קן רובינסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קנת רובינסון
4 במרץ 1950 (בן 64)
Sir Ken Robinson at The Creative Company Conference.jpg
מקום לידה ליברפול, אנגליה
מקום מגורים לוס אנג'לס, ארצות הברית
כינויים נוספים קן
ידוע בשל השקפתו על הדיכוי של כישורי התלמיד/ה בידי בתי הספר
שנות הפעילות 1960-
מקצוע מחנך, מרצה, יועץ בכיר והוגה חינוכי
http://sirkenrobinson.com/

סר קנת (קן) רובינסוןאנגלית: Ken Robinson; ‏נולד ב-4 במרץ 1950) הוא מחנך, מרצה פופולרי, סופר, ויועץ בינלאומי בנושאי חינוך, לשורה של גופים ציבוריים ובהם: ממשלות, מוסדות חינוך ואמנות, וארגונים ללא כוונת רווח. כיהן כפרופסור לחינוך באמנות באוניברסיטת וורוויק באנגליה. ידוע בעיקר בהשקפתו החינוכית-ליברלית, הגורסת שכל אדם ניחן בכישרון כלשהו, הניתן לטיפוח ולשימוש כעיסוק עיקרי בחייו, ושמערכות החינוך המסורתיות מדכאות, בלי כוונה, את כישרונותיהם של מרבית התלמידים. רובינסון פועל לקדם את רעיונותיו בנושא תיקון מערכת החינוך, כך שתטפח יצירתיות, מחשבה מקורית, וכישרונות ייחודיים של כל חניכה וחניך.

ילדותו והשכלתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובינסון נולד בעיר ליברפול, אנגליה, אחד משבעת הילדים של ג'יימס, פועל, ושל את'ל רובינסון, עקרת בית. משפחתו השתייכה למעמד הפועלים. רובינסון מספר על ילדות מאושרת בקרב משפחה חמה ותומכת, ומשפחה מורחבת גדולה ומלוכדת. הוא שיחק עם חבריו במכתשים שיצרו פצצות שהטיל הצבא הגרמני על עירו במלחמת העולם השנייה. בגיל 4 נדבק בנגיף פוליו. כשהיה בן 9, נפגע אביו בתאונת עבודה במפעל בו עבד כפועל, ונותר משותק בארבעת גפיו. קן הצעיר למד בבתי ספר עם דגש על הוראת שפות בליברפול, וב-1972 קיבל תואר ראשון בספרות אנגלית ובדרמה מהאוניברסיטה של לידס. ב-1981 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת לונדון, בתחום החינוך באמצעות דרמה ותיאטרון.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1985 התמנה רובינסון למנהל הפרויקט "אמנות בבית הספר", תוכנית להוראת אמנות שפעלה באנגליה ובויילס, ושיתפה למעלה מ-2000 מורות ומורים בכ-300 מוסדות חינוכיים. התוכנית נחשבת למיזם שעיצב את תכני הלימוד בתחום האמנות בכל בריטניה. במקביל, שימש רובינסון כיושב הראש של "ארטסוורק", עמותה לפיתוח לימודי אמנות בקרב הנוער בבריטניה. כמו כן, שימש כיועץ לאקדמיה לאמנויות הבמה של הונג קונג.

רובינסון שימש כפרופסור לחינוך באוניברסיטת וורוויק, ומאז פרישתו הוא פרופסור אמריטוס. במהלך הקרירה האקדמית שלו זכה בשורה של פרסים, וביניהם: פרס אתנה מבית הספר לעיצוב של רוד איילנד; פרס פיבודי על תרומתו לאמנות ולתרבות בארצות הברית; מדלית בנג'מין פרנקלין מאת החברה המלכותית לאמנות. ב-2003 קיבל תואר אבירות ממלכת בריטניה.

בשנת 1998 ישב בראש וועדה לחקירת הקשר שבין יצירתיות, חינוך וכלכלה בבריטניה. הדו"ח שהגישה הוועדה, בשם "כל העתידים שלנו: יצירתיות, תרבות וחינוך" נחשב לבעל השפעה רבה בבריטניה. עיתון הטיימס של לונדון כתב עליו: "הדו"ח הזה מעלה כמה מהבעיות החשובות ביותר שעסקים במאה ה-21 נתקלים בהם. הדו"ח חייב לגרום לכל מנכ"ל ולכל מנהל משאבי אנוש לדפוק על השולחן ולתבוע שינוי!"

בשנת 2010 פרסם רובינסון את המסמך "לשחרר את היצירתיות" (Unlocking Creativity)‏[1]. המסמך נכתב במשותף עם שרים בקבינט של צפון אירלנד, והוא נחשב לגורם משפיע בתהליך השלום בין אנגליה והמושבה לשעבר. כמו כן הוא היה יושב הראש של הוועדה המייעצת לממשלה בנושא יצירתיות ותרבות.

בשנת 2001 התמנה רובינסון ליועץ בכיר למוזיאון גטי בלוס-אנג'לס בנושא יצירתיות וחינוך.

תפיסתו החינוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובינסון מאמין שלכל אדם יש כישרון כלשהו, ואנשים שונים מוכשרים כל אחד בתחומו. אמנם לא כולם מוכשרים באותה המידה, אך כל אדם יכול להוציא לפועל, אם מספקים לו את התנאים המתאימים, את כשרונו ואף לעסוק למחייתו בתחום בו הוא מוכשר ואותו הוא אוהב. התנאי לכך הוא שתהיה לו סביבה תומכת בשנות המעצבות, כלומר בילדות. כדי להשיג זאת, מערכת החינוך ראוי שתהיה מיוסדת על שלושה כללים בסיסיים:

  • גיוון: יש להכיר במגוון הגדול של כישרונות אפשריים, ולתת לכל חניך הזדמנות להתפתח בתחום הכישרון שלו. המערכת צריכה לייחס חשיבות שווה לתחומים השונים, הן ה"מעשיים" כמו מדעים ושפות (שכיום מקבלים עדיפות ברורה, במערכות החינוך של כל המדינות בעולם, לדעת רובינסון), והן התחומים ההומניים, שזוכים לעדיפות נמוכה, כמו מדעי החברה והאמנויות.
  • טיפוח הסקרנות: מטרתו של בית הספר היא לספק את הניצוצות שמציתים את הסקרנות הטבעית של הילדים, ואת הסביבה המתאימה לכך שהילדים ילמדו. היעילות של התהליך נמדדת בלמידה בפועל, ולא בעצם פעולת הלימוד שנעשית על ידי המורים. כדי להשיג זאת, יש הכרח להעסיק מורים מצוינים, שהמערכת תטפח את מעמדם ותתגמל אותם על מאמציהם.
  • אמות מידה להצלחה: אמות המידה צריכות להיות אינדיבידואליות ולא, כפי שמקובל היום, בחינות מתוקננות הזהות לכולם. תקן אחיד לא מתחשב בגיוון האנושי, והוא מגדיר רף שמי שלא מגיע אליו מקבל תווית של נכשל; ומי שנכשל שוב ושוב נושר מהמערכת ומאבד את יכולתו למצות את כשרונו המיוחד. רובינסון מביא כדוגמה את מערכת החינוך של פינלנד, שמגיעה באופן עקבי למקומות הראשונים במבחני קריאה וחשבון, ושכמעט שלא קיימת בה תופעה של נשירה מבית הספר.

הרצאות בארגון TED[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובינסון התפרסם בציבור הרחב בעיקר בעקבות הרצאותיו במסגרת ועידת TED. הוא הירצה שם שלוש פעמים. בהרצאותיו הוא משלב את משנתו החינוכית יחד עם אנקדוטות שבהם נתקל במהלך חייו, וכל זאת באמצעות אירוניה חריפה והומור בריטי שנון, מה שהקנה לו פרסום נרחב. הרצאותיו נצפו 18 מליון פעמים, נכון ל-2013.

הרצאתו "איך בית הספר הורג את היצירתיות"‏[2] היא ההרצאה הנצפית ביותר בכל הזמנים בכנס TED, נכון ל-2013‏[3].

באפריל 2013 הרצה רובינסון על "איך לחמוק מעמק המוות של החינוך"‏[4], ובה פירט שלושה כללים החשובים להתפתחות האדם, ואיך מערכות החינוך נאבקות כנגדם במקום לטפח אותם:

  • כל בני האדם, ובכללם ילדים, שונים זה מזה באופן ניכר בתכונותיהם ובתחומי העניין שלהם.
  • ילדים הם למדנים טבעיים, והם ילמדו היטב בעצמם אם רק יניחו לסקרנות הטבעית שלהם לפרוח. סקרנותם היא המנוע להצלחתם.
  • בני האדם הם יצירתיים מטבעם. אחד מתפקידי החינוך הוא לעורר את היצירתיות.

הרצאה מפורסמת אחרת על "שינוי תפיסה בחינוך" עובדה לגירסת אנימציה על ידי "החברה המלכותית לאומנויות," ונצפתה יותר מ-10 מליון פעמים באתר יוטיוב‏[5].

ציטוטים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין האמירות הזכורות ביותר מתוך הרצאותיו של רובינסון, בהן הוא מציג את האבסורד שבמחיקת היצירתיות במקום לטפח אותה, ניתן למנות את הציטוטים הבאים:

  • "רוב הילדים אינם סובלים מהפרעת קשב וריכוז, אלא הם 'סובלים' פשוט מהיותם - ילדים"
  • "רופא שהתבקש לאבחן ילדה עם הישגים נמוכים בבית הספר, בדק אותה ואמר לאמהּ: "גבירתי, הילדה שלך איננה מופרעת; היא פשוט, רקדנית. שלחי אותה לבית ספר למחול." הילדה, ג'יליאן לין (Gillian Lynne), עשתה קרירה כרקדנית, הקימה להקה משל עצמה, ויצרה את הכוראוגרפיה של מחזות הזמר "חתולים" ו"פנטום האופרה"; היום היו כנראה רושמים לה תרופות ומצווים עליה להירגע."
  • "אין זה נכון שאמריקאים לא מבינים אירוניה; השם של החוק "אף ילד לא נשאר מאחור" (No Child Left Behind Act) הוא אירוני. למעשה, החוק מבטיח שמיליוני ילדים יישארו מאחור."
  • "תפקיד המורה הוא לאפשר את הלמידה, זה הכל."
  • "חינוך איננו מערכת מכנית, שניתן לכוון לנקודה אופטימלית של תפקוד. זהו מקצוע שעוסק בבני אדם, ושצריך להתחשב באופי האנושי המורכב."
  • "מנהיגות אמיתית בחינוך אינה צריכה להפעיל פיקוד ושליטה - היא צריכה להפעיל בקרת אקלים, במובן של סיפוק התנאים המתאימים בשביל המורה והתלמיד, לפרוח."
  • "ילדים לא פוחדים לעשות טעויות. מי שלא מוכן לטעות, לעולם לא ימציא דבר מקורי. בהתבגרם, רוב הילדים מאבדים את היכולת הזאת, לא לפחד לטעות."
  • "מערכת החינוך מזניחה את הגוף האנושי. היא מתמקדת בחלק הגוף שמהמותניים ומעלה, בעיקר בראש, ובעיקר בצד אחד של הראש; פרופסורים באוניברסיטה (ואני אחד מהם!) משתמשים בגוף שלהם כאמצעי להעביר את ראשם מישיבה אחת לאחרת."
  • "ההגדרה שלי ליצירתיות: תהליך של המצאה של רעיונות מקוריים ובעלי ערך."

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לימוד באמצעות דרמה: דו"ח של מועצת בתי הספר ללימוד דרמה בבתי הספר, 1977
  • עיונים בתיאטרון וחינוך, 1980
  • אמנות בבית הספר: עקרונות, יישום ותכנון, 1982
בפרסום זה רובינסון היה הכותב העיקרי. כיום הספר נחשב למסמך מרכזי בעולם כולו בנושא לימוד האמנות בבתי הספר.
  • אמנות והחינוך הגבוה, 1984
  • אמנות וחינוך משלים (עם כריסטופר בול) 1986
  • לנוכח פני העתיד: אמנות וחינוך בהונג-קונג, 1998
  • כל העתידים שלנו: יצירתיות, תרבות וחינוך, 1998
  • לצאת מדעתנו: ללמוד להיות יצירתיים, 2001
המגזין המנהל תיאר את הספר כ"ניתוח מרחיב דעת בשאלה מדוע איננו ממצים את הטוב ביותר מבני האדם." השחקן ג'ון קליז אמר על הספר: "קן רובינסון מתאר באופן מבריק את הדרכים הרבות בהן אנו מדכאים ומתעלמים מהיצירתיות בכל התרבות המערבית, ובעיקר במערכות החינוך שלנו."
  • התגלות: כיצד הכל משתנה כשמוצאים את הדחף שלנו (עם לו ארוניקה), 2009
הספר ראה אור בעברית בשם: המקום הנכון: מדוע חשוב לעשות את מה שאוהבים, הוצאת כתר, 2011
  • למצוא את היסוד שבך: איך לגלות את כישרונותיך ואת תשוקותיך הייחודיים, ולשנות את חייך (עם לו ארוניקה), 2013

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרס המצוינות של המכון לאמנויות הבמה של ליברפול, 2004
  • פרס האמנויות מטעם מושל פנסילבניה, 2008
  • פרס היצירתיות והיזמות של ארגון גינס (Gheens)
  • מדלית ג'ורג' פיבודי, 2008
  • מדלית בנג'מין פרנקלין מטעם החברה המלכותית לאמנות, 2008
  • תוארי דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה של מרכז אנגליה (2008), ומטעם המכללה לעיצוב של רוד איילנד (2009)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]