קניין רוחני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

קניין רוחני הוא שם כללי לזכויות הקשורות בטובין ובמשאבים שאינם מוחשיים (non-tangible, non-corporeal), ושהם יציר האינטלקט של האדם (ומכאן הביטוי Intellectual Property, או בקיצור IP). הסדרים משפטיים מפורטים שתחילתם בפסיקת בתי המשפט בשיטת המשפט המקובל (Common Law) והמשכה בעיגון בחקיקה, קובעים את מושא הבעלות בכל אחד מענפי הקניין הרוחני, את תנאי ההגנה עליהם, את היקף הזכויות, החריגים והגנות, סעדים שונים, אכיפה ועניינים פרוצדורליים.

הקניין הרוחני נחשב לאחד התחומים החשובים בצמיחתן הכלכלית של מדינות. בעשורים האחרונים תחום זה עובר תהליכים אינטנסיביים של גלובליזציה, ומושפע מאוד משינויים טכנולוגיים. התחזקות ההגנה על הקניין הרוחני שנויה במחלוקת, ומעוררת גם מחלוקות ציבוריות נוקבות. למשל, בקשר לשיתוף קבצים באינטרנט, או בקשר למתן פטנטים על הגנום האנושי, או גישה לתרופות מצילות חיים במחיר בר השגה.

מהותו של הקניין הרוחני[עריכת קוד מקור | עריכה]

הענף המשפטי של הקניין הרוחני נבדל מדיני החיובים למיניהם, אולם לא ניתן לשייך אותם לענף של דיני הקניין המוחשי הרגיל, מכיוון שמושא הבעלות שבו עוסקים דיני הקניין הרוחני הם משאבים בלתי מוחשיים. דיני הקניין "הרגילים" עוסקים בקניינים מוחשיים, ממשיים, כגון דירה, מכונית, סוודר או בקבוק משקה. דיני הקניין הרוחני מקיפים מספר ענפים נפרדים, ועוסקים בהמצאות שפורטו ליישום (דיני הפטנטים), ביצירות, כמו מוזיקה, ספרות ושאר טקסטים כתובים, פיסול, צילום, תכנות, שידורי טלוויזיה, קולנוע ועוד (דיני זכויות יוצרים), וכן ענפים אחרים, כמו דיני המדגמים (המגנים על הצורה האסתטית של מוצר, ההגנה על זני צמחים, וסימני מסחר (Trademark), במסגרתם מוגנים סימני מסחר מסוגים שונים, לרבות סימני מסחר תלת-ממדיים (כמו הצורה של חטיף טופיפי).

השוני המרכזי בין מושא ההגנה של דיני הקניין המוחשי לדיני הקניין הרוחני נעוץ במהות המשאב הרוחני:

  1. מדובר במשאבים שהם יציר האדם, להבדיל למשל ממקרקעין, אולם בדומה לחלק מהמיטלטלין, כמו מכונית.
  2. מדובר במשאבים שאין מגבלה פיזית על שימוש בו-זמני שלהם. במכונית אחת יכול רק אדם אחד לנהוג. ביצירה מוזיקלית יכולים אינסוף אנשים להשתמש בו-זמנית. השימוש על ידי האחד אינו מפריע לאחרים, ואולי אף מועיל להם (למשל שירה בציבור).
  3. מקרקעין אפשר להקיף בגדר בדרך כלל. יש לכך עלות, אולם הדבר אפשרי. משאבים רוחניים קשה יותר לגדר, ולכן קשה למנוע את השימוש ביצירה ממי שאינו מסכים להישמע להוראות היוצר או הממציא. כלומר: אם יצרתי שיר, ופרסמתי אותו, אני יכול לבקש מאחרים שלא לשיר אותו ולהשתמש בו, אולם אין לי דרך פיזית למנוע זאת. מהטעם הזה, אנשים יכולים להעתיק את היצירה. לכן, נדרשת התערבות משפטית, שתקים "גדר משפטית" במקום גדר פיזית.

הנכסים מושא הקניין הרוחני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדין הישראלי יש שורה ארוכה של נכסים שהם יציר המחוקק, שהם שונים במטרתם להקמה, שונים בתנאי הרכישה, שונים בדרכי הטיפול בהם, שונים במשך החיים שלהם וכו'. הצורה הטכנית להבחנה היא בין זכויות קניין רוחני רשומות לבין כאלה שלא רשומות:

הזכויות הרשומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פטנט הוא המצאה, בין שהיא מוצר ובין שהיא תהליך בכל תחום טכנולוגי, שהיא חדשה (כלומר, לא פורסמה בשום מקום בעולם), מועילה, ניתנת לשימוש תעשייתי ולייצור ויש בה התקדמות תעשייתית, שנרשמה במשרד רשם הפטנטים. דיון מפורט בנושא ראו בערך פטנט.
  • זכויות מטפחים הן זכויות מטפחים בזני צמחים. זכות מטפחים שנרשמה לפי החוק מעניקה לבעליה זכויות קנייניות שהיקפן מפורט בחוק זכויות מטפחים של זני צמחים, התשל"ג – 1973.
  • מדגם רשום הוא קניין רוחני בתחום העיצוב התעשייתי. המדגם הוא בעצם אותם קווי דמות, קישוט, עיטור, אשר מיישמים אותם בהקשר למוצר מסוים - הפן העיצובי. לא מדובר במוצר אחד, אירוע חד פעמי, אלא מוצר המשולב בייצור תעשייתי, אשר תוצאותיו יהיו הרבה יחידות הנושאות אותו עיצוב - הפן התעשייתי. ההגנה על המדגם הרשום נועדה לעודד את פיתוח וריבוי העיצובים התעשייתיים. המדגם מגן אך ורק על הצורה האסתטית של המוצר, מדגם לא יגן על רכיבים פונקציונליים בו.
  • סימן מסחר הוא סימן המשמש לזיהוי מוצריו של יצרן מסוים. ההגנה על סימני מסחר באה להגן על המוניטין, על האפשרות של אדם לבדל את עצמו מאחרים, ועל מנת שבידול זה ישמשו לקידום עסקיו. בנוסף סימן המסחר מגן על הצרכן החשוף למוצרים רבים ומאפשר לו לרכוש את המוצר אותו הוא מזהה ומכיר.
  • כינוי מקור הוא סוג של זכות קניין רוחני, אשר מבוססת בארץ על חוק הגנת כינויי מקור וציונים גאוגרפים. ההסדר בא להבטיח הגנה לכינויי מקור מפני חיקוי/גזילה, ללא קשר אם השימוש הבלתי מורשה בכינוי, כרוך בהטעיה (כך, לדוגמה, אך ורק יין אשר יוצר בחבל שמפיין בצרפת יזכה לכינוי 'שמפניה').

הזכויות שאינן רשומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • זכויות יוצרים הן ההגנה שניתנת ליוצר מפני שימוש בלתי מורשה ביצירתו. ההגנה הניתנת לזכויות יוצרים באה להגן על דרכי ביטוי, ומטרתה לעודד את העשרת עולם הביטויים.
  • כאמור, אין צורך לרשום את זכויות היוצרים וכל אדם זכאי אוטומטית להגנת זכויות יוצרים ברגע בו סיים ליצור את היצירה, אפילו אם לא פרסם אותה.
  • זכויות מבצעים, מפיקים ומשדרים, המכונות לעתים גם "זכויות שכנות לזכויות יוצרים", הן זכויות המוקנות לגורמים הלוקחים חלק בהבאת היצירה אל הקהל. הכוונה היא לגורמים כגון זמרים, נגנים, עורכים, מפיקים, חברות שידור וכדומה.

אמנות והתפתחות הבינלאומית בתחום הקניין הרוחני[עריכת קוד מקור | עריכה]

האמנה המרכזית בתחום הקניין הרוחני היא אמנת טריפס (trade-related aspects of intellectual property rights), האמנה מהווה נספח להסכמי סחר בינלאומיים אשר נחתמו בשנת 1994. האמנה מגדירה תנאי מינימום לקניין רוחני, תוך שהיא מכירה בזכויות שונות בתחום הקניין הרוחני ובהן: פטנטים, סימני מסחר, זכויות יוצרים ועוד. חשיבותה של האמנה מבחינת הקניין הרוחני היא בעיקר נובעת מכמות המדינות שהן צד לאמנה – כיום חברות באמנה מרבית מדינות העולם. אמנת הטריפס חיברה את ההגנה לקניין רוחני להסדרי הסחר. כך שמדינה אשר לא מקיימת את המינימום של התנאים להגנה על קניין רוחני המוגדרים באמנה חשופה לסנקציות בתחום הסחר הבינלאומי.

ענפי משפט משיקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסף על דיני הקניין הכלליים, הקניין הרוחני משיק גם לתחום דיני עשיית עושר ולא במשפט, בהיבטים בהם הפגיעה בקניין הרוחני מניבה פרי למי שאינו בעל הקניין. השקה קיימת גם עם תחום דיני ההגבלים העסקיים (באשר ליצירת הסדר כובל), וכן עם תחום העוולות המסחריות.



ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]



הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.