קלייר בלום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קלייר בלום עם גיא פירס

קלייר בלום (אנגלית: Claire Bloom; נולדה בשם פטרישה קלייר בלום ב-15 בפברואר 1931) היא שחקנית תיאטרון וקולנוע יהודיה-אנגליה.

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלום נולדה בפינצ'לי, פרבר בצפון לונדון, לאדוארד בלום (בן למהגרים יהודים, ששמם המקורי היה בלומנטל, מרוסיה ולטביה) ואליזבת גרו (בת למשפחת מהגרים יהודים מפולין, ששמה המקורי היה גרייבסקי).

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי לימודים בבית ספר גילדהול למוזיקה ודרמה ובבית הספר המרכזי לקריינות ודרמה, החלה בלום להופיע בתוכניות רדיו ב-BBC. הופעתה הראשונה על הבימה הייתה ב-1946, כשהייתה בת 15, עם תיאטרון הרפרטואר של אוקספורד. הופעתה הראשונה בלונדון הייתה ב-1947 במחזה של כריסטופר פריי, "הגברת אינה לשריפה"; בשנה שלאחריה זכתה לשבחים רבים על הופעתה בתפקיד אופליה בהמלט, הראשונה בשורה ארוכה של יצירות שקספיר שתופיע בהן.

בלום הופיעה במספר רב של מחזות ויצירות לתיאטרון הן בלונדון והן בניו יורק. בין יצירות אלה הבט אחורה בזעם, "ראשומון" והתפקיד החביב עליה ביותר, בלנש במחזה של טנסי ויליאמס, "חשמלית ושמה תשוקה". כמו כן הופיעה בלום בהצגת יחיד, שכללה מונולוגים מכמה מהופעותיה הבימתיות.

תפקידה הראשון של בלום בקולנוע היה ב-1948, בסרט האלה העיוורת. צ'ארלי צ'פלין בחר אותה בשנת 1952 לשחק בסרט אורות הבמה. תפקיד זה הקפיץ את בלום לכוכבות ועודנו אחד מתפקידיה הזכורים ביותר. לאחר זאת ניתנו לה תפקידים במספר סרטים בעלי רקע היסטורי, כגון אלכסנדר הגדול, האחים קרמזוב, הבוקאניר ועולמם המופלא של האחים גרים. בלום הופיעה גם בריצ'רד השלישי של לורנס אוליבייה על פי שקספיר ובבית הבובות של איבסן, כמו גם בסרטים המרגל שחזר מן הכפור ו"הבט אחורה בזעם", שניהם עם ריצ'רד ברטון.

בשנות ה-60' החלה קלייר בלום לגלם תפקידים מודרניים יותר, ביניהם עקרת בית מעורערת בדו"ח צ'פמן, פסיכיאטרית בסרט זוכה פרס האוסקר צ'ארלי ולסבית ב- The Haunting. כמו כן שיחקה בסרטו של וודי אלן משנת 1989, פשעים ועבירות קלות. הופעתה המאוחרת ביותר בסרט הוליוודי הייתה בסרטו של סילבסטר סטאלון משנת 1996, לכודים.

בלום הופיעה בכמה סרטים, סדרות וסרטים בהמשכים בטלוויזיה. מבין הדמויות שגילמה בהם זכורה אולי ביותר הופעתה כליידי מרצ'מיין בחמדת ימים (1981). תפקידים אחרים כללו שתי הפקות טלוויזיה ב-BBC עם הבמאי רודולף קרטייה; הופעת כוכב לצד שון קונרי באנה קרנינה (1961), וגילום דמותה של קתי באנקת גבהים עם קיית מיצ'ל בתפקיד היתקליף (1962). כמו כן גילמה את הגברת הראשונה אדית וילסון ב- Backstairs at the White House משנת 1979; את ג'וי גרישאם, אהובתו של ק. ס. לואיס בארץ הצללים (1985) ואת סופי המבוגרת במיני-סדרה משנת 1992, The Camomile Lawn הופעתה המאוחרת ביותר במיני-סדרה הייתה בגרסת 2006 של עשרת הדברות.

בסדרות טלוויזיה מתמשכות הופיעה בסדרה הניו-יורקית חוק וסדר:כוונה פלילית. בין השנים 1991 ל-1993 גילמה את הנוכלת אורלנה גרימלדי בדרמה היומית As The World Turns. כמו כן היו לה תפקידים חשובים בהצגות הטלוויזיה על פי מחזות שקספיר של ה-BBC והיא מנהלת סדנאות בנושא ביצועי בימה שקספיריים.

בינואר 2006 הופיעה על "בימת לונדון" בהפקה של ארתור אלאן זיידלמן לשישה שיעורי מחול בשישה שבועות של ריצ'רד אלפיירי, מחזה לשניים, שבו כיכבה לצד בילי זיין.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלייר בלום נישאה שלוש פעמים. נישואיה הראשונים היו ב-1959 לשחקן רוד שטייגר, שהכירה כששניהם שיחקו במחזה "רשומון". בתם, זמרת האופרה אנה שטייגר, נולדה ב-1960. שטייגר ובלום התגרשו ב-1969. באותה שנה נישאה בלום למפיק הילארד אלקינס. הנישואים נמשכו שלוש שנים והזוג התגרש ב-1972.

בפעם השלישית נישאה בלום לסופר פיליפ רות ב-1990; הזוג התגרש ב-1995. בלום כתבה שני ספרי זכרונות על חייה ועל הקריירה שלה. הראשון, Limelight and After: The Education of an Actress, יצא לאור ב-1982 וסקר לעומק את הקריירה שלה ואת תפקידיה בקולנוע ועל בימת התיאטרון.

ספרה השני, Leaving a Doll's House: A Memoir יצא לאור ב-1996 והרחיב דברים ביתר פירוט בנושא חייה האישיים; היא דנה לא רק בנישואיה אלא גם ביחסיה הרומנטיים עם ריצ'רד ברטון ולורנס אוליבייה. הספר חולל סערה כשבלום תיארה בפירוט את היחסים המסובכים בינה לבין פיליפ רות בתקופת נישואיהם. הפרטים שבלום חלקה עם קוראיה לא החמיאו לרות ויצרו חילוקי דעות בנוגע לאופי האמיתי של יחסיהם. דמותה של איב פריים ברומן של רות משנת 1998, I Married a Communist, היא בבירור תגובה נחרצת לטענותיה של קלייר בלום. בספר, פריים נתונה כל הזמן להתעמרות מצד בתה, נבלנית מקצועית ויחסיהן חותרים בהדרגה תחת נישואיה של פריים לבעלה השלישי. אז היא מחבלת בשמו הטוב של בעלה הקודם כשספר הזכרונות שהיא מפרסמת מוקיע אותו כמרגל קומוניסטי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Wake, Oliver. Cartier, Rudolph (1904–1994). Screenonline.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]