קלרה שומאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קלרה שומאן
קלרה שומאן (1853)

קלרה שומאן, (בגרמנית: Clara Schumann‏; 13 בספטמבר 181920 במאי 1896), פסנתרנית ומלחינה, רעייתו של רוברט שומאן ואם שמונת ילדיהם. בחייה ובשנים שאחרי מותה הוצגה דמותה כרעיה למופת ואֵם שהקריבה את הקריירה שלה לטובת הקריירה של בעלה. בתקופת הרומנטיקה הגרמנית הייתה נערצת על רבים, ולכבודה הנפיקה גרמניה שטר של 100 מארק הכולל את דמות דיוקנה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלרה ויק שומאן נולדה ב-13 בספטמבר 1819 בלייפציג שבגרמניה. אביה פרידריך ויק, מורה דגול לפסנתר בעל אופי נוקשה, נהג לשכתב את יומניה ולקבוע את סדר יומה. אמהּ, מריאנה טרומליץ, פסנתרנית מקצועית, לא יכלה לשאת את חייה במחיצת אביה השתלטן, והתגרשה ממנו. אחיה הבכור נפטר ממחלה קשה.

בנעוריה למדה פסנתר וקומפוזיציה ומגיל 13 נודעה כמלחינה מוערכת ופסנתרנית מחוננת שהירבתה להופיע עד לנישואיה עם רוברט שומאן. רוברט, תלמיד ומעריץ של אביהּ, התאהב בקלרה, הצעירה ממנו ב-9 שנים, אך נדחה על ידי האב שהתנגד לנישואים וניסה למנעם. השניים נישאו ב-1840, מה שהוביל לעצירת הקריירה שלה. ימיה ולילותיה הוקדשו לרוברט בעלה, לביתה ולמשפחתה: היא ניהלה את הקריירה של בעלה, ערכה, תיקנה וביצעה את יצירותיו, ילדה 8 ילדים, ובין כל אלה אף הספיקה להלחין כמה יצירות. בהופעות משותפות ברחבי גרמניה הפיצה את יצירותיו וזכתה להערצת הקהל.

בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-19, החלה להתדרדר בריאותו הנפשית של רוברט. קלרה החלה לפרנס את משפחתה והמשיכה במסע הופעות, עם רפרטואר עשיר ומגוון הכולל בנוסף ליצירותיו של רוברט גם ביצועים עשירים של מלחינים מוקדמים כבאך, מוצארט ובטהובן. רוברט אושפז ב-1854 בבית חולים לחולי נפש, בעקבות ניסיון התאבדות, ועל פי בקשתו מיעטה קלרה לבקרו.

לאחר מותו של רוברט שומאן, ב-1856, התמקדה בעיקר בהפצת המוזיקה שלו. היא נסעה ללונדון לתקופות ממושכות והמשיכה להופיע ברחבי גרמניה. תוך כדי כך התחברה לעבודה משותפת עם מוזיקאים ידועים אחרים: יוהנס ברהמס, תלמיד וחבר של בעלה ויוזף יואכים. עם ברהמס ניהלה מערכת יחסים מורכבת וכנראה גם רומנטית.

ב-1878 החלה ללמד כמורה לפסנתר בקונסרבטוריון הוך בפרנקפורט, שם זכתה להערכה על תרומתה לשיפור הטכניקה של הנגינה המודרנית בפסנתר. קלרה עבדה שם עד ל-1892, וכעבור 4 שנים, ב-20 במאי 1896, נפטרה, ונקברה בבית הקברות הישן בבון.

יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלרה שומאן הבליטה את כישוריה בביצוע, והצניעה את כישורי ההלחנה, ולמעשה חדלה להלחין בגיל 36. התרבות הגרמנית שספגה לא ראתה בעין יפה אשה שהיא גם יוצרת, ועל פי עדותה אין היא יכולה להיות יוצאת דופן. היא העדיפה להשאיר את היצירתיות לשני האישים הבולטים בחייה – בעלה רוברט וידידה ברהמס, יוצרים גאונים שאינם יכולים לשאת יוצר נוסף לצדם.

למרות זאת, הותירה אחריה יצירות שזכו להכרה בינלאומית, מעבודתה הראשונה, הקונצ'רטו לפסנתר בלה מינור, ועד השלישייה לפסנתר כינור וצ'לו, אופ. 17, שלישייה אותה כתבה בעת שהייתה בהריון עם ילדה הרביעי. יצירתה המקיפה כוללת גם קטעי פסנתר, שירים, ורומנסות. את הרומנסות כתבה ב-1853, בהשראת יום ההולדת של בעלה רוברט, והקדישה אותו לידידה יוזף יואכים שניגן אותו בהופעה לפני ג'ורג' החמישי מהנובר.

יש כאלה הטוענים כי כמה מיצירותיו של רוברט שומאן נכתבו על ידה או לפחות בהשראתה ובתרומתה המכריעה ביצירה. למרות זאת העדיפה לחיות בצילו ולהפיץ את המוזיקה שלו.

כמבצעת, נודעה קלרה בווירטואוזיות ובפרשנויותיה המבריקות ליצירות בעלה ומלחינים נוספים. שיתוף הפעולה שלה עם ברהמס הוליד את הביצוע המפורסם שלהם לסונטה לשני פסנתרים – עיבוד לחמישיית הפסנתר בפה-מינור, שכתב וערך ברהמס בכמה גרסאות.

חייה האישיים ואישיותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגברים בחייה של שומאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפור חייה של קלרה שומאן נכרך בגברים בעלי השפעה רבה עליה ועל סביבתה.

הראשון בהם הוא אביה פרידריך ויק, שהפנים בה חינוך מוזיקלי נוקשה, צייתנות ומסירות למקצוע. הוא היה המורה הראשון שלה, וכן דאג להקנות לה ידע בשפות – ידע שאותו תנצל מאוחר יותר בסיבובי ההופעות שלה ברחבי אירופה.

הגבר הדומיננטי בחייה הוא כמובן רוברט בעלה. האיש לו הקדישה את מיטב שנותיה וניהלה את חייו, השיב לה אהבה והערצה, הוא כתב למענה יצירות, כמו: החמישייה לפסנתר במי במול מז'ור שנכתבה ערב חתונתם, ב-1840, וסמך רק עליה שתפרש נכון את עבודותיו. בשנים הראשונות לחייהם המשותפים, כתבו ביחד יומן חיים.

קשריה עם יוהנס ברהמס לא הובהרו עד היום. ברהמס, חבר ותלמיד של בעלה, העריץ אותו, ראה בו מוזיקאי דגול והמשיך את דרכו. ברהמס הסתפק בחברות והערכה אך פיתח רגשות עזים כלפי קלרה המבוגרת ממנו ב-14 שנים. לאחר אשפוזו של רוברט, סעד אותה ברהמס וביחד שיתפו פעולה ביצירה מוזיקלית. לאחר מות רוברט כתב את הקונצ'רטו לפסנתר אופוס 15 בהשראת יחסיו עם בני הזוג שומאן. דרכם של ברהמס וקלרה נפרדו, אך הם המשיכו לשמור על קשר והתכתבו במשך שנים רבות. כשנודע לו דבר מותה הגיע ממרחק 40 שעות נסיעה כדי להשתתף בלוויתה.

גם הכנר הווירטואוז יוזף יואכים נחשב ידיד מקורב שלה. הם הירבו לשתף פעולה בדרכם המוזיקלית, ויש הטוענים שניהלו קשר רומנטי.

אופיה ואישיותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קלרה שומאן הותירה אחריה כתבי יד רבים, מהם עולה דמותה כאשה המצייתת לתרבות המציבה את הגבר בקדמת הבמה, בעוד האשה היא הנושאת בעול הקיום היומיומי, ונאלצת לשלם על כך בכיבוש שאיפותיה. היומנים שכתבה, יחד עם בעלה ואחר כך בעצמה, כוללים תיאורים מיוסרים של חייה לצד בעלה הגאון והמטורף, יחד עם ביקורות מוזיקליות שליליות על ואגנר, וניתוח יצירות של מלחינים אחרים. בין כתבי היד נמצאו כאלה המתארים את שגרת חייה המעשית: חוזים שערכה לבעלה ולה, תוכניות ולוחות זמנים של הופעות וקונצרטים, מכתבים לעוזרת הבית ובהם הוראות לטיפול בילדים, מכתבים שקיבלה וכן תשובות שענתה למעריציה הרבים.

רמזים רבים פיזרה בכתביה על מערכות היחסים שלה, והביוגרפיות שיצאו לאור אודותיה מנסות לפענח כמה מהחידות הרומנטיות שנותרו עדיין בלתי פתורות.

לקריאה נוספת (ביוגרפיות)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרות יפה
  • Elfriede Jelinek, Clara S, musikalische Tragödie [Playwright], 1982.
  • Janice Galloway, Clara, Great Britain: Jonathan Cape, 2002.

[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מאמר על הספר: ג'ניס גאלווי, השתיקות שבין התווים, באתר הארץ, 10 ביולי 2002