קמיקזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קצין זוטר קיושי אוגאווה, אשר הטיס את מטוסו אל תוך הUSS בונקר היל (CV-17) במהלך משימת קמיקזה ב-11 במאי 1945

קַמִיקַזֶהיפנית -神風, "רוח אלוהית") הוא כינוי שניתן במלחמת העולם השנייה להתאבדות של טייסים יפנים עם מטוסיהם עמוסי הדלק לתוך ספינות אמריקאיות על מנת לפגוע בהן. מקור השם בסערת הטייפון שהשמידה ב־1281 את הצי המונגולי שפלש ליפן.

התקפת הקמיקזה הראשונה נעשתה ב-25 באוקטובר 1944 על ידי חמישיית מטוסי זירו סאן יפנים מדגם A6M7 קמיקזה. הם נשאו פצצות 250 קילוגרם תחת כנפיהם. הם הטביעו את נושאת המטוסים "סנט לו" והזיקו לשלוש אחרות. לאחר מכן, תוכנן "מטוס" (למעשה טיל מונחה אדם) במיוחד למטרות אלו. המטוס שיוצר היה יוקוסוקה MXY-7 Ohka שמבנהו היה בחלקו מעץ. הוא צויד בראש נפץ של 1,200 ק"ג. המטוס הוטל ממפציץ G4M ("בטי"). לאחר גלישה (דאיה) של 80 ק"מ, הופעל המנוע הרקטי והמטוס צלל כ-30 שניות עד לפגיעה במטרתו. המטוסים המעטים שהגיעו למטרתם גרמו לנזקים חמורים. בעלות הברית כינו אותו "באקה" (אידיוט ביפנית). הטייסים שגויסו למשימות אלו הצטלמו, בדרך כלל, לפני טיסתם. לפעמים אולצו טייסים אלו לצאת למבצע ההתאבדות כנגד רצונם, כאשר עוד בבסיסיהם הם תודלקו רק מחצית הדרך, כדי שיהיה להם מספיק להגיע אך לא מספיק לחזור.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

קמיקזה, מסוג מיצובישי זירו, על סף פגיעה במיזורי (משמאל למעלה).

לאחר שישה חודשים בהם המשיכו היפנים ברצף הניצחונות מהמתקפה על פרל הארבור, נבלמו הכוחות היפנים בקרב ים האלמוגים במאי 1942, הובסו בקרב מידוויי ביוני אותה שנה ולבסוף איבדו את תנופתם בקרב גוודלקנל. במהלך 1943-44 כוחות בעלות הברית בסיוע העוצמה התעשייתית והמשאבים הרבים של ארצות הברית התקדמו בהתמדה ליפן.

במהלך המלחמה, במיוחד בקרב מידווי היפנים איבדו הרבה מטוסי קרב וצוותי אוויר מיומנים כך שב-1943 מצאו עצמם מטוסי הקרב של היפנים בייחוד A6M זירו הן בנחיתות מספרית והן בנחיתות איכותית ביחס למטוסים החדשים תוצרת ארצות הברית ובמיוחד למול מטוסי ה-F4U קורסאיר וה-F6F הלקט שלהם מנוע חזק יותר, שריון עמיד יותר וחימוש טוב יותר. בעקבות ההפסדים במידווי, קרבות ההתשה שפגעו קשות בשירות האוויר של הצי הקיסרי היפני באיי שלמה וראבאול, ובקרב ים הפיליפינים שבו איבדה יפן למעלה מ-400 מטוסים וטייסים, הפכו טייסי קרב מנוסים למצרך נדיר בעבור יפן. קושי היה גם בביצוע טיסות רגילות מחמת מחסור בחלקים ובדלק.

ב-15 ביולי 1944, נפל לידי כוחות בעלות הברית הבסיס החשוב של היפנים בסאיפאן. תפיסתו סיפקה בסיסים קדמיים הולמים שאפשרו לכוחות האוויר האמריקניים להשתמש במפציצי B-29 ארוכי הטווח כדי לפגוע באיי המולדת היפנית. לאחר נפילת סאיפן, חזה המטכ"ל היפני כי בעלות הברית ינסו לתפוס את הפיליפינים, שהיו בעלי חשיבות אסטרטגית בשל מקומם בין שדות הנפט של דרום מזרח אסיה לבין יפן.

תחזית זו התאמתה ב-17 באוקטובר 1944 כשכוחות בעלות הברית תקפו את האי סולואן והחלו בקרב מפרץ לייטה. צי האוויר הראשון של הצי הקיסרי היפני שבסיסו במנילה מונה לסייע לספינות יפניות שינסו להשמיד כוחות של בעלות הברית במפרץ לייטה. אולם צי האוויר הראשון באותה העת החזיק רק ב-40 מטוסים: 34 מטוסי A6M זירו, שלושה מפציצי טורפדו נקאג'ימה B6N, מפציץ מיצובישי G4M ושני מפציצי יוקוסוקה P1Y ובנוסף מטוס איסוף מידע. המשימה שעמדה בפני כוחות האוויר היפניים נראתה כבלתי אפשרית. מפקד צי האוויר הראשון, תת-האדמירל טקיג'ירו אונישי החליט להקים יחידה להתקפות התאבדות, כוח ההתקפה המיוחד קמיקזה. בפגישה בשדה תעופה במנילה ב-19 באוקטובר, אונישי שביקר את מפקדת כוחות הצי האוויריים ה-201 הציע: "אינני חושב שתהא דרך אחרת לבצע את הפעולה (להחזיק את הפיליפינים), מאשר לשים פצצה של 250 ק"ג על מטוס זירו ולרסקו על נושאת מטוסים אמריקנית, כדי לנטרלה לשבוע".

יחידת הקמיקזה הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפקד היפני אסאיקי טמאי הזמין קבוצה של 23 טייסים מתלמדים מוכשרים שאותם אימן באופן אישי להתנדב לכוח תקיפה מיוחד. כל הטייסים הרימו את ידיהם וכך התנדבו להצטרף לפעולה. מאוחר יותר ביקש טמאי מסגן יוקיו סקי לפקד על כוח התקיפה המיוחד. סאקי היה לטייס הקמיקזה ה-24 שנבחר.

התקיפות הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפחות מקור אחד מציין כי מטוסים יפנים התרסקו על USS אינדיאנה ו-USS רנו לקראת אמצע-סוף 1944 ואלו היו תקיפות הקמיקזה הראשונות במלחמת העולם השנייה‏[1]. ברם, ישנן ראיות מעטות שהיו אלה יותר מהתנגשויות מקריות או החלטות של הרגע האחרון שקיבלו טייסי מטוסים שגורלם נחרץ.

רב החובל מסאפומי ארימה, מפקד צי האוויר הקטן ה-26 (חלק מצי האוויר ה-11) נחשב לעתים כממציא טקטיקת הקמיקזה. ארימה הוביל באופן אישי מתקפה של כ-100 מפציצי צלילה מסוג יוקוסוקה D4Y סויסי נגד נושאת המטוסים מסדרת אסקס, USS פרנקלין, קרוב למפרץ לייטה ב-15 באוקטובר 1944. אף על פי שארימה נהרג וחלק ממטוסו פגע בפרנקלין לא ברור אם הייתה זו מתקפת התאבדות מתוכננת. המטכ"ל ואנשי התעמולה היפנים מיהרו לנצל את דוגמתו של ארימה: הוא הועלה לאחר מותו לדרגת אדמירל, וזכה לקרדיט רשמי על ביצוע התקפת הקמיקזה הראשונה. דוחות רשמיים על ההתקפה שביצע מציגים דמיון מועט ביחס לאירועים שיוחסו לו.

בכל אופן, רעיון התקפות ההתאבדות לא היה חדש - ועל פי תיאורים של עדי ראייה מצד בעלות הברית - התקפת הקמיקזה הראשונה בוצעה על ידי טייס אלמוני שלא השתייך לכוח הקמיקזה המיוחד; המטרה הייתה אוניית הדגל של הצי המלכותי האוסטרלי, HMAS אוסטרליה.‏[2] ההתקפה אירעה ב-21 באוקטובר 1944 סמוך לאי לייטה; תותחנים מ-HMAS אוסטרליה ו-HMAS שרופשייר ירו במטוס יפני בלתי מזוהה, ועל פי דיווחם גם פגעו בו. המטוס התרחק מן הספינות, ואז חזר וטס אל תוך האוניה אוסטרליה, פגע בספינה מעל לגשר הפיקוד והפיץ דלק בוער על פני שטח גדול לפני שנפל אל הים. פצצה של 200 ק"ג שנשא המטוס לא התפוצצה; אילו הייתה מתפוצצת, הספינה הייתה עשויה לההרס ביעילות. לפחות 30 אנשי צוות מתו כתוצאה מהתקיפה, בהם קצין הפיקוד אמיל דצ'ינאוקס ובין הפצועים היה מפקד הכוח האוסטרלי, ג'ון קולינס.

ב-25 באוקטובר 1944 נפגעה האונייה אוסטרליה פעם נוספת ונאלצה לפרוש לתיקונים בניו הברידס. באותו היום ביצע כוח הקמיקזה המיוחד את משימתו הראשונה. חמישה מטוסי זירו, שהובלו על ידי סקי, ושלוו עד למטרה עם אלוף ההפלות היפני המוביל הירויושי נישיזאווה, תקפו את נושאת הליווי USS סנט. לו. על אף שלמעשה רק אחד מן המטוסים פגע בה, הפצצה שנשא גרמה לשריפה שהובילה לפיצוץ מחסן הפצצות ובכך לטיבוע הספינה. מטוסים אחרים פגעו במספר ספינות אחרות של בעלות הברית.

בסופו של יום 26 באוקטובר, 55 טייסי קמיקזה מכוח הקמיקזה המיוחד פגעו גם בנושאות הליווי הגדולות USS סנגאמון, USS סוואני, USS סנטי ובנושאות הליווי הקטנות יותר USS וייט פליינס, USS קלינין ביי ו-USS קיטקון ביי. בסך הכול נפגעו 7 נושאות מטוסים ו-40 ספינות אחרות (5 טבעו, 23 נפגעו באופן קשה ו-12 נפגעו במידה מועטה יותר).

HMAS אוסטרליה שבה להילחם בקרב מפרץ לינגאיין בינואר 1945. אולם ב5, 6, 8 ו-9 בינואר הותקפה האונייה בשנית על ידי קמיקזות וספגה נזק שאילץ אותה לפרוש מהלחימה פעם נוספת. האונייה איבדה כ-70 אנשי צוות כתוצאה מתקיפות הקמיקזה. ספינות אחרות של בעלות הברית ששרדו תקיפות חוזרות של קמיקזות במהלך מלחמת העולם השנייה היו פרנקלין ו-USS אינטרפיד.

הגל העיקרי של תקיפות קמיקזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

USS קולומביה מותקפת על ידי קמיקזה (יוקוסוקה D4Y "סואיסי) הלאה ממפרץ לינגאין, 6 בינואר 1945.

ההצלחות הראשונות, כדוגמת הטבעת סנט. לו הובילו להרחבה מיידית של התוכנית, ובמהלך מספר חודשים למעלה מ-2,000 מטוסים ביצעו תקיפות באופן זה.

מטוסים שנבנו במיוחד לצורך קמיקזה, בניגוד למטוסי קרב ומפציצי צלילה שהותאמו לצורכי קמיקזה, היו אף חסרי כן נחיתה. מטוס מדחף שתוכנן במיוחד, נקג'ימה Ki-115 טסורוגי, היה מטוס פשוט, קל לבנייה שיועד להבנות ממאגרי מנועים קיימים, ומשלדת מטוס מעץ מצופה פלדה פשוטה. כן הנחיתה לא התכנס לגוף המטוס, אלא הושלך לים זמן קצר לאחר ההמראה למשימת ההתאבדות וכך ניתן היה לעשות בו שימוש נוסף במטוסים אחרים. יוקוסוקה MXY7 Ohka - שהיו טילים נגד ספינות שהונחו על ידי טייסים; הופעלו לראשונה במרץ 1945. סירות קטנות מלאות בחומרי נפץ, וטורפדו מאוישים, שנקראו "קייטן", יוצרו גם כן.

נושאות מטוסים אמריקניות שלהן היו סיפוני המראה בנויי עץ, התגלו כפגיעות יותר לתקיפות קמיקזה אם נפגעו, מאשר נושאות המטוסים מצופות הפלדה המחוזקות מהשייטת הבריטית הפסיפית שפעלה בזירה במהלך 1945. עם זאת, קבוצות של נושאות מטוסים אמריקניות עם פטרולים אוויריים גדולים היו בעלות סיכוי טוב להפלת כל מטוס אויב לפני שהלז יפגע בספינה, ולא נפגעו יותר באופן משמעותי, על אף שכללו מספר רב יותר של ספינות והותקפו בצפיפות רבה בהרבה.

השיא הגיע במהלך התקופה שבין אפריל ליוני 1945 בקרב אוקינאווה. ב-6 באפריל 1945 גלי מטוסים עשו מאות תקיפות, במבצע קיקוסוי. באוקינאווה תקיפות קמיקזה התמקדו בתחילה במשחתות של בעלות הברית שהיו בתפקיד של משמר, ולאחר מכן על נושאות מטוסים במרכז השייטת. תקיפות התאבדות באמצעות מטוסים או ספינות באוקינאווה הטביעו או הוציאו מכלל פעולה לפחות 30 ספינות מלחמה אמריקניות ולפחות שלוש ספינות סוחר אמריקניות, בנוסף לכמה נוספות מכוחות אחרים של בעלות הברית. ההתקפה כללה 1,465 מטוסים. ספינות רבות מכל הסוגים נפגעו, חלקן באופן קשה, אולם אף נושאת מטוסים, אוניית מערכה או סיירת לא הוטבעה על ידי קמיקזה באוקינאווה. רוב הספינות שהושמדו היו משחתות או ספינות קטנות יותר, במיוחד כאלו בתפקיד משמר.‏[3]

ההתנגדות היפנית באוקינאווה כללה משימה בכיוון אחד על ידי אוניית המערכה יאמטו, שלא הצליחה להגיע קרוב למקום הפעולה, לאחר שהותקפה על ידי מטוסים של בעלות הברית, מאות מיילים משם. (מבצע טן-גו; Operation Ten-Go)

יוקוסוקה MXY7 הוהקה במוזיאון המדע והתעשייה במנצ'סטר.

בשל אימונם המועט של טייסי הקמיקזה, היוו הם מטרה קלה לטייסי בעלות הברית המנוסים, שבנוסף לכך טסו במטוסים בעלי עליונות ניכרת. הצוותים הימיים של בעלות הברית החלו גם בפיתוח שיטות לנטרול תקיפות קמיקזה, כגון ירי תותחים למול מטוסי תקיפה שטסו סמוך לגובה הים, במטרה ליצור חומות מים שיפגעו במטוסי התקיפה. אומנם שיטות אלו לא היו יכולות לשמש כנגד תקיפות במהירויות ובזוויות גדולות, אך אלה היו פגיעות יותר לאש נ"מ ולמטוסי קרב של בעלות הברית.

במהלך 1945 החל הצבא היפני לאגור מאות טסורוגי, מטוסי מדחף אחרים, אוקה, וסירות התאבדות לשימוש כנגד כוחות בעלות הברית שציפו שיפשטו ליפן. רק במעטים נעשה שימוש אי פעם.

שימוש בטקטיקה לצורכי הגנה אווירית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר החלה יפן להיות נתונה בהפצצות אסטרטגיות אינטנסיביות של מפציצי B-29, לאחר כיבוש איוו ג'ימה, ניסה הצבא היפני להשתמש במתקפות התאבדות נגד איום זה.

ברם, טקטיקה זו התגלתה כהרבה פחות מוצלחת ושימושית מאחר שביחס לספינה מטוס הוא מהיר בהרבה, בעל כושר תמרון טוב יותר, ומטרה קטנה יותר. יחד עם העובדה שמודל ה-B-29 כלל גם כלי נשק הגנתיים, תקיפות התאבדות נגד סוג מטוס זה דרשו כושר ניווט ניכר כדי שתצלחנה. הדבר פעל נגד המטרה הראשונית של שימוש בטייסים שראויים להקרבה, ואף עידוד טייסים כשרוניים שהיו מסוגלים לצנוח מהמטוס לפני ההתנגשות היה לא יעיל משום שצוות המטוס אבד לעתים קרובות כאשר שגה בעיתוי הנכון לצאת מן המטוס ונהרג כתוצאה מכך.

תוצאות תקיפות הקמיקזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

USS בונקר היל (CV-17) זמן קצר לאחר שנפגעה משני מטוסי קמיקזה סמוך לקיושו ב-11 במאי 1945, התקפה שבה נהרגו 372 אנשי צוות.

עד סוף מלחמת העולם השנייה הקריב שירות האוויר של הצי היפני 2,525 טייסי קמיקזה ואילו חיל האוויר של הצבא הקריב 1,387. על פי הודעה יפנית רשמית, הצליחו המשימות להטביע 81 ספינות ולפגוע ב-195 ועל פי החישוב היפני גבו תקיפות ההתאבדות עד 80 אחוז מהאבידות האמריקניות בשלב הסופי של המלחמה באוקיינוס השקט.

על פי אתר חיל האוויר האמריקני:

"כ-2,800 מתקיפי קמיקזה הטביעו 34 ספינות צי, פגעו ב-368 אחרות, הרגו 4,900 מלחים, ופצעו יותר מ-4,800. חרף גילויי רדאר, יירוט בטיסה ומסכי אש מסיביים נגד מטוסים, כ-14 אחוזים של קמיקזות שרדו כדי להשיג פגיעה בספינה; קרוב ל-8.5 אחוזים מכל הספינות אשר נפגעו מקמיקזות טבעו."

מקורות אחרים מציינים שלמעלה מ-70 כלי שיט אמריקניים הוטבעו או נפגעו מעבר לתיקון על ידי קמיקזות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]