קליבלנד קאבלירס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף קליבלנד קבלירס)
קליבלנד קאבלירס
Cleveland Cavaliers
לוגו המועדון
מידע כללי
תאריך ייסוד 1970
מדינה ארצות הברית
אולם ביתי קוויקן לואנס ארנה (20,562 מושבים)
מיקום קליבלנד, אוהיו, ארצות הברית
כינוי הקאבס
ליגה ליגת ה-NBA
אזור האזור המזרחי
בית הבית המרכזי
בעלים דן גילברט
מנכ"ל קובי אלטמן
מאמן ג'יי. בי. ביקרסטאף
תארים
אליפויות ליגה 1
2016
אליפויות אזוריות 5
2007, 2015, 2016, 2017, 2018
תלבושת
מדי בית וחוץ של קליבלנד קאבלירס
תלבושת תלבושת בית
צבעי הקבוצה
תלבושת בית
תלבושת תלבושת חוץ
צבעי הקבוצה
תלבושת חוץ
אתר הקבוצה

קליבלנד קאבלירסאנגלית: Cleveland Cavaliers, מכונה בקיצור קאבס (Cavs)), היא קבוצת כדורסל מהעיר קליבלנד שבאוהיו, ארצות הברית, המשחקת בליגת ה-NBA. הקבוצה משובצת בבית המרכזי שבאזור המזרח, ומארחת את משחקיה הביתיים באולם רוקט מורגג' פילדהאוס. הקאבלירס זכו באליפות NBA אחת ב-2016, וכמו כן העפילו לגמר הליגה בעונות 2007, 2015, 2017 ו-2018.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1970–1983: תחילת הדרך והקשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקאבלירס הוקמו ב-1970, והתחילו את דרכם בבעלותו של ניק מילאטי. ג'רי טומקו קבע ששמם יהיה הקאבלירס כשהוא דחה את השמות "ג'ייס", "פורסטרס" ו"פרסידנטס". האולם הביתי שלהם היה הקליבלנד ארנה, ומאמנם היה ביל פיץ'. בעונתם הראשונה הם הצליחו לקבוע את המאזן הגרוע בליגה, מאזן 15–67. הקאבס קיוו להשתפר כשבדראפט 1971 הם בחרו את אוסטין קאר, שהגיע בסיום העונה לחמישיית הרוקיז של העונה ב-NBA. הוא לא הצליח להוביל את הקאבס להישגים שכן סבל מפציעות רבות ברגליו שמנעו ממנו לממש את הפוטנציאל שלו. את העונה הזו סיימו עם מאזן 23–59.

בעונות הבאות הקאבס הראו שיפור עונה לאחר עונה, בעיקר בזכות הגעתם של השחקנים בינגו סמית', ג'ים צ'ונס, ג'ים קלמונס ודיק סניידר. בעונת 1972/1973 הם שיפרו את מאזן והגיעו למאזן 32–50. בעונה הבאה הם עשו צעד קטן לאחור כשהשיגו מאזן 29–53. ב-1974 עברו הקאבס לשחק בריצ'פילד קולוסיאום. בעונת 1974/1975 הם השיגו מאזן 40–42, כשהם כמעט מגיעים לפלייאוף.

בעונת 1975/1976 פתחו הקאבס בחמישייה עם קאר, סמית', צ'ונס, סניידר והשחקן החדש - נייט ת'ורמונד. פיץ' הוביל את הקבוצה למאזן 49–33, הפעם הראשונה בהיסטוריה שהקבוצה מגיעה למאזן חיובי, ובנוסף הופעת בכורה בפלייאוף. הם זכו באליפות הבית המרכזי כשפיץ' זוכה בתואר מאמן השנה ב-NBA, וג'ים ברואר וג'ים קלמונס נבחרים לחמישיית ההגנה השנייה של העונה.

בסדרה הראשונה התמודדו הקאבס נגד וושינגטון בולטס. הם גברו עם הבולטס 3–4, בסדרה הידועה בעיקר בעקבות הרבה רגעים הרואיים וזריקות בשניות האחרונות. בזכות אלה נקראת הסדרה "נס ריצ'פילד". למרות הניצחון על הבולטס, אל גמר המזרח הגיעו הקאבס כשחלק משחקניהם פצועים, והם הפסידו לבוסטון סלטיקס 2-4 בסדרה.

את שתי העונות הבאות סיימו הקאבס עם מאזן זהה, מאזן 39–43. בעונת 1976/1977 הם הפסידו בסיבוב הראשון לבולטס 1–2, ובעונת 1977/1978 הם הפסידו בסיבוב הראשון לניו יורק ניקס 0-2. בעונת 1978/1979 השיגו הקאבס מאזן 30–52, ולראשונה מזה שלוש שנים לא להעפיל לפלייאוף. מאזן זה גרם להתפטרותו של פיץ', שאימן את הקבוצה 9 שנים.

את פיץ' החליף בעונת 1979/1980 סטן אלבאק. בעונה זו הוא השיג מאזן 37–45, והקבוצה לא העפילה לפלייאוף. ניק מילאטי, שהיה בעל הקבוצה ב-10 שנותיה הראשונות מכר אותה לאיש העסקים ג'ו זינגייל. ב-1980, חודשים ספורים לאחר מכן, מכר זינגייל את הקבוצה לטד סטפיאן. הבעלים החדש היה אחראי על כמה טריידים לא חכמים שלא הביאו תועלת, ועל הבאת שחקנים שלא תרמו לקבוצה. התוצאה מהטריידים התמוהים של סטפיאן הייתה איבוד בחירות דראפט גבוהות, שגרם ליצירת חוק חדש בליגה שאוסר על קבוצות למסור בחירות דראפט בסיבוב הראשון בשנים רצופות. חוק זה נודע בשם "חוק טד סטפיאן".

בתחילת דרכו בקאבלירס הציע סטפיאן לשנות את שם הקבוצה לאוהיו קאבלירס, בשביל שהקבוצה תוכל לשחק לא רק בקליבלנד אלא גם בסינסינטי, ואפילו לא בערים הנמצאות באוהיו כמו באפלו ופיטסבורג. בקבוצה התפתח אי סדר, שנראה בהנהלה והשפיע גם על משחקה של הקבוצה. בעונת 1980/1981 (עונתו הראשונה של סטפיאן) השיגו הקאבס מאזן 28–54 בלבד. בעונת 1981/1982 הושווה המאזן הגרוע ביותר בהיסטוריה של המועדון, 15-67.

בסיום עונת 1981/1982 הפסידו הקאבס 19 משחקים ברציפות, שהצטרפו אל 5 הפסדים ברציפות בתחילת עונת 1982/1983 והפכו לרצף ההפסדים השני בגודלו בהיסטוריה של ה-NBA. אף על פי שהקבוצה שיפרה במעט את מאזנה והגיעה למאזן 23–59, מעט מאוד אוהדים הגיעו למשחקיהם. בשנה זו הגיעו 3,900 אוהדים בממוצע למשחק כשהאולם מכיל יותר מ-20,000 מקומות.

בסיום העונה הזו איים סטפיאן להעביר את המועדון לטורונטו ולקרוא לקבוצה בשם טורונטו טאוורס. למרות זאת, האחים ג'ורג' וגורדון גאנד החליטו לקנות ממנו את הקבוצה ולהשאיר את המועדון בקליבלנד. עשור בערך לאחר מכן נוצרה קבוצה בטורונטו – טורונטו ראפטורס.

1983–1993: שינוי הצבע ושינוי המזל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעט מאוחר יותר אחרי רכישת הקאבס ב-1983 שינוי האחים גאנד שינו את צבעי הקבוצה מצבעי יין וזהב לכחול כהה וכתום. בנוסף, הם אימצו באופן רשמי את קיצור השם "קאבס" למטרת מכירות, ששימש קודם לכן באופן לא רשמי אוהדים וכתבי ספורט. בעונת 1983/1984 הקאבלירס שיפרו את מאזנם והגיעו למאזן 28–54, אך עדיין לא עלו לפלייאוף.

בעונת 1984/1985 הגיע לקבוצה המאמן ג'ורג' קארל, שעזר לקאבס לשפר את מאזנם ולסיים את העונה עם 36–46. מאזן זה נתן לקאבס עלייה לפלייאוף לראשונה מזה 6 שנים, כשהם עושים זאת מהמקום ה-8 והאחרון במזרח. בסיבוב הראשון התמודדו הקאבס מול בוסטון סלטיקס, והפסידו לה 1–3. הסלטיקס הגיעו עד לגמר והפסידו בו. בעונה זו נמצאו הקאבס בתקופת מעבר, והובילו אותה לויד פרי, רוי הינסון וג'ון באגלי.

את העונה הבאה הקאבס לא התחילו בצורה טובה, והמאמן קארל פוטר לאחר 66 משחקים. במקומו מונה המאמן גנה ליטלס. את העונה הזו סיימו הקאבס עם מאזן 29–53, רחוקים ניצחון אחד בלבד מהפלייאוף. ב-7 השנים האחרונות של הקאבס היו 9 מאמנים: סטן אלבק, ביל מוזלמן (פעמיים), דון דילייני, בוב קלופנבורג, צ'אק דיילי, טום ניסאלקי, ג'ין ליטלס וג'ורג' קארל. בשנים האלו הקאבס הופיעו בפלייאוף פעם אחת בלבד.

בקיץ 1986 רכשו או בחרו בדראפט הקאבס את השחקנים בראד דוהרטי, מארק פרייס, רון הרפר ולארי נאנס. בנוסף בעונה זו הגיע המאמן לני וילקינס. בעונתם הראשונה בקבוצה הקאבס השיגו מאזן 31–51, וסיימו עונה ברציפות במקום ה-9 במזרח, מחוץ לפלייאוף. למרות ההיעדרות מהפלייאוף היו כמה נקודות אור בעונה זו כמו היבחרותם של דוהרטי, הרפר וג'ון ויליאמס לחמישיית הרוקיז של העונה ב-NBA.

בעונת 1987/1988 השיגו הקאבס מאזן 40–42, מאזן חיובי לראשונה מזה 8 שנים. בנוסף הם סיימו את העונה במקום ה-6 במזרח, עם עלייה לפלייאוף לראשונה מזה שנתיים. בסיבוב הראשון הם נפגשו עם שיקגו בולס של מייקל ג'ורדן, והפסידו להם 2–3. בעונה הבאה שיפרו הקאבס את מאזנם ב-15 ניצחונות, עם מאזן 25–57. הם סיימו את העונה במקום ה-3 במזרח, והגיעו לפלייאוף. בסיבוב הראשון הם נפגשו עם הבולס בפעם השנייה ברציפות, והפסידו להם 2–3. בעונה זו זכה מארק פרייס להיבחר לחמישיית העונה השלישית ולארי נאנס נבחר לחמישיית ההגנה של העונה ב-NBA.

בסיום עונת 1988/1989 שלחו הקאבס את הרפר ללוס אנג'לס קליפרס בתמורה לדני פרי. את עונת 1989/1990 סיימו הקאבס עם מאזן 40–42, ועלו לפלייאוף בפעם ה-3 ברציפות מהמקום ה-7 במזרח. בסיבוב הראשון הם נתקלו בפילדלפיה 76' והפסידו להם 2–3. את העונה הבאה סיימו הקאבס עם מאזן 33–49, מאזן השווה את המקום ה-9 במזרח ולא עלו לפלייאוף.

את עונת 1991/1992 סיימו הקאבס עם שיפור של 24 ניצחונות, מאזן 25–57. מאזן זה היה שווה את המקום ה-3 במזרח. בסיבוב הראשון פגשו הקאבס את ניו ג'רזי נטס, וניצחו אותם 1–3. זו הייתה הפעם הראשונה מאז עונת 1975/1976 שהקאבס עברו את הסיבוב הראשון. בחצי גמר המזרח נתקלו הקאבס בבוסטון סלטיקס, וניצחו אותם 3–4. זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה של המועדון שהם העפילו לשלב השלישי של הפלייאוף (הם העפילו לגמר המזרח פעם אחת, בעונת 1975/1976, אך הם עברו רק שני סיבובים כי לא היה סיבוב ראשון). בגמר המזרח הם פגשו את הבולס שהדיחו אותם פעמיים לפני כן, והם הפסידו להם 2–4. בתוך כך, אנשי הקאבס קיבלו הרבה תארים אישיים במהלך העונה: בראד דוהרטי ומארק פרייס נבחרו לחמישיית העונה השלישית, לארי נאנס לחמישיית ההגנה השנייה של העונה, טרל ברנדון לחמישיית הרוקיז השנייה של העונה ולפרס מנהל השנה ויין אמברי.

בעונת 1992/1993 השיגו הקאבס מאזן 28–54, כשהם מסיימים את העונה במקום ה-3 במזרח עם העפלה שנייה ברציפות לפלייאוף. בסיבוב הראשון נתקלו הקאבס בנטס, וניצחו אותם 2–3. בחצי גמר המזרח הם נתקלו בבולס, והודחו בסוויפ 0–4. בעונה זו נבחר פרייס לחמישיית העונה ב-NBA ונאנס לחמישיית ההגנה השנייה של העונה.

1993–2003: ההידרדרות לאחר פרישות הכוכבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי עונת 1992/1993 עזב המאמן וילקינס את הקבוצה לאחר 7 עונות רצופות בהן אימן אותה, ובמקומו התמנה מייק פראטלו, שאימן את אטלנטה הוקס. תחת פראטלו הפכו הקאבס לאחת הקבוצות ההגנתיות ביותר בליגה, כשהאחראי העיקרי להגנה הזו היה טרל ברנדון. למרות ההגנה החזקה ההתקפה של הקאבס הייתה איטית ולא מוצלחת במיוחד. את עונת 1993/1994 סיימו הקאבס עם מאזן 35–47, ששווה את המקום ה-6 במזרח. בסיבוב הראשון הם פגשו את שיקגו בולס, והפסידו להם בסוויפ.

בסיום העונה עברו הקאבס לאולם "גאנד ארנה" (לימים, קוויקן לואנס ארנה) המכיל 20,562 מושבים. בעונה הזו פרש דוהרטי. את עונת 1994/1995 סיימו הקאבס עם מאזן 39–43, במקום ה-6 במזרח. עונה זו הייתה העונה הרביעית ברציפות בה הקאבס מגיעים לפלייאוף. בסיבוב הראשון הם התמודדו מול ניו יורק ניקס והפסידו להם 1–3.

ז'ידרונאס אילגאוסקאס, אחד מכוכבי הקאבס בין השנים 1997–2010

בעונת 1995/1996 שיפרו הקאבס את מאזנם למאזן 35–47, וסיימו את העונה במקום ה-4 במזרח. עונה זו הייתה העונה החמישית ברציפות בה הקאבס מגיעים לפלייאוף. בסיבוב הראשון הם פגשו את הניקס בפעם השנייה ברציפות, והפסידו להם בסוויפ 0–3. בעונה זו זכה שחקן הקאבס, בובי פילס, להיות בחמישיית ההגנה השנייה של העונה.

בעונת 1996/1997 הגיעו הקאבס למאזן 40–42, המספיק למקום ה-9 במזרח ולא עלו לפלייאוף לראשונה מזה 5 שנים. בתחילת העונה הבאה בחרו הקאבס בדראפט את ז'ידרונאס אילגאוסקאס שיהפוך לשחקן מפתח בעתידה של הקבוצה. בעונה זו הצטרף לקבוצה שון קמפ. בעונה זו שיפרו הקאבס את מאזנם למאזן 35–47, והצליחו להעפיל לפלייאוף מהמקום ה-6 במזרח. בסיבוב הראשון הם הפסידו לאינדיאנה פייסרס 1-3. למרות ההדחה המוקדמת לקאבס היו הרבה הישגים אישיים בעונה זו: ברווין נייט ואילגאוסקאס נבחרו לחמישיית הרוקיז של העונה, סדריק הנדרסון ודרק אנדרסון לחמישיית הרוקיז השנייה של העונה וויין אמברי למנהל השנה.

את עונת 1998/1999 המקוצרת סיימו הקאבס עם מאזן 22–28, במקום ה-11 במזרח ולא העפילו לפלייאוף. בעונת 1999/2000 הגיע לקבוצה אנדרה מילר שנבחר בבחירה ה-8 בדראפט. את העונה הזו מילר סיים בחמישיית הרוקיז של העונה, אך הקאבס השיגו מאזן 32–50 ולא עלו לפלייאוף. בעונה הבאה נבחר כריס מיהם בדראפט, והוא נבחר לחמישיית הרוקיז השנייה של העונה. הקאבס סיימו את העונה הזו עם מאזן 30–52 ולא עלו לפלייאוף שנה שלישית ברציפות. בעונת 2001/2002 המשיכה הקבוצה בהידרדרות כשהשיגה מאזן 29–53 ולא עלתה לפלייאוף שנה רביעית ברציפות.

בדראפט 2002 בחרו הקאבס בבחירה ה-35 את קרלוס בוזר. את עונת 2002/2003 הם סיימו עם מאזן 17–65, השלישי הגרוע ביותר בהיסטוריה של המועדון, ובעונה הזו המקום האחרון בליגה בשוויון עם עוד קבוצה. המאזן הרע הזה נתן סיכוי טוב לקאבס לזכות בבחירה הראשונה בדראפט 2003. בוזר נבחר לחמישיית הרוקיז השנייה של העונה.

2003–2010: עידן לברון ג'יימס הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לברון ג'יימס, כוכב הקאבס בין השנים 2003–2010, ומקיץ 2014 עד 2018

הקאבס הפכו לנמושת הליגה, אך סבלו אכזבות רבות בהגרלות הדראפט, ולא הצליחו להנחית אצלם את הבחירה הראשונה. כריס מיהם התגלה כבחירה סולידית, אבל קרלוס בוזר ואנדרה מילר עזבו לאחר מספר שנים בלבד. כל האכזבות באו לסיומן כשהקאבס קיבלו את הבחירה הראשונה בדראפט 2003, בו חומר השחקנים נחשב לאחד הטובים בהיסטוריה של הליגה. חלק מהמתמודדים היו לברון ג'יימס, כרמלו אנתוני, דוויין וייד, כריס בוש, קירק היינריך, קנדריק פרקינס, ג'וש הווארד, מו ויליאמס ועוד טובים ורבים.

בסופו של דבר בחרו הקאבס את לברון ג'יימס, פנומן שבא היישר מהתיכונים וויתר על שלב המכללות. בעקבות בחירתו של ג'יימס "הצהירו" הקאבס על פתיחת תקופה חדשה כששינו את צבעי מדיהם. הצבעים שונו מהכתום, שחור כחול לצבע יין זהב וכחול כהה. בנוסף נוצר לוגו חדש.

היו הרבה ציפיות מלברון המכונה גם "קינג ג'יימס" לקראת עונת 2004/2003. ג'יימס אכן מימש את הפוטנציאל שלו בעונת הבכורה כשקלע 20.9 נקודות בממוצע למשחק וזכה בתואר רוקי השנה ב-NBA. הקאבס שיפרו את מאזנם ב-18 ניצחונות, עם מאזן 35–47 וסיימו את העונה במקום ה-9, רחוקים מקום אחד בלבד מהופעה בפלייאוף. עונה זו הייתה השישית ברציפות בה הם נעדרו מהפלייאוף.

בעונת 2005/2004 שיפר ג'יימס את ממוצעיו בנקודות ריבאונדים ואסיסטים, ועזרו לו בהצלחת הקבוצה ז'ידרונאס אילגאוסקאס ודרו גודן. למרות עזיבתו של קרלוס בוזר שיפרו הקאבס את מאזנם ב-7 משחקים, עם מאזן 40–42. למרות השגת מאזן חיובי לראשונה מזה שש עונות הם סיימו את העונה הזו במקום ה-9 במזרח (מאזן שווה למקום ה-8, ניו ג'רזי נטס, להם היה יתרון על הקאבס בעקבות יותר ניצחונות בעונה הסדירה), ולא העפילו לפלייאוף בפעם השביעית ברציפות. ג'יימס נבחר לחמישיית העונה השנייה.

לפני עונת 2006/2005 ערכו הקאבס שינויים רבים בצוות המקצועי. הקבוצה מינתה את מייק בראון לעמדת המאמן ולעמדת המנכ"ל הם מינו את דני פרי, ששיחק בעבר בקבוצה. בנוסף התחלף בעלי הקאבס, והוא דן גילברט. במהלך העונה ג'יימס המשיך במגמת השתפרות, והקאבס השיגו מאזן טוב של 32–50, וסיימו את העונה במקום ה-4 במזרח ועלו לפלייאוף לראשונה מזה 7 שנים. ג'יימס נבחר לחמישיית העונה ב-NBA, ול-MVP של משחק האולסטאר. בסיבוב הראשון של הפלייאוף הם פגשו את וושינגטון ויזארדס וניצחו אותם 2–4. בחצי גמר המזרח הם נפגשו עם דטרויט פיסטונס. אחרי שהפסידו בשני המשחקים הראשונים ניצחו הקאבס בשלושת הבאים והיו רחוקים ניצחון אחד מגמר המזרח. הקאבס הפסידו בשני המשחקים הבאים והודחו.

הקאבס מארחים את שיקגו בולס בקוויקן לואנס ארנה ב-2006

בעונת 2007/2006 השיגו הקאבס מאזן 32–50, מאזן זהה לעונה שעברה שהספיק בעונה הזו למקום ה-2 במזרח. ג'יימס נבחר לחמישיית העונה השנייה. בסיבוב הראשון פגשו הקאבס את הויזארדס, והם הדיחו אותם בסוויפ 0–4. בחצי גמר המזרח הם פגשו את ניו ג'רזי נטס וניצחו אותם 2–4.

בגמר המזרח פגשו הקאבס את הפיסטונס שהדיחו אותם בעונה שעברה. כמו בעונה שעברה, הפיסטונס ניצחו ב-2 המשחקים הראשונים והקאבלירס ניצחו בשלושת המשחקים הבאים כדי להיות רחוקים ניצחון אחד מגמר היסטורי. בשונה מהעונה שעברה בה הפיסטונס ניצחו בשני המשחקים האחרונים, הקאבס ניצחו במשחק החמישי והדיחו את דטרויט 2-4 בדרך לגמר הראשון בהיסטוריה של המועדון. במשחק החמישי ניצחו הקאבס באולמם הביתי של הפיסטונס 107–109 אחרי שתי הארכות.

בהופעה הראשונה בתולדות הקבוצה בגמר ה-NBA נפגשו הקאבס עם סן אנטוניו ספרס החזקים שניצחו אותם בקלות בסוויפ.

בעונת 2008/2007 לקחו הקאבס צעד אחד לאחור. בעונה זו הם סבלו מפציעות רבות והחלפות של שחקנים. בעונה זו הם אף השתתפו בטרייד שכלל 3 קבוצות ביום תום מועד ההעברות בו הם קיבלו את וולי זרביאק, ג'ו סמית', בן וולאס ודלונטה וסט. בעונה זו נבחר ג'יימס לחמישיית העונה ב-NBA ולMVP של משחק האולסטאר. הקאבס סיימו את העונה הזו עם מאזן 37–45, במקום ה-4 במזרח והעפילו לפלייאוף בפעם השלישית ברציפות. בסיבוב הראשון הם הדיחו את הוויזארדס בפעם השלישית ברציפות, אך בחצי גמר המזרח הם נתקלו בבוסטון סלטיקס החזקים והפסידו 3–4 לאלופה הבאה.

מו ויליאמס, אחד מכוכבי הקבוצה בין השנים 2008–2011

בתחילת עונת 2009/2008 הצטרף לקבוצה הרכז מו ויליאמס. בעונה זו הקאבס השתפרו בצורה יוצאת מן הכלל כשהשיגו מאזן 16–66, המאזן הטוב ביותר בהיסטוריה של המועדון. בנוסף הם ניצחו 13 משחקים ברצף במשך העונה, והגיעו כפייבוריטים לפלייאוף מהמקום הראשון במזרח. הם סיימו את העונה עם מאזן 2–39 באולם הבית שלהם, המאזן השני בהצלחתו רק למאזן של הסלטיקס בעונת 1986/1985. מייק בראון קיבל את פרס מאמן השנה ולברון ג'יימס נבחר ל-MVP והגיע למקום השני בבחירת שחקן ההגנה של העונה.

את הפלייאוף הם התחילו עם ניצחון מוחץ על דטרויט פיסטונס בסוויפ 0–4 כשבכל אחד מהניצחונות הם ניצחו ב-10 נקודות הפרש לפחות. בחצי גמר המזרח הם נפגשו עם אטלנטה הוקס שהדיחה את מיאמי בסדרה קשה בת 7 משחקים. הם הדיחו את ההוקס בסוויפ, וכמו נגד הפיסטונס בכל ארבעת הניצחונות השיגו לפחות 10 נקודות הפרש. כך הם הפכו לקבוצת ה-NBA הראשונה בהיסטוריה שמשיגה 8 ניצחונות ברציפות בהפרש של יותר מ-10.

בגמר המזרח נפגשו הקאבס עם אורלנדו מג'יק. הקאבס הפסידו במשחק הראשון 106–107 למרות 49 נקודות שקלע ג'יימס. במשחק השני הם ניצחו 95–96 בעזרת שלשת ניצחון של ג'יימס. ניצחון זה לא הספיק לקאבס, שלבסוף נכנעו למג'יק והפסידו בסדרה 2–4. המג'יק עלו לגמר שם הפסידו ללייקרס.

ב-25 ביוני 2009 הגיע לקבוצה שאקיל אוניל, ששיחק באולסטאר 15 פעמים וזכה באליפות 4 פעמים. הוא הגיע מפיניקס סאנס בתמורה לסאשה פבלוביץ' ובן וולאס. הגעתו באה כדי להוסיף ניסיון לקאבס, ולנסות לשכנע את לברון ג'יימס להישאר בקבוצה.

אנתוני פארקר, אחד מכוכבי הקבוצה מ-2009 עד 2012

בהמשך הקיץ, אחרי החתמת אוניל, החתימו הקאבס גם את אנתוני פארקר, ג'מאריו מון ולאון פואו. ב-17 בפברואר 2010 קיבלו הקאבס את אנטואן ג'יימיסון מוושינגטון ויזארדס ואת סבסטיאן טלפייר מלוס אנג'לס קליפרס בטרייד משולש. אף על פי שהם איבדו טכנית את אילגאוסקאס, אך הוא שוחרר מהויזארדס והוחתם לשאר העונה בחזרה בקאבס. הקאבס סיימו את העונה במקום הראשון במזרח עם מאזן 21–61. ג'יימס זכה בתואר MVP שני ברציפות.

בסיבוב הראשון של הפלייאוף הדיחו הקאבס את שיקגו בולס 1-4. בחצי גמר המזרח הם נפגשו עם בוסטון סלטיקס. הם כבר הובילו 1–2, אך הפסידו בשלושת המשחקים הבאים כדי להיות מודחים לסלטיקס שימשיכו עד לגמר הליגה. בסדרה זו שתי הקבוצות סבלו משיאים שליליים: הסלטיקס הפסידו בהפסד עם ההפרש הכי גדול שלהם בפלייאוף בהיסטוריה של המועדון, 29 הפרש בהפסד 95–124 במשחק השלישי. הקאבס הפסידו עם ההפרש הכי גדול שלהם בפלייאוף בהיסטוריה של המועדון, 32 הפרש בהפסד 88–120 במשחק החמישי.

כשהקאבלירס הודחו מהפלייאוף כל הפוקוס עבר לכוכבם לברון ג'יימס, שהפך בסיום העונה לשחקן חופשי וספקולציות רבות לגבי השאלה "האם ימשיך בקבוצה או יעבור ממנה" נותחו בחדשות הספורט ואתרים שונים. ב-8 ביולי 2010 הודיע ג'יימס במופע של שעה אחת בתוכנית שנקראה "ההחלטה" בערוץ ESPN שהוא לא ממשיך בקאבס, ויחתום במיאמי היט. ההחלטה זו גרמה להרבה אוהדים של הקאבס להרגיש נבגדים על ידי ג'יימס. חולצות עם המספר של ג'יימס נשרפו, ודן גילברט הודיע באתר האינטרנט של הקאבס שמעשהו של ג'יימס הוא "בגידה פחדנית".

2010–2014: לאחר "ההחלטה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 2010 פיטרו הקאבס את המאמן מייק בראון, ואיתו את רוב הצוות המקצועי. המנכ"ל דני פרי התפטר ב-4 ביוני 2010 והוחלף על ידי עוזרו, כריס גרנט. ב-1 ביולי מינו הקאבס לעמדת המאמן את ביירון סקוט, שאימן בעבר את ניו ג'רזי נטס וניו אורלינס הורנטס. סקוט הפך למאמן ה-18 בהיסטוריה של המועדון.

לאחר עזיבתו של ג'יימס, החלה הקבוצה להבנות מחדש. דלונטה וסט וסבסטיאן טלפייר הועברו בטרייד למינסוטה טימברוולבס בתמורה לרמון סשנס, ראיין הולינס ובחירת דראפט ב-2013. ב-24 בפברואר 2011 ביצעו הקאבס טרייד עם לוס אנג'לס קליפרס, במסגרו צירפו את בארון דייוויס ובחירת דראפט ב-2011 בתמורה למו ויליאמס וג'מאריו מון.

בעונת 2010/2011 שבה קליבלנד להיות אחת מהקבוצות החלשות בליגה, כשרשמה מאזן של 19 ניצחונות בלבד מול 63 הפסדים, כולל 26 הפסדים ברציפות, רצף ההפסדים הארוך בתולדות הליגה. עקב עונה מבישה זו, הוגרלה קליבלנד במקום הראשון בלוטרי של דראפט ה-NBA. הקבוצה בחרה בקיירי אירווינג, מי שהיה לאחד מכוכבי הקבוצה בשנים שלאחר מכן.

הקבוצה המשיכה להיות אחת מנמושות הליגה בשנים הבאות, ועקב תוצאותיה הנמוכות זכתה בעוד שתי בחירות ראשונות בדראפט, בשנים 2013 ו-2014, בהן בחרה באנתוני בנט ובאנדרו ויגינס בהתאמה.

2014–2018: חזרתו של ג'יימס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 2014 שינתה הקבוצה את פניה. תחילה מונה דייוויד בלאט למאמן הקבוצה לאחר זכייה בטרבל עם מכבי תל אביב.[1] ב-11 ביולי 2014 הודיע לברון ג'יימס על חזרתו לקאבס אחרי 4 שנים ושתי אליפויות עם מיאמי היט.[2] קליבלנד, שכאמור החזיקה בבחירה הראשונה בדראפט 2014 ובחרה באנדרו ויגינס, העדיפה להעבירו בטרייד למינסוטה טימברוולבס יחד עם הבחירה הראשונה בדראפט הקודם, אנתוני בנט, תמורת כוכב הטימברוולבס הפורוורד קווין לאב. עקב הצטרפותו של לאב נוצר בקבוצה משולש של שחקנים בכירים - ג'יימס, אירווינג ולאב. בנוסף הצטרפו לקבוצה השחקנים הוותיקים שון מריון, ג'יימס ג'ונס ומייק מילר.

בינואר 2015 הצטרפו לקבוצה בטריידים נוספים ג'יי. אר. סמית' ואימאן שאמפרט מניו יורק ניקס. קליבלנד קיבלו בנוסף לשניים בחירה בסיבוב הראשון בדראפט 2015 ובתמורה העבירו לאוקלהומה סיטי ת'אנדר את דיון וייטרס ולניקס את לו אדמונסון, אלכס קירק ובחירת סיבוב שני בדראפט 2019. הסנטר הרוסי טימופיי מוזגוב הגיע לקבוצה מדנוור נאגטס יחד עם בחירת סיבוב שני בדראפט 2015, בתמורה לשתי בחירות סיבוב ראשון בדראפט זה. הקבוצה סיימה את העונה הסדירה של 2014/2015 במקום השני של אזור המזרח ובמקום הראשון בבית המרכזי, עם מאזן של 29–53. המקום השני הבטיח לקאבס יתרון ביתיות לשתי הסדרות הראשונות של הפלייאוף.

בסדרה הראשונה פגשה קליבלנד את קבוצת בוסטון סלטיקס בהדרכת המאמן הצעיר בראד סטיבנס, וגברה עליה בסוויפ 0–4. במשחק האחרון של הסדרה נפצע קווין לאב בכתפו על ידי שחקן הסלטיקס קלי אוליניק לאחר שהשניים נאבקו על ריבאונד. לאב הושבת לשארית העונה.

בחצי גמר המזרח פגשו הקאבס את שיקגו בולס. את המשחק הראשון ניצחה שיקגו ואת השני קליבלנד. גם המשחק השלישי והרביעי בסדרה הסתיימו בניצחון לכל קבוצה, כשבשניהם הסל המנצח נקלע עם הבאזר. הקאבס ניצחו במשחקים מספר חמש ושש, ניצחו בסדרה 2–4 והעפילו לגמר המזרח נגד אטלנטה הוקס. קליבלנד ניצחה את הג'ורג'יאנים בסוויפ נוסף וזכו בצורה משכנעת באליפות המזרח.

בסדרת הגמר של ה-NBA שיחקה הקבוצה נגד גולדן סטייט ווריורס. את המשחק הראשון ניצחה הקבוצה מאוקלנד בהארכה, שבה נפצע כוכב הקאבס קיירי אירווינג בפיקת הברך, עבר ניתוח כשהזמן המוערך להחלמתו נקבע ל-3 חודשים. היעדרותו של אירווינג הצטרפה לזו של קווין לאב ולזו של סנטר הקבוצה אנדרסון ורז'או שנפצעו קודם לכן. למרות השחקנים החסרים, ניצחו הקאבלירס במשחק השני בסדרה, שהתקיים גם הוא באוקלנד, והשיגו את הניצחון הראשון בתולדות הקבוצה בסדרת גמר ה-NBA. הם ניצחו גם במשחק השלישי שהתקיים באולמם הביתי ועלו ליתרון 1–2 בסדרה, אך הפסידו בשלושת המשחקים הבאים והסדרה הסתיימה בניצחון 2–4 לגולדן סטייט.

לקראת עונת 2015\2016 שמרו הקאבס על רוב הסגל מהעונה הקודמת, אך פתחו את העונה עם סגל חסר בשל גל פציעות שכלל בין השאר את קיירי אירווינג ואימאן שאמפרט שחזרו שניהם במהלך חודש דצמבר, למרות זאת הובילו הקאבס לאורך כל העונה את המזרח.

למרות הובלת המזרח ומאזן של 30 ניצחונות מול 11 הפסדים פוטר בלאט ב-22 בינואר 2016 מתפקידו כמאמן הקבוצה, ואת מקומו תפס עוזר המאמן טיירון לו.[3] הפיטורים נומקו על ידי המנהל המקצועי דייוויד גריפין בשל יחסים עכורים בחדר ההלבשה בין המאמן והשחקנים ובין השחקנים עצמם. את העונה סיימו הקאבס בראש המזרח עם מאזן של 57 ניצחונות ו-25 הפסדים.

בסיבוב הראשון גברה הקבוצה על דטרויט פיסטונס בסוויפ 0–4 ובחצי גמר המזרח הדיחה שוב בסוויפ 0–4 את קבוצת אטלנטה הוקס. במשחק השני מול אטלנטה, הקאבלירס קלעו 25 שלשות, ובכך קבעו שיא NBA חדש לשלשות במשחק בודד (כולל בעונה הסדירה), השיא הקודם היה שייך ליוסטון – 23 שלשות.

בגמר המזרח התמודדה קליבלנד מול קבוצת טורונטו ראפטורס. לאחר פתיחה של שני ניצחונות לקליבלנד, השוו טורונטו בשני המשחקים הבאים. במשחק החמישי הביסו הקאבס את טורונטו במשחק ביתי ולאחר מכן נצחו את הסדרה בתוצאה 2–4, והעפילו בפעם השנייה ברציפות לגמר ה-NBA, מול גולדן סטייס ווריורס. בסדרת הגמר ניצחו 3–4, זכו באליפות ה-NBA לראשונה בתולדותיהם והיו לקבוצה הראשונה שחוזרת מפיגור 1–3 בגמר הפלייאוף.

לקראת עונת 2016/17 שמרו הקאבס על רוב הסגל שלהם, למעט טימופיי מוזגוב שעזב לקבוצת לוס אנג'לס לייקרס ומת'יו דלאבדובה שעבר למילווקי באקס. הקבוצה הוסיפה את מייק דאנליבי משיקגו בולס, אך השחקן הועבר בטרייד יחד עם מו ויליאמס ובחירת סיבוב ראשון בדראפט 2019 לאטלנטה הוקס תמורת קייל קורבר. שחקנים נוספים שהצטרפו לקבוצה במהלך העונה הם דרן ויליאמס לאחר ששוחרר מדאלאס מאבריקס ודריק ויליאמס לאחר ששוחרר ממיאמי היט.

את העונה הסדירה סיימה הקבוצה עם מאזן של 51 ניצחונות ו-31 הפסדים, אשר הספיקו למקום השני במזרח. במהלך הפלייאוף העפילה הקבוצה בקלות יחסית לגמר ה-NBA, בפעם השלישית ברציפות. בסיבוב הראשון גברה הקבוצה על אינדיאנה פייסרס בסוויפ 0–4 ובחצי גמר המזרח הדיחה כמו אשתקד שוב את טורונטו ראפטורס הפעם בשלב חצי הגמר האזורי לסיכום 0–4 בסדרה. בגמר המזרח התמודדה קליבלנד מול קבוצת בוסטון סלטיקס לסיכום 1–4 בסדרה.

בסדרת גמר ה-NBA מול גולדן סטייט ווריורס הפסידה קליבלנד 1–4. במשחק הרביעי אמנם ניפקו שחקניה את המחצית הראשונה הטובה ביותר אי-פעם כשקלעו 86 נק' בכיכובם של אירווינג, לאב ולברון ג'יימס, ובכך צימקו את התוצאה בסדרה ל-1–3, אך במשחק החמישי הפסידה את התואר לגולדן סטייט, כשהיא מפסידה 120–129.

לאחר מספר שנים שבהן שיתפו אירווינג וג'יימס פעולה, והעפילו שלוש שנים רצופות לגמר ה-NBA, דיווחו רשתות החדשות כי אירווינג מבקש שקליבלנד תעבירו בטרייד לקבוצה אחרת. לפי הדיווחים לא רצה אירווינג להישאר בקליבלנד בתור השחקן השני ללברון ג'יימס, וחיפש קבוצה שאותה יוכל להנהיג. ב-22 באוגוסט 2017 הועבר אירווינג לבוסטון סלטיקס תמורת כוכבה אייזיאה תומאס, ג'יי קראודר, אנטה ז'יז'יץ' ושתי בחירות דראפט עתידיות של בוסטון.

במהלך העונה הועלו חששות על יכולתה של קליבלנד, שדורגה באחד המקומות האחרונים בליגה מבחינה הגנתית, להגיע לגמר ה-NBA שנה נוספת. הקבוצה החליפה רבים משחקנים בטריידים במשך העונה, והגיעה לסיומה כשמאזנה 32–50, והיא במקום הרביעי במזרח. בפלייאוף ניצחה קליבלנד את אינדיאנה פייסרס, את טורונטו ראפטורס ואת בוסטון סלטיקס, והעפילה לגמר בעיקר בזכות יכולת שיא של ג'יימס, אך שם הפסידה שוב לגולדן סטייט ווריורס, הפעם בסוויפ.

2018–הווה: לאחר עזיבתו השנייה של לברון ג'יימס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתום העונה הודיע לברון ג'יימס על מעבר ללוס אנג'לס לייקרס, כך שמשלישיית הכוכבים נשאר רק קווין לאב. בעונה שלאחר מכן סיימה קליבלנד במקום ה14 במזרח.

בפברואר 2020 עבר לקבוצה כוכבה של דטרויט פיסטונס אנדרה דראמונד בטרייד תמורות ג'ון הנסון וברנדון נייט.

בספטמבר 2022 עבר לקבוצה דונובן מיטשל מיוטה ג'אז תמורת אוצ'אי אגבג'י קולין סקסטון ולאורי מארקנן.

סמל הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמני הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2022/2023:

מאמן שנים עונה סדירה פלייאוף הישגים
משחקים ניצחונות הפסדים % הצלחה משחקים ניצחונות הפסדים % הצלחה
ביל פיץ' 1970–1979 738 304 434 0.412 18 7 11 0.389 זכייה בפרס מאמן העונה (1976)
סטן אלבק 1979–1980 82 37 45 0.451
ביל מוזלמן 1980–1981 71 25 46 0.352
דון דילייני 1981 26 7 19 0.269
בוב קלופנבורג 1981 3 0 3 0.000
צ'אק דיילי 1981–1982 41 9 32 0.220
ביל מוזלמן (2) 1982 23 2 21 0.087
טום ניסאלקי 1982–1984 164 51 113 0.311
ג'ורג' קארל 1984–1986 149 61 88 0.409 4 1 3 0.250
ג'ין ליטלס 1986 15 4 11 0.267
לני וילקינס 1986–1993 574 316 258 0.551 41 18 23 0.439
מייק פראטלו 1993–1999 460 248 212 0.539 14 2 12 0.143
רנדי ויטמן 1999–2001 164 62 102 0.378
ג'ון לוקאס 2001–2003 124 37 87 0.298
קית' סמארט 2003 40 9 31 0.225
פול סיילאס 2003–2005 146 69 77 0.473
ברנדן מלון 2005 18 8 10 0.444
מייק בראון 2005–2010 410 272 138 0.663 71 42 29 0.592 זכייה בפרס מאמן העונה (2009)
ביירון סקוט 2010–2013 230 64 166 0.278
מייק בראון (2) 2013–2014 82 33 49 0.402
דייוויד בלאט 2014–2016 123 83 40 0.675 20 14 6 0.700
טיירון לו 2016–2018 211 128 83 0.607 61 41 20 0.672 זכייה באליפות ה-NBA‏ (2016)
לארי דרו 2018–2019 76 19 57 0.250
ג'ון ביליין 2019–2020 54 14 40 0.259
ג'יי. בי. ביקרסטאף 2020–הווה 247 122 125 0.494 5 1 4 0.200

מנהלי הקבוצה (ג'נרל מנג'רים)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'נרל מנג'ר תקופה הישגים
ניק מילטי 1970–1973
ביל פיץ' 1973–1979
רון הרובאט 1979–1980
דון דילייני 1980–1982
הארי ולטמן 1982–1986
ויין אמברי 1986–1999 2 זכיות בפרס מנהל העונה (1992, 1998)
ג'ים פקסון 1999–2005
דני פרי 2005–2010
כריס גרנט 2010–2014
דייוויד גריפין 2014–2017 זכייה באליפות ה-NBA‏ (2016)
קובי אלטמן 2017–הווה

הישגים ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיאים למשחק בודד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.

נקודות: 71, דונובן מיטשל מול שיקגו בולס, 2 בינואר 2023.

ריבאונדים: 25, ריק רוברסון מול יוסטון רוקטס, 4 במרץ 1972, ואנדרסון ורז'או מול אורלנדו מג'יק, 2 בינואר 2014.

אסיסטים: 27, ג'ף יוסטון מול גולדן סטייט ווריורס, 27 בינואר 1982.

חטיפות: 10, רון הרפר מול פילדלפיה 76', 10 במרץ 1987.

חסימות: 11, לארי נאנס מול ניו יורק ניקס, 7 בינואר 1989.

שיאי קריירה בקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הנתונים מתייחסים לעונה הסדירה בלבד, ומעודכנים לסוף עונת 2022/2023.[4] חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.

נקודות:

ריבאונדים:

אסיסטים:

חטיפות:

חסימות:

פרסים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

MVP של העונה הסדירה

MVP של סדרת הגמר

רוקי השנה

מאמן השנה

מנהל השנה

מאמנים במשחק האולסטאר

MVP של משחק האולסטאר

חמישיית העונה הראשונה

חמישיית העונה השנייה

חמישיית העונה השלישית

חמישיית ההגנה הראשונה

חמישיית ההגנה השנייה

חמישיית הרוקיז הראשונה

חמישיית הרוקיז השנייה

שחקנים במשחק האולסטאר

שחקנים שמספר גופייתם הוצא לגמלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר שחקן תפקיד שנים בקבוצה שנת הפרשה
7 בינגו סמית' קלע/סמול פורוורד 1979-1970 1979
11 ז'ידרונאס אילגאוסקאס סנטר 2010-1996 2014
22 לארי נאנס פאוור פורוורד 1994-1988 1995
25 מארק פרייס רכז 1995-1986 1999
34 אוסטין קאר קלע 1980-1971 1981
42 נייט ת'ורמונד סנטר 1977-1975 2012
43 בראד דוהרטי סנטר 1994-1986 1997
מיקרופון ג'ו טייט שדרן 1981-1970, 2011-1983 2011

סגל שחקנים בעונת 2023/2024[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל קליבלנד קאבלירס
שחקנים מידע נוסף
עמדה # ארץ שם גובה תאריך לידה אוניברסיטה/מדינת מוצא
SG/SF 1 ארצות הבריתארצות הברית מקס סטרוס 1.96 מטרים 28 במרץ 1996 אוניברסיטת דה פול
PG/SG 2 ארצות הבריתארצות הברית טיי ג'רום 1.96 מטרים 8 ביולי 1997 אוניברסיטת וירג'יניה
SG/SF 3 ארצות הבריתארצות הברית קאריס לוורט 1.98 מטרים 25 באוגוסט 1994 אוניברסיטת מישיגן
PF/C 4 ארצות הבריתארצות הברית אוון מובלי 2.11 מטרים 18 ביוני 2001 אוניברסיטת דרום קליפורניה
SG 5 ארצות הבריתארצות הברית סם מריל 1.93 מטרים 15 במאי 1996 אוניברסיטת המדינה של יוטה
PG 9 ארצות הבריתארצות הברית קרייג פורטר 1.85 מטרים 26 בפברואר 2000 אוניברסיטת המדינה של ויצ'יטה
PG 10 ארצות הבריתארצות הברית דריוס גרלנד 1.85 מטרים 26 בינואר 2000 אוניברסיטת ואנדרבילט
PF/C 12 קנדהקנדה טריסטן תומפסון 2.06 מטרים 13 במרץ 1991 אוניברסיטת טקסס
PF 20 ארצות הבריתארצות הברית סנגלסנגל ג'ורג' ניאנג 2.01 מטרים 17 ביוני 1993 אוניברסיטת המדינה של איווה
C 30 ארצות הבריתארצות הברית דמיאן ג'ונס 2.08 מטרים 30 ביוני 1995 אוניברסיטת ונדרבילט
C 31 ארצות הבריתארצות הברית ג'רט אלן 2.06 מטרים 21 באפריל 1998 אוניברסיטת טקסס
PF 32 ארצות הבריתארצות הברית דין וייד 2.06 מטרים 20 בנובמבר 1996 אוניברסיטת המדינה של קנזס
SG/SF 35 ארצות הבריתארצות הברית אייזק אוקורו 1.96 מטרים 26 בינואר 2001 אוניברסיטת אובורן
SG 45 ארצות הבריתארצות הברית דונובן מיטשל 1.91 מטרים 9 ביולי 1996 אוניברסיטת לואיוויל
PF 8 ארצות הבריתארצות הברית פיט נאנס (כ) 2.08 מטרים 19 בפברואר 2000 אוניברסיטת קרוליינה הצפונית
PF 15 ארצות הבריתארצות הברית אייזיאה מובלי (כ) 2.03 מטרים 24 בספטמבר 1999 אוניברסיטת דרום קליפורניה
SF 21 ארצות הבריתארצות הברית אמוני בייטס (כ) 2.03 מטרים 28 בינואר 2004 אוניברסיטת מזרח מישיגן
מאמן:

ארצות הבריתארצות הברית ג'יי. בי. ביקרסטאף


מקרא


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קליבלנד קאבלירס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מערכת וואלה! ספורט‏, בלאט הוצג: "זכיתי בתארים בכל קבוצה, רוצה לקחת גם בקליבלנד", באתר וואלה!‏, 25 ביוני 2014.
  2. ^ מערכת one, ‏לטווח הקצר: לברון חתם "רק" לשנתיים בקליבלנד, באתר ONE‏, 13 ביולי 2014.
  3. ^ מערכת וואלה! ספורט‏, דיוויד בלאט פוטר מקליבלנד: "גאה במה שהשגנו", באתר וואלה!‏, 22 בינואר 2016
  4. ^ המובילים הסטטיסטיים של הקבוצה, באתר basketball-reference.com