קלנסווה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קלנסווה
מסגד הבנוי על בסיס אולם צלבני בקלנסווה
מסגד הבנוי על בסיס אולם צלבני בקלנסווה
שם בערבית قلنسوة
מחוז המרכז
מעמד מוניציפלי עירייה
ראש העירייה עבד אל-באסט סלאמה
גובה ממוצע ‎37‏ מטר
סוג יישוב עיר בעלת 20 - 50 אלף תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2012:
  - אוכלוסייה 20,185 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎2.5%‏ בשנה עד דצמבר 2012
  - צפיפות אוכלוסייה 2,398 תושבים לקמ"ר
תחום שיפוט 8,417 דונם
מיקום קלנסווה
קלנסווה
קלנסווה
דירוג חברתי-כלכלי 2 מתוך 10
מדד ג'יני 0.3592
פרופיל קלנסווה נכון לשנת 2011 באתר הלמ"ס
http://www.qln.org.il

קלנסווהערבית: قـَلـَنسوة) היא עיר במחוז המרכז בישראל. היא הוכרזה כעיר בשנת 2000. קלנסווה שוכנת בשרון, מערבית לעיר טייבה ונחשבת כחלק מן "המשולש".

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלנסווה שוכנת באזור המרזבה של השרון, סמוך לנחל אלכסנדר. היא אינה ממוקמת על גבעה, בניגוד לרוב הכפרים הערביים בסביבה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיוון שקלנסווה אינה שוכנת על גבעה היא נבנתה מראשיתה כמקום מבוצר ובתי הכפר יצרו חומת הגנה. במקום הייתה מצודה צלבנית (מצודת המישור) וכנסייה ששרידיה ניכרים היום במסגד. היישוב הגן על דרך לוד-קיסריה. חלקו נמסר למסדר ההוספיטלרים ב-1129. הוא נכבש ב-1189 בידי כוחות צלאח א דין והוחזר זמן קצר אחר כך לידי הצלבנים. ב-1265 נכבש בידי הסולטאן הממלוכי ביברס וניתן כאחוזה לאחד מאנשיו[1].

השם קלנסווה מוזכר לראשונה בספר "מעג'ם אלבודאן" של הגאוגרף המוסלמי יאקות אל-חמאווי מהמאה ה-13, המספר שבכפר נשחטו 750 אנשים ממשפחת אומיה.

ברשימות[דרוש מקור] העות'מאניות של סוף המאה ה-16 קלנסווה נזכרת ככפר ובו כ-250 תושבים. היישוב ננטש זמן מה לאחר מכן ואוכלס מחדש במאה ה-17.

על פי מפקד האוכלוסין של שנת 1931 היו בכפר 1,069 תושבים. במניין זה נכללו גם שבטי הבדואים אלרומילאת ואלע'זאזיה. בכפר היו 225 בתים נושבים.‏[2]

בתקופת המנדט הייתה קלנסווה חלק מנפת טולכרם. לפי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל התגוררו בה 1,540 תושבים ושטחה הכולל השתרע על 17,249 דונמים.‏[3]

בזמן מלחמת העצמאות היה הכפר בסיס לצבא העיראקי. הוא לא נכבש בידי צה"ל ועבר לשלטון ישראל בעקבות הסכמי שביתת הנשק עם ממלכת ירדן (אז אמירות עבר הירדן) במאי 1949. תושבי הכפר קיבלו אזרחות ישראלית והיו נתונים לממשל צבאי עד 1966.

קלנסווה הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1955. בשנת 1957 חובר היישוב למים זורמים.‏[4]. בשנת 2000 הוכרזה כעיר.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך שלוש שנים וחצי הראשונות לקיום המועצה המקומית כיהן בראשותה עבדול כרים חטיב‏[5]. הבחירות למועצה ב-1959 נפסלו על רקע סימון פתקי ההצבעה‏[6]. הבחירות החוזרות התקיימו בסוף ינואר 1960‏[7] ובעקבותיהן הצליח אחמד חוסיין חדיג'ה להיבחר לראשות המועצה במקום חטיב. לאחר הבחירות של 1969 ההסכם הקואליציוני כלל הסכם רוטציה בין סלמן קשקוש וחליד מלמה בתפקיד ראש המועצה‏[8].

ראש העיר עד שנת 2013 היה מחמוד חדיג'ה. בית המשפט העליון הדיח אותו מתפקידו, לאחר שנפתחה נגדו חקירה פלילית בפרשה של שוחד וסחיטה באיומים. בבחירות לרשות המקומית נבחר סלאמה עבד אל-בסט.

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לדצמבר 2012, מתגוררים בקלנסווה 20,185 תושבים. האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎2.5%‏. לפי נתוני הלמ"ס נכון לדצמבר 2012, העיר מדורגת 2 מתוך 10, בדירוג החברתי-כלכלי. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשע"ב (2011-2012) היה 42.6%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2011 היה 5,385 ש"ח (ממוצע ארצי: 7,964 ש"ח).‏[9]


להלן גרף התפתחות האוכלוסייה ביישוב:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הערך קלנסוה, מדריך ישראל, כרך השרון דרום מישור החוף וצפון הנגב, משרד הביטחון ההוצאה לאור, 1979
  2. ^ זאב וילנאי, אנציקלופדיה אריאל, עמ' 6,648
  3. ^ נתונים מסקר הכפרים 1945 בארץ ישראל, שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
  4. ^ ג. שרוניהברזים כבשו את בתי קלנסואה, מעריב, 11 בספטמבר 1957
  5. ^ ג. שרוניאבו חילמי ניצח בסיבוב הראשון, מעריב, 26 בינואר 1960
  6. ^ הבחירות בקלנסואה - בביה"ד, מעריב, 24 בדצמבר 1959
    ע"א 22/60; נדחה הערעור על פסילת הבחירות בקלנסואה, דבר, 27 בינואר 1960
  7. ^ הבחירות בקלנסואה לא הביאו שינוי, דבר, 29 בינואר 1960
  8. ^ הוקמה קואליציה בכפר קלנסואה, דבר, 3 בנובמבר 1969
  9. ^ פרופיל קלנסווה באתר הלמ"ס