קליגולה (מחזה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קליגולה הוא מחזה מאת אלבר קאמי. העלילה עוסקת בדמותו ההיסטורית של הקיסר הרומאי קליגולה, שהיה ידוע לשימצה באכזריותו ובמה שנראה היה כהתנהגות בלתי שפויה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאמי החל בכתיבתו של "קליגולה" בשנת 1938 (תאריך כתב היד הראשון הוא 1939) ופורסם בפעם הראשונה במאי 1944 בידי הוצאת גלימר. המחזה פורסם לאחר מכן במהדורות מתוקנות רבות. הגרסה הסופית היא מחזה בארבע מערכות משנת 1944, שראתה אור לראשונה בצוותא עם The Misunderstanding ואחרי-כן פורסמה לבדה באותה שנה.

קיימת גרסה בת שלוש מערכות משנת 1941, שפורסמה מחדש בשנת 1984 באסופה Cahiers Albert Camus. השינויים בין הגרסאות מגלות את השפעתה של מלחמת העולם השנייה על קאמי.

הצגת הבכורה של "קליגולה" התקיימה ב-26 במרץ 1955, בכיכובו של ז'ראר פיליפ. קאמי עצמו הקריא את המחזה בתיאטרון Noctambules. גירסת המחזה משנת 1941 הוצגה אף היא, למשל בידי המחבר בפסטיבל d'Angers ביוני 1984.

אודות המחזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה מציג את קליגולה המוכה יגון כתוצאה ממותה של דרוסילה, אחותו ומאהבתו. בגירסתו של קאמי לאירועים קליגולה גורם לבסוף לרציחתו שלו (מבחינה היסטורית, המאורע התרחש ב-24 בינואר, בשנת 41 לספירה).

הנה נושא המחזה כפי שהוצג בידי הסופר עצמו (כפי שפורסם במהדורת שנת 1957 של כתב העת האמריקאי Theater).

"קליגולה, נסיך שהיה יחסית חביב עד כה, נוכח לדעת בעת מותה של דרוסילה, אחותו ופילגשו, ש"אנשים נפטרים כשהם אינם מאושרים." לכן, בהיותו רדוף בידי השאיפה לכוח מוחלט, כשנפשו מורעלת בתועבה ובאימה, הוא מנסה להוציא לפועל, באמצעות רצח ועיוות שיטתי של כל הערכים. החירות אותה הוא משיג בסוף אינה גורמת לו נחת. הוא שם לאל את החברות והאהבה, את הסולידריות האנושית הפשוטה, הטוב והרע. הוא משפיל את כל הסובבים לו, מכריח אותם להשתעבד לרצונו. בכך הוא מונע בידי זעמו ויצר ההרס שלו.

אולם אם האמת שלו היא להתמרד כנגד הגורל, מעשיו הנלוזים באים כדי לקעקע צלם אנוש. הוא אינו יכול להרוס אחרים בלי להרוס את עצמו. זוהי הסיבה לכך שקליגולה נפטר מכל הסובבים אותו, בהיותו נאמן להיגיון שלו, הוא עורך סידורים כדי לחמש את אלו שלבסוף יהרגו אותו. קליגולה הוא סיפורה של התאבדות עילאית. זהו סיפורן של הסטיות האנושיות והטרגיות ביותר. בכך שאין הוא נותן אמון באיש, ונאמן לעצמו בלבד, קליגולה נכון למות עד שהוא נוכח בכך שאיש אינו יכול להציל אותו ושאדם אינו יכול להיות חופשי בהתנגדות לאדם אחר."

הנפשות הפועלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קליגולה – קיסר רומי
  • קאסוניה – פילגשו
  • הליקון – יד ימינו
  • סקיפיון – ידידו הצעיר
  • חיריאס – סופר, ממקורביו בשלטון
  • סנקטוס – האציל הזקן, ממקורביו בשלטון
  • מטלוס – אציל, ממקורביו בשלטון
  • לאפידוס - אציל, ממקורביו בשלטון
  • מוציוס - אציל, ממקורביו בשלטון
  • פטריציו – הממונה
  • אשתו של מוציוס
  • שלושה משרתים
  • שלושה שומרים
  • שישה משוררים

המחזה בעברית בדפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזה בתיאטרון המקצועי הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קופרודוקציה של תיאטרון החאן והמרכז התיאטרוני בנווה צדק, יולי 1984

  • יוצרים: בימוי – עודד קוטלר, תלבושות –יוסי בן ארי, מוזיקה – אורי וידיסלבסקי, תאורה – יעקב מרזל.
  • שחקנים: קליגולה – שבתאי קונורטי, אשתו של מוציוס – יעל אופיר, סקיפיון – יהודה אלמגור, מטלוס – עפרון אטקין, סנקטוס – שמואל אייזר, פטריוציוס – איציק בר יוסף, לפידוס – פטר גדיש, קאסוניה – אורה מאירסון, חיריאס – אבינעם מור-חיים, מוציוס – ויקטור עטר, שומר/משרת – דוד גולדברג, שומר/משרת – דוד מעיין, הליקון – אריה אליאס.