קנטוריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קנטוריהלטינית Centuria, מהמילה centum שפירושה מאה, ברבים centuriae) היה מושג בעל שתי משמעויות בתקופת רומא העתיקה, משמעות צבאית ומשמעות פוליטית.

בהקשר הפוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי החלוקה המיוחסת לרומולוס, אוכלוסיית רומא הייתה מחולקת לשלושה שבטים (tribus) עתיקים: הרמנס, טיטיאס ולוקרס. בראש כל שבט עמד טריבון (Tribunus ). כל שבט היה מחולק ל-10 קנטוריות (centuriae) בראשן עמד קנטוריון. כל קנטוריה הייתה מחולקת ל-10 דקוריות בראשן עמדו דקוריו.

גופים המרכיבים את "אספת הקנטוריות" (comitia centuriata). המלך השביעי, סרוויוס טוליוס חילק את אוכלוסיית העיר בחלוקה על פי עושר ובחלוקת משנה לקנטוריות. חלוקה זו הייתה תקפה בתקופת הרפובליקה הרומית. בתוך הקנטוריות עצמן בוצעה גם חלוקה על פי גיל, בין Iuniores (גברים בגילאי 17-45) ו-Seniores (גילאי 46-60). חלוקה זו הבהירה את אופיה הצבאי של ההתארגנות האזרחית. הצעירים נשלחו לחזית בעוד המבוגרים נשארו במעין תפקיד "משמר הבית".

בהקשר הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קנטוריה הייתה היחידה הבסיסית של חיל הרגלים בצבא הרומי. היחידה מנתה 100 איש בפיקודם של קנטוריון (או צנטוריון), אופטיאוס שהוא השני בדרגה לקנטוריון, והטסראריוס, שהוא השלישי בדרגה לקנטוריון ואחראי על השמירה בלילה. כל קנטוריה חולקה ל-10 חוליות. חיילי כל החוליה חלקו את הבקתה או האוהל בהם חיו. בנוסף לכך, הם התאמנו, לחמו ואכלו יחדיו.

לאחר הרפורמות של גאיוס מריוס פיקד שר המאה (הקנטוריון) על הקנטוריה, יחידה שהורכבה משמונים חיילים, כל קוהורטה הורכבה משש קנטוריות. בקוהורטה הראשונה היו רק חמישה שרי מאה, וכל לגיון הורכב מעשר קוהורטות, כך שבכל לגיון היו 59 שרי מאה.

הלגיון כלל 60 קנטוריות של חיל רגלים כבד, מגובה על ידי כח-עזר של הוליטים (חיל רגלים קל). הלוחמים היו אמורים לצייד את עצמם בכלי הנשק הנדרשים ולכן חיל הרגלים הכבד היה מורכב מאנשי הקנטוריות (הפוליטיות) העשירות יותר ואילו חיל הרגלים הקל מאנשי הקנטוריות הפוליטיות העניות יותר.

שימושים נוספים בביטוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף 1936, במהלך מלחמת האזרחים בספרד חילקו עצמם המתנדבים לבריגדות הבינלאומיות לקנטוריות, שמנו כל אחת כ-100 מתנדבים. כך למשל הקנטוריה על שם טום מאן התמזגה עם הקנטוריה על שם ארנסט תלמאן לתוך הבטליון תלמאן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]