קלמאן ז'אנקן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קלמאן ז'אנקן (צרפתית: Clément Janequin; נולד בסביבות 1485, מת ב-1558) היה מלחין צרפתי מתקופת הרנסאנס. הוא היה אחד המלחינים המפורסמים ביותר של שאנסונים פופולריים בכל תקופת הרנסאנס ויחד עם קלודין דה סרמיזי הטביע את חותמו הכביר על התפתחות השאנסון הפריזאי, בייחוד מן הסוג התוכניתי. ההיקף הרחב של פרסומו התאפשר הודות להתפתחות המוזיקה המודפסת, שחלה בו בזמן.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקריירה של ז'אנקן הייתה יוצאת דופן עד מאוד לתקופתו, מבחינה זאת, שמעולם לא הייתה לו משרה קבועה בקתדרלה או בחצר בני אצולה. במקום זאת החזיק בשורה של משרות זוטרות, במקרים רבים אצל פטרונים חשובים. הוא נולד בשאטלרו, סמוך לפואטיה, אף כי אין כיום בנמצא שום מסמכים לאשש פרטים על ראשית חייו או על הכשרתו. בשנת 1505 עבד כלבלר בבורדו, אצל לנסלוט די פו, שהיה בהמשך לבישופ של לוסון; במשרה זו נשאר עד מותו של די פו בשנת 1523, ואז קיבל עבודה אצל הבישופ של בורדו. בערך בתקופה זו היה לכומר, אם כי מינויו לא הניבו פירות ראויים, בדרך כלל; לאמיתו של דבר, הוא התלונן דרך קבע על מחסור בכסף.

אחרי 1530 עבד ז'אנקן ברצף משרות באנז'ו. הוא התחיל בהוראת זמרה לנערי מקהלה והתקדם לממונה על המקהלה בבית הספר לזמרה בקתדרלה של אנז'ר. בסביבות הזמן הזה עורר את תשומת לבו של ז'אן דה גיז, הפטרון של ארסמוס, קלמאן מארו וראבלה; הייתה זו דחיפה רצויה לקריירה שלו ובשנת 1548, בעוד סיוע מצד שרל דה רונסאר (אחיו של המשורר פייר דה רונסאר), היה לכומר באונוור, לא רחוק משארטר. בתקופה זו חי בפריז. בשנת 1555 נרשם כ"זמר מוסמך" בקאפלה המלכותית וזמן קצר אחר כך היה ל"מלחין מוסמך" של המלך: רק מלחין אחד (סנדרין, שנודע גם בשם פייר רניו) נשא לפניו בתואר הזה. בצוואתו, מתאריך ינואר 1558, הותיר עזבון קטן לצדקה והוא חוזר ומתלונן על זקנה ועוני בהקדשה ליצירה, שהתפרסמה לאחר מותו ב-1559. הוא מת בפריז.

השפעות מוזיקליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעטים מלחיני הרנסאנס, שזכו לפופולריות רבה יותר בתקופת חייהם מז'אנקן. השאנסונים שלו היו אהובים ונישאו בפיות רבים. המדפיס הפריזאי פייר אטניין הדפיס חמישה ספרי שאנסונים משלו. "הקרב", המחקה בחיות רבה קולות ופעילות של קרב, הוא שאנסון שלא נס ליחו והוא מקובל עד היום לשירת מקהלות א'קאפלה.

ז'אנקן כתב מעט מאוד מוזיקת קודש: מייחסים לו רק שתי מיסות ומוטט יחיד, אם כי ייתכן שהיו עוד ואבדו. 250 השאנסונים החילוניים שלו ו-150 מזמורי התהילים והשאנסונים הדתיים - המקבילה הצרפתית של המדריגל הדתי האיטלקי - הם מורשתו העיקרית.

השאנסונים התוכניתיים שבהם נודע ז'אנקן היו יצירות ארוכות, מחולקות לפרקים, ועל פי רוב חיקו בכישרון צלילים טבעיים ומעשה ידי אדם. "שיר הציפורים" מחקה קריאות ציפורים; "הדהרה" מחקה קולות צייד; ו"הקרב", מן הסתם הידוע מכולם שנועד, כמעט בוודאות, לחגוג את הניצחון הצרפתי על ההאבסבורגים בקרב מריניאנו ב-1515 מחקה רעשי קרב, כולל תרועות חצוצרה, אש תותחים וזעקות הפצועים. אפקטים אונומטופאים כאלה נעשו לתופעה נפוצה במוזיקה המאוחרת יותר של המאה ה-16. אומנם "מוזיקת קרב" הייתה לקלישאה, אבל את חשיבותה הראשונית נתן לה ז'אנקן.

נוסף לשאנסונים הראשונים שבהם התפרסם, כתב ז'אנקן חיבורים קצרים ומעודנים, שהזכירו יותר את סגנונו של סרמיזי. למוזיקה הזו התאים טקסטים משל משוררים ידועי שם בזמנו, ביניהם קלמאן מארו. בשלב מאוחר בחייו כתב הרבה שאנסונים דתיים פשוטים, לפי נעימות קלוויניסטיות מסורתיות. אף כי אין כל ראיות מתועדות לכך, שז'אנקן היה פרוטסטנט הרי השימוש שעשה בשירה של מארו ובנעימות הקלוויניסטיות והפשטות יוצאת הדופן של המוזיקה (בייחוד בניגוד לסגנון הפוליפוני והתוכניתי שטיפח בשלב מוקדם יותר בחייו), בכל אלה יש לפחות משום רמז לכך.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Howard Mayer Brown, "Clément Janequin", in The New Grove Dictionary of Music and Musicians, ed. Stanley Sadie. 20 vol. London, Macmillan Publishers Ltd., 1980. ISBN 1-56159-174-2
  • מקורות נוספים בוויקיפדיה האנגלית.