קניבליזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קניבליזם שבטי בברזיל - 1557
עינויו של סימון מטרנטו שבאיטליה. איור המתאר את עלילת הדם נגד יהודי העיר, הכוללת האשמה בקניבליזם של ילד נוצרי. מתוך כרוניקת נירנברג (אינקונבולום), 1493

קניבליזם (cannibalism) ובעברית אכילת אדם, היא תופעה בה בני אדם אוכלים בשר אדם. במובן רחב יותר, המושג מתייחס לתופעה ביולוגית כללית, בה צורת חיים טורפת פרט מבני מינה. בערך זה נדונה התופעה האנושית, שכוללת גם רבדים תרבותיים וחברתיים.

קניבליזם בין בני אדם קיים כיום במסגרת ענישה במלחמה‏‏ בליבריה, סין, וקונגו‏[1], ובארצות נוספות באפריקה על פי האמונות הרווחות במקומות אלו.

קניבליזם קבוע בעבר היה קיים בקרב שבטים שונים באמזוניה, אפריקה, פיג'י, פולינזיה וגיניאה החדשה, בדרך כלל בפולחן הקשור במלחמות שבטיות. ממצאים שנתגלו בחפירות ארכאולוגיות הראו כי קניבליזם היה כנראה תופעה מקובלת אצל האדם הניאנדרטלי[2] ואצל האינדיאנים מתרבות האנסאזי שנעלמה.‏[3] מקרים מעטים של קניבליזם אירעו בארצות שונות אצל אנשים מעורערים בנפשם, רוצחים סדרתיים ופושעים, וקנאים דתיים. לעתים רעב קיצוני יכול להביא אנשים לקניבליזם, לדוגמה הקניבליזם היה נפוץ ברעב הגדול באוקראינה בשנות ה-30 של המאה ה-20 ‏‏‏[4].

בדרך כלל הקניבליזם בא על מנת להחריד את האויב, ולהשית עליו מורא ופחד. אך לעתים, בייחוד בתרבות המערבית, האשמות בקניבליזם נועדו על מנת להשפיל את האויב, או לגרום להשפעה שלילית על דעת הציבור לגבי המואשמים. היהודים סבלו לאורך הדורות מעלילות דם הכוללות האשמה באכילת אדם טקסית. יש הסבורים כי מדובר בהיפוך האשמות בידי הנוצרים, לאחר שהואשמו בימי האימפריה הרומית, בטרם הומרה לנצרות, באכילת אדם, בטקס אכילת הלחם והיין. סחר העבדים, לאמריקה ולמושבות האירופיות בעולם, זכה אף הוא לקבל הרשאה בהשפלתם של אנשי השבטים האפריקניים, וסיפורי אכילת אדם.

בימי מסעי הצלב, הנוצרים הואשמו בקניבליזם, בעקבות אכילת האדם של הצלבנים, לאחר הטבח במערת א-נועמאן.

במחנות המוות בשואה, יש עדויות לכך שלמרות האבדן, היו רבים מקרב האוכלוסייה האזרחית הכלואה (בעיקר יהודים, אך גם אחרים) שבחרו להסתכן ואף למות, ולא לאכול בשר אדם. לעומת זאת היו עדויות רבות על חיילים שבויים (בעיקר מהצבא האדום) שלא בחלו באכילת אדם, כשכלו כל הקיצים.‏[5]

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קניבליזם קרוי על שם האינדיאנים משבטי ה"קריב" שהתיישבו באיים שבדרום הים הקריבי ושהיו ידועים במנהגי הקניבליזם שלהם. שבטים אלו היו ידועים אצל אויביהם כ"קניבה". הספרדים כינו את האינדיאני משבט זה "קניבל" והכינוי תפס בהדרגה את המשמעות שיש לו כיום. קיימת גם גרסה שבשפת ה"קריב" "קניבל" פירושו "אדם עז-רוח". המילה הוכנסה לשפה האנגלית בעקבות פרסום ספרו של ריצ'רד האקליוט "מסעות". במילון אוקספורד מצויים שהשימוש הראשון במילה באנגלית מופיע בתרגום תיאור המסעות של כריסטופור קולומבוס מ-1553‏[6].

בסיפורים עבריים קדומים וכן בסיפורי חסידים מאוחרים שבטים אוכלי אדם נקראו "לודים"‏[7].

ויליאם שייקספיר השתמש בה במחזה הסערה כשמו של המשרת המפלצת "קליבן", אנגרמה (ערבול אותיות) של המלה קניבל. בספר רובינזון קרוזו מתואר כיצד אינדיאנים משבט "קריב" הורגים את קורבנותיהם האומללים באמצעות חבטה באלה על ראשם. פול סרה דל סאגאוס (Paul Serre del Sagués) בן התקופה המתוארת בספר, רשם כך על "קריבים" מקוסטה ריקה: "מהלומה שכוונה לעורפו הרגה את הקורבן. ואז השאמאן פתח את בית החזה בעזרת סכין אובסידיאן, הוציא את הלב וטעם אותו. ובינתיים עוזריו ביתרו את הגופה על מנת לאוכלה, וחילקו גרעיני תירס טבולים בדם כפֶטיש (עצם נערץ)".

קניבליזם בין בני אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אישה קניבליסטית. פסל של לאונרד קרן, 1650.

היסטורית, האשמה בקניבליזם הייתה נפוצה יותר מאשר המעשה עצמו. העבדות הייתה בלתי חוקית במהלך שנות התפשטות הקולוניאליזם הבריטי, אלא אם מצבם של בני האדם היה גרוע יותר כאנשים חופשיים מאשר כעבדים. נטיות קניבליסטיות נחשבו כהוכחה מספקת למצב כזה, ומכאן הדיווחים הנרחבים על קניבליזם - סוחרי עבדים האשימו שבטים בקניבליזם על מנת שיוכלו לקחת אותם לעבדות.

קיימת טענה של האנתרופולוג מרווין האריס שקניבליזם נפוץ בין חברות בהתגבשות, אך נעלם כשאלו הופכות למדינות, כאשר האצטקים יוצאי דופן בנושא זה.

קיימות סיבות אחדות המביאות חברה שבטית לעסוק בקניבליזם:

  • מחסור במקור אחר לבשר.
    דוגמה לכך היא אי הפסחא. האי היה במקורו מיוער בצפיפות כשהתיישבו בו המהגרים הראשונים מפולינזיה. כמה מאות שנים של כריתת עצים למטרות הסקה ובנייה עבור האוכלוסייה שהייתה בגידול מתמיד ופרויקטים הנדסיים עתירי שימוש בעץ (גרירת והעמדת פסלי הענק) חיסלו את היער. משום כך נבצר מתושבי האי שהיו במקורם ימאים מוכשרים לבנות סירות שיאפשרו להם לצאת ללב ים ולצוד את מזונם העיקרי, הדולפין. משלא יכול האי לספק מזון לכל האוכלוסייה החלו מלחמות בין משפחות והתפשט מנהג הקניבליזם שקיבל גם גוון דתי. המנהג פסק רק כשהתושבים קיבלו על עצמם את הנצרות.
    סעודות של קניבלים נערכו במקומות מבודדים כשרק לעתים רחוקות השתתפו בהם הנשים והילדים. הילידים סיפרו למיסיונרים שהחלקים הטעימים ביותר היו אצבעות הידיים והבהונות. הקורבנות המיועדים הוחזקו בשבי בבקתות ליד מקומות המחבוא עד לרגע בו הוקרבו לאלילים. מונחים הקשורים בקניבליזם עדיין קיימים בשפת האי, ואחד העלבונות החמורים שאפשר להטיח באדם באי הוא "בשר אמך עדיין תקוע בין שיני".

בקשר לכך, יש לציין את מנהג הים, שהוא גורל שעורכים ימאים שנקלעו למקום ללא אוכל.

  • טקסי אבלות.
    דוגמה: שבט הפורה בגיניאה החדשה. אנשי השבט נהגו לאכול את מתיהם, כאשר הגברים אכלו את השרירים, הנשים והילדים את החלקים הפחות נחשבים (למשל המוח). קיים ויכוח בנוגע לסיבה למנהג [דרוש מקור], אך אין ספק כי אחת מתוצאותיו העגומות הייתה הידבקות במחלה ניוונית של המוח בשם מחלת קורו הדומה בסממניה למחלת קרויצפלד-יעקב ("הפרה המשוגעת"). מחלה זו תקפה בעיקר נשים משום מנהגן לאכול את המוח של המתים הנגועים במחלה. המחלה קטלה כ-200 איש בשנה, עד שמנהג הקניבליזם הופסק עם הגעת האדם הלבן.
  • קבלת תכונות דרך אכילה.
    בני עמים שונים האמינו שרוחו של בעל החיים שהם אוכלים חודרת לתוכם. האוכל אריה יהיה אמיץ, האוכל צבי - זריז, ולכן נהגו שבטים לאכול חלקים מגופות לוחמיהם האמיצים שנפלו בקרב בתקווה לזכות באומץ לבם.

אירוע מכונן בין הנצרות והאסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1098, בעת מסע הצלב הראשון, הצלבנים בפיקודם של רמון הרביעי, רוזן טולוז ובוהמון הראשון, נסיך אנטיוכיה כבשו את העיירה מערת א-נועמאן, אך נותרו נצורים בה. בעקבות הרעב של החיילים הנצורים, היה טבח, ואירוע המוני של אכילת אדם. אירוע זה הפך אירוע מכונן בין הנצרות לאסלאם. בעת המסע, הנוצרים באירופה ובממלכה הביזנטית גינו את הצלבנים על כך, וראו בהם כופרים, וקנאים קיצונים. אך עם השנים התקבלו רוב מעשיהם יותר, בעיני הנצרות המערבית. המוסלמים ראו בכך את כפירתם של הנוצרים וסטייתם מ"דרך האמת".‏[8]

קניבליזם בעת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור מקרים קיצוניים של רעב יכולים לגרום לתופעות של קניבליזם גם בחברה הרואה בקניבליזם מעשה נתעב. כמו כן קיימים מקרים בודדים של קניבליזם אצל אנשים מעורערים בנפשם או הקוראים תגר על המחשבה המקובלת.

  • בשנת 1820 יצאה ספינת ציד לוויתנים אמריקאית בשם אסקס, מהאי ננטקט לאוקיינוס השקט. כשהיו במרחק גדול מאוד מחופי דרום אמריקה לוויתן באורך 26 מטר (משקלו המוערך הוא 80 טון) התנגש בספינה, וגרם לטיבועה. לאחר מכן נותרו האנשים בסירות קטנות וחתרו להגיע לחופי צ'ילה. למרות שהיו הרבה יותר קרובים לאיי פולינזיה, הם פחדו מהילידים שנאמר עליהם שהם קניבלים (לא היה שחר לחששותיהם). במהלך המסע ליבשה, משאזל מזונם, הם התחילו לאכול את מתיהם, וכשהחמיר מצבם עוד, הם ערכו הגרלה את מי להרוג בשביל לאכול את גופתו. ‏[9]
  • ב-1866 התפרסם סיפור על רב חובל לשעבר בעיר בורדו, האוכל את בשרו הוא בהסתר, לאחר שניצל מאניתו שעלתה על שרטון, נאלץ לאכול את חבריו המלחים, ולקה בהלם.‏[10]
  • באוטוביוגרפיה של הצייר המקסיקני הידוע דייגו ריברה נטען כי במשך תקופה ב-1904, הוא וחבריו לא אכלו דבר מלבד גוויות שנקנו מחדר המתים המקומי. ריברה היה מודע היטב להלם שבסיפור זה. ריברה טען כי הוא חשב שקניבליזם היא הדרך המורה את העתיד. "אני מאמין שכאשר האדם יפתח תרבות נעלה יותר מהתרבות הממוכנת, אך הפרימיטיבית של היום, אכילת בשר אדם תהיה מותרת. משום שאז בני האדם יתנערו מכל האמונות התפלות והאיסורים חסרי ההגיון."
  • בשנות ה-30 של המאה ה-20 סבלה אוקראינה במיוחד מרעב המוני, כחלק מהרעב שהתרחש בברית המועצות כתוצאה מהקולקטיביזציה הכפויה של החקלאות, תחת משטרו של סטלין. בשנות רעב אלה היה הקניבליזם מקובל. על פי ה-BBC‏[11], ילדים נאכלו בידי הוריהם, בני זוג הרגו לפעמים האחד את השני בעבור מזון. על פי ההערכות השונות מספר הנספים מהרעב באותה תקופה היה בין 2.4 מיליון ל- 10 מיליון איש [דרוש מקור].

במלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המצור הגרמני על לנינגרד במהלך מלחמת העולם השנייה גרם לרעב כבד, ובעקבותיו לתופעות של קניבליזם. המשטרה עצרה לאורך המצור 2,015 איש באשמת קניבליזם, שחולקו לשני סוגים שונים ונבדלים מאד מוסרית: בשפה הרוסית ישנן מלים שונות ל"אכילת גוויית אדם" ול"רצח אדם במטרה לאכלו". רוב מקרי הקניבליזם היו מהסוג הראשון. לפי רשומות המשטר הסובייטי מזמן המצור חלק הארי של מקרי הקניבליות בוצעו על ידי נשים עניות ואנאלפביתיות.‏[12]
  • במשפטי טוקיו - לאחר מלחמת העולם השנייה, נתקבלו עדויות רבות על אכילת אדם בקרב חיילים יפניים - הן אכילת חבריהם והן אכילת אויבים. ב1942 בגינאה החדשה נוצר מחסור חמור באוכל, ונפוצה אכילת אדם, חלקה אף באופן מסודר ובפיקוד קצינים, ובמקרים מסוימים אף מאסירים חיים. כך תועדו רצח ואכילת צוות אוויר באיי יפן בסוף המלחמה, וכן אכילת חלקי גוף מאסירים תוך השארתם בחיים, על מנת לשמר את הבשר.‏[13]

אחרי מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות המתפתחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קונגו
    • ב-1864 במלחמה בקונגו בין הערים העצמאיות בניהול סוואהילי-ערבי ובין 'המדינה החפשית', דווח על אכילת אדם נרחבת של גופות הערבים בידי אנשי שבט הבַּטַאלֶטַה, בני הברית של הבלגים. לפי עדויות, לפחות 2000 חיילים נאכלו, וגולגולתיהם הוצגו לראווה בכניסה לעיר. היו מפקדים בלגים אשר הביעו אדישות, ואף הזדהו עם המעשים כיתרון "קְרֲבִי".‏[15]
    • ב-1998 ובהמשך, במלחמת קונגו השנייה, דווח על מקרים רבים של אכילת אדם.
    • ב-2005 דווח על כך שיש שאינם רואים בשבטי הפיגמים הננסים בני אדם, וצדים אותם לאוכל.‏[16]
    • ב-2007 בדו"ח של האו"ם תועדה פגיעה בנשים משבטים העוינים זה את זה, מעבר למעשי אונס, גם בכפיית הנשים לגילוי עריות פומבי, רצח קרוביהן בכפייה ואכילת גופם.‏[17]
  • סיירה ליאונה - החל ממלחמת האזרחים ב-1991 ועד ימינו יש דווחים על אכילת אדם, בין הצדדים, ובעיקר מצד המהפכנים.‏[20]

בארצות המפותחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בשנת 1972 התרסק מטוס נוסעים בינוני באזור מרוחק בהרי האנדים, קרוב לגבול בין צ'ילה לארגנטינה. אחרי כמה שבועות של רעב ומאבק הישרדות, הניצולים המעטים החלו לאכול את גופת הקברניט וגופות אחרות. שניים מהניצולים שהחליטו לנסות להיחלץ בכוחות עצמם דרך הקרח והשלג הגיעו בסוף למקום ישוב. מסוק צ'יליאני חילץ לבסוף את יתרת הניצולים. סיפור זה התפרסם בעקבות הספר שכתב פירס ריד פול על הפרשה בשם "לחיות – סיפורם של ניצולי האנדים" ‏‏‏[22]. בשנת 1993 הופק סרט על פי הספר בשם לחיות.

סוציו-קניבליזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסוציו-קניבליזם הוא רעיון שטוען שהדרך לשמור על אוכלוסייה יציבה ועל כדור הארץ מפני התפוצצות אוכלוסין היא קניבליזם מבוקר על ידי הממשלה. הרעיון של סוציו-קניבליזם בא מהסרט סויילנט גרין. סוציו-קניבליזם בא לפתור בעיות הנובעות מפיצוץ אוכלוסין כגון: רעב, הרס של הטבע, מלחמה וכדומה.

מוטיבים קניבליסטיים בדתות ובתרבויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלי אדם קיימים באגדות העם מכל העולם. הדוגמה הבולטת ביותר היא המכשפה מהנזל וגרטל, הבוחנת את אצבעות הילדים, כדי לראות אם הם שמנים מספיק עבור ארוחתה. כך גם בסיפור יעקב והאפון בו הענק מזמר "פי פיי פו פאם, לאיש אנגליה אשתה את הדם, יהא הוא חי או יהא הוא מת, את עצמותיו אטחן להכנת הפת".

ברמה המיתולוגית האם הקניבלית המיתולוגית מוגדלת לממדים קוסמיים כדוגמת האלה ההינדית השחורה קאלי. בכנסייה הקתולית בשרו ודמו של ישו מומרים ללחם הקודש וליין הנאכלים על ידי המאמינים.

אחת הקללות המפורסמות במקרא היא אזהרה מרעב שיוביל לקניבליזם בתוך המשפחה: "ואכלתם בשר בניכם, ובשר בנותיכם תאכלו" (ויקרא כ"ו, כ"ט), וכן במגילת איכה, כתאור המצוקה הקיצונית בזמן המצור על ירושלים בימי הבית הראשון, עליו נאמר "...נשים רחמניות בישלו ילדיהן...".‏ ביטויים שאולים המאזכרים קניבליזם נמצאים באוסף הברכות בספר דברים "ואכלתם את אויביכם" (פרשת עקב) - במשמעות של ניצחון על האויבים, וכן בסיפור חטא המרגלים, יהושע וכלב אומרים לבני ישראל כי אל להם לפחד מ"עם הארץ", "כי לחמנו הם" - כנראה לחם במשמעות בשר (כפי שזה בערבית), כלומר ננצח אותם בקלות, כמו שאוכלים לחם, או בשר, בלי מאמץ.

התלמוד הבבלי (פרק יציאות השבת) מונה את השעות מזריחת השמש בה ראוי לאנשים לאכול את סעודת הבוקר:

תנו רבנן: שעה ראשונה - מאכל לודים, שנייה - מאכל לסטים, שלישית מאכל יורשין, רביעית - מאכל פועלים, חמישית - מאכל כל אדם.

ורש"י מסביר: 'לודים' - אומה, שקורין: קנליב"ש ואוכלי אדם הם, ורעבתנים.

סיפורים חסידיים מספרים על צדיקים שונים ששהו על אי בודד עם 'לודים', וניצלו בזכות צדקתם. בין היתר מסופר על הבעל שם טוב שבמסעו לארץ ישראל נתפס עם שני חביריו בידי אוכלי אדם. אלו קשרו אותם לעץ והחלו את סעודתם, כשכוונתם לבשל את הבעש"ט וחבריו מאוחר יותר. הבעש"ט שכח את כל תורתו ולא ולא הצליח להיזכר בדבר, למעט אותיות האלף-בית. כשחזרו על רשימת האלף-בית בקול כמה פעמים, שבו ונזכרו בדברי התורה, ובעקבות זאת גם הגיעו אנשי משטרה מקומיים, ושחררו אותם.‏[25]

המגיד ממזריטש הסביר את הגמרא על לודים, באופן אלגורי, כש'אכילת אדם' פירושה פגיעה חמורה באדם - והכוונה למי שמדבר 'לשון הרע'.‏[26]

בספר הילדים העי"ג (ענק ידידותי גדול), הסופר דארל מתאר את הענקים המפחידים החוטפים ילדים בדרך קבע, ואוכלים אותם. הענק הידידותי מצליח להימנע מכך.

בדיחות על אוכלי אדם מצחיקות בגלל ההשתקה המקובלת בנושא. במרשתת קיימות רשימות ארוכות של 'בדיחות אוכלי אדם' או 'בדיחות קניבלים'. חלקן מתורגמות‏[27], אך רבים קשורים להווי הישראלי או היהודי‏[28] או קשורים עם משחקי מלים בעברית.‏[29]

בסוף שנות השמונים פורסם הסרט האיטלקי 'קאניבל הולוקוסט' (שואת אוכלי האדם), המספר על צוות צילום היוצא לצלם שבט אוכלי אדם, באמזונס, ונעלם. צוות שני מוצא את מיכלי הסרטים וחושף אותם אט אט, למרות התנגדות השולחים. הסרט רווי אלימות ומיניות, מעשי אונס ורצח, ונראה שחלק מהפעילות המוסרטת אכן הייתה אלימה במקור. הסרט גם מתעד פגיעה בבעלי חיים, באופן נרחב, כולל אכילת בעלי חיים בעודם בחיים. יוצר הסרט רוגרו דאודטו נעצר באשמת הפצת תועבה, אך בעיקר מכיוון שהיו שמועות על כך שאנשים אכן נרצחו בעת ההסרטה, האשמה ממנה זוכה. הסרט אסור להקרנה בארצות רבות ברחבי העולם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קניבליזם תועד במקרים רבים ‏במלחמה ‏בליבריה לדוגמה בסרט זה בה תועדה אכילת הרוגי מלחמה, ומפקד יחידה מתגאה בכך. בשנת 2003 הופק דוח של האו"ם (קניבליזם במלחמה בקונגו - אתר הבי בי סי) המוחה נגד פגיעה בזכויות אדם ותופעת קניבליזם במלחמה בקונגו. עריצים שונים הואשמו בקניבליזם כמו רוברט מוקאסה שהואשם באכילת ילדים שהתמרדו נגד הוראותיו.
  2. ^ ממצאים עשויים להורות על אכילת אדם אצל הניאנדרטלים באתר "מדע חי" (אנגלית). הכתבה מספרת על סימני קריעה ושבירת עצמות בשרידים של 8 אנשי האדם הניאנדרטלי במערות אל-סידרה שבספרד, וכן סימנים נוספים לכך שהם היו נתונים ברעב כבד, והמצביעים על אפשרות של אכילת אדם כתוצאה מכך
  3. ^ נמצאו מאות גופות עם סימני הרג טקסי, טקסים המתוארים בפרוט רב בכליהם המצוירים ובעיטורי התכשיטים מזהב. הטקסים כללו שתיית דמו של המפסיד במשחק הטקסי, תוך הריגתו. טקסים סמליים המדמים את הטקסים הקדומים עדיין קיימים בקרב שבטי המקום
  4. ^ אד ווליאמי, ‏קניבליזם במצור על לנינגרד, הגרדיאן, 25 בנובמבר 2001‏
  5. ^ הספר 'כף הקלע', מספר על בחירתו עם קבוצת יהודים לאכול מזון שאינו כשר, אך דחיית אכילת אדם. הוא מספר על אחדים שאפילו לא היו מוכנים לאכול בשר לא כשר, ונספו בשל כך. בספר מתוארים כמה מקרים של הסתייגותם מהתנהגות החיילים הרוסים השבויים. לעומת זאת בפס הקול לסרט הבריטי משחרור ברגן בלזן נטען שהאסירים נאלצו לאכול את חבריהם, בעוד שבצריפי השומרים נשמרו כמויות גדולות של מזון. ספריו של יחיאל דינור מתארים אף הם מקרים של אכילת אדם בין האסירים היהודים.
  6. ^ Caannibal, Oxford Dictionary of Word Origins
  7. ^ בצוואת הריב"ש מופיע סיפור על הבעל שם טוב שהגיע לאי של "לודים" בדרכו לארץ ישראל, כמעט נאכל בידיהם, ניצל בנס, אך נמנע מהמשך הנסיעה, וחזר לאירופה.
  8. ^ אמין מעלוף, מסעי הצלב בעיני הערבים. בתרגום לאנגלית של יוחנן רוטשילד הוצ' שוקן, 1984, עמ' 39 (אנגלית)
  9. ^ בלב ים/ נתנאל פילבריק. כפר סבא. הוצאת אריה ניר. Nathaniel Philbrick/ In the Heart of the Sea. מאנגלית: נעה בן-פורת
  10. ^ בורדא כל העולם מודיעים מעשה - כתבה בהלבנון עמוד 86 (השביעי בדפים הסרוקים)
  11. ^ [1] כתבה באתר ה-bbc
  12. ^ אנה ריד: לניניגרד, טרגדיה של עיר במצור, עמ' 236.
  13. ^ יוקי טנאקה, זוועות מוסתרות: פשעי מלחמה יפניים במלחמת העולם השנייה, הוצאת ווסטוויו, 1996, עמ' 127 (אנגלית) מסת"ב-10: 9780813327181
  14. ^ אוכלי אדם מאכילים שקרים - משיכת תיירים בטענות של אכילת אדם, בעיתון סאנדי מורנינג הרלד (אנגלית)
  15. ^ תומאס פקנהם, הריצה לאפריקה: כיבושי האדם הלבן ביבשת החשוכה מ-1876 עד 1921. ניו יורק הוצאת פרניאל, מסת"ב 0-380-71999-1 עמודים 439-449 (אנגלית)
  16. ^ מי שולט ביער, פאול סלופק, נשיונל ג'יאוגרפיק ספטמבר 2005 עמוד 85
  17. ^ האלימות המינית בקונגו - הרבה מעבר לאונס כתבת העיתון ושינגטון פוסט יולי 2007 (אנגלית)
  18. ^ מאכילת אדם לרצח עם: עבודת הכחשה גיליאן גילסון, ירחון ההיסטוריה הבינתחומי (נובמבר 2006) הוצ' הירחונים של אם איי טי, כרך 37-3, עמודים 395-414
  19. ^ אנשי הכנופיות אוכלי האדם של ליבריה (יוטיוב)
  20. ^ עדות על השתלטות אוכלי אדם על בית 'משתפי פעולה' בסיירה ליאון ותיעוד לוחמים המודים בזה (יוטיוב)
  21. ^ מורדים אוכלים את ליבו של חייל סורי (יוטיוב)
  22. ^ ‏* פירס ריד פול, לחיות – סיפורם של ניצולי האנדים, הוצאת צ'ריקובר‏
  23. ^ Man held for German 'cannibal killing'‏, BBC, 12 December 2002
  24. ^ רוסיה: נתפס קניבל סדרתי שרצח 6 אנשים, באתר nrg.
  25. ^ מסע הבעש"ט לארץ ישראל באתר לחינוך יהודי
  26. ^ ספר ליקוטי אמרים (מגיד דבריו ליעקב) בעריכת המגיד מלוצק
  27. ^ השבט המאוכזב מהגעת אוטובוס תיירים - "עוד פעם שימורים?", המנהל הכועס על עובדיו שאכלו את אחת המנקות: "כמה פעמים הסברתי לכם? לאכול רק מנהלים, הם לא יחסרו לאיש!"
  28. ^ האנגלי שותה את התה האחרון, אחר כך מבשלים אותו ועושים מעורו סירת קאנו. הישראלי מבקש מזלג, ולאחר מאמצים רבים מביאים לו אחד. הוא דוקר את עצמו תוך צעקות: רציתם להכין קאנו?!". הרב המבקש לברך ברכה אחרונה
  29. ^ חטפה שוק, ביקש את ידה, קיבלו את פניו וכדומה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]