קנדיד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קנדיד, או האופטימיות
Candide1759.jpg
עמוד הפתיחה למהדורה שיצאה בפאריס ב-1759. הכיתוב: קנדיד או האופטימיות, מתורגם מגרמנית על ידי דוקטור ראלף.
מחבר וולטר
שם בשפת המקור Candide, ou l'optimisme
שפת המקור צרפתית
שנת הוצאה 1759
סוגה סאטירה, רומן פיקרסקי, רומן חניכה
תרגום לעברית קיימים ארבעה

קנדיד, או האופטימיות (צרפתית: Candide, ou l'optimisme) הוא ספר סאטירי קצר, שאפשר שהוא היצירה המפורסמת ביותר של וולטר. הספר, שיצא לאור בינואר 1759, מנסה לבחון האם תכליתו של העולם נקבעת על פי חתירה לטוב או שמא העולם הוא אוסף של בני אדם הנלחמים זה בזה כזאבים.

מבנה הספר ומסריו העיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר הקצר לועג וולטר לפילוסופיה של גוטפריד לייבניץ לפיה אלוהים, בהיותו מושלם, ברא את העולם הזה כ"טוב מכל העולמות האפשריים". את העיקרון הזה מסבירה בראשית ספר דמותו של ד"ר פנגלוס (שנוצר כבן דמותו של לייבניץ) לנער הנאיבי קנדיד. במהלך הספר מגלה קנדיד עד כמה העולם רחוק מתיאור אידאלי זה כשהוא נקלע לשרשרת אינסופית של קטסטרופות איומות, ובסופו של דבר מגלה שהאושר טמון בטיפוח הגינה שלו. הספר כתוב במסורת הפיקרסקית: הדמויות, שביסודן אינן אלא בובות על חוט, ללא עומק פסיכולוגי, מושלכות במרץ ברחבי הגלובוס על ידי כוחות הגורל, נעלמות וחוזרות ומופיעות בעלילה על ידי צירופי מקרים בלתי מסתברים. (כאשר פנגלוס שב ומטעים בכל מפגש חוזר את אמונתו בטובו היסודי של העולם).

לא רק לייבניץ והפילוסופים מושמים לצחוק: וולטר לועג בחריפות לדת הממוסדת ולנצרות הקתולית בפרט, לאצולה המנוונת, למלחמה, למלכים, ולשלל מוסדות פוליטיים וטיפוסים חברתיים.

נסיבות חיבורו של הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הספר כתב וולטר ב-1758, והוציאו לאור בינואר 1759 בשווייץ. תחילה התכחש להיותו מחבר היצירה, כפי שעשה גם במקרים אחרים, וטען שהיא תרגום מכתב יד בגרמנית שהותיר אחריו "ד"ר ראלף".
בשלב זה של חייו, למוד אכזבות, זנח את האופטימיות שאפיינה חלק מכתביו המוקדמים, ואת האמונה בכוחה המאיר של התבונה. רעידת האדמה הקשה שהתרחשה בליסבון ב-1755, אשר מופיעה גם בספר, זעזעה את וולטר (ומשכילים רבים אחרים) והיוותה בעיניו תזכורת לאכזריות וחוסר הפשר של הקיום האנושי. גם מלחמת שבע השנים, שפרצה ב 1756, תרמה לביקורת של וולטר על החברה האנושית, ובספר מתוארת המלחמה בצורה סאטירית, וזוועותיה אף משמשות קולב נאה לתלות בו את הביקורת על התפישה האופטימית הרואה בעולמנו מקום רציונלי ומוסדר היטב:

מעולם לא נראה דבר יפה יותר, מזהיר יותר, מופתי יותר משני הצבאות הללו... במערכה הראשונה הפילו התותחים כששת אלפים לוחמים בכל אחד משני הצדדים, לאחר מכן מחתה אש הרובים מעל פני האדמה כתשעת אלפים עד עשרת אלפים מנוולים שזיהמו בנוכחותם את הטוב שבכל העולמות. כידוני הרובים שימשו אף הם טעם ונימוק מספקים למותם של כמה אלפים...

מאורעות נוספים ותופעות רבות מן התקופה מונצחים בספר - למשל עליית כוחם של הישועים בדרום אמריקה תחת השלטון הספרדי, התככים בחצר הסולטאן באיסטנבול, או מנהגי החברה הגבוהה בפריז. וולטר אינו חוסך שבטו מאיש.

הסאטירה החריפה גרמה לכך שהרשויות בצרפת, מולדתו של וולטר, ובמדינות וערים נוספות היטילו צנזורה רשמית על הספר, אך ללא הועיל: הוא היה לרב-מכר מיידי, תורגם בתוך שנה לאנגלית ולאיטלקית, ונותר פופולרי וקריא עד ימינו, בניגוד לחיבורים אחרים, כבדי ראש יותר, של וולטר, שספק אם ציפה בעצמו שדווקא הספרון הקומי יקנה לו תהילה רבת שנים.

תרגומים לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים ארבעה תרגומים שונים של קנדיד לעברית. האחרון שבהם הוא זה של דורי מנור מ-2006. קדמו לו תרגומיהם של עזרא זוסמן, אהרון ראובני ואביטל ענבר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]