קנדיד (מחזה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קנדיד (אנגלית: Candide) הוא מחזה מוזיקלי (רשמית מכונה "אוֹפֶּרֶטָה קומית") אשר הלחין המלחין היהודי-אמריקאי ליאונרד ברנשטיין בשנת 1956. המחזה נכתב אודות הספר מאת וולטר - קנדיד. האופרטה ידועה בעיקר בשל רבגוניותה וקסמה בעיקר במעגל המוזיקלי, וקטעים רבים ממנה הפכו לידועים ביותר.

אחראי המילים (ליריקה) היה ריצ'רד וילבור, בנוסף לכותבים אחרים, ג'ון לאטוץ', דורותי פארקר, ליליאן הלמן, סטיבן סונדהיים וכמובן ליאונרד ברנשטיין עצמו.

הדמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדמויות הראשיות אשר מופיעות במחזה הן:

  • קנדיד - טנור. גיבור המחזה.
  • וולטר/פנגלוס - בריטון. המספר.
  • מקסימיליאן - בריטון, אך אפשרי להחליפו בטנור. בנו של הברון שלטי השלוס וסטפליה.
  • קונגונד - סופרן. בתו של הרוזן ואחותו של מקסימיליאן.
  • פאקט - אלטו. זונה, משרתת של הברון ואשתו.
  • האישה הזקנה - אלטו.
  • קקאמבו - טנור.
  • מרטין - בריטון.

הופעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קנדיד הוצגה לקהל הרחב לראשונה כמחזמר ב-1 בדצמבר 1956. על הכוריאוגרפיה הייתה אחראית אנה סוקולוב, היא הציגה את רוברט רונזוויל כקנדיד, את ברברה קוק הצעירה כקונגונד, מקס אדיראן כד"ר פנגלוס ואיירה פטינה כאישה הזקנה. בתחילת דרכה האופרטה לא התקבלה יפה, ובאמירה כללית ניתן לומר שהיא נחלה כישלון גדול בשנותייה הראשונות. ישנם היסטוריונים הטוענים שניו יורק לא הייתה אז מעוניינת במיוחד באופרטה המתיימרת להיות מחזמר. אחרים האשימו את הלמן בספרה הפוליטי תחילה והלאומי אשר מקבילים בין האינקוויזיציה ומקארתיזם. למרות כל אלו, המוזיקה ביצירה שאותה חיבר לאונרד ברנשטיין הפכה ללהיט מיידי בעולם המוזיקה האמנותית.

ללא התערבותו של ברנשטיין, ההופעה התנסתה במספר הופעות בברודוויי תחת בימויו של הארולד פרינס. לילאן הלמן, מחברת הספר המקורי, סירבה שכל חלק שהוא מספרה ייכנס אל ההצגה, אז פרינס הפקיד בידי יו וילר את המשימה לחבר ספר חדש בעל מערכה אחת. המילים לשירים חוברו על ידי קבוצת האנשים המוזכרת לעיל.

בתגובה לבקשות מצד חברות האופרה לגרסה מעט יותר לגיטימית, ההופעה הורחבה על בסיס ספרו של וילר. גירסת הבית בת שתי המערכות מכילה ברובה את המוזיקה של ברנשטיין, וכללה מספר שירים אשר לא תוזמרו להפקה המוקרית. היא הוצגה לראשונה בבית האופרה העירוני של ניו יורק ב-1982 תחת בימויו של פרינס, והוצגה 34 פעמים. מאז, חברות האופרה מסביב לעולם ביצעו את הגרסה הזו.

ב-1989, לאחר מותה הבלתי צפוי של הלמן, ברנשטיין לקח על עצמו פרויקט הקלטה אשר ביטא את משאלותיו האחרונות כלפי קנדיד, ושילב בתוכה ליריקה אשר לדעתו הייתה טובה יותר מכל המילים שחוברו עד אז (כולל של הלמן) ומנות המוזיקה הטובות ביותר לעיניו. הקלטה זו משלבת מנת מוזיקה רבה ובכלליות היא נחשבת לארוכה מדי בשביל הצגה בתיאטרון.

למרות התגובות הראשונות, קנדיד השיגה פופולריות עצומה. היא פופולרית ביותר בקרב בתי ספר גדולים למוזיקה כמופע תלמידים בשל המוזיקה הנפלאה שבה והאפשרויות המרהיבות שהיא פותחת לתלמידי שירה מוכשרים. הפתיחה המפורסמת שלה מנוגנת כבסיס קבוע במקומות רבים בעולם, ולעתים תכופות מבוצעת לבדה בקונצרטים. היא מוכרת ברבים כמייצגת העבודה התיאטרלית האחרונה של ליאונרד ברנשטיין. בזכות קסמה, חוכמתה, עושרה ברגשות והשפעתה המוזיקלית, קנדיד מדורגת תכופות כאחת מהיצירות המוזיקליות הגדולות ביותר של המאה ה-20.

חלקיה המוזיקליים של האופרטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. פתיחה (Overture).
  2. הטוב מכל העולמות האפשריים (The Best of All Possible Worlds).
  3. הו, שמחים אנו (Oh, Happy We).
  4. חייב זה להיות כך (It Must Be So).
  5. ולס פריז (Paris Waltz).
  6. נצוץ והיה עליז (Glitter and Be Gay).
  7. אוטו דא פה (Auto Da Fe).
  8. היית בין המתים, אתה יודע (You Were Dead, You Know).
  9. אני נטמע בקלות (I'm Easily Assimilated).
  10. רביעייה (Quartet).
  11. אהבתי (My Love).
  12. דממה (Quiet).
  13. אלדורדו (Eldorado).
  14. נסיעה טובה (Bon Voyage).
  15. מילים, מילים, מילים (Words, Words, Words).
  16. גבוט ונציה (Venice Gavotte).
  17. מה התועלת? (What's the Use?).
  18. ברקרולת המלך (King's Baracolle).
  19. טוּב כלל עולמי (Universal Good).
  20. גרום לגינתנו לגדול (Make Our Garden Grow).