קליפות
ערך זה עוסק במונח בקבלה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו קליפה (פירושונים).
קליפות (או לעתים בלשון יחיד: קליפה) הוא מונח בקבלה המתאר את כוחות הרוע, או פסולת רוחנית. הפירוש המצוי של המילה קליפה בעברית הוא מעטפת הפרי שבדרך כלל אינה ראויה לאכילה ומושלכת כפסולת. על פי שפת השורשים קליפה היא מסך המכסה את הטוב מכל צדדיו ויש לו שתי מטרות, האחת הסתרה של הטוב והשנייה הגנה עליו. הקליפה הינה לכאורה גורם שלילי, אבל למעשה, בלעדיה האור האלוהי היה גלוי ובריאת העולם לא הייתה מתאפשרת.
תוכן עניינים |
היווצרות הקליפות [עריכה]
המונח קליפות עבר הרבה גילגולים והתפתחויות. בכתבים קבליים מסוימים הוא מתאר בעיקר שדים וכוחות שטניים, אבל במופעים היותר המודרניים של הקבלה, המונח מייצג השפעות טכניות יותר מאשר ישויות מודעות. הסבר קבלי שכיח[1] מניח שהקליפות נוצרו בשני שלבים. השלב הראשון הוא הצמצום, שהוא בקירוב המקביל הקבלי לבריאת העולם.אז נוצרו הקליפות הראשונות בכוונה לברוא את הטהירו, אותו חלל ממנו נסוג לכאורה האור האינסופי, כדי לאפשר את בריאת עולם הספירות. הקליפות שנוצרו בשלב הזה, הינן חבויות וכמעט ניצחיות, כיוון שכל שינוי או פגיעה בהן, יגרום למצב בו היקום הפיזי יחדל מלהתקיים. לקליפות האלו, ישנה חשיבות תאורטית מסוימת כיוון שהן מסבירות את קיומן של סתירות בסיסיות כמו הסתירה בין ידיעה לבחירה.
השלב השני בהיווצרות הקליפות היה שבירת הכלים. בשלב הזה נהרסו שבע הספירות התחתונות מתוך עשר הספירות ומשבריהן נוצרו הקליפות הרגילות. קליפות אלו מכילות ניצוצות מהקדושה, כלומר מהאור הניצחי ולכן יש להן קיום בעולם.
בזרמים השונים בקבלה ובחסידות ישנה הגדרות מגוונות לסוגי הקליפות למהותן ולדרך פעולתן.
הקליפות בחסידות חב"ד [עריכה]
בספר התניא, המרכזי בחסידות חב"ד, מוגדרות ארבע סוגי קליפות. שלוש קליפות טמאות ששמן הוא רוח סערה, ענן ואש ועוד סוג אחד שאינו טמא ואינו טהור שנקרא קליפת נוגה. שלוש הקליפות הטמאות מגדירות ישויות או חפצים שלא ניתנים לטהור ולכן על המאמין לשמור מרחק מהם. שלוש הקליפות הטמאות הן רעש, אש וסערה וכל אחת מהן מייצגת מצב נפשי פגום, כמו כעס או שנאה.
קליפות בקבלת הרמ"ק [עריכה]
רבי משה קורדוברו כתב בספרו פרדס רימונים על הקליפות; ובו מתוארים סוגים שונים של קליפות לצד אופי ההתנהגות הכללית של הקליפות.
 |
פרק רביעי: הנרצה עתה לבאר על ענין הקליפות שלהם ע"ס וז' היכלות כענין הקדושה כי הם נגד הקדושה כקוף בפני אדם וכמו שצד הקדושה מושך שפע ומזון לכל נבראיו הטהורים, כן הקליפה היא מושכת ומשפעת מזון ושפע לנבראים רבים אשר בצדה[2]. |
 |
הרמ"ק מתיחס לקליפות, כאל ישויות תבוניות ומאורגנות, שמטרתן הכשלת האדם, או אפילו הכשלת מעשה הבריאה של האל.
קליפות בקבלת האר"י [עריכה]
האר"י ייחס לקליפות חשיבות רבה, אבל לא עסק בהן באותה אינטנסיביות של מורהו/יריבו הרמ"ק. מבחינתו היו הקליפות מונח טכני, שנועד להסביר את המכאניזם המיסטי של היקום. ע"פ קבלת האר"י[3], יורד האור הישר, אל תוך העולמות התחתונים[4] ואז הוא מקיף את אותם ניצוצות נופלים. חלק מהאור הזה מגשים את עצמו והופך לאור חוזר ולמעשה חוזר למקורו. חלק אחר, נשאר בעולמות התחתונים והופך לקליפות. ההבדל בין האר"י לרמ"ק בנושא הקליפות הוא מהותי. בעוד שהרמ"ק רואה בקליפות ישויות נבונות ומרושעות, האר"י מתייחס אליהן כאל תוצרי לוואי טכניים של תהליך בריאת העולמות.
ראו גם [עריכה]
לקריאה נוספת [עריכה]
- גרשם שלום, פרקי יסוד בהבנת הקבלה וסמליה, ירושלים: הוצאת מוסד ביאליק, 1980
- אסי פרבר-גינת, "קליפה קודמת לפרי" - לשאלת מוצאה של הוויית הרע המיטפיזית במחשבה הקבלית הקדומה, אשל, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באר-שבע, ד, תשנ"ו, עמ' 118-142
הערות שוליים [עריכה]
- ^ מבוסס בעיקר על ספרי חסידות כמו התניא וליקוטי מוהר"ן
- ^ משה קורדוברו, פרדס רימונים שער כה, ד
- ^ ראה "שבתאי צבי" פרק ג' מאת גרשום שלום
- ^ כלומר עולמות בריאה, יצירה ועשיה, שנמצאים מתחת לעולם האצילות
