קית' אמרסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קית' אמרסון

קית' אמרסוןאנגלית: Keith Emerson; נולד ב-2 בנובמבר 1944) הוא נגן קלידים ומוזיקאי יוצר בריטי, מייסד הלהקות The Nice ואמרסון, לייק ופאלמר (ELP).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד להקמת ELP[עריכת קוד מקור | עריכה]

קית' אמרסון נולד בצפון אנגליה לשני מוזיקאים חובבים מהמעמד הבינוני. בגיל שמונה החל ללמוד לנגן על פסנתר אצל מורים פרטיים למוזיקה קלאסית, ונחשף גם למוזיקת ג'אז אשר הייתה פופולרית באותם ימים. כבר בגיל 10 החל להתגלות כשרונו המוזיקלי.

לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים, ובמקביל ללימודיו במכללה, צדה את אוזנו של אמרסון מוזיקת הג'אז, ובגיל 20 הקים את "שלישיית קית' אמרסון", שהופיעה בעיקר במועדונים ובפאבים.

בשלב זה קנה אמרסון אורגן האמונד לאחר שהתרשם מביצועיו של הקלידן ג'ימי סמית באורגן מסוג זה. בנקודה זאת עבר אמרסון דרך מספר הרכבים שונים, בעיקר הרכבי בלוז, ולבסוף הקים בסוף שנות השישים את להקת דה נייס, אליה צרף מספר נגנים נוספים.

להקת דה נייס הוציאה מספר אלבומים וזכתה להצלחה רבה. אמרסון היה מנהיגה הכריזמטי, ומשך אליו מעריצים רבים. בשנת 1970 עזב אמרסון את הלהקה שהתפרקה בעקבות כך.

אמרסון פגש את גרג לייק, הבסיסט של להקת קינג קרימזון, בהופעה של הלהקה בסן פרנסיסקו, והשניים החליטו לעבוד יחד. הם אף שקלו לצרף את הגיטריסט ג'ימי הנדריקס להרכב החדש זמן קצר לפני מותו של הנדריקס.

לאחר שבחנו מספר מתופפים להרכב החדש, החליטו אמרסון ולייק לצרף את קרל פאלמר, וכך עוצב הרכב הלהקה - אמרסון, לייק ופאלמר.

בלהקת ELP[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד לשיא[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמרסון ולהקת ה-ELP החלו להופיע בשנת 1970, ומיד בתחילת דרכם שלבו רוק עם מוזיקה קלאסית, והכינו עיבודים ליצירות קלאסיות שונות.

כבר באלבום הבכורה של הלהקה השתמש אמרסון בסינתיסייזר מסוג "מוג", אותו המציא ד"ר רוברט מוג, וזאת למרות שהתקשה בתחילה להפעיל את הכלי החדש והמורכב הזה.

במשך כארבע שנים הוציאה הלהקה מספר רב של אלבומים, וזכתה לקהל מעריצים רחב ואוהד. אך בסוף 1974 הפסיקה הלהקה לעבוד באינטנסיביות יחד. אמרסון נקלע למשבר נפשי לאחר שפרצה דלקה בביתו ורכוש יקר נשרף, והוא החל להתמכר לאלכוהול ולסמים, אך בעזרת חבריו הצליח להשתקם.

למרות המשברים הוציאה הלהקה מספר אלבומים, אך מסוף שנות ה-70, ובמשך 12 שנים, חדלו אמרסון והלהקה ליצור ולהופיע יחד.

לאחר השיא[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שחיבר כמה פסקולים לסרטים, נעלם אמרסון מתודעת הציבור בשנות ה-80 המוקדמות.

בשנות ה-90 התאחדה הלהקה שוב והוציאה שני אלבומים חדשים.

אלא שאז התגלתה בעיה רפואית באצבעות ידו שחייבה ניתוח, וכושר נגינתו נפגם לתקופת מה. בנוסף, עבר אמרסון תהליך גירושין קשה שגרם לו למשבר נפשי נוסף, שהחזיר אותו שוב להתמכרות לאלכוהול, ואף לטיפולים פסיכותרפים.

אמרסון ולהקתו קיימו מספר רב של סיבובי הופעות במשך השנים, ובשנת 2005 אף תכנן להופיע בישראל, אך נאלץ לבטל את תוכניותיו עקב בעיות בריאות.

ייחודו וסגנונו כיוצר וכקלידן[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגנון הלחנה ועיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמלחין וכיוצר, ידוע אמרסון בשילוביו הגסים בין מוזיקה קלאסית, רוק וג'אז. שילוביו המוזיקליים היו בוטים, יצריים ופרועים - יותר מאשר של מלחינים בלהקות רוק מתקדם אחרות, מה שגרם ללהקתו להחשב כלהקה המושמצת ביותר ברוק המתקדם. רבים התנגדו לה, אך רבים אחרים ראו בה פריצת דרך מוזיקלית ומילאו את אולמות המופעים של הלהקה.

אמרסון יצר עיבודים רבים ליצירות של מלחינים קלאסיים כמו באך, ברטוק, מוסורגסקי ואחרים, אותם עיבד לביצועים אלקטרונים של רוק סוער.
סגנון זה הכעיס הן את כוכבי הרוק האחרים והן את היוצרים הקלאסים. כוכבי הרוק כעסו על יומרנותו בשימוש במוזיקה הקלאסית, תוך שהוא "מערבב" אותה במוזיקה צעירה ומרדנית. היוצרים הקלאסיים כעסו על השימוש הוולגרי, לטעמם, שהוא עושה במיטב היצירות הקלאסיות, ומוריד אותן ל"זנות" בפני "קהל של פראי אדם".

אך אמרסון לא ויתר, כמובן, על סגנונו האישי הייחודי בלחניו ובעיבודיו, מה שקנה לו וללהקתו קהל מעריצים רחב ונלהב.

סגנונו כאיש במה וכקלידן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמרסון הוא איש במה פרוע, כריזמטי ויחיד במינו. הוא נהג ללבוש בהופעותיו לבוש נוצץ, כשהוא עומד ומנגן על שתי מקלדות בו זמנית, ועובר כאחוז תזזית בין הסינתיסייזרים, אורגני האמונד, ופסנתרי הכנף למיניהם.

כבר בלהקת דה נייס נהג אמרסון להשתמש בגימיקים אלימים, כמו: תקיעת סכינים במקלדת על מנת להחזיק את הקלידים בצליל קבוע, כשבאותו זמן הוא רץ לנגן במקלדות אחרות. מהר מאוד התפתח מנהג זה לנטייה כללית שלו "להתעלל" בכלי הנגינה בהם ניגן במהלך הופעותיו. הגימיקים הללו, שתאמו את נפשו האישית והמוזיקלית הסוערת, עוררו גם את הקהל.

אמרסון הסביר שרק באמצעות ההתנהגות האלימה הזאת על הבמה, הוא מצליח להרגע כאשר הוא יורד ממנה.

בהופעותיו בלהקת ELP, התפרע אמרסון אף יותר: כדרך קבע היה מצית זיקוקים במהלך הופעותיו, ולעתים אף ניגן על הפסנתר כאשר הפסנתר מהופך באוויר יחד איתו, ונטייתו "להתעלל" בכלי הנגינה שבהם ניגן אף גברה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]