קליטה (עלייה לארץ ישראל)

קליטה היא התהליך שבו עולה חדש מסתגל לחברה ולתרבות בישראל.

מאחר שהעלייה לארץ ישראל היא מונח מרכזי בתרבות היהודית, פעילות זו ניצבת במקום מרכזי בסולם העדיפויות של ממשלת ישראל.

בעידוד עלייתם של יהודים לישראל מטפלים שליחי עלייה מטעם הסוכנות היהודית, המוצבים בקהילות גדולות של יהודים. בקליטתם של עולים חדשים בישראל מטפל, מאז הקמתו, המשרד לקליטת עלייה ולפני כן הטיפול היה מפוזר בין גורמים שונים והעיקרי הייתה הסוכנות היהודית.

הסוכנות היהודית, בתקופה בה טיפלה בקליטת העלייה, הייתה מספקת לעולים החדשים, שהגיעו לישראל, ציוד ביתי מינימלי, שולחן, כיסאות ומיטות סוכנות עם מזרני קש.

מרכז קליטה הוא מוסד מגורים בו זכאים לדור עולים חדשים מיד לאחר עלייתם לישראל.

לימוד השפה הוא חלק מתהליך הקליטה. אולפן עברית הוא בית ספר ללימוד אינטנסיבי של השפה העברית. האולפן נועד להקל על שילוב מהיר ככל האפשר של העולה במדינה ועל התערותו החברתית, התרבותית והכלכלית בה. להשגת מטרה זו נלמדת עברית ברמה המאפשרת קיום שיחה, קריאה והבנה בסיסית של השפה. בנוסף, אולפנים רבים מלמדים גם נושאי תרבות ישראלית, היסטוריה וגאוגרפיה.

רוב העולים זכאים גם למגוון הטבות ולסיוע כלכלי, המתבטא בסל קליטה, סיוע בשכר דירה, דמי קיום, פטור ממכס או החזר מכס ועוד.

קליטת עלייה היא תהליך מאתגר גם לעולים וגם לקולטים. הרגשות המעורבים באים לידי ביטוי בתרבות הישראלית, בין השאר בביטויים כגון "ישראל אוהבת עלייה ולא אוהבת עולים"^[1], בבדיחות עדתיות, ובמערכון "עולים חדשים" של אריק איינשטיין ואורי זוהר מהתוכנית לול (1973), בו כל דור של עולים מתקבל בלעג וחשש על ידי הוותיקים - העולים מהעליות הקודמות^[2].

ב-2016 הוכרז ז' במרחשוון כ"יום העליה" - יום הצדעה לעולים החדשים. במסגרת ציון היום לראשונה בכנסת, חברי כנסת שיבחו את "אלו שעזבו הכל, התגברו על כל הקשיים והגשימו את החזון הציוני והתנ"כי", וקראו לישראלים לסייע בהכנסת אורחים^[1].