קמוב Ka-50

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Kamov Ka-50
Kamov Ka-50 in flight.jpg

קמוב Ka-50 של חיל האוויר הרוסי
מאפיינים כלליים
סוג מסוק קרב
קוד נאט"ו Hokum A
ארץ ייצור Flag of Russia.svg  רוסיה
יצרן קמוב
טיסת בכורה 17 ביוני 1982
תקופת שירות 28 באוגוסט 1995
צוות 1 (2 במסוק מדגם "Ka-52")
יחידות שיוצרו 26
מחיר 484 מיליון רובל (15 מיליון דולר)
ממדים
אורך 13.50 מטר
גובה 5.4 מטר
מוטת כנפיים קוטר הרוטור - 2x 14.50 מטר.
משקל ריק 7,800 ק"ג
משקל טעון 9,800 ק"ג (דגם Ka-52:‏ 10,400 ק"ג)
משקל המראה מרבי 10,800 ק"ג
ביצועים
מהירות מרבית 390 קמ"ש
קצב נסיקה 10 מטר/שנייה
טווח טיסה מרבי 1,160 ק"מ
חימוש
תותחים תותח 30 מ"מ מקובע מדגם 2A42. שני פודי תותחים אוטומטים בקליבר של 23 מ"מ.
טילים שתי כוורות רקטות מסוג S-8 או S-13.
12 טילי נ"ט רוכבי קרן לייזר מסוג "Vikhr", טילי אוויר-אוויר מונחים לייזר חצי אקטיבי מסוג R-73 ו "Igla-V"
פצצות פצצות מסוגים: FAB-500, 250, 120, 100, RBK-500, 250, ZB-500, ופוד פצצות מדגם KMGU-2.
הנעה
שני מנועי טורבינת גז מדגם TV3-117VMA עם הספק של 2200 כ"ס כל אחד.

הקמוב Ka-50אנגלית: Kamov Ka-50, ברוסית מכונה גם: Чёрная акула (צ'וֹרנַאיָה אָקוּלָה) - פירוש: כריש שחור. כינוי בקוד דיווח נאט"ו: Hokum A) הוא מסוק קרב חד-מושבי אשר תוכנן על ידי חברת קמוב הרוסית כדי למלא את הדרישה למסוק קרב מדור חדש שיחליף את המיל מי-24 המיושן.

המסוק נבנה ונוסה בשנות ה-80, אך נכנס לשירות מבצעי בצבא רוסיה רק ב-1995. זהו מסוק כבד, חמוש ומשוריין היטב, אך עם זאת מסוגל להגיע למהירות של כ-300 קמ"ש. כמו כן מסוק זה מצטיין ביכולת תמרון גבוהה ביותר, הודות לצורה המיוחדת שבה בנויים הרוטורים שלו.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמועות ופרוסמים ראשונים אודות הפיתוח של המסוק החדש על ידי הרוסים התחילו עוד ב-1984. בימים ההם, למומחים במערב עדיין לא היה מושג באיזה סוג מסוק מדובר ואיזה תפקיד הוא יקבל בשדה הקרב המודרני.

הנחייה לפתח מסוק קרב חדש שבעתיד עשוי להוות את בסיס מערך המסוקים סובייטי ירדה ב-1976 מהדרגים הבכירים של הממשל הסובייטי. כבר בימים ההם התחילו להסיק ולהבין שלצבא הסובייטי אין כלי מתקדם שמסוגל להתמודד עם האיומים החדשים שמתפתחים בשדה הקרב המודרני. מאוחר יותר במהלך השנים הראשונות של הלחימה הסובייטית באפגניסטן , הדרגים הבכירים בצבא ובממשל הסיקו סופית כי לברית המועצות אין כלי אווירי שמסוגל להעניק סיוע אווירי ראוי עבור כוחות היבשה שלחמו מול לוחמי הגרילה האפגניים. מסוק המיל מי-24, שהשתתף אז בלחימה באפגניסטן כשל במשימתו: הוא היה גדול מידי, כבד מידי, איטי מידי, מצויד באמצעי לחימה מיושנים מאד והיווה מטרה קלה עבור נשק הנ"מ שהיה בידי האויב.

בנוסף למסקנות של הדרג הבכיר, באמצע שנות ה-70 סוכניה של הקג"ב התחילו לספק מידע אודות פיתוח של דור מסוקי קרב חדשים בארצות הברית.מאוחר יתברר שמדובר במסוקיAH-64D Apache. דרגים בכירים בברית המועצות התחילו להילחץ מעובדה זו, הם התחילו להבין כי במירוץ הזה ברית המוצעות הולכת להפסיד ובגדול, לכן החליטו לזרז את ההחלטה על פיתוח מסוק קרב חדש.

את הפיתוח של המסוק החדש קיבלו שתי חברות שכבר אז היו מאד מפורסמות; הראשונה היא חברת המיל והשנייה היא חברת קמוב. בתחילת הדרך זה היה נראה כי שתי החברות רצו לשתף פעולה בפיתוח אך במהרה התברר כי הדרכים שלהן התפצלו וכל חברה התחילה לעבוד על דגם משלה. חברת קמוב התחילה לפתח דגם תחת השם V-80, על הפרויקט היה אחראי מהנדס צעיר ומוכשר בשם סרגיי מיחייב. מטרתם הייתה ליצור מסוק קטן, קל, מהיר ובעל אמצעים חדשים ומודרניים שיתיאמו לשדה הקרב החדש. המבנה של המסוק היה ייחודי מאד - הוא היה בעל שני רוטורים שמסודרים באופן קואקסיאלי וצוות המסוק היה מורכב רק מטייס אחד.

במקביל לקמוב, גם מיל פיתחה את המסוק שלה שקיבל את השם מיל מי-28. צוותו היה מורכב משני טייסים והמבנה שלו הזכיר את המבנה הנדוש של שאר המסוקים. בתחילת שנות ה-80, הייתה תחרות רבה בין שתי החברות. בסופו של דבר בשנת 1985, לאחר טיסות ניסויים רבות של שני המסוקים, הדרג המדיני קיבל את ההחלטה להמשיך לממן את הפרויקט של קמוב על מנת לפתח אותו כמו שיותר מהר. אך עם זאת הפרויקט של מיל לא נסגר.

תמונות ראשונות של מסוק הקרב V-80 הופיעו לראשונה לקראת סוף שנות ה-80. כשהתמונות הופיעו, המומחים המערביים התקשו להבין את המבנה הייחודי של המסוק ואיך מבנה זה אמור לסייע למסוק בעתיד. לראשונה המסוק קיבל את שמו Ka-50 בשנת 1992, באותה השנה המסוק הוצג לראשונה בסלון אווירי שנערך ברוסיה בז'וקובסקי. המפרט הטכני, הביצועים של המסוק באוויר, החימוש, המערכות המתקדמות והעיצוב הדהימו את כל עולם האוויר.

בשנת 1993 התחילו ניסויים סופיים של המסוק, פיתוח תורת לחימה ותוכנית שילוב המסוק במערך הלחימה הרוסי. שנתיים לאחר מכן, 1995, נשיא הפדרציה הרוסית הוריד הנחייה לרכישה מאסיבית של המסוקים והסבת מערך המסוקים למסוקי Ka-50. אך בגלל המשבר הכללי ברוסיה שפרץ לאחר נפילת ברית המועצות, הוחלט לדחות את הרכישה המאסיבית של מסוקי קמוב ובמקום זאת לרכוש את המסוקים של מיל מי-28. המסוק של מיל אמנם היה בעל ביצועים נחותים יותר ואמצעים פחות מתקדמים מאלו של קמוב אך עם זאת העלות שלו גם הייתה נמוכה יותר. הממשל החליט כי מערך המסוקים יוסב למערך של מיל מי-28, אך הכל זאת הוחלט לרכוש מספר בודד של מסוקי קמוב כדי שיוכלו לשמש את הצבא הרוסי למשימות מיוחדות.

בשנות ה-80 במקביל לפיתוח של V-80, צוות הפיתוח של קמוב הציע הצעה נוספת לדרג הבכיר של ברית המועצות. ההצעה כללה לפתח מסוק קרב חדש בעל מערכות אלקטרוניות חדשות ומיוחדות שיופעל בכל מזג אוויר ובכל תוואי השטח לטובת איסוף מודיעין, הוצאה ורדיפה אחר מטרות ושיכול להוות גם סוג של "מפקדה" באוויר. הממשל הרוסי התלהב והשתכנע מהרעיון ושוב הוריד הנחייה לפיתוח מסוק חדש. בשל קשיים כלכליים שהתחילו לתקוף את ברית המוצעות כבר בשנות ה-80 הוחלט לא לבנות דגם חדש של מסוק אלא לקחת דגם שכבר קיים ולנסות לשפר ולהתקין עליו את המערכות המתקדמות.

בחברה הוחלט לקחת את הדגם הקיים V-80, שכבר אז היה בתהליכים מתקדמים של פיתוח ולהסב אותו למסוק חדש למטרות שהוצגו. עם הזמן, המסוק קיבל את השם המבצעי שלו Ka-52. הוא בעל מבנה דומה מאד של רוטורים אך בניגוד לקודמו יוטס על ידי צוות שיכלול שני טייסים. מבנה תא הטייס בנוי בצורה כזאת שהטייסים יושבים אחד על יד השני (דבר שלא מקובל במסוקי קרב).

ב-1997, בשיתוף פעולה בין חברת קמוב לתעשייה האוירית של ישראל שופר Ka-50 לצרכים של הצבא הטורקי. המסוק נקרא Ka-50 Erdogan ("לוחם מולד"). המסוק דומה מאד במבנו, מוטס על ידי צוות של שני טייסים היושבים אחד מאחורי השני, ובעל שיפורים במערכות אוויוניקה.

השם "כריש שחור" נדבק למסוק לאחר יציאתו של הסרט באותו שם בשנת 1993, בסרט מסופר על המסוק שמששתף בלחימה בצ'צ'ניה.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה הרוטורים הייחודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייחודיות המסוק מתבטאת בעיקר במבנה הרוטורים ותא הטייס. למסוק שני רוטורים הבנויים בצורה קואקסיאלית, האחד מעל לשני, ומסתובבים לכיוונים נגדיים. בזכות המבנה הייחודי, נוצר מתחת לרוטורים דחף במקביל לציר הסיבוב (ולא דחף ספירלי כבמסוק רגיל), ואף מעבירים לגוף המסוק מומנטים הפוכים המתקזזים זה בזה, כך שמתייתר הצורך ברוטור הזנב. למנגנון הזה יתרונות רבים: היעדר רוטור הזנב חוסך כ-30% מההספק של המנוע, ובמקומו הרוטורים הכפולים מאפשרים למסוק לתמרן בגמישות ובזריזות רבה יותר. בנוסף, המסוק בעל מהירות גבוהה בכלל, ומהירות טיפוס גבוהה בפרט.

מבנה תא הטייס: מושב מפלט, מערכות ניווט ואוויוניקה חדשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דבר בולט נוסף במסוק הוא תא הטייס. המסוק מוטס על ידי טייס אחד בלבד. לאחר ניסויים ומחקרים רבים בחברת קמוב הגיעו למסקנה כי טייס אחד יכול לתפעל גם את מערכות החימוש והניווט של המסוק וגם להטיס אותו במקביל. דבר זה מתאפשר על ידי מערכות אוויוניקה חדשות שמותקנות בתוך המסוק, המערכות הללו בעת הצורך לוקחות על עצמן תפקידים מסוימים על מנת לאפשר לטייס להמשיך בעבודתו. לדוגמה, חלק ממערכות הניווט לוקחות על עצמן את מטלות ההטסה של המסוק בזמן שהטייס מתרכז בהשמדת המטרה.

מושב מפלט[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאור הנפילות הרבות של מסוקים מסוג מיל מי-24 במהלך הלחימה באפגניסטן, הותקן במסוק הקמוב תא פליטה שעשוי להציל את הטייס במקרה של פגיעה במסוק. מנגנון פליטה מתחלק לשני חלקים עיקריים; בחלק הראשון מתפוצץ חומר הנפץ שנמצא על יד הרוטורים ומעיף אותם מהמסוק, לאחר שהחלק הראשון בוצע מופעל החלק השני ובו מופעל המנוע הרקטי שנמצא על מושב הטייס ומעיף את הטייס ביחד עם המושב מחוץ למסוק. בנוסף לזה תא הטייס בנוי מסגסוגת עמידה לירי של פגזים קטנים.

מערכות אוויוניקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת ABRIS – היא מערכת ניווט מתקדמת המותקנת בתוך המסוק. המערכת מאפשרת מיפוי וטופוגרפיה, ניתוח השטח, מזג אוויר וכיווני הרוח, תכנון מסלול טיסה ונקודות עצירה. בנוסף לזה המערכת מחוברת למערכת החימוש של המסוק ומאפשרת הוצאת נתונים מדויקים של המטרה, רדיפה אחרי המטרה ועדכון מסלול החימוש.

מערכת "Shkval" – מערכת אלקטרו–אופטית שמאפשרת לטייס להינעל ולבצע ירי על המטרה. החיישן של המערכת נמצא בחרטום ומורכב ממצלמת יום ומציין לייזר שמאפשר להנחות את טילי הנ"ט הישר למטרה. הטייס שרואה את המטרה, יכול לשלוט במצלמה או לבחור באופציה בה המצלמה אוטומטית ננעלת על המטרה. המערכת מסוגלת לבצע עקיבה אוטומטית אחרי המטרה בלי התערבותו של הטייס ובזאת מאפשרת לטייס להתרכז בטיסה וניווט. בנוסף לזה המערכת משמשת להוצאת נתוני מפה כמו מרחק ואזימוט. חשוב לציין שהמערכת משמשת להכוונה של כל מערכות החימוש של המסוק ולא רק לטילי הנ"ט.

מערכת שליטה דרך קסדה (K-041) – מערכת המאפשרת לטייס לשלוט במערכת “Shkval” ולהינעל על המטרה דרך הקסדה. לאחר הפעלת המערכת מופיע עיגול מטרה בצג הקסדה של הטייס, הטייס צריך לכוון את העיגול על המטרה שהוא רואה בעין. הנתונים אוטומטית מועברים למערכות הניווט והחימוש של המסוק ומאפשרים להינעל על מטרה. מערכת זאת גם מסייעת לטייס לשלוט בחימוש ובמטלות הטיסה במקביל.

מנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

על המסוק מותקנים שני מנועים מסוג TV3-117VMA. מנועים אלו מסוגלים לספק למסוק 2,200 כוחות סוס. המנועים פועלים על עיקרון טורבינת גז.

Ka-52 Alligator[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסוק בעל יעוד שונה מזה של קודמו Ka-50, לכן המבנה והמערכות שבו שונות במקצת למרות שרובן הן מערכות של קודמו. המבנה של המסוק דומה מאד למבנה של קודמו, בעל מבנה רוטורים קואקסיאלי ומבנה חימושי דומה מאד

בניגוד לקודמו המסוק מוטס על ידי צוות של שני טייסים. תא הטייס כולל שני מקומות אחד ליד השני (לא אחד מאחורי השני כמקובל במסוקי קרב). ייעודו המרכזי של המסוק הוא איסוף מודיעין והוצאת מטרות מהשטח ולכן שיתוף פעולה בין מטיס המסוק לבין מפעיל מערכות מודיעין הוא חשוב ביותר, בחברה החליטו שעל מנת להגיע לשיתוף פעולה מקסימלי על הטייסים לשבת אחד על יד השני.

בהתאם לתפקידו המסוק מצויד באנטנות ומכ"מים מתקדמים המאפשרים לו לאסוף מודיעין, לרדוף אחר מטרות ולשמש סוג של "מפקדה" באוויר. לאחר שהמסוק ננעל על מטרה הוא יכול להחליט אם להשמיד את המטרה או לשלוח את המטרה למסוק אחר שנמצא באוויר ורלוונטי לה. המסוק יכול לשתף עד 4 מסוקים אחרים במקביל מה שמיעל את הרדיפה אחר המטרות ומוריד מהסיכון של המסוקים האחרים בשטח הפעולה.

Ka-50-2 Erdogan[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1997 בשיתוף פעולה של התעשייה האוירית לישראל וחברת קמוב, שודרג המסוק Ka-50, לגרסה טורקית של Ka-50-2 Erdogan, פירוש השם הוא "לוחם מולד" בטורקית. המסוק מופעל על ידי צוות של שני טייסים שיושבים אחד מאחורי השני. טייס אחד אחראי על הפעלת מערכות הטיסה והטייס השני אחראי על הפעלת מערכות החימוש המתקדמות. כמו כן המסוק מצויד במערכות אלקטרוניות, תצפית וציון חדשות פרי פיתוחה של התעשייה האווירית הישראלית, מערכות אלו משפרות את ביצועיו באוויר.

חימוש עיקרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

טילי נ"ט Vikhr 9K121 – הטייס ננעל על המטרה בעזרת מערכת ה-Shkval ומסמן את המטרה בעזרת ציין הלייזר. לאחר שבוצעו כל פעולות הנעילה מתבצע השיגור של הטיל ממערכת APU-6. הטיל שקולט את קרן הלייזר על ידי החיישן שנמצא בזנבו מנסה לתקן את מסלולו ולהימצא תמיד במרכז הקרן, בצורה כזאת הוא "רוכב" על קרן הלייזר עד שהוא פוגע במטרה. הטיל נחשב מאד מדויק ויעיל גם נגד מטרות נעות וגם נגד מטרות נחות.

טילי אוויר-קרקע מדגם Kh-25ML – טילים ממשפחת Kh-25 שפותחה בברית המוצעות בסוף שנות ה-60. הטילים פותחו על מנת לשמש מטוסי קרב קלים, אך במהרה התברר כי הטילים מאד לא יעילים כי מחייבים את המטוס ל"צלול" לכיוון המטרה לפני שמתבצע השיגור. בתחילת שנות ה-70 הטילים שודרגו. הטיל שהמסוק מסוגל לשאת הוא מסוג Kh-25ML, זהו טיל מונחה לייזר חצי-אקטיבי (רואה כתם לייזר) בעל טווח מקסימלי של 10 ק"מ.

טילי אוויר-אוויר מדגם R-73 – טיל שפותח בשנות ה-80 על ידי חיל האוויר הסובייטי. הטיל פותח בעקבות הפער הטכנולוגי שנוצר בין הטילים של מדינות מערב לבין הטילים של ברית המועצות. הטיל מונחה אינפרה-אדום בצורה פאסיבית והוא בעל טווח של עד ל-40 ק"מ. נכון להיום הטיל כבר לא כ"כ יעיל בגלל האמצעים שפותחו נגד הנחיה א"א, אך בזמנים שבו הטיל פותח הוא היה רלוונטי.

טילי אוויר-אוויר מדגם Igla – טיל מנוחה אינפרה אדום, מסוגל להגיע לטווח של עד 5 ק"מ. פותח בתחילת שנות ה-80 בברית המועצות ועד היום משמש מגוון רחב של צבאות בעולם. בגלל טווחו הקצר הוא נחשב ליעיל גם היום אך מחייב מהמטוס/מסוק להתקרב קרוב מאד למטרה.

רקטות "טיפשות" – המסוק נושא רקטות "טיפשות" (לא מונחות) מסוג S-8 וS-13, אשר פותחו על ידי חיל האוויר הסובייטי בשנות ה-70. היעוד המרכזי של הרקטות הוא לשמש מטוסי תקיפה בכוח אש גדול וזול. הרקטות בעלות טווח מקסימלי עד טווח של 4 ק"מ.

פצצות טיפשות – המסוק מסוגל לשאת פצצות טיפשות מסוגים FAB ו- KMGU.

תותח 30 מ"מ מסוג Shipunov 2A42 – תותח שמותקן בצד המסוק, התקנה זאת מאפשרת דיוק מרבי לתותח למרות אופציות כיוון מוגבלות. התותח מגיע לטווח עד 4 ק"מ, ומסוגל לירות עד 600 פגזים בדקה

פרטים טכניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאפיינים כלליים:
צוות: 1 בדגם Ka-50 ו-2 בדגמים Ka-52 ו-Ka-50-2
אורך הגוף: 14.21 מטר
גובה: 4.93 מטר
קוטר הרוטורים: 14.50 מטר
משקל ריק: 7700 ק"ג
משקל טעון: 9800 ק"ג
משקל המראה מרבי: 10800 ק"ג
ביצועים באוויר:
מהירות מרבית: 315 קמ"ש
קצב טיפוס: 8 מ"ש
טווח פעולה: 545 ק"מ
טווח טיסה מרבי: 1160 ק"מ
סייג רום: 5500 מטר

מפעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1. הערך תורגם ממקבילו בשפה האנגלית והרוסית:
http://ru.wikipedia.org/wiki/Ка-50
http://ru.wikipedia.org/wiki/Ка-52
http://en.wikipedia.org/wiki/Kamov_Ka-50
2. אתר סימולטר טיסה DCS Ka-50 Black Shark
http://www.digitalcombatsimulator.com/
http://www.digitalcombatsimulator.com/en/downloads/documentation/dcs_bs_manual_en/
3. מידע על החימוש הוצא מאתרים רבים ברשת:
http://www.ariwar.ru/
http://rbase.new-factoria.ru
http://www.oruzie.su/aviation-arms/240-rockets
4. סרטים דוקומנטריים בנושא:
Ударная сила "Черный призрак"
http://kris-dostavka.narod.ru/ydarnaya_sila_/005.html