הם צדו התחתון, הפנים והרגליים. הקוצים עשויים בעיקר מקרטין ואורכם עשוי להגיע לכחמישה סנטימטרים. בין הקוצים ישנה פרווה שגון צבעה יכול להיות דבש, אדמדם-חום כהה ואף שחור; גם צדו התחתון של הקיפודן וזנבו מכוסים בפרווה. גוני הפרווה והקוצים משתנים בהתאם לאזור הגאוגרפי בו נמצא הקיפודן.

גפיו של הקיפודן מותאמות לחפירה מהירה - הן קצרות ובקצותיהן טפרים חזקים. בדומה דווקא לזוחלים, גפיו של קיפודן הנמלים (בדומה לבעלי ביב אחרים) לא גדלות אל מתחת לגופו, אלא יותר לצדי גופו. הטפרים שברגליים האחוריות ארוכים ומעוקלים לאחור, מבנה שמאפשר לקיפודן לנקות ולטפח את קוציו. על קרסוליהם של הזכרים מצוי דורבן קרני, שמסייע לקבוע אם פרט מסוים הוא זכר או נקבה. בדומה לברווזן, גם לקיפודן טמפרטורת גוף נמוכה ביחס ליונקים אחרים, הנעה בין 30 ל-32 מעלות צלזיוס, אולם בשונה מהברווזן, אשר חום גופו נמוך מהרגיל בזמן תרדמת חורף, טמפרטורת הגוף של הקיפודן יכולה לרדת אף לכדי חמש מעלות צלזיוס בלבד [5]. הקיפודן אינו מאבד חום על ידי נשיפה או הזעה, ולכן בשעות החום הוא נמנע מכניסה לאזורים החשופים לשמש.

בסתיו ובחורף הקיפודן נכנס לעתים לתרדמת חורף עמוקה או למצב של נמנום (האטה במטבוליזם, Torpor). בשל טמפרטורת הגוף הנמוכה שלו, הקיפודן הופך לעצל ואיטי במזג אוויר חם מאוד או קר מאוד. בדומה לבעלי ביב אחרים, לקיפודן פתח הנקרא פתח הביב (Cloaca), המשמש הן להוצאת צואה ושתן והן לאיברי הרבייה שלו. לזכרים ישנם אשכים פנימיים, ללא שק אשכים חיצוני, והפין שלהם חריג בשל ארבע הבליטות המצויות בקצהו. בגופה של נקבה הרה מתפתח כיס בצדו התחתון של הגוף ובו היא מגדלת את ולדותיה.

קיפודן נמלים מכווץ בצורת כדור; מימין ניתן לראות את החוטם.

למערכת השרירים של קיפודן הנמלים מספר מאפיינים חריגים. לקיפודן שריר גדול מתחת לעור. הוא יכול לשנות את צורתו על ידי כיווץ אזורים מסוימים בשריר זה. כך למשל, כאשר הקיפודן חש מאוים, הוא מתכווץ לצורה של כדור. צורת הכדור מאפשרת לקיפודן להגן על בטנו בעזרת קוציו החדים. לקיפודן חוט שדרה קצר מאוד יחסית ליונקים אחרים, המגיע עד לבית החזה בלבד [6].

שרירי הפנים, הלסת והלשון של הקיפודן מותאמים לציד טרפו. לשונו של קיפודן הנמלים היא איבר הציד שלו (אין לו שיניים). באמצעותה הוא לוכד חרקים המהווים את מזונו, והיא יכולה להישלף למרחק של 18 סנטימטרים מחוץ לחוטמו. הלשון מכוסה בריר העשיר בגליקופרוטאין. חלבון זה הופך את הלשון לדביקה, ולכך שני יתרונות: מהירות הלשון גבוהה יותר בשל היותה חלקה, ונוכחות החלבון מאפשרת הדבקת נמלים וטרמיטים ללשון. הוצאת הלשון נעשית על ידי כיווץ שרירים טבעתיים המשנים את צורתה של הלשון ודוחפים אותה החוצה. זרם הדם המהיר הפורץ ללשון בזמן יציאתה החוצה מקשיח אותה, ומשום כך לשון הקיפודן יכולה לחדור לאדמה קשה או לעץ. נסיגת הלשון חזרה לחוטם נעשית בעזרת כיווץ של שני שרירים פנימיים ואורכיים. הלשון נעה במהירות רבה, ובמדידה נמצא כי היא עשויה לנוע פנימה והחוצה בקצב של כ-100 פעמים בדקה [7].

מספר התאמות פיזיולוגיות מסייעות לקיפודן הנמלים באורח חייו. מכיוון שהקיפודן חי במחילות, הוא עמיד לרמות גבוהות של פחמן דו-חמצני, ואף נשאר מרצונו במקומות שבהם רמת הפחמן הדו-חמצני גבוהה. אוזניו רגישות לגלי קול בתדירות נמוכה, ובכך הן מותאמות לזיהוי הקולות שמשמיעים הנמלים והטרמיטים. חוטמו של הקיפודן מכוסה בקולטנים מכניים (mechanoreceptor) ובקולטני חום (thermoreceptors), אשר מספקים לו מידע על הסביבה המקיפה אותו [8]. חוש הריח שלו מפותח למדי, ומשמש לזיהוי טרף ובני המין השני. עצב הראייה שלו רגיש מאוד, ונראה כי הוא בעל יכולות אבחנה ויזואלית וזיכרון מרחבי, ברמה הדומה לאלו של החולדה [9]. מוחו ומערכת העצבים המרכזית שלו נחקרו רבות תוך השוואה אבולוציונית בין הקיפודן ליונקי השליה (Placentalia). לקיפודן הנמלים קורטקס קדם-מצחי (קליפת המוח הקדמי; prefrontal cortex) הגדול ביותר ביחס לגודל גופו מבין היונקים, והוא מגלה תנועת עיניים מהירה בזמן השינה [10][11].

אקולוגיה והתנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיפודן נמלים אוסטרלי בונה שוחה הגנתית

על קיפודן הנמלים האוסטרלי לא נערך מחקר אקולוגי מסודר; עם זאת, נערכו מספר מחקרים בנוגע לכמה היבטים בהתנהגות האקולוגית שלהם. קיפודני נמלים אוסטרליים חיים בבדידות ובנפרד מהמאורה שיצרו עבור צאצאיהם; אין להם מחסה קבוע. הם פעילים בעיקר בשעות היום, אף על פי שאינם מצוידים כראוי להתגוננות מפני החום - אין להם בלוטות זיעה והם אינם מתנשפים. מסיבה זו הם משנים, במזג אוויר חם, את דפוס הפעילות שלהם ומעבירים את עיקר פעילותם לשעות הערב או הלילה. הם מסוגלים להתקיים במזג אוויר קר, ובאזורים קרים במיוחד הם נכנסים לתרדמת חורף [12].

קיפודן נמלים אוסטרלי מחפש מזון.

קיפודן הנמלים האוסטרלי יכול להתקיים בכל מקום שבו נמצאת אספקה מספקת של מזון, אם כי הוא יכול לשרוד ללא מזון במשך מספר שבועות. הם מאתרים את מזונם באמצעות חוש הריח שלהם והחיישנים שבקצה חוטמם. עיקר מזונם הוא נמלים וטרמיטים. בסביבות החודשים אוגוסט וספטמבר הקיפודנים מסתערים על תליה של נמלת הבשר (Iridomyrmex detectus) ואוכלים את הנקבות השמנות. על מנת להוציא את טרפם מהאדמה ולהכין לעצמם מחסה, הם משתמשים בטפרים שבכפות רגליהם הקדמיות. חוש הראייה שלהם חלש יחסית, והם אינם משתמשים בו: הם יאתרו את טורפיהם באמצעות שמיעתם הטובה. אם הם חשים מאוימים ואין מחסה קרוב, ייתכן שיתחפרו באדמה במהירות. במהלך התחפרות זו, הם מכניסים את בטנם לחור קטן שהם חופרים באדמה, ומשנים את צורתם לצורת כדור. צורה זו משמשת להם להגנה בפני טורפים.

באוסטרליה, קיפודן הנמלים נפוץ בעיקר באזורים מיוערים השופעים יצורים שמהם הוא ניזון. באזורים חקלאיים ניתן למצוא אותם בעיקר בסביבת סבך שיחים נמוכים. כמו כן, ניתן למצוא אותם גם באדמת מרעה, באזורים צחיחים ואף בפאתי פרברים של ערים. מעט ידוע לגבי תפוצתם בגינאה החדשה, אף שהם נתגלו בדרום גינאה החדשה באזורים מיוערים [13].

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיפודן הנמלים מחפש בת-זוג בין החודשים יוני ואוגוסט. הן הזכרים והן הנקבות מפרישים ניחוח חזק בעונת הרבייה. במהלך החיזור, אשר נצפה לראשונה ב-1989, מאתרים הזכרים את הנקבות ורודפים אחריהן. הזכרים עוקבים אחר נקבה בודדת במשך ארבעה שבועות. אצל קיפודני הנמלים נצפתה תופעת התור, אשר בתחילת תקופת החיזור מסתדרים בשיירה של עד עשרה פרטים ועוקבים אחר נקבה. השיירה מסודרת בתור, שהולך ומתקדם אחרי הנקבה. גם משך החיזור משתנה בהתאם למיקום הגאוגרפי [14]. באזורים קרים, כמו בטסמניה, עשויות הנקבות להזדווג עם בני-זוגן בתוך מספר שעות לאחר שהתעוררו מתרדמת החורף [15].

התקופה שבה מזדווגים הקיפודנים היא בחודשים יולי ואוגוסט. לפני ההזדווגות, מריח הזכר את הנקבה, ומפנה תשומת לב מיוחדת לפתח הביב (פתח המין אשר ממנו מופרשים גם השתן והצואה; Cloaca). הזכר נצפה לעתים קרובות מגלגל את הנקבה על צדה כדי לבחון את פתח הביב שלה, ואז מתגלגל הוא עצמו על צדו, כך שבטנו של זה מופנית לבטנה של זו. הנקבה מטילה ביצה אחת בלבד. ההפריה נעשית בחצוצרת הרחם. לזכר אין כיס אשכים, שכן אשכיו הם פנימיים. משך ההריון נע בין 21 ל-28 ימים, תקופה שבמהלכה בונה הנקבה מחילה לוולדותיה. בסוף תקופה זו מוטלת ביצה יחידה שקוטרה נע בין 13 ל-17 מילימטרים לתוך כיס קטן שמתפתח בבטן האם. לאחר עשרה ימים בוקע הוולד מתוך הביצה. במהלך תקופת הדגירה מפתח העובר "שן ביצה", ובסופה הוא משתמש בשן זו על מנת לבקע את הביצה; שן זו נעלמת זמן קצר לאחר הבקיעה.

אורכם של הקיפודנים הקטנים מיד לאחר בקיעתם הוא 1.5 סנטימטרים, ומשקלם נע בין 0.3 ל-0.4 גרמים[16]. עד גיל שנה, משקל הקיפודן הצעיר לא יגיע אף לקילוגרם בודד. לנקבת קיפודן הנמלים, כלשאר בעלי הביב, אין פטמות, והוולדות מחברים את עצמם לאזור מיוחד בבטנה של האם המפריש חלב ונקרא "הילת החלב". הקיפודנים הקטנים יוצאים מכיס אמם כבר בגיל שניים עד שלושה חודשים, וזאת מכיוון שקוציהם בגיל זה כבר ארוכים למדי. תדירות ההנקה יורדת בהדרגה, עד לגמילתם הסופית בסביבות גיל חצי שנה. לאחר שהם יוצאים מכיס האם, חיים הקיפודנים הקטנים במחילה שהאם בונה עבורם, ושם הם נשארים גם כאשר האם יוצאת לחפש מזון. מדי פעם האם חוזרת למחילה על מנת להניק את צאצאיה.

קיפודן הנמלים מגיע לבגרות מינית בגיל ארבע עד חמש שנים לפי ההערכות, אולם עובדה זו אינה ידועה לאשורה. על-פי מחקר שנערך במשך 12 שנים ופורסם ב-2003, נמצא כי קיפודן הנמלים מגיע לבגרות מינית בין הגילים 5 ו-12, וכי תדירות הרבייה יורדת מהטלה אחת בכל שנתיים להטלה אחת בכל שש שנים[16]. תוחלת חייו של קיפודן הנמלים היא 45 שנים בטבע, ועשויה להגיע ל-49 שנים בשבייה.

מצב שימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הגידול האופייני לקיפודן הנמלים הוא בעל אקלים ממוזג. הוא נפוץ באוסטרליה ובשפלה של גינאה החדשה, והוא אינו נתון בסכנת הכחדה. הקיפודנים באוסטרליה נפגעו פחות מבירוא יערות מאשר מינים אחרים, כיוון שקיפודני הנמלים אינם זקוקים למקום מחיה מיוחד, ומתקיימים היטב בכל אזור שיש בו היצע מספיק של נמלים וטרמיטים. מקיפודן הנמלים ניזונים, על אף קוציו, עופות, שדים טסמניים, חתולים, שועלים וכלבים, כדוגמת הדינגו האוסטרלי. כמו כן, הם נאכלו על ידי האבוריג'ינים והמתיישבים האירופאים הראשונים באוסטרליה. הסכנות הגדולות ביותר לקיפודן באוסטרליה הם כלי רכב והרס בתי הגידול שלהם, אשר הובילו להשמדה מקומית של הקיפודן במספר אזורים. בנוסף, זיהום הנגרם על ידי הטפיל Spirometra erinaceieuropaei הוא קטלני במיוחד עבור הקיפודן.

הקיפודן ממעט להתרבות בשבי, בין היתר בגלל מחזור הרבייה הנדיר שלו. חמישה גני חיות הצליחו להרבות את קיפודן הנמלים בשבי, אולם כל הקיפודנים שנולדו בשבי לא הגיעו לבגרות.

אזכורים בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמיעות של אולימפיאדת סידני; מימין ניתן לראות קריקטורה של קיפודן נמלים אוסטרלי

קיפודני נמלים אוסטרליים מוצגים בתרבות האנימיסטית של הילידים באוסטרליה, בין היתר באמנות החזותית ובסיפורים אודותם. הקיפודן היה למושא הערצה של מספר קבוצות, כמו בני הנונגאר (Noongar) ממערב אוסטרליה, אשר קראו לקיפודן בשם Nyingarn. כמה מיתוסים התפתחו בנוגע לקיפודן הנמלים האוסטרלי. כך, למשל, אחד המיתוסים הללו מתאר כיצד קיפודן הנמלים האוסטרלי נוצר כאשר קבוצה של גברים צעירים ורעבים יצאו בלילה על מנת לתור אחר מזון. בדרכם הם נתקלו בוומבט, והטילו עליו את חניתותיהם, אולם לא הצליחו לפגוע בו בשל החשיכה. הוומבט אימץ את החניתות לעצמו ככלי הגנה והפך לקיפודן נמלים [17]. במיתוס אחר היה הוומבט אדם שהחביא אוכל מאנשי שבטו, שהטילו עליו את חניתותיהם, ואלו הפכו לקוצים. האדם מכוסה הקוצים הפך, על-פי המיתוס, לקיפודן.

קיפודן הנמלים האוסטרלי הוא בעל חיים מוכר מאוד באוסטרליה של ימינו ומהווה את אחד מסמליה. באופן בולט, הוא מופיע על המטבע האוסטרלי של חמישה סנט (המטבע בעל הערך הקטן ביותר באוסטרליה; ראו תמונה להלן), וכן על שטר מיוחד של 200 דולרים אוסטרליים שהונפק בשנת 1992. כמו כן הוא הופיע על מספר פרסומים של הדואר באוסטרליה: הוא היה אחד מארבעה מינים אנדמיים לאוסטרליה שהופיעו על בולי דואר אוסטרליים בשנת 1974, הוא הופיע על בול בשווי 37 סנט ב-1987, ועל בול בשווי של 35 סנט ב-1992. בנוסף, דמות מואנשת של קיפודן נמלים בשם מילי (Millie) הייתה לאחד הקמעות באולימפיאדת סידני בשנת 2000.

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיפודן נמלים אוסטרלי על מטבע אוסטרלי בערך של חמישה סנט.
  1. ^ Murray, P.F., Late Cenozic Monotreme Anteaters, in Augee. M.L. (1982) Monotreme Biology, Royal Zoological Society of New South Wale, Sydney
  2. ^ Iredale, T. and Troughton, E. 1934. A checklist of mammals recorded from Australia. Memoirs of the Australian Museum 6: i–xii, 1–122
  3. ^ Griffiths, M.E. 1978. The Biology of Monotremes. Academic Press : New York ISBN 0-12-303850-2
  4. ^ Murray, P.F. 1981. A unique jaw mechanism in the echidna, Tachglossus aculeatus (Monotremata). Australian Journal of Zoology 29: 1–5
  5. ^ Dawson, T.J., Grant, T.R. and Fanning, D. 1979. Standard metabolism of monotremes and the evolution of homeothermy. Australian Journal of Zoology 27:511 - 515
  6. ^ Hassiotis, M., Paxinos, G., and Ashwell, K.W.S. 2004. Anatomy of the central nervous system of the Australian echidna. Proceedings of the Linnean Society of New South Wales 125:287-300
  7. ^ Doran, G.A. and Baggett, H. 1970. The vascular stiffening mechanism in the tongue of the echidna (Tachyglossus aculeatus). Anatomical Record 167: 197–204
  8. ^ Iggo, A., McIntyre, A.K. & Proske, U. (1985). Responses of mechanoreceptors and thermoreceptors in skin of the snout of the echidna Tachyglossus aculeatus. Proceedings of the Royal Society of London B 223: 261–277
  9. ^ Burke, D. 2002. Win-shift and win-stay learning in the short-beaked echidna (Tachyglossus aculeatus). Animal Cognition 5:79 - 84
  10. ^ Nicol, S.C., et al. 2000. The echidna manifests typical characteristics of rapid eye movement sleep. Neuroscience Letters 283:49-52
  11. ^ Ashwell, K.W.S., Hardman, C.D., and Paxinos, G. 2004. The claustrum is not missing from all monotreme brains. Brain Behaviour and Evolution 64:223-241 PMID 15319553
  12. ^ Grigg, G.C., Beard, L.A., and Augee, M.L. 1989. Hibernation in a monotreme, the echidna (Tachyglossus aculeatus). Comparative Biochemistry and Physiology. A, Comparative Physiology 92:609-612 PMID 2566425
  13. ^ Rismiller, P.D. and McKelvey, M.W. 2000. Frequency of breeding recruitment in the Short-beaked Echidna, Tachyglossus aculeatus. Journal of Mammalogy 81:1-17
  14. ^ Rismiller, P.D., Seymour, R.S., 1991. The echidna. Scientific American 264, 96-103.
  15. ^ Nicol, S.C., Andersen, N.A., and Jones, S.M., 2005. Seasonal variations in reproductive hormones of free-ranging echidnas (Tachyglossus aculeatus): interaction between reproduction and hibernation. General and Comparative Endocrinology 144: 204–210
  16. ^ 16.0 16.1 Rismiller, P.D. and McKelvey, M.W. 2003. Body mass, age and sexual maturity in short-beaked echidnas, Tachyglossus aculeatus. Comparative Biochemistry and Physiology. A, Molecular & Integrative Physiology 136:851-865
  17. ^ Robinson, R. 1966. Aboriginal Myths and Legends. Sun Books, Melbourne

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Augee, M and Gooden, B. 1993. Echidnas of Australia and New Guinea. Australian National History Press, Sydney ISBN 978-0-86840-046-4
  • Augee, M.L. 1983. R. Strahan Ed. The Australian Museum Complete Book of Australian Mammals. p. 8–9. Angus & Robertson ISBN 0-207-14454-0
  • Griffiths, M. 1989. Tachyglossidae. Pp. 407–435 in Fauna of Australia (D. W. Walton and B. J. Richardson, eds.). Mammalia, Canberra, Australian Capital Territory 1B:1–1227.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg