קמין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קמין

קמין (נקרא בטעות גם אח) הוא תא מתכת סגור המוסק באמצעות חומרי בערה שונים. החום שנוצר על ידי הקמין משמש בעיקר כמוקד חום לצורכי חימום הבית ויש המשתמשים בו גם לצורכי בישול.

כיום קמינים מוסקים באמצעות עץ, פלט, גז, נפט או סולר.

אח הוא בית אש פתוח העשוי בדרך כלל מאבן או לבני שמוט, המשמש יותר ליצירת אווירה מאשר לחימום[דרוש מקור]. המילה אח בעברית מקורה על פי התלמוד הבבלי ב"אחוות" העצים המבעירים ותורמים יחד זה לבערתו של זה‏[1].

ישנם קמינים עצמאיים "פריסטנד" המונחים כמות שהם בחלל הבית וישנם קמינים בנויים " ליבות" המיועדים להתקנה בתוך דקורציית גבס, אבן, מתכת, אדמה ועוד.

קמינים מודרניים לחימום הבית עשויים מגוף מתכת ונסגרים באמצעות דלת זכוכית כדי שניתן יהיה לראות דרכה את האש. בעלי וסתים לוויסות כמות חומר הבערה, וסתים לכמות האוויר וארובה לפליטת העשן.

כיום קמינים מותקנים לעתים כפריטי ריהוט ועיצוב דקורטיביים ולא בהכרח למטרות הסקה ובישול.

יעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קמיני הגז והפלט הם הקמינים היעילים מבין סוגי הקמינים, בקמיני הנפט, הפלט והגז תמיד תהיה דלת הקמין סגורה בעת ההפעלה בעוד שבקמיני עץ ניתן להפעיל את הקמין גם עם דלת פתוחה, בקמיני עץ סגורים היעילות / ניצולת טובה יותר מקמיני עץ פתוחים מכיוון שישנה אפשרות בסגורים לשלוט על כמות האוויר הנכנסת לקמין ולשלוט על פליטת העשן, בקמיני עץ סגורים פליטת העשן נמוכה יותר מאשר באח פתוח שבו האש בוערת באוויר הפתוח, באוויר הפתוח דלקים מוצקים נשרפים בטמפרטורה של כ-270 מעלות צלזיוס בלבד זהו חום נמוך מדי בשביל שתתרחש תגובת בעירה מושלמת והחום המיוצר אובד ברובו על ידי זרימת האוויר מהחלל המוסק לארובה, על ידי סגירתה של האש בתא סגור שליטה על האוויר ומוצא הגזים וחיבור הקמין לארובה טמפרטורת הבעירה עולה לכ-600 מעלות צלזיוס, כאשר בקמין רקטי הטמפרטורה עולה אפילו מעל 1,200 מעלות צלזיוס, בטמפרטורה זו תגובת בעירה מושלמת מושגת. התא הסגור מאפשר ניצולת גבוהה ואובדן מינימלי של חום, כיום הקמינים עם עיצוב מתוחכם עם מעכבי עשן ובעירה משנית בהם ניתן גם לכוון את כניסת האוויר לכיוון יציאת גזי השריפה כך שגזי השריפה וחלקיקי העשן ישרפו שוב בבעירה מישנית להעלאה נוספת של הניצולת ולהקטנה של פליטת חלקיקים מזהמים דרך הארובה.

סגירה של האש בתא סגור וחיבורה לארובה מונעת אבדן אויר מחומם דרך הארובה אל מחוץ לחדר. שינוי משמעותי ביעילות לעומת אובדן אויר מחומם כאשר מדובר באש באוויר הפתוח.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילה הייתה האש מוקפת על ידי לבנים בשלושה צדדים - קירות מכתש ומכוסה בצלחת ברזל. רק בשנת 1735 נעשה העיצוב הראשוני של תא בעירה סגור: תנור castrol של האדריכל הצרפתי François Cuvilliés. היה זה מבנה בנוי מכוסה בלוח ברזל מחורר הידוע גם בשם "תנור נזיד". לקראת סוף המאה ה-18, העיצוב עודן על ידי תלייה של סירים בתוך החורים באמצעות צלחת ברזל עליונה. בשנת 1742, בנג'מין פרנקלין רשם פטנט על כל התנורים עם דלתות מתכת מתקפלות. כמה מהתנורים משתמשים בממיר מזרז שגורם לשריפה של הגזים וחלקיקי העשן שטרם נשרפו.

סוגי קמינים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמין הנפוץ בישראל הוא קמין הנפט, אך בשנים האחרונות, עקב עליית מחירי הדלקים (נפט / סולר) בישראל ומחוצה לה ישנה מגמה של חזרה לקמיני העץ והגז, קמין הפלט הוא החדשני מבין סוגי הקמינים והוא עושה שימוש בפתיתי עץ דחוסים כמקור אנרגיה אך תלוי במקור חשמל לצורך בקרה ושליטה, הדרוזים והערבים בצפון הארץ והרי הכרמל וירושלים חיממו את בתיהם בעזרת קמינים המוסקים בעץ הקרויים בפי העם "קמינים דרוזים " קמינים אלו שיוצרו על ידי נפחים ומסגרים מקופסאות פח הכוללות דלת רגליים ופתח עליון לארובה. בתי המלאכה שעדיין מייצרים את הקמינים בישראל משתמשים בטכנולגיית ריתוך לחיבור האלמנטים השונים. הקמינים המיובאים לארץ מיוצרים לרוב ביציקה, בעלי דלת זכוכית, מדף עליון לשריפת גזים ומגירות לאגירת האפר. קמינים בנויים יכולים לעתים להשתמש ביתרונות של מסה טרמית שמחממת את הבית לאט אך באופן קבוע.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מסכת שבת דף י"ט "והאח לפניו מבערת", מאי אח?... ושמואל אמר עצים שנדלקו באחוונא - ובפירוש רש"י "באחוה - כל העצים נדלקין זה מזה הקטן מדליק הגדול"
Stub comp.png ערך זה הוא קצרמר בנושא טכנולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.