קנאורגנץ'
 | |||||||||
| מינרט קוטלוג טימור | |||||||||
| מדינה |
 טורקמניסטן | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מחוז | דשוגוז | ||||||||
| אוכלוסייה | | ||||||||
| ‑ בעיר | 31,565 (2005) | ||||||||
| קואורדינטות | 42°19′00″N 59°09′31″E / 42.316666666667°N 59.158611111111°E | ||||||||
| אזור זמן | UTC+5 | ||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
| |||||||||
קנאורגנץ' (בטורקמנית: Köneürgenç, מפרסית: کُهنه اورگَنج - "כּׂהְנֵה אורגנץ'" או "אורגנץ' העתיקה") היא עיר בצפון-מערב טורקמניסטן ואתר מורשת עולמית מאז שנת 2005. העיר הייתה בירתה של ממלכת ח'ווארזם וחרבה מספר פעמים אך שוקמה, עד שנינטשה באופן סופי, כאשר נהר אמו דאריה שעבר סמוך לה שינה את מסלולו. במאה ה-19 נבנתה תעלת מים בסמוך מצפון לחורבות קנאורגנץ' ובמקום קמה עיירה חדשה שבה התגוררו 31,565 בשנת 2005.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קנאורגנץ' ישבה על אחד מנתיביה הצפוניים של דרך המשי, במקום בו זו פגשה את נהר אמו דאריה. מועד ייסודה המדויק אינו ידוע אך יש הטוענים כי מצודת קרקמולה בעיר נבנתה בתקופת הממלכה האחמנית במאה ה-6 לפנה"ס או במאה ה-5 לפנה"ס.
בשנת 712 פלשו הערבים לעיר וקראו את שמה גורגנג'. העיר החלה לשגשג החל במאה ה-10, והמאה ה-12 סימנה את תחילת תקופת הזוהר שלה כשהייתה לבירת ממלכת ח'ווארזם, ונחשבה לעיר השנייה בחשיבותה במרכז אסיה לאחר בוכרה. בשנת 1221 נהרסה קנאורגנץ' לחלוטין על ידי צבאותיו של ג'ינגיס חאן אשר טבח בתושביה. העיר שוקמה אך נחרבה שוב על ידי טימור לנג ב-1388, אם כי היא המשיכה להתקיים עד המאה ה-16. באותה עת שינה נהר האמו דאריה את מסלולו והעיר נינטשה לחלוטין.
החל ב-1831 החלו טורקמנים להתיישב בסביבותיה של העיר העתיקה ועשו בה שימוש בתור בית קברות. חפירות ועבודות מחקר התבצעו באתר לראשונה החל בשנת 1929.
האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]
האזור המוכרז בעיר משתרע בשלושה מוקדים בשטח כולל של 353.27 הקטאר (כ-3.5 קמ"ר) שרובם המכריע בדרומה של העיר העתיקה.
האזור הדרומי[עריכת קוד מקור | עריכה]
האזור הדרומי (1 במפה) הוא הגדול מבין השלושה, והוא מוקף בשרידי חומה מהמאה ה-14 ממזרח, דרום וממערב. בדרום-מזרחו של האזור שוכנים שרידיהן של "המצודה" העתיקה (אלקאלה) ושל מצודת "חורזם-באג" מהמאה ה-19, ובמרכזה שוכנות הריסות "מצודת האבן" (טשקאלה).
רוב המונומנטים באזור נמצאים מצפון למצודת האבן, ובין אלה מצודת קרקמולה והמינרט של קוטלוג טימור. זה נבנה בתחילת המאה ה-11 או בתחילת המאה ה-12 והוא נישא לגובה של 60 מטר. קוטרו בבסיסו עומד על 12 מטר ובקצהו העליון על 2 מטר בלבד. עד לבנייתו של המינרט בג'אם ב-1194 היה זה המינרט עשוי לבנים הגבוה בעולם, והוא האתר הידוע ביותר בקנאורגנץ'. המינרט היה צמוד אל המסגד הגדול של העיר אך זה לא שרד. הכניסה אל המינרט הייתה באמצעות גשר קטן שהוביל מהמסגד אל פתח בקירו החיצוני, כ-7 מטר מעל פני הקרקע. מאז שהמסגד חרב ניתן להגיע אל הפתח רק בעזרת סולם, ו-144 מדרגות מובילות אל ראש הצריח.
במקום ארבעה מוזוליאומים. המאוזוליאום של אילארסלאן משנת 1150 לערך קטן למדי ובנוי בצורת מרובע שלראשו גג כיפה בצורת חרוט. על הגג דוגמאות גאומטריות בלבנים ושער הכניסה הקדמי נושא כיתוב בטרקוטה. זהו המבנה העתיק ביותר ששרד בכל האתר.
המאוזוליאום השני, של סולטאן טקש, בנו של אילארסלאן, מתוארך לשנת 1195 והסולטאן ששלט בח'ווארזם עד שנת 1200 בנה אותו עבור עצמו. הוא דומה במבנהו לזה של אילארסלאן אך הוא גדול יותר, וחלק מהלבנים הצבועות בטורקיז עדיין ניצבות על גגו שצורתו כשל חרוט (ראו תמונה). ייתכן כי טקש היה קבור במאוזוליאום בעבר, אך שרידי גופתו לא נמצאו במקום.
המאוזוליאום השלישי הוא של סייט אחמט ונבנה מחדש לאחר שהמבנה הקודם התמוטט בשנת 1993.
המאוזוליאום הגדול באתר הוא של טוראבק-הנם ונבנה ככל הנראה מאוחר מהאחרים, במהלך המחצית השנייה של המאה ה-14). לא ברור מי קבור במבנה ויש הטוענים כי הוא שימש כאולם כס ולא כמאוזוליאום. צורתו כשל מתומן ובצידם החיצוני של קירותיו קבועות נישות. הגג בצורת חרוט קרס זה לא מכבר, אך הכיפה הפנימית שרדה ומצוירות עליה דוגמאות גאומטריות בצבעי כחול ולבן, המחולקות ל-365 חלקים, כמספר ימי השנה בשנת השמש. מתחת לכיפה ניצבות 24 קשתות המסמלות את שעות היממה ומתחתן 12 קשתות גדולות יותר כנגד 12 חודשי השנה. 4 חלונות מסמלים את עונות השנה.
האזור הצפוני[עריכת קוד מקור | עריכה]
אזור זה (2 במפה) משתרע על שטח של 14.2 הקטאר בלבד ובמרכזו בית קברות מוסלמי וארבעה מבנים. המאוזוליאום של נאג'ם אדין אלקוברה מהמאה ה-14 שייסד את האסקולה הסופית הקובראווית והיה משורר, מדען ושחקן שח מצטיין. זהו המבנה הקדוש ביותר באתר כולו ולפי המסורת יש לו סגולות מרפא. בתוך המבנה שני קברים - האחד לגופו של אלקוברה והאחר לראשו, ואלה הופרדו בידי המונגולים אשר רצחו אותו.
מולו ניצב המאוזוליאום של סולטאן עלי ששלט במקום במאה ה-16, וסמוך לו המאוזוליאום של פיריאר ולי מהמאה ה-13 או ה-14. המבנה הרביעי הוא מסגד דאש שנבנה בתחילת המאה ה-20 ומשמש כיום כמוזיאון האתר.
האזור המערבי[עריכת קוד מקור | עריכה]
באזור זה (3 במפה) ששטחו 5.17 הקטאר בלבד מתחם שנבנה לכבודו של אבן חאג'יב, תלמידו של נאג'ם אדין אלקוברה, במספר שלבים בין המאה ה-14 והמאה ה-19.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
 | |
|---|---|
|
