כרכ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף קיר מואב)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כרכ
الكرك‎
Karak castle in Jordan.JPG
מצודת כרכ
מדינה / טריטוריה Flag of Jordan.svg  ירדן
מחוז מחוז כרכ
נפה כרכ
גובה 930 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר
 ‑ במטרופולין

21,678‏  (נכון ל-2003)
68,810‏  (נכון ל-2003)
קואורדינטות 31°11′N 35°42′E

כַּרַכּ (ערבית الكرك‎) הידועה גם בשמותיה העבריים קיר מואב, קִיר חֲרָשֶׂת וקִיר חֶרֶשׂ היא עיר בירדן מזרחית לים המלח, ומשמשת כבירת נפת כרכ. אוכלוסיית העיר היא כ-20,000 תושבים. העיר שימשה כבירתה של ממלכת מואב הקדומה. ליד מרכז העיר שוכנת מצודת כרכ הצלבנית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר נוסדה בתקופת המקרא בתקופת התנחלות שבטי מואב במזרח ים המלח. היא שימשה כבירת הממלכה המואבית החל מכיבוש צפון מואב על ידי סיחון ועד לגלות מואב על ידי אשור, במשך רוב תקופת העצמאות המואבית. המפורסם בין המלכים שישבו בעיר הוא מישע, שכתב את מצבת מישע, המתארת את ניצחונו על מלך ישראל.

בתנ"ך מוזכרת העיר מספר פעמים: במלכים ב' ג, כה מתוארת הריסת העיר על ידי שלושת המלכים במלחמתם נגד מישע. במלכים ב' טז, ט מתוארת הריגתו של רצין מלך ארם והגליית עירו דמשק לקיר מואב על ידי תגלת פלאסר מלך אשור. הגליה זו מוזכרת בעמוס א, ה וט, ז. חורבנה הסופי של קיר מואב הוא הנושא של מספר נבואות: משא מואב של ישעיהו פותח במילים: "מַשָּׂא מוֹאָב כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד עָר מוֹאָב נִדְמָה כִּי בְּלֵיל שֻׁדַּד קִיר מוֹאָב נִדְמָה", והעיר מוזכרת גם בנבואה המקבילה בירמיהו מח.

לאחר הכיבוש האשורי נכבשה העיר על ידי האימפריות בבל, פרס, האימפריה המוקדונית של אלכסנדר הגדול. בתקופה ההלניסטית הייתה העיר ידועה בשם חרקה. היישוב היהודי בעיר פרח במשך כל תקופה זו. האזור התחיל להיות מוקד לנדידת הנבטים מחצי האי ערב, והעיר עברה לשליטתם. הרומאים הגיעו אליה רק בשנת 105. בתקופת האימפריה הביזנטית נבנתה בעיר כנסייה, והיא הפכה לעיר נוצרית ומרכז מחוזי. בתקופת הצלבנים עלתה חשיבות העיר, והחל בשנת 1142 בנה פולק מלך ירושלים את מצודת כרכ, מבצר ליד העיר. המבצר עבר לידיו של רנו משטיון, בזכות נישואיו ליורשת רוזנות עבר הירדן, אטיינט דה מיי. בשנות השמונים של המאה ה-12 ניסה צלאח א-דין מספר פעמים לכבוש את המבצר, ללא הצלחה. ניסיון אחד היה במהלך נישואיו של בנו החורג של רנו. הסולטאן הנאור כיבד את האירוע והמתין לסיום הטקס כדי להמשיך בהפגזות. המבצר נפל לידי המוסלמים לאחר נפילת הצבא הצלבני בקרב קרני חטין. בשנת 1263 האזור נכבש על ידי הממלוכים, ב-1514 על ידי העות'מאנים, בשנת 1917 על ידי הבריטים, ומ-1946 כרכ היא עיר בירדן ההאשמית.

נסיון התיישבות יהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלהי המאה ה-19 חלה התעוררות לאומית בקרב יהודי בולגריה, תוך חתירה להתיישבות בארץ ישראל. הוקמו אגודות בערים השונים ונוצרו גרעיני התיישבות שהחלו בהתיישבות פזורה בחורן ובהמשך ביבנאל והר-טוב. ב-1896 הוזמן שבתאי חזקיה מראשוני מתיישבי הר-טוב על ידי המושל העות'מאני של אזור כרכ חילמי פאשה והוצע לו לרכוש אדמה לצורך יסוד מושבה יהודית בסמיכות לעיר.

השלטונות העות'מאנים נתבקשו להקצות בחינם אדמה ל-600 משפחות יהודיות מבולגריה שעתידות היו להתיישב בגרעין ההתיישבות כ-4 קילומטרים מהעיר. התוכנית אושרה בוועדה המקומית והועברה לאישור מינהלת הווילאייט בדמשק. לאחר קבלת האישור בדמשק הועברה התוכנית לאישור הסולטאן עבדול חמיד השני. נציגי המתיישבים הגיעו לאיסטנבול ונפגשו עם הוזיר הגדול סעיד פאשה כדי לשכנעו בנחיצותה. לבסוף הביע הוזיר את תמיכתו בהקצאת קרקעות ל-100 משפחות בלבד ותמיכה כספית של גרוש וחצי ליום לכל מתיישב למשך שנה.

בסיוע בני קהילת פלובדיב ודוד שלמה ערב מסופיה שולמה מקדמה בסך 500 לירות עות'מאניות לצורך התנעת התהליך. בה בעת החלו מהומות באיסטנבול שכללו פגיעה באוכלוסייה הארמנית והוזיר הגדול הודיע לנציגי המתיישבים על דחייה זמנית של הטיפול בבקשתם. בהמשך הועבר המושל העות'מאני של כרכ לתפקיד מושל סלוניקי והתוכנית ירדה סופית מהפרק. שבתאי חזקיה השתקע בכרכ, פתח בה חנות מכולת, בהמשך היגר לתל אביב ושם הלך לעולמו‏[1].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא העיר כרכ בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קשלס, חיים, ראשית הפעילות הציונית, עלייה והתיישבות בארץ ישראל, בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 99-100.