קנאביס (סם)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ניצן קנאביס משומר
סביבת גידול פנים שנוצלה למריחואנה ונתפסה על ידי משטרת ישראל

קנאביס (או קנבוס) הוא סם פסיכואקטיבי המופק מחלקים של צמח הקנאביס. הקנאביס מכונה גם מריחואנהספרדית מקסיקנית: Marihuana) כאשר הכוונה היא בדרך כלל לפרחי הצמח. סם הקנאביס קיים בצורות עיבוד שונות, וצריכתו מתבצעת בדרך של עישון ושאיפה, אידוי או אכילה. השפעתו אורכת לרוב שעות בודדות. הקנאביס, הנחשב לסם הבלתי-חוקי הנפוץ ביותר בעולם (לאחר הסמים החוקיים - קפאין, ניקוטין ואלכוהול),‏[1] מוגדר ברוב מדינות העולם כסם שייצורו, מכירתו וצריכתו בלתי חוקיים. בתחילת המאה ה-21 במספר מדינות, בעיקר במערב אירופה, התבצע תהליך לגליזציה חלקית של צריכתו. באמנות בינלאומיות המקובלות כמעט על כל מדינות העולם, נקבע שאספקת קנאביס איננה חוקית.

החומרים הפעילים בסם הם חומרים ממשפחת הקנבינואידים, ובעיקר Δ-9THC‏ (Delta-9-Tetra-Hydro-Cannabinol). לחומרים אלו השפעות פסיכואקטיביות ופיזיולוגיות רבות. השימוש בקנאביס ידוע עוד מהעת העתיקה, אך בתחילת המאה העשרים חלה עלייה תלולה בשימוש בו למטרות פנאי, למטרות דתיות ולמטרות רפואיות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד העת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין הביולוגים, דוגמת ריצ'רד רג'לי בספרו "The Lost Civilizations of the Stone ", יש הסכמה על כך שמקורו של צמח הקנאביס בהרי ההימלאיה. יש ראיות לעישון קנאביס כבר בתקופה הנאוליתית, למשל בזרעי קנאביס חרוכים שנמצאו במחתת-גחלים באתר קבורה נאוליתי. נתיניה של האימפריה הפרסית היו עורכים שריפות טקסיות של מדורות קנאביס עצומות, כדי לחשוף את עצמם, ואת השבטים השכנים, לעשן המדורה. קנאביס היה ידוע גם לאשורים, שקיבלו אותו מהשבטים האריים. הוא שימש אצלם לטקסים דתיים, ונקרא קוּנוּבּוּ - "התרופה לעצבות". השמאנים של הסקיתים והדאקים, שאף אליהם הגיע הסם מן השבטים האריים, היו שורפים את הפרח כדי להשרות טראנס.

עלי קנאביס יבשים נמצאו בצמידות למומיה בת 2,800 שנים של שמאן בשינג'יאן שבסין, משערים שמומיה זו השתייכה לשושלת שאנג.

השימוש בקנאביס כסם משכר היה נפוץ בהודו בסביבות המאה החמישית. הקנאביס עובד שם בשלוש צורות:

  1. תערובת עישון מעלים ופרחים, דומה למריחואנה המודרנית, שנקראה "גאנג'ה".
  2. משקה בריכוז נמוך הכולל גבעולים ועלים של הצמח (מופק מצמחים הגדלים פרא), שנקרא "בהאנג".
  3. חומר קשה בריכוז גבוה, המופק משרף הקנאביס, דומה לחשיש. נקרא "צ'אראס" (או "ג'אראס").

השימוש בקנאביס היה ידוע בין בני המעמדות הנמוכים שהיו משתכרים ממנו בסוף היום, וגם בין בני הקאסטות הגבוהות שהשתמשו בו למטרות דתיות, וכתחליף לאלכוהול (האסור עליהם).

בקבוק תרופה ישן המכיל תמצית קנאביס אינדיקה. בסוף המאה-19 ובתחילת המאה ה-20, תרופות מבוססות קנאביס שימשו כמשככי כאבים

מהודו התפשט השימוש בקנאביס כסם משכר לשאר אסיה ולמזרח התיכון. ישנם הטוענים כי השימוש בקנאביס במזרח התיכון בעת העתיקה התפתח במקביל לשימוש בהודו, אך הראיות לכך מצומצמות. בניגוד לעדויות הכתובות הרבות בספרי הדת ההודים, קיימים אזכורים מעטים של הסם בכתובים מהמזרח התיכון. במקרא אין השימוש האישי בסמים מוזכר כלל, ובכתבים היווניים קיימים רמזים בלבד לשימוש בקנאביס, ופירושם שנוי במחלוקת.

בימי הביניים התפשט השימוש בקנאביס (בעיקר בצורת חשיש) במזרח התיכון וחדר לתרבות האסלאמית. בשל האיסור הדתי על שתיית משקאות חריפים, החשיש הפך לסם נפוץ בקרב המוסלמים (ועודנו כזה). בשלב זה השימוש בקנאביס כסם עוד לא היה קיים באירופה, אך היה מוכר לאירופים כתופעה מזרחית: הפלישה הערבית לספרד במאה ה-10 חשפה את האירופים לסוד "סם הקסם מהמזרח". הסם זכה לתשומת לב מיוחדת בעקבות פעילות כת אל-חשישיון[2] שסביבה נקשרו מיתוסים ואגדות רבות. על פי הנטען, חברי הכת הרבו לעשן חשיש (ומכאן שמם) לפני יציאתם לפעולות קרביות כגון התנקשויות.

במחקר היסטורי שערך [3]זהר עמר נמצא שהשימוש בחשיש לצורכי הנאה עד כדי התמכרות הייתה שכיחה בארץ ישראל, בסוריה ובמצרים בימי הביניים, בעיקר בקרב הסופים. השימוש המופרז בסם שהופק מהחשיש יצר עם הזמן בעיה חברתית חמורה באסלאם. תחילה הוא היה מוגבל לחוג מיסטיקנים מצומצם, אך התפשט במהרה לחוגים נרחבים באוכלוסייה, בעיקר בקרב דלת העם. האורתודוקסיה המוסלמית ניסתה להלחם בתופעה זו, אך לא תמיד נחלה הצלחה.

המאה ה-19 וה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך המאה ה-19 השתמשו האירופים בקנאביס בעיקר כתרופה לשיכוך כאבים (צמח הקנאביס שימש בייצור סיבים, והיווה גידול חשוב ומרכזי עבור תעשיית האריגים). כיבוש מצרים בידי נפוליאון היה הגורם העיקרי לחדירת השימוש בקנאביס כסם לאירופה. החיילים והמדענים שחזרו ממצרים הביאו עימם ידע על תכונותיו המשכרות, שיצר עניין ציבורי ומדעי. עם זאת, השימוש בסם בצרפת החל בקרב חוגים מצומצמים בלבד: אמנים, סופרים ואינטלקטואלים. השימוש העממי הנרחב במדינות המערב החל בארצות הברית.

את צמח הקנאביס גידלו בארצות הברית, כמקור לסיבים, עוד מראשית ההתיישבות המערבית בה. שימוש בצמח כסם הופיע בתחילת המאה ה-20. רבים מייחסים את החדירה הראשונים של השימוש להשפעתם של מהגרים מקסיקנים ושל נוכחותם של חיילים אמריקאים במרכז אמריקה. בשנות ה-20 וה-30 הוא נקשר בתרבות הג'אז, שרבים מאמניה הבולטים השתמשו בסם. בשנות ה-60 התרחב השימוש במהירות בקרב האוכלוסייה הצעירה, והיווה את אחד מסממניה של המהפכה התרבותית שהתרחשה בתקופה הזו. התרחבות זו בשימוש, בארצות הברית, הקרינה על שאר ארצות המערב.

כתוצאה מתהליך ההתפשטות שהתרחש מסוף המאה ה-19 ובמהלך המאה ה-20, סם הקנאביס הפך מתופעה מקומית בהודו ובמזרח התיכון לתופעה כלל עולמית. השימוש נפוץ גם במדינות מפותחות, כמו אנגליה או גרמניה, וגם במדינות העולם השלישי (אפריקה, דרום אמריקה וכדומה). בד בבד עם התפשטות הסם, התפשטה ההתנגדות הממשלתית כנגדו וכיום הוא בלתי חוקי ברוב מדינות העולם.

שימוש למטרות דתיות או רוחניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקנאביס היסטוריה ארוכה של שימוש פולחני בכתות פרמקולוגיות (כתות המקדשות שימוש בסם כלשהו) ברחבי העולם. זרעי קנאביס שהתגלו על ידי ארכאולוגים בפאזיריק שברוסיה הסיבירית.

בהודו, היה הסם בשימוש על ידי סדהויים (קדושים הינדיים) נודדים דורות רבים, ובתקופה המודרנית אימצה זאת תנועת הראסטפארי. כמו תנועת הראסטפארי, גם כתות גנוסטיות מודרניות מסוימות טוענות שקנאביס הוא "עץ החיים". דתות מאורגנות אחרות שנוסדו במהלך המאה האחרונה ומחשיבות את הקנאביס לפולחן הן "משרד ה-THC", "דרך ההרמוניה האינסופית", "קאנתאיזם", "עצרת הקנאביס", ו"כנסיית התודעה".

השפעות רפואיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – השפעות פיזיולוגיות של קנאביס

קיימת מחלוקת ארוכת שנים בשאלת הנזק שנגרם, אם בכלל, בשימוש בקנאביס, כמו גם בשאלה האם הוא ראוי להחשב כסם ממכר[4].[5] קיימים מחקרים המגבים את טענות שני הצדדים בוויכוח, ושני הצדדים מאשימים את מפרסמי המחקרים שמנגד במניעים זרים.

הקנאביס הינו סם מדכא. כסם מדכא, הוא מאט את הפעילות המוחית ומחליש את מעבר התחושות והמידע במוח ואל המוח. זאת הסיבה העיקרית להיותו משכר. השפעותיו המידיות הן תחושת התעלות ועוררות רגשית, הרחבת כלי הדם (מה שגורם לאדמומיות בעיניים), ירידה בקואורדינציה ובזיכרון, התקשות במעקב אחר רצף מחשבות, תחושת רעב ושיכוך כאבים. הסכנה העיקרית בטווח הקצר היא התקף פסיכדלי ("סרט רע"), התוקף בעיקר משתמשים חדשים המתחילים להשתמש בקנאביס במינונים גבוהים כבר בשימושים הראשונים.

מן המחקרים עולה שצריכה ממושכת של קנאביס גורמת נזק מתמשך לדרכי הנשימה (כאשר נצרך בצורת עישון). הקנאביס מגדיל את הסיכוי של אדם הצורך אותו לחלות בסכיזופרניה.‏[6] מריחואנה פוגעת ביכולת הקוגניטיבית לטווח-הקצר, ומזיקה לעוברים של נשים הצורכות קנאביס במהלך ההריון. עישון של קנאביס שאינו מעורב בטבק אינו מעלה את הסיכון לפריצת נפחת או סרטן. עם זאת, יש ראיות לכך שמעשני קנאביס כבדים עלולים לסבול מהשפעות שליליות כגון דלקת סימפונות או שיעול, בדומה למעשני טבק[7]. מחקר אחר הראה שעישון קנאביס אינו פוגע בריאות (כאשר אינו מעורבב עם טבק או חומרים אחרים), ואף עלול לשפר את תפקודן.‏[8] ב-2012 פורסמו תוצאות מחקר שהחל ב-1973 בהשתתפות 1,000 ילדים בני 13, כאשר רק אצל אלה שהחלו לעשן מריחואנה לפני שהגיעו לגיל 18 התגלתה ירידה ברמת האינטליגנציה. מסקנת החוקרים הייתה שהחומר פוגע במוח שנמצא בשלבי התפתחות.‏[9]

מנגד, ידוע כי השימוש בקנאביס מאפשר הקלה בתסמינים של מחלות אונקולוגיות (סרטן), איידס, כאב כרוני, קרוהן, טרשת נפוצה, ניוון שרירים, פרקינסון, אלצהיימר, תסמונת טורט, בעיות נוירולוגיות, גלאוקומה, בעיות נשימה קשות (אסטמה), דאבת השרירים, ופוסט טראומה. בנוסף, הקנאביס ידוע כמשכך כאבים, מפחית דיכאון, מרגיע, נוגד דלקת[דרוש מקור], נוגד בחילות והקאות ומעודד תיאבון.

בשנת 2008 החל משרד הבריאות בישראל לתת היתרים לחברות לספק קנאביס רפואי לחולים על מנת להקל על מחלות ותופעות לוואי מסוימות. ניתן לצרוך את הקנאביס גם באמצעות כדורי THC בשם מרינול המופק מצמח הקנאביס, אך יעילותו פחותה בהרבה מעישון הצמח עצמו.

דרכי העיבוד והצריכה של קנאביס[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרחים או ניצנים של קנאביס בשקית ניילון

את צמח הקנאביס ניתן לעבד בכמה צורות:

  • ייבוש של פרחי נקבת הקנאביס, אשר עשירים בבלוטות שרף. התוצר קרוי "מריחואנה" ומכיל את החומרים הפסיכואקטיבים (הקנבינואידים) של הקנאביס.

מקור השם "מריחואנה" (Marijuana) הוא בכינוי המקסיקני לקנאביס. השם נפוץ בארצות הברית בשנות ה-30 והועדף על מקבילותיו, יש האומרים כחלק מתעמולה נגד השימוש בסם שניסתה לשייך את תרבות העישון להשפעה זרה ולא מקומית. אגדה אורבנית, כנראה חסרת בסיס, טוענת כי מקור השם בשתי בחורות מקסיקניות בשם מרי וחואנה. למריחואנה שלל שמות בסלנג הישראלי, כשבין המפורסמים שבהם: עשב, ירוק, ירק, גאנג'ה, ואחרים.

  • ריכוז של שרף הכולל בעיקר טריכומים (שערות הצומחות על הצמח) הממוצים במעיכה או באופן כימי ("חשיש").
  • שפשוף השרף מן החלקים העשירים בבלוטות (התוצר קרוי "צ'אראס" או "ג'אראס").
  • מיצוי או זיקוק של חלקי הצמח שריכוז הקנבינואידים בהם גבוה באמצעות ממס תעשייתי כמו בוטאן, אתאנול וכדומה, ליצירת שמן חשיש (או חמאת חשיש).

שמן חשיש הוא שמן תמציתי הנע בין צמיג מאוד לנזיל. הוא נצרך באמצעות עישון (לרוב על ידי להבים או מאדה המעוצבים במיוחד, או שמושחים חומר אחר לעישון בשמן ומעשנים אותו), או אכילה (בתוך "עוגיות חשיש" וכדומה). השמן חזק משמעותית מהקנאביס עצמו, בשל הריכוז הגבוה של החומרים הפעילים בו. השמן הטהור והחזק ביותר נעשה אך ורק מהפרחים והעלים של נקבת הקנאביס המכילים טריכומות מרוכזות. הנ"ל מונחים בתוך תעלה ונשטפים על ידי ממסים כדי להפריד את השרף מחומר הצמח. לאחר מכן מטהרים את תערובת הממס על ידי סינון ואידוי הממס. התוצאה תהיה בצק בצבעים הנעים מענבר לירוק כהה. הבצק יהיה נזיל ושקוף למחצה לאחר סינון וניתן לדללו.

כלים המשמשים לעישון קנאביס

ישנם כמה אופני שימוש בסם: עישוןסיגריה), במכשיר אידוי המאדה את הקנאביס ללא שריפת חומרי הצמח, במקטרת, ב"צ'ילום", שהוא כלי העשוי כצינור מתרחב, או בנרגילה עשויה לשם כך, הקרויה "באנג"; אכילה או שתייה של קנאביס, פעמים רבות אחרי המסה בחמאה ושימוש בה בבישול מזון. במיוחד מוכרות עוגיות שבין מרכיביהן חמאת קנאביס.

החומר הפעיל THC מופיע בצמח הגולמי כ- THCA, אשר צריך לעבור תהליך דקרבוקסילציה על מנת להפוך ל-THC ולהשפיע על הצרכן. כאשר הקנאביס נצרך באכילה, האפקט יהיה נמוך בהרבה אלא אם כן החומר יעבור תהליך דקרבוקסילציה. אמנם THCA הוא חומר משכך כאבים עדין ואנטי דלקתי, אך הוא אינו נקשר ביעילות אל קולטני המערכת האנדוקנבינואידית בגוף האדם כמו THC . תהליך הדקרבוקסילציה קורה כאשר מחממים את המריחואנה בעישון, אידוי וכדומה, או כאשר החומר מופק באמצעות מיצוי באלכוהול. כאשר הקנאביס נצרך באכילה, עליו לעבור תהליך של חימום בחום גבוה (160 מעלות) על מנת להפוך THCA לTHC.

THC הוא ליפופילי (נקשר היטב לשומן), ומסיסותו במים נמוכה: 2.8 גרמים לליטר[10].

מעמדו החוקי של הסם[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרזה של הסוכנות האמריקנית לסמים מסוכנים מ-1935, המזהירה אנשים מסוחרים המוכרים את "סם המוות מריחואנה" בו אורבים לרצח, אי-שפיות ומוות

במאה-20 התרחש ברחבי העולם תהליך של איסור חוקי על שימוש בקנאביס, על סחר בו ועל ייצורו.

ב-1937 נאסר הקנאביס בארצות הברית, בחקיקה פדרלית. למרות שהסם כבר היה אסור בחלק ממדינות העולם (למשל, בבריטניה מאז 1928), החקיקה האמריקאית נחשבת לאירוע מרכזי בתולדות האיסור והתרחבותו הבינלאומית. על פי עמדת המחוקק האמריקאי, הקנאביס הוצא אל מחוץ לחוק על מנת להגן על הציבור מפני השפעותיו המזיקות. מאז, הוצא הקנאביס מחוץ לחוק ברוב מדינות העולם, ואיסור זה גובה באמנות בינלאומיות.

מעמד חוקי ברחבי העולם כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

באמנות בינלאומיות (אמנה בדבר סמים נרקוטיים - 1961, האמנה בדבר חומרים פסיכוטרופיים - 1971 ואמנת האו"ם נגד סחר בסמים נרקוטיים וחומרים פסיכוטרופיים - 1988), המקובלות כמעט על כל מדינות העולם, נקבע שאספקת קנאביס איננה חוקית.

רוב המדינות ממשיכות להחזיק במדיניות נוקשה כלפי שימוש בקנאביס. בארצות-הברית השימוש במריחואנה למטרות הנאה אישית הותר בשתי מדינות,‏[11] ובכמה מדינות נוספות הופחתה חומרת העבירה של החזקה בסם והשימוש בו מ"פשע" ל"חטא", ובאחת עשרה מהן (נכון לפברואר 2007) שימוש רפואי בסם הוא חוקי ומוסדר. למרות זאת, לפי החוק הפדרלי התקף בכל ארצות הברית, הקנאביס מסווג כסם בדרגת הסיכון הגבוהה ביותר, שבה מסווגים הסמים הממכרים ביותר, וגם שימוש רפואי איננו חוקי בהתאם לחוק זה [9]. ברבות ממדינות העולם השלישי הענישה על אחזקת קנאביס היא חמורה וכוללת עונשי מאסר ארוכים, ולעתים עונשי מוות של סוחרים.

זרעי הצמח, המלאים בחלבון ובחומצות שומן, נאכלים בטבע על ידי זנים רבים של ציפורים. מדינות רבות, ובכללן ישראל וארצות הברית, אוסרות החזקת זרעי קנאביס חיים, אך הם ניתנים לרכישה חופשית באחדות ממדינות אירופה[12].

לגליזציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפגנה בבולגריה הקוראת ללגליזציה

במחציתה השנייה של המאה ה-20 החל ויכוח על נחיצותו והצדקתו של איסור השימוש בקנאביס. ארגונים שונים הדוגלים בלגליזציה של קנאביס החלו לפעול בעולם המערבי, במטרה לשנות את חוקי הסמים.

בין מתנגדי האיסור יש הטוענים כי לאיסור היו מניעים אחרים, לא ענייניים, כגון אינטרסים עסקיים של יצרני ניילון שהתנגדו לשימוש בסיבי הקנאביס למטרות תעשייתיות, אינטרסים של איל העיתונות ויליאם רנדולף הרסט, שחשש מייצור המוני של נייר מקנביס, שיפגע בעסקיו שהתבססו על ייצור נייר מעץ, רצון למצוא תעסוקה למנגנון האכיפה שנותר לאחר הסרת האיסור על משקאות חריפים המכונה תקופת היובש, וגזענות, שכן רוב משתמשי הקנאביס היו שחורים או לטינים ולא לבנים (השימוש המסיבי בקנאביס בקרב לבנים החל בשנות ה-60). דעה אחרונה זו נסמכת על פרסומים רבים בעיתונות האמריקאית בשנות ה-30 העוסקים במריחואנה כ"צמח השטן" ומתארים מקרי רצח ואלימות שלכאורה נבעו משימוש בקנאביס, פיתוי נערות לבנות על ידי צעירים לטיניים באמצעותו או השפעות שונות ומשונות של השימוש בסם (למשל צמיחת שדיים אצל גברים).

ב-1972 הוגש לנשיא ארצות הברית ריצ'רד ניקסון דו"ח של ועדת שפר (shafer), ועדה שמינה כדי לבחון את הנושא על כל היבטיה. ועדת שפר המליצה על התרה מחדש של השימוש בקנאביס[13], אך ניקסון דחה את המלצתה.

כתוצאה מגילויים אלה ומהלחץ הפוליטי, נבחנה מחדש מדיניות האיסור במדינות שונות, וחלקן הקלו את העונשים על שימוש בקנאביס, עד לביטול מוחלט של ענישה בגין שימוש.

ב-1976 שינתה הולנד את החקיקה כך שבאופן מעשי שימוש בקנאביס מותר (פורמלית הסם עדיין אסור). ב-2001 שינו בלגיה וחלק ממדינות אוסטרליה את סיווג העבירה של החזקה בסם ושל שימוש בו לחמור פחות. בתחילת המאה ה-21 הופחתה האכיפה נגד השימוש בקנאביס באנגליה, באיטליה, בשווייץ ובקנדה. בחלק ממדינות דרום אמריקה כגון ארגנטינה, קולומביה, פרו, אורוגוואי וונצואלה, אין ענישה על שימוש בקנאביס והחזקתו בכמויות קטנות.

ב-10 בדצמבר 2013 החליטה אורוגוואי כי היא מתירה לחלוטין גידול, עיבוד, סחר וצמיחה של מריחואנה, ובכך הפכה למדינה הראשונה בעולם שמתירה לעשות זאת.‏[14]

אחרי עשורים של התנגדות נחרצת למריחואנה, כולל דרוג מחמיר בפקודת הסמים המסוכנים, החל תהליך של שינוי מהותי בעמדה האמריקאית. החל תהליך של התר לשימוש רפואי במריחואנה, דרך הפחתת בחומרת העבירה מ"פשע" ל"חטא", ועד להתרה מפורשת של שימוש וגידול לצורך אישי במדינות וושינגטון וקולורדו.

מעמד חוקי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל המדיניות בנוגע לקנאביס דומה למדיניות האמריקאית והמשטרה מטפלת בכ-10,000 עבירות בשנה של שימוש והחזקה לשימוש עצמי. ישנה הפרדה בין שימוש בקנאביס רפואי באישור משרד הבריאות - הנחשב חוקי, לבין שימוש ללא אישור הנחשב כעברה על החוק.

על פי סעיף 1 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג - 1973, "סם מסוכן" הוא כל חומר מן המפורטים בתוספת הראשונה. התוספת הראשונה מפרטת כי הקנביס (Cannabis) וכן השרף של הקנבוס הידוע גם בשם חשיש (Cannabis Resina Syn: Hashish) נכללים בהגדרה זו. החוק מטיל עונשים כבדים על ייצור, החזקה ושימוש, מסחר ומעבר והדחת קטינים לשימוש בסם מסוכן. העונש המרבי על ייצור, החזקה, שימוש, העברה או סחר הוא 20 שנות מאסר, והעונש המרבי על הדחת קטין לשימוש בסם הוא 25 שנות מאסר.

סעיפים מסוימים של החוק מקלים על העוברים על החוק למטרת "צריכה עצמית". כך למשל, עונשים על סחר בסם נושאים עונש מרבי של 20 שנה, בעוד שהחזקה או שימוש למטרת "צריכה עצמית", נושאים עונש מרבי של שלוש שנות מאסר. החוק קובע כי מי שהחזיק סם בכמות העולה על זו המוגדרת בתוספת השנייה, מוחזק כמי שהחזיקו שלא למטרת צריכה עצמית. התוספת השנייה לפקודת הסמים מגדירה כי לעניין קנבוס ושרף של קנבוס הכמות האמורה היא 15 גרם, כאשר הכוונה למשקל נטו של הסם מתוך כלל התרכובת או התערובת. עם זאת, צריכה עצמית של סם בין כתלי בית ספר, על ידי מי שמלאו לו 16 שנה ואינו תלמיד בית הספר נושאת מאסר של 5 שנים.

את גישתו של הדין הישראלי באשר לשימוש בקנאביס ביטא השופט מישאל חשין בדיון בבש"פ 442/96 מדינת ישראל נ' יריב טולדנו (לא פורסם):

"נכון שסם הקנאביס אינו מן הסמים "הקשים", אך על-פי הגדרת המחוקק סם מסוכן הוא וסחר בו מהווה עבירה על-פי דין ... סם מסוכן הוא סם מסוכן גם אם אינו מן הסמים "הקשים". נזכיר לעצמנו, שמא יישכח הדבר מאיתנו, כי המשיב עסק בסחר בסם מסוכן, דהיינו, בעבור בצע-כסף נכון היה לסכן את בריאותם ואת נפשם של אחרים, בהם בני-נוער".

פיסקה זו צוטטה בהסכמה לאחר מכן בפסקי דין רבים הנוגעים לעוברים על האיסורים הקשורים בסם.

בשנת 1999 הוקמה מפלגת עלה ירוק הקוראת ללגליזציה של הקנאביס. עד כה לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה.

מחאה להתרת שימוש בקנאביס רפואי, ליד ביתה של שרת הבריאות, יעל גרמן, 2013

בשנת 2008 החל משרד הבריאות בישראל באספקת קנאביס רפואי לחולים על מנת להקל על מחלות ותופעות לוואי מסוימות. האישור מתקבל בהמלצת רופא מומחה ובאישור הממונה על כך במשרד הבריאות. בשנים הראשונות לפעילות, החקלאים תרמו את תוצרתם למחקרים ולשימוש רפואי הן לחולים והן למשרד הבריאות.

ביולי 2011 הושגה הסכמה להסדרת ענף הקנאביס הרפואי בישראל. נכון למועד ההחלטה מדינת ישראל מונה כ-5,500 חולים המשתמשים בקנאביס רפואי ו-8 חוות המגדלות את התרופה. משרד הבריאות שמחפש את הדרך הנכונה להסדרת הענף בישראל, הגיע להסכמה עם כלל משרדי הממשלה הנוגעים בדבר להמשך קיומו של הענף בישראל. חלוקת הסמכויות בין משרדי הממשלה תהיה כדלקמן:

  • משרד החקלאות – יהיה אחראי על המגדלים ושטחי הגידול
  • משרד הבריאות – יהיה אחראי לחולים ולמחקרים בתחום.
  • המשרד לביטחון פנים – יהיה אחראי על כך שהשימוש יהיה חוקי בלבד.

לאור דרישות של המשרד לביטחון פנים ומשרד הבריאות, הלובי החקלאי הסכים לייבוא התרופה במקביל להמשך הגידול החקלאי המקומי. עלות קנאביס רפואי בגידול מקומי היא כ-7 שקל לגרם ועלותו כמיובא היא כ-70 שקל לגרם.

ב-15 בדצמבר 2013 אושר חוק הקנאביס הרפואי.‏[15]

מאפייני הקנאביס הרפואי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קנאביס רפואי פירושו קנאביס הניתן מתוקף אינדיקציה רפואית של רופא קונבנציונאלי, ובתמיכת רשויות החוק. למרות שהקנאביס הרפואי וזה המשמש כסם הינם למעשה אותו צמח, ניתן להבחין בכמה מאפיינים המבדילים בניהם:

  • קנאביס המשמש כסם נלקח למטרת השפעה פסיכואקטיבית, ולכן הזנים יהיו כאלה המכילים כמות גבוהה של THC (הקנבינואיד בעל ההשפעה הפסיכואקטיבית) וכמות נמוכה יחסית של CBD (קנבינואיד הבולט יותר בהשפעותיו הרפואיות). לעומתו הקנאביס הרפואי יכיל כמויות גבוהות יותר של CBD.
  • קנאביס רפואי ניתן ואמור להלקח על פי הוראת רופא (אשר הוא בדרך כלל בעל ידע נרחב בנוירופרמקולוגיה תרופתית), במינון אופטימאלי (כלומר, מתאים למבנה גופו של המטופל), ומתוך הנחה מקצועית כי הוא ייטיב לאדם מבחינה נוירוכימית. כאשר הוא נלקח על פי מינון מדויק, הוא אינו אמור לגרום לבעיות פיזיולוגיות ולתופעות לוואי, או שתועלת המופקת ממנו גבוהה ביחס לתופעות לוואי נמוכות (בהשוואה לשימוש בלתי חוקי) ואשר לפי שעה הוא הפתרון העדיף לאותה בעיה רפואית. אך כאשר הקנאביס נצרך כסם, הכמות הנלקחת גבוהה ופתאומית (על מנת להגביר את תחושת ה'היי').
  • הקנאביס הרפואי יורכב מתתי-מינים שונים, הנבדלים זה מזה בהרכבם הכימי, בכדי להקטין את הסיכוי לתופעות לוואי ולהתמכרות פיזיולוגית (המתאפיינת בכמיהה עזה לרמות גבוהות יותר של הסם, ההולכת וגדלה עם הזמן).

תאורית סם המעבר והקשר לסמים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז שנות החמישים עלה החשש כי הקנאביס הוא "סם מעבר", שממנו עוברים המשתמשים לסמים קשים יותר כמו קוקאין והרואין[16]. בין המחקרים שנערכו בנושא, יש התומכים בטענה זו ,[17] בעוד שאחרים לא מצאו לה ראיות[16][18].

מנגד, ישנן טענות הפוכות הגורסות שעצם מעמדו הלא-חוקי של הסם מגביר עבור המשתמשים את הנגישות לסוחרים העוברים על החוק, וכך הוא דווקא מגדיל את הסיכוי לשימוש בסמים קשים .[19][20]

בהלכה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב משה פיינשטיין בהקשר של בחורי ישיבה שעישנו חשיש, אסר לעשן סמים כחשיש ודומיו מפני פגיעה גופנית ונפשית, והבאה לידי התמכרות, וכן בשל כיבוד אב ואם, ואיסורים הלכתיים נוספים‏[21].

סם אמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשרד לשירותים אסטרטגיים (OSS), סוכנות מודיעין של ממשלת ארצות הברית שהוקמה במהלך מלחמת העולם השנייה השתמשה בקנאביס כסם אמת. סם האמת האפקטיבי ביותר שפותח במעבדות הסוכנות בבית־החולים סט. אליזבת' בתחילת שנות הארבעים היה מריחואנה מרוכזת שגרמה לנחקר להיות "משוחרר בלשונו וחופשי בשיתוף המידע שלו"[22].

במאי 1943 רב סרן ג'ורג' האנטר וייט ארגן פגישה עם אוגוסטו דל גראסיו, בריון של ברון הפשע הניו יורקי לאקי לוצ'יאנו. וייט הציע לדל גראסיו סיגריות של טבק מעורבב עם ריכוז THC ממריחואנה. דל גראסיו דיבר בפתיחות לאחר מכן על הלוגיסטיקה של עסקי ההרואין של לוציאנו. במקרה אחר הגדיל וייט את כמות ה-THC עד כדי כך שדל גראסיו התעלף לשעתיים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ איתי גל, סכנה ושמה קנאביס, באתר ynet‏, 4 במאי 2003
  2. ^ [1]
  3. ^ זהר עמר, "חשיש וחשישיים בארץ-ישראל וסוריה בימי הביניים", אריאל, 120 (תשנ"ז), עמ' 282-277.
  4. ^ [2] The Dangers of Cannabis, 2003, Retrieved on 2006-12-04, Professor Ray Streater
  5. ^ Hemp is less toxic than alcohol or tobacco
  6. ^ http://www.reuters.com/article/2008/11/03/us-pot-induced-psychosis-idUSTRE4A26JV20081103
  7. ^ Pharmacology and effects of cannabis: a brief reviewת C. HEATHER ASHTON, FRCP, Emeritus Professor of Clinical Psychopharmacology University of Newcastle upon Tyne, Department of Psychiatry, Royal Victoria Infirmary, Newcastle upon Tyne NEI 4LP. full text
  8. ^ לא כמו סיגריה: עישון גראס לא מזיק לריאות
  9. ^ אלי לאון, עישון מריחואנה - לא צעד חכם, ישראל היום, 29 באוגוסט 2012
  10. ^ The Medical Applications of Cannabinoids, Akinde Omotayo, Borough of Manhattan Community College, Retrieved on 2006-09-15
  11. ^ http://reason.com/blog/2012/11/07/colorado-and-washington-have-legalized-m
  12. ^ , Controlled Substances Act, 21 USCS § 801, United States Drug Enforcement Agency, Retrieved on November 4 2005
  13. ^ The Report of the National Commission on Marihuana and Drug Abuse, Marihuana: A Signal of Misunderstanding, Commissioned by President Richard M. Nixon, March, 1972 [3]
  14. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4463896,00.html
  15. ^ ירון קלנר, סוף לתורים? הממשלה אישרה חוק הקנאביס הרפואי, באתר ynet‏, 15 בדצמבר 2013
  16. ^ 16.0 16.1 [4] Rand study casts doubt on claims that marijuana acts as "gateway" to the use of cocaine and heroin, Retrieved on 2006-12-24
  17. ^ [5] Is Marijuana a Gateway Drug?, Richard Saitz, MD,MPH,FACP, "Watch", Retrieved on 2006-12-27
  18. ^ Tarter,Ralph E, Michael Vanyukov, Levent Kirisci, Maureen Reynolds and Duncan B. Clark, M.D., 2006, December, Predictors of Marijuana Use in Adolescents Before and After Licit Drug Use: Examination of the Gateway Hypothesis, American Journal of Psychiatry, volume 163, issue 12, 10.1176/appi.ajp.163.12.2134 [6], Study conducted at University of Pittsburgh's School of Pharmacy.
  19. ^ Morral, Andrew R., McCaffrey, Daniel F.; Paddock, Susan M., 2002, December, Reassessing the marijuana gateway effect, "Addiction", volume 97, issue 12,1493-1504 [7]
  20. ^ [8] Marijuana Policy Project- FAQ, Retrieved on 2006-12-24
  21. ^ אגרות משה חלק ו', סימן לה עמ' רסח
  22. ^ Alexander Cockburn; Jeffrey St. Clair (1998). Whiteout: The CIA, Drugs and the Press. Verso, 117–118. ISBN 1859841392. 

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

אזהרה: השימוש בסמים אסור על פי חוק במדינות רבות, ועלול לגרור ענישה חמורה ונזק בריאותי בלתי הפיך.