קמל אלטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

קמל אלטוןטורקית: Cemal Kemal Altun)‏ (13 באפריל 1960 סמסון, טורקיה - 30 באוגוסט 1983 מערב-ברלין, מערב-גרמניה), מבקש מקלט טורקי בגרמניה, שהתאבד במהלך מעצרו לקראת הסגרתו לשלטונות הצבאיים הטורקיים. הוא קפץ מהקומה השישית של בית המשפט בברלין ועורר מחאה ארצית רחבה נגד שלטונות המשפט המערב-גרמני. הוא נחשב ראשון הפליטים הטורקים שהתאבד מפחד ההסגרה לשלטונות הטורקיים.

חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלטון היה פעיל פוליטי כבר כנער במפלגה הסוציאל-דמוקרטית. בגלל נאומים וחלוקת כרוזים הוכנס אלטון לרשימה השחורה של גורמים לאומניים והותקף פעמים רבות. אחרי ההפיכה הצבאית ב-12 בספטמבר 1980 נעצרו, עונו ונרצחו רבים מחבריו הקרובים. כעבור חודשיים, ב-8 בנובמבר, ברח הסטודנט בן ה-20 דרך רומניה, בולגריה, הונגריה, צ'כוסלובקיה ומזרח גרמניה למערב גרמניה אל אחותו. אחרי כמה חודשים התברר לו, שהוא הואשם על ידי שלטונות הצבא הטורקי בהשתתפות ברציחת גון סזק, והוא ביקש מקלט מדיני. במקום זאת הוא נעצר ב-5 ביוני 1982 במערב ברלין. ב-21 בפברואר אישרו השלטונות המערב-גרמניים את הסגרתו לטורקיה, שם היה צפוי למות, על-פי אמנסטי אינטרנשיונל, בשל תנאי כליאה, עינויים או הוצאה להורג. את ההסגרה הצליחה לדחות ב-2 במאי 1983 ועדה אירופית לענייני זכויות אדם בשטרסבורג. בכל זאת הוא הובל כבר במרץ 1983 מתא המעצר אל שדה התעופה עם האיום המפורש שהוא יוטס לטורקיה.

התאבדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-29 באוגוסט נפתח סבב חדש של דיונים, בנושא הסגרת אלטון לטורקיה. ביום הדיונים השני, לאחר הסרת אזיקיו,רץ אלטון לעבר חלון פתוח באולם בית המשפט, שהיה בקומה השישית וקפץ מגובה של 25 מטרים. אמנסטי אינטרנשיונל פרסמה הודעה בה נאמר בין היתר: "הוא איבד את האמון בחוקי היסוד של המדינה, בגלל שנאת הזרים העולה והכרסום הגובר בזכות למקלט. הוא מת בגיל 23 כקורבן של מדיניות שמעדיפה את היחסים הטובים עם השלטון הצבאי של טורקיה על פני חיי אדם." שישה חודשים לאחר מותו ניתנה לאלטון זכות המקלט המדיני בגרמניה.

השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורמים ממשלתיים התייחסו להתאבדות כאל "מקרה בודד", אך יותר ממאה מקרים דומים באו אחריו, ומפלגות האופוזיציה תקפו את הממשלה בחריפות בעניין מדיניות המקלט המדיני שלה, בייחוד את שר הפנים דאז, פרידריך צימרמן. גם שר החוץ קלאוס קינקל, שתמך בהסגרת אלטון לטורקיה בשם היחסים הטובים עם השלטון שם, הותקף. התארגנויות אזרחיות להגנה על זכות המקלט לא הצליחו לשנות באופן בסיסי את מדיניות הממשלה הגרמנית, שלמעשה נוגדת חוקי היסוד הגרמניים.

אתרי זיכרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיכר קמל אלטון בקסל[עריכת קוד מקור | עריכה]

באביב 1988 נקרא הכיכר לפני מרכז התרבות מצפון העיר קאסל באופן רשמי "כיכר קמל אלטון". הוצב בו פסל של הפסל הטורקי איופ אוז בדמות יד, אסורה בשרשרת ואוחזת בוורד.

אנדרטה לזכרו של קמל אלטון בברלין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחזית הבניין בו התאבד אלטון, בברלין, הוצב פסל, גודלו 4X2X1 מטרים ובו כתובת בגרמנית ובטורקית. הפסל נחנך ב-1996 על ידי ראש רובע שרלוטנבורג דאז, מוניקה ויסל.

כיכר קמל אלטון בהמבורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכיכר ברובע אוטנזן שבהמבורג לא קיבלה את השם באופן רשמי, אך היא מוכרת בשם זה.

הנצחה ביצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וולף בירמן, שעקב אחרי המקרה עוד לפני סופו הטרגי, כתב בלדה על קמל אלטון.

סרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבמאית הגרמנית-טורקית Ayşe Polat יצרה סרט על אלטון בשנת 1992. גם בטלוויזיה הגרמנית שודר סרט שעסק בקורותיו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]