קירסיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קירסיר קצין צרפתי, רגימנט 2, 1809

קירסירים (מלשון קיראס - שריון גוף) היו סוג של פרשים כבדים נפוץ בצבאות האירופאים מסוף המאה ה-16 עד סוף המאה ה-19. הפרשים האלו נחשבו לפרשים כבדים ושירתו בהם החיילים הגבוהים והחזקים בצבא. גם הסוסים שלהם היו בין הטובים בצבא. בקרב, הקירסרים נועדו לשבור מערכי אויב גדולים והם נלחמו בשורות צפופות בדומה לפרשים כבדים מחילות אחרים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש המתועד הראשון בקירסירים היה באוסטריה אצל מקסימיליאן הראשון שגייס גדודים בני 100 חיילים בשנת 1484 לשורות צבאו. הצרפתים אימצו את הקירסרים בשנת 1666 וב-1705 מספר הגדודים של הקירסרים באימפריה האוסטרית הגיע לעשרים. בעקבות הצלחתם בקרבות, גם המדינות האחרות גייסו כוחות קירסרים משל עצמן.

הקירסירים הראשונים היו דומים בחימושם לאבירים מימי הביניים, וההבדל העיקרי ביניהם היה תוספת של זוג אקדחים, ביטול הרומח ואימוץ החרב הישרה והכבדה לקרב פנים מול פנים. הקירסירים המשיכו לעטות שריון גוף הרבה אחרי שיתר חילות הצבא זנחו אותו בגלל התגברות כח האש של כלי הירי. עם הזמן, גם הקירסירים החלו לוותר על חלק מהשריון והחל מהמאה ה-17 נשארו עם הקיראס וקסדה בלבד.

במהלך המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19 הקירסירים היו נפוצים ברוב צבאות אירופה והופיעו לסרוגין לבושי שריון חזה או בלעדיו, במלחמות הנפוליאוניות קירסירים היו הפרשים הכבדים של הצבאות, ובתפקיד זה שימשו לניפוץ מערכי החי"ר של האויב. בקרב ווטרלו היו אלו קירסירים צרפתים שביצעו את ההסתערות הכושלת במרכז שדה הקרב בפיקודו של מישל נה, כאשר האמין נה שחיל הרגלים הבריטי נסוג והוא מפוזר, במקום זאת הבריטים יצרו ריבועים וההסתערות נשברה ונכשלה במחיר גבוה לצד הצרפתי.

עם התגברות כוח האש, הקירסירים התפתחו בסוף המאה ה-19 לסוגי פרשים אחרים, היות שלא היה עוד טעם בלבישת שריון מתכת כבד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]