קיצור שולחן ערוך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קיצור שולחן ערוך הוא ספר הלכה שחיבר הרב שלמה גאנצפריד, המתמצת את השולחן ערוך, בעיקר את החלקים "אורח חיים" ו"יורה דעה", ועוסק בהלכות היומיומיות, בתפילות, בדיני שבת וחג וכדומה. הספר הפך לאחד הספרים התורניים הפופולריים יותר, וזכה למהדורות רבות, לפירושים ולתרגום לשפות שונות. הספר מבוסס על קיצורי האחרונים, החיי אדם, שולחן ערוך הרב ודרך החיים[1].

הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר נכתב על ידי הרב שלמה גאנצפריד, על מנת לפתוח את עולם ההלכה בפני הציבור הרחב שאינו בקיא בדרכי הלימוד בשולחן ערוך, ולחסוך בזמן האורך לבצע עיון בשולחן ערוך ומפרשיו. הספר יצא לאור באונגוואר שבהונגריה בשנת תרכ"ד (1864), והפך להיות מרכיב בסיסי בארון הספרים היהודי, מאחר שהוא מתאר בפשטות ובתמציתיות את ההלכות לפי נושאים. הספר תורגם לשפות שונות כגון יידיש, אנגלית וצרפתית. מדיניות הפסיקה של הרב גנצפריד, כפי שמתבטאת בספר היא מחמירה ביותר ביחס לספרי הלכה אחרים כמו ערוך השולחן, המשנה ברורה והציץ אליעזר ולמרות שנחשב מעין קונצנזוס, הוא בפועל מנחיל תפיסה הלכתית קיצונית, שמסתמכת בדרך כלל על הפסיקות המחמירות יותר, בנושאים השונים.

הספר מורכב מ-221 פרקים (הקרויים סימנים). הוא כתוב בלשון בהירה ופשוטה, ועל כן התחבב על המוני העם והפך לספר עממי.

בחלק מההוצאות הספר כולל גם הקדמה שכתב, ובו מספר על קורות חייו ותולדות כתיבת הספר. לדבריו לאחר שלא הצליח בניהול עסקי חמיו העשיר, ביקש הלה שהרב יעסוק בתורה וייחד לו מלגה, חדר וכן ספריה לשם כך.

הספר זכה לעשרות רבות של מהדורות, תורגם לשפות רבות, והודפס במאות אלפי עותקים. כבר בחיי המחבר הוא הודפס ב-14 מהדורות, ובערים רבות נוסדו חבורות שהתאגדו ללמוד את הספר.

עם הגידול במספר היהודים בארץ ישראל, שם חלות המצוות התלויות בארץ, נוצר צורך לפרט יותר את ההלכות בתחום זה, שהובאו בקצרה בספר. על פי בקשתו של הרב יהודה לייב מימון, הוסיף הרב יחיאל מיכל טוקצינסקי, במהדורת מוסד הרב קוק, 40 פרקים של דיני ארץ ישראל ומנהגיה. במהדורות מאוחרות אחרות של הספר ישנה הרחבה של דינים אלה, בהתבסס על פסקי ה"חזון איש" שהיה אחד מחשובי הפוסקים בתחום זה.

ספרים מסביב לקיצור שולחן ערוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הרב י"ל מימון הספרים הבאים נכתבו סביב או בעקבות הספר:

  • בחייו של המחבר יצא ספר פרשנות על הקיצור שולחן ערוך בשם "מסגרת השולחן" בידי הרב חיים ישעיהו הכהן הלברסברג.
  • הרב שמואל בורשטיין כתב את ספריו "מנחת שבת" ו"מעדני שמואל" סביב הלכות שבת ויום טוב של הקיצור שולחן ערוך.
  • ספר "קיצור שולחן ערוך השלם" שנכתב בעילום שם, ובו שלשה פירושים, ערוך השולחן, אבני נזר ו"מסגרת השולחן".
  • ספרי "שלחן מלכים" ו"שני מלכים" של הרב משה צבי לנדא נהפכו להיות ספרי מסגרת לקיצור.
  • ספר "שערים המצוינים בהלכה" של הרב שלמה זלמן ברוין, מסודר סביב לקיצור שולחן ערוך.

בשנות ה-70 חיבר הרב חיים דוד הלוי, שהיה הרב הראשי של תל אביב, את הספר קיצור שולחן ערוך מקור חיים, אשר היה תמצית מחמשת חלקי ספרו הקודם "מקור חיים". בספר זה הוצגו המנהגים על פי העדות השונות, ובשל כך הפך לפופולרי במיוחד במערכת החינוך הממלכתית דתית בישראל.

במהדורת מאוחרות רבות הוסיפו בשולי הדף הערות שבהן מובאים שינויי פסיקה בין ספר זה לבין פוסקים חשובים אחרים כדוגמת שולחן ערוך הרב והמשנה ברורה.

הרב שמואל אליהו כתב הערות לספר ע"פ פסקי רבי יוסף קארו, כף החיים, בן איש חי ופסקי אביו, הרב מרדכי אליהו.

כיוון שהספר נכתב בחו"ל הוא הכיל רק מעט מהלכות מצוות התלויות בארץ, ובמספר מהדורות שנדפסו בישראל נוספו כנספח קובצי דינים בהלכות אלו. למהדורת מוסד הרב קוק נוספו הלכות שכתב ר' יחיאל מיכל טוקצינסקי ובמהדורת דפוס אשכול נוספו הלכות שכתב הרב קלמן כהנא על פי פסקי ה"חזון איש", ר' אברהם ישעיה קרליץ.

החקירה ברוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות תרגומו של הספר לרוסית, נודע ב-27 ביוני 2005 כי בצעד חסר תקדים, הורה התובע הכללי של רוסיה לחקור אם תוכנו של "קיצור שולחן ערוך" מסית נגד לא-יהודים וכן לבחון האם ראוי להוציא מחוץ לחוק את הדת היהודית והארגונים היהודיים שפועלים ברוסיה. הדבר נעשה לאחר ש-500 איש, ביניהם 24 מחברי הפרלמנט הרוסי, חתמו על עצומה שבה נטען כי "קיצור שולחן ערוך" מטיף לשנאת זרים. יום למחרת התפוצצות הפרשה, לאחר שיחה בין השר אהוד אולמרט, בשליחותו של ראש ממשלת ישראל אריאל שרון, לראש הממשלה הרוסי, מיכאיל פרדקוב, הודיעה התביעה הכללית כי החקירה הופסקה‏[2].

בישראל עוררה ההתרחשות בעיקר זעם וחשש מהתפרצות אנטישמית ברוסיה. במידה פחותה, העלה האירוע לדיון את התפיסה שמשתקפת מהשולחן ערוך ומקיצור שולחן ערוך לגבי גויים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מכתב המחבר. פורסם סיני, ניסן תשמ"ג.
  2. ^ עמירם ברקת, הפרקליטות במוסקווה חזרה בה: לא תחקור התרגום לרוסית של "קיצור שולחן ערוך", באתר הארץ, 29 ביוני 2005