קיריל, נסיך בולגריה
 | |||||||||
| הנסיך קיריל | |||||||||
| לידה |
17 בנובמבר 1895 סופיה, נסיכות בולגריה  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| הוצאה להורג |
1 בפברואר 1945 (בגיל 49) סופיה, ממלכת בולגריה | ||||||||
| שם מלא | קיריל היינריך פרנץ לודוויג אנטון קרל פיליפ | ||||||||
| מדינה | ממלכת בולגריה | ||||||||
| מקום קבורה |
מנזר רילה  | ||||||||
| השכלה |
האוניברסיטה הצבאית הלאומית ע"ש וסיל לבסקי | ||||||||
| שושלת בית סקסה-קובורג-גותה | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
|
מסדר הגבורה | |||||||||
  | |||||||||
קיריל, נסיך בולגריה (בבולגרית: Кирил, български княз; 17 בנובמבר 1895, סופיה, נסיכות בולגריה - 1 בפברואר 1945, סופיה, ממלכת בולגריה) היה קניאז (עוצר המלוכה) בבולגריה מ-28 באוגוסט 1943, מועד פטירתו של אחיו בוריס השלישי, ועד 9 בספטמבר 1944.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קיריל היה בנם השני של פרדיננד הראשון, נסיך בולגריה ורעייתו מריה לואיזה. בשל הפרש הגילאים הקטן, הפך קיריל לחברו הקרוב של אחיו הבכור בוריס. ב-28 באוגוסט 1943 מת המלך בוריס השלישי במפתיע. יורש העצר בן ה-6 הפך למלך סימאון השני ומונתה מועצת עוצרים בראשות הנסיך קיריל שזכה לתואר קניאז וראש הממשלה בוגדאן פילוב. קיריל ניהל את טקס הלווייתו של בוריס השלישי. בהמשך, החל לקיים מגעים עם בעלות הברית המערביות במטרה למקסם רווחים לקראת סיומה המסתמן של מלחמת העולם השנייה.
ב-9 בספטמבר 1944 כבש הצבא האדום את סופיה ובמקביל התחוללה בממלכה הפיכה שהובלה על ידי חזית המולדת. הגנרל קימון גאורגייב הפך לראש הממשלה ומשרד הפנים הועבר לידי אנטון יוגוב הקומוניסט. חברי מנגנון המשטר הקודם נעצרו והוקם בית דין מיוחד לשפיטתם. הנסיך קיריל הועמד לדין בעוון שיתוף פעולה עם הנאצים ופשעים נגד העם הבולגרי, נמצא אשם ונידון למוות. ב-1 בפברואר 1945 הוצאו להורג בירייה, בשטח בית העלמין של סופיה 180 בני אדם ובכללם עוצרי המלוכה, 25 שרים, 68 חברי פרלמנט, עיתונאים ואנשי צבא.[1] כל המוצאים להורג הושלכו לקבר אחים בתוך מכתש סמוך שנותר כתוצאה מהפצצה במהלך המלחמה. המכתש כוסה בעפר ולא שולט. בהמשך שימש המקום כשטח קבורה בתוך בית העלמין. מאוחר יותר, נשפטו והוצאו להורג כ-3,000 אזרחים נוספים.[2]
ב-1995 הוקמה אנדרטה לזכר הנסיך קיריל בשטח בית העלמין בסופיה. ב-26 באוגוסט 1996 ביטל בית המשפט העליון הבולגרי את הרשעתו של הנסיך קיריל בבית הדין המיוחד.
אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה, כרך ג' - תקופת השואה, הוצאת דבר, תל אביב, 1969, עמודים 242, 254.
- ^ The Soviet Occupation, באתר ספריית הקונגרס (באנגלית), אוחזר ב-10 במאי 2015.
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}