קלטת שמע
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קלטת שֶמע (או באנגלית: Compact audio cassette) היא מארז מלבני עשוי פלסטיק שבתוכו סרט מגנטי, המשמשת להקלטה או להשמעת קול באמצעות רשמקול קלטות.
את קלטת השמע הציגה חברת פיליפס בשנת 1963 כמדיום להקלטה ולהשמעה של מלל ולשימוש כדיקטפון. עקב הנוחות בשימוש וממדיה הקטנים החלו להשתמש בקלטת להקלטה ולהשמעת מוזיקה.
השימוש הנרחב בקלטת זו החל בסביבות שנת 1968 והתרחב עם השנים. דחיפה חזקה בשימוש הייתה בשנות ה-80 של המאה ה-20 לאחר שחברת סוני הציגה ב-1979 את הווקמן לקלטות (Sony Walkman) - מכשיר השמעה קטן כמעט בגודל של קלטת עם אזניות שאיפשר לשמוע מוזיקה בכל מקום.
קלטת השמע שימשה להקלטה אישית ומסחרית, וכן להפצה מסחרית של מוזיקה, לצד התקליט שקדם לה ולתקליטור שבא אחריה. השימוש בקלטות אלו היה נפוץ מאוד בעבר, למרות חסרונותיהן:
- האיכות הבסיסית של ההקלטה וההאזנה נמוכה בקלטת השמע (ראו שימושים נוספים בהמשך) ומכילה בדרך-כלל רעשים לבנים.
- איכות השמיעה עלולה להיפגם בקלות בעקבות אחסון לא נכון והשמעות חוזרות ונישנות של הקלטת.
- הסרט המגנטי רגיש לשחיקה ונוטה להיקרע, בהוציאו כך את הקלטת מכלל שימוש. (בשימוש ביתי היו מי שנהגו להדביק את הסרט הקרוע באמצעות לק ציפורניים ולהחזיר כך את הקלטת לשימוש, תוך ויתור על קטע מההקלטה).
מסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 חלה ירידה בשימוש בהן עקב חדירת התקליטורים כתחליף איכותי ואמין יותר, שכולל אפשרויות מקבילות ואף טובות מזו של הקלטת (הקלטה איכותית יותר ונטולת רעשים; קפיצה מהירה למקום מסוים באלבום).
[עריכה] שימושים נוספים
שימוש נוסף לקלטת נעשה במחשבים הביתיים הראשונים בשנות ה-70 כאשר השתמשו בקלטות שמע לשם אגירת נתוני מחשב או תוכנות זאת כתחליף זול וזמין לתקליטון. הנתונים נרשמו כצלילים אנלוגיים ברשמקולים רגילים על גבי הקלטת, והושמעו למחשב כצלילים כמו צלילי הפקס.
בהמשך, נעשה שימוש בקלטת גם עבור מכונות הקלטה רב-ערוציות ולהקלטת מידע דיגיטלי.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קלטת שמע |
