כתובת קעקע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף קעקע)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כתובת קעקע על כף יד.

כתובת קעקע או קעקוע הוא שרטוט הנעשה בעזרת דיו או בחומרי צבע אחרים המוכנסים באופן קבוע מתחת לעור לקישוט או סימון. השם הטכני לקעקוע הוא "השתלת מיקרו־פיגמנט".

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המילה קעקע מופיעה בתנ"ך, באיסור ההלכתי על עשיית כתובת קעקע, המופיע בספר ויקרא יט,כח: "וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם".

באנגלית מכונה כתובת הקעקע Tattoo, מילה שמקורה בטהיטי שבפולינזיה ומשמעותה "לסמן". גם בשפות רבות אחרות נגזרת המילה לכתובת קעקע מהמקור הפולינזי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורטרט של צ'יף מאורי מקועקע

ישנן עדויות לכתובות קעקע כבר בתרבויות קדומות. בחפירות באירופה נתגלו כלים מהתקופה הפלאוליתית המאוחרת (בין 38,000 לפנה"ס ל-10,000 לפנה"ס) שכנראה שימשו לביצוע קעקועים. הכלים כללו דיסקה עשויה מחרס, אוכרה אדומה ומחטי עצם ששימשו ככל הנראה לדקור את העור. צלמיות אדם מחימר ואבן שעליהם חריתות שכנראה מייצגות כתובות קעקע נתגלו בסמוך לכלים. מומיות בנות 7000 שנה שנתגלו בערבות רוסיה היו מקועקעות. המומיה העתיקה המפורסמת ביותר הקרויה "אצי, איש הקרח" שנתגלתה בהרי האלפים ומתוארכת ל-3000 לפנה"ס, הייתה מקועקעת.

מהעובדה שהתורה אוסרת על עשיית כתובת קעקע, ניתן להסיק שעשיית הקעקע היה מנהג רווח אצל העמים הכנעניים וכן ציינו מפרשי המקרא. הרמב"ם מציין שהגויים היו רושמים על עצמם כתובת קעקע כדי לציין את נאמנותם לאלילים שלהם. (הלכות עבודה זרה פרק י"ב). ר' אברהם אבן עזרא כותב שהיו עושים כתובת קעקע כזיכרון למתים ולכן איסור הקעקע מופיע באותו פסוק בו מופיע האיסור לעשות שריטה על המת.

ביפן הייתה קיימת מסורת ארוכה של קעקועים. הרישומים המוקדמים על כך הם כתבי יד מסין, המתייחסים לקעקוע בשלילה ורואים בו סימן לברבריות. ההשפעה הסינית על יפן גרמה לכך שבסופו של דבר גם ביפן ראו כתובות קעקע כדבר שלילי, ובשלב מסוים החלו להשתמש בקעקועים כאמצעי ענישה לפשעים החמורים ביותר. אדם מקועקע הוחרם על ידי משפחתו וחי בשולי החברה[דרוש מקור].

מנהג של עשיית כתובות קעקע התקיים גם בקרב האצטקים והמאיה של מרכז אמריקה וגם בקרב האינדיאנים של צפון אמריקה למשל בשבט היורון. מיסיונרים צרפתיים סיפרו על תהליך בו ישבו הלוחמים שעות ללא תזוזה בעת שחבריהם דקרו את עורם במחט עצם מחודדת, ניגבו את הדם ושפשפו פחם לתוך הפצע. תהליך זה היה מסוכן למדי ואכן נגרמו לא מעט מקרי מוות בעקבות חריטת קעקוע.

בבריטניה הייתה מסורת ארוכה של ביצוע קעקועים בין השבטים הבריטונים הקדומים. יוליוס קיסר מתאר כיצד נהגו התושבים לקעקע את גופם. הכנסייה הקתולית הוציאה צו דתי האוסר על קעקועים ב-787 לספירה, אך ידוע כי כל המלכים האנגלו־סקסונים נהגו להתקשט בכתובות קעקע. על המלך האנגלו־סקסוני האחרון, הרולד השני שהובס בקרב הייסטינגס בשנת 1066, נאמר כי גופתו הושחתה בקרב עד כדי כך שרק כתובות הקעקע שעל גופו אפשרו את זיהויו.

מסורת כתובות הקעקע פסקה באירופה בימי הביניים, אך התחדשה כאשר נתגלו איי פולינזיה במסעותיו של הקפטן ג'יימס קוק. עם זאת, ר' אברהם אבן עזרא, פרשן המקרא בן המאה ה-12, מציין בפירושו שהיו בימיו צעירים הרושמים כתובות קעקע בפניהם. ספר החינוך שנכתב בסביבות המאה ה-13, כותב שבימיו הישמעאלים (הכוונה לערבים) היו עושים כתובות קעקע.

מסורת ביצוע כתובות קעקע בפולינזיה, כפי שהתקיימה לפני בואם של האירופאים לדרום האוקיינוס השקט, הייתה האמנותית ביותר בעולם העתיק. היא התפתחה במהלך אלפי שנים בכל רחבי איי פולינזיה ובצורתה המתקדמת ביותר התבטאה בצורות גאומטריות מורכבות שנוצרו בשלבים במהלך חיי אדם עד שכיסו את כל גופו. כתובות הקעקע הפולינזיות לא נפלו מעבודותיהם של אמני הקעקוע המודרניים ביופי ובמורכבות. במיוחד הצטיינו בכך המאורים בניו זילנד, הידועים בציורי הקעקע העדינים על פני הגברים והנשים (הקרויים מוֹקוֹ).

החוקרים האנגליים חזרו לאירופה עם ילידים מקועקעים. מאז החלה מסורת מחודשת של ביצוע כתובות קעקע בין תושבי אירופה, בעיקר בין מלחים. בסוף המאה ה-19 החלה מסורת של ביצוע קעקועים גם לבני האצולה. החל בכך יורש העצר (לימים אדוארד השביעי) שבשנת 1862 ביקר בארץ ישראל וחקק את סמל הצלב על זרועו. בתקופת מלכותו הוסיף אדוארד השביעי לגופו עוד כמה כתובות קעקע. כאשר שני בניו, ביניהם מי שלימים יהיה המלך ג'ורג' החמישי, ביקרו ביפן ב-1882, הוא הורה למחנכם לקחתם לאומן קעקועים מפורסם. הדוגמה שנתנה משפחת המלוכה הפכה את הקעקוע ביפן לפופולרי מאוד אצל משפחות האצולה באנגליה עד כדי כך שסופר אמריקאי העיר בלעג:

"אנשי החברה באנגליה הם קורבנות של המצב שבו הנסיך מוויילס (יורש העצר) חקק כתובות קעקע על גופו. כמו עדר כבשים המונהג על ידי רועה הם היו חייבים לעשות בדיוק אותו דבר".

לקארל הארבעה עשר, מלך שבדיה ונורבגיה (שהייתה אז חלק מממלכת שבדיה) בשנים 1818 - 1844, הייתה כתובת הקעקע "Mort aux rois" ("מוות למלכים").

בשנת 1891 הוציא האמריקאי סמואל או'ריילי פטנט על אקדח הקעקוע החשמלי. האקדח התבסס על עקרונות העט החשמלי שהמציא תומאס אדיסון 16 שנה לפני כן. המכשירים בהם משתמשים כיום הם שיפור האקדח של או'ריילי. המכשיר הוזיל את עלות העבודה וקיצר את הזמן הנדרש לעשיית קעקוע.

כתובת קעקע ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההלכה היהודית אוסרת לחרוט כתובות קעקע על הגוף. איסור זה הוא אחד מתרי"ג מצוות[1] ומקורו בספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק כ"ח: "וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם". וכך כותב הרמב"ם בהלכות עבודה זרה:

Cquote2.svg

כתובת קעקע האמורה בתורה, הוא שישרוט על בשרו וימלא מקום השריטה כוחל או דיו או שאר צבעונין הרושמין; וזה היה מנהג הגויים שרושמין עצמן לעבודה זרה שלהן, כלומר שהוא עבד מכור לה ומורשם לעבודתה. ומעת שירשום באחד מדברים הרושמים אחר שישרוט, באי זה מקום מן הגוף, בין איש בין אישה - לוקה.

Cquote3.svg
משנה תורה לרמב"ם, הלכות עבודה זרה וחוקות הגויים, פרק י"ב, הלכה י"א

האיסור חל על כתובת קעקע בכל מקום בגוף, בין מקום שרגיל להיות גלוי ובין מקום שרגיל להיות מכוסה.

אחד הטעמים הניתנים לאיסור הוא היותם של היהודים שייכים לעם חשוב אשר לא נאה לו להשחית את גופו. פרשן המקרא "חזקוני" כותב את הטעם שלא ראוי ליהודי לשים בגופו אות אחר מלבד האות של המילה. טעם אחר שניתן (למשל בספר החינוך) לאיסור הוא הצורך להבדל ממנהגי עבודה זרה.

לעומת זאת, מותר לבצע קעקוע לצורכי איפור, הנשאר על העור למשך כשנה-שנתיים ודוהה לגמרי עם חלוף הזמן.‏[2]

כתובת קעקע בספרות ובקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה מ-13 הקעקועים של הכוכבת אנג'לינה ג'ולי

ביצירות קולנועיות או טלוויזיוניות רבות כתובת הקעקע משמשות לזיהוי קבוצתי, ובכך מבדלות גיבורים או קבוצות אותם מבקשים יוצרי הסדרה או הסרט להציג כנבדלים משאר הסובבים אותם באופן ויזואלי יותר. דוגמה עדכנית לכך היא הסרט סימנים של כבוד ונערה עם קעקוע דרקון. הדבר נפוץ גם בז'אנרים אחרים, ובמידה לא מבוטלת ביצירות קומיקס, או כאלו המתבססות על קומיקס, העוסקות בגיבורי על. דוגמאות מהעשורים האחרונים כוללות את בלייד ואקס-מן 3: המפלט האחרון.

במקרים אחרים, מנוגדים כביכול לגישה הקודמת, משמשים הקעקועים כאמצעי אומנותי להדגמת קונפורמיזם מצד הדמויות. כך, לדוגמה, נפוץ לעתים הופעת הברקוד ככתובת קעקע על גופם של חיילים, כסמל להשתייכותם הממסדית המנותקת והקרה, כמו גם לנסיון להציגם כחסרי אינדיבידואליות. כך לדוגמה בסדרת הטלוויזיה מלאך שחור או בסרט הקולנוע חייל קטלני. במקרים אלו, גיבורי היצירות, על אף שהיו מקועקעים בברקוד בעצמם, התמרדו באלימות רבה בממסד אשר ביקש לשלוט בהם ולהשתמש בהם לצורך אותו דיכוי.

מטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קעקוע על האמה השמאלית של ניצול אושוויץ סם רוזנצוויג

סיבות מגוונות גורמות לאנשים לעבור תהליך של קעקוע. הגורמים הנפוצים ביותר הם: אמצעי זיהוי, הצהרת ייחודיות, קישוט, סיבות דתיות או אמונה בהשפעה המאגית של כתובת הקעקע. הכאב הכרוך בתהליך הקעקוע לעתים נתפס כאמצעי להפגנת אומץ לב.

כיום כתובות קעקע הן סוג של אופנה. בארצות שונות התפתחה מגמה אצל נשים חולות בסרטן השד שעברו כריתת שד לקעקע פרחים על החזה.

אסירים בבתי כלא נוהגים לקעקע עצמם כסימן של שותפות באחת מכנופיות הכלא. מלחים מאירופה נהגו לקעקע את תמונת הצליבה על גבם על מנת למנוע ענישה באמצעות הצלפה. ראשי שבטים מאורים נהגו לקעקע תבניות מסובכות על פניהם - תבניות אלה שימשו כתחליף חתימה ונעשה בהם שימוש בעת חתימה על חוזה שלום.

קיימים גם מקרים בהם אנשים הוכרחו לעבור קעקוע כנגד רצונם מסיבות שונות. הדוגמה הידועה ביותר היא קעקוע מספר זיהוי על האמה של אסירי מחנה הריכוז באושוויץ II (בירקנאו).

כתובות קעקע נחקקות גם על בעלי חיים, אם כי לעתים נדירות נעשה הדבר בשל רצון לקשט. סימני זיהוי מקועקעים לעתים על חיות מחמד וחלקי גוף מסוימים (לדוגמה האפים) מקועקעים למניעת כוויות-שמש. סימני זיהוי מקועקעים לפעמים על בעלי חיים השייכים לחוות. סימני זיהוי מקועקעים על שפתיהם של כל הסוסים הגזעיים מיד לאחר שנגמלו. כתובות קעקע אלו מבוצעות על ידי וטרינרים, ובעלי החיים עוברים הרדמה על מנת למנוע את תחושת הכאב ולשמור על ביטחונם.

התהליך[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקעקע בעבודתו, בעזרת מכונת קעקוע מודרנית

בכמה תרבויות שבטיות היה נהוג ליצור כתובות קעקע על ידי ביצוע חתכים בעור ושפשוף הפצע בדיו, אפר או חומרים אחרים. תהליך זה לעתים היה בא בעקבות ביצוע צילוק (יצירה מכוונת של צלקות). תרבויות אחרות ייצרו סימני קעקע באמצעות דקירות קלות בעצם חיה מושחזת טבולה בדיו.

הדרך המודרנית ליצירת כתובות קעקע היא בעזרת מכשיר הקרוי "אקדח קעקועים". תחילה מציירים את הדגם על העור, ואחר כך משתמשים במכשיר. במכשיר יש בין חמש לשבע מחטים המופעלות בעזרת אלקטרומגנט. המכשיר מזריק את חומר הצבע בין 50 ל-3,000 פעם לתוך השכבה השנייה של העור (דֶרמיס) בעומק שבין 0.4 מ"מ ל-1.5 מ"מ. את המכשיר מייצרות חברות קטנות ובינוניות בכל רחבי העולם.

האזורים המקובלים לביצוע קעקוע הם הכתפיים והגב, אם כי נוהגים לקעקע גם באזורים אחרים, כגון הרגליים, הבטן ואף על איברי המין. האזור הכואב ביותר לבצוע קעקוע הוא מתחת לבית השחי ומעל המותן. האזור הקל ביותר מבחינת רגישות היא הכתף.

בבתי הכלא, שם מכשיר זה אינו בהישג יד, מאלתרים האסירים מכונות המנצלות מנוע של "ווקמן" ודיו רגילה. ידועים מקרים בהם נעשה שימוש בבתי הכלא במשחת נעליים מעורבת בשתן כתחליף לדיו. שיטות אלה כואבות יותר ומסוכנות יותר, אך האסירים מתייחסים אליהם כאל אי-נוחות נסבלת וכדרך להצגת כושר סיבולת.

איפור קבוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

איפור קבוע הוא סוג של קעקוע זמני, המחזיק 3 עד 5 שנים. האיפור הקבוע נועד לחקות גבות, קו תוחם שפתיים, שפתון, צלליות ואייליינר לעיניים ואפילו נקודות חן. ההבדלים בין איפור קבוע לכתובת קעקע הם עומק החדרת המחט וסוג הצבעים. איפור קבוע יעשה רק על ידי צבעים אורגניים ויוחדר מעל לשכבת הדרמיס.

כתובות קעקע טבעיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ורג' אורוול סיפר כי כתובות קעקע טבעיות נוצרות על עורם של כורים במכרות פחם, כאשר אבק פחם התיישב בפצעים. שימוש בעגילים העשויים מכסף לאחר ניקוב האוזניים או האף לפני שהחור מחלים עלול לגרום ליצירת כתם אפור קבוע מסביב לחור כתוצאה מפעפוע של כסף חמצני מתחת לעור.

כתובות קעקע זמניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קעקוע קרסול זמני

כתובות קעקע אומנותיות זמניות מקובלות בטקסי החינה במזרח התיכון, צפון אפריקה ואסיה. בטקס נהוג לשרטט בעזרת חינה תבניות מורכבות על הידיים והרגלים. מכיוון ששכבת העור באזורים אלה (במיוחד אצל הגברים) עבה במיוחד, הצבע נוטה להישאר למשך זמן רב. על אף שבמרבית המקרים נהוג לשרטט ציור מסוג זה על ידיהן ורגליהן של כלות בלבד, קיימים מקרים במקומות כגון בנגלדש, קשמיר וסודאן שמצפים גם מהחתנים להתקשט בכתובת קעקע לפני טקס החתונה. מרכיבי הצבע הם אבקת עלי צמח החינה (Lawsonia inermis) מעורבת בנוזל כהה כדוגמת קפה או תה, מיץ לימון (על מנת לגרום לצבע להשתחרר) וסוכר. התערובת יוצרת משחה שאותה מורחים על העור. צבע כתובת הקעקע כשהיא טריה הוא בגון חום־אדמדם. כתובת כזו יכולה להחזיק על העור עד שבועיים לכל היותר, ואז הצבע הופך בהדרגה לכתום ונמוג.

ניסיונות ליצור חינה בגוון שחור באמצעות הוספת המרכיב PPD (פנילאנאדיאמין) עלולים לגרום לתופעות לוואי מסוכנות, כגון תגובות אלרגיות ואף כוויות.

הסרת קעקוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרת קעקוע מסובכת יותר מצריבתו. בממוצע רק ב-20% מהמקרים ניתן להסיר את הקעקוע לחלוטין, כך שלא יישארו סימנים לקעקוע. ב-80% מהמקרים נותר סימן או צלקת‏‏‏[3]. עלות ההסרה היא פי ארבעה ויותר מעלות הקעקוע והתהליך ארוך וכואב. בדרך כלל נדרשים בין 4 ל-10 טיפולים בהפרש של חודש עד חודשיים בין הטיפולים. ישנם גם קעקועים שנעשו בשכבות העמוקות של העור או שנעשו בצבעים שאינם מקצועיים שלא ניתן להסיר בכלל, ויש קעקועים שהסרתם מותירה צלקת בהירה בולטת על פני העור.

ובכל זאת קיימים לא מעט אנשים הפונים לדרך זו, בהם אסירים לשעבר, חוזרים בתשובה, נשים לפני חתונה. בישראל, ביקשו נשים יוצאות אתיופיה להסיר ממצחן קעקועים בצורת צלב, שנחשבו אופנתיים באדיס אבבה אך לא התקבלו באהדה בישראל. ‏[4][5]

השיטות המקובלות להסרת קעקועים:

  • ניתוח כירורגי הנעשה בהרדמה מקומית שבה כורתים את הקעקוע ותופרים את שולי העור. שיטה זו מותירה תמיד צלקת ולכן טובה למקומות מוצנעים ולקעקועים קטנים.
  • שיוף העור באמצעות מכשיר בעל ראש יהלום. בתהליך מוסרות לאט לאט שכבות העור המכילות את הקעקוע. תהליך זה חושף את העור לרגישות לשמש וגורם לגוון בהיר באזור המשויף השונה מגון העור כולו.
  • שימוש במכשירי לייזר. קרני הלייזר נבלעות בתוך הפיגמנטים שבעור, מעלים את הטמפרטורה שלהם וגורמים לכוויה שהורסת את הרקמה המכילה את הצבע. הדלקת שבאה בעקבות תהליך זה מסלקת את התאים הפגומים המכילים את הצבע. מכיוון שקרן הלייזר היא באורך גל מסוים, נדרשות קרניים באורכי גל שונים על מנת להסיר את הצבעים השונים. צבעים מסוימים כגון אדום, ירוק, צהוב ותכלת קשים להסרה באמצעות לייזר. חשיפת העור שעבר טיפול בלייזר לשמש עלולה ליצור אזור בהיר או כהה יותר משאר העור. תהליך ההסרה בלייזר כואב פחות מביצוע הקעקוע עצמו, אך התנפחות העור וקילופו, שהם תוצאה של הטיפול, יכולים להיות כואבים למדי.

מקובל להניח שתהליך הסרת הקעקוע אינו מסוכן, אם לא מנסים להסיר את הקעקוע באמצעים חובבניים. הופעת סרטן העור בעקבות תהליכי ההסרה נדירה ביותר.

בריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימון קבוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעתים, לצרכים רפואיים, יש לסמן מיקום מדויק על הגוף שיהיה קבוע לאורך זמן. לדוגמה, בעת מתן הקרנות לחולה במחלת סרטן, יש לתת טיפול נקודתי חוזר על אותה נקודה בדיוק. כדי למנוע את הצורך החוזר ונשנה במדידת המיקום המדויק, תהליך שאורך זמן רב, מבצעים את המדידה המדויקת בטיפול הראשון. בסיום המדידה מסמן הרופא את נקודות המיקום המדויקות למכשיר ההקרנה בעזרת עט קעקע מיוחד. עט זה רק מסמן נקודה קטנה על הגוף שאינה ניכרת אלא במבט מקרוב.

הדבקות במחלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבעיה הרפואית החמורה ביותר הנובעת מתהליך הקעקוע היא הדבקות במחלות נגיפיות בשל מעבר דם נגוע מאדם לאדם.

תופעה זו עלולה לקרות בשל שימוש חוזר במחטים או בבקבוקוני צבע שלא עברו עיקור. המחלות המסוכנות ביותר היכולות לעבור בדרך זו הן איידס וצהבת נגיפית C (הפטיטיס C). במכונים מודרניים נקיים כמעט שאין מקרים של הדבקות במחלות.

זיהום כתוצאה מקעקוע במכון קעקוע מודרני נדיר, אך עלול להיגרם. זיהומים נפוצים כוללים החל מזיהום של העור וכלה בהדבקה בחיידק הסטפילוקוקוס (Staphylococcus aureus) העלול לגרום נזק ללב. אנשים הנוטים לסבול מזיהומים חייבים להיות מודעים לנזק שהפגיעה בעור עלולה לגרום וחייבים להתייעץ ברופא לפני שיקבלו כתובת קעקע.

מומלץ לאנשים שהחליטו על קעקוע לבדוק היטב בעת בחירת מכון העוסק בעשיית כתובות קעקע האם ננקטים במכון האמצעים הבאים:

  • שימוש בכפפות גומי.
  • פחי אשפה אדומים המסומנים כמכילים "סיכון ביולוגי" עבור חפצים שהוכתמו בדם.
  • קיומם של מכשירים לבצוע עיקור כדוגמת אוטוקלב.
  • תעודה המעידה על חברות בארגון מקצועי.
  • אומן הקעקע פותח חבילה חדשה של מחטים חד־פעמיות עבור כל מטופל.

תופעות אלרגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תגובות אלרגיות לצבעי כתובות הקעקע הן נדירות, אך קיימות. אנשים רגישים או אלרגיים למתכות מסוימות עלולים להגיב לצבעים שהוחדרו לעור בחריפות הגורמת נזק לשכבת האפידרמיס.

משמעות הדבר שאנשים הסובלים מאלרגיות חייבים לשקול היטב את ההחלטה לבצע קעקוע, בשל הסכנה מתגובת הנגד וההלם שעלולים להיגרם. אומני קעקוע נוהגים לבצע ניסוי קטן על ידי מריחת כמות קטנה של הצבע מאחוריי האוזניים על מנת לזהות תגובות אלרגיות.

הטיפול שאחרי ביצוע כתובת הקעקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף שכתובת קעקע אינה דורשת את הטיפול וההיגיינה המתמידים, כפי שנדרש בעקבות ביצוע "פירסינג", חשוב לזכור כי בזמן שהעור מחלים כתובת הקעקע היא בעצם פצע שיש לטפל בו בהתאם. מיד לאחר יצירת כתובת הקעקע נוהגים האומנים לכסות את האזור כדי למנוע זיהום. לעתים הם עוטפים את האזור בניילון נצמד. ניתן להוריד חבישה זו אחרי כמה שעות ויש לשטוף את האזור בזהירות במים פושרים. עיסוי משחה אנטיספטית לתוך אזור הקעקוע שלוש פעמים ביום במשך שבועיים היא דרך טובה למניעת זיהומים. משך הזמן הנדרש להגלדת האזור משתנה בהתאם לגודל כתובת הקעקע ותהליך הריפוי של הגוף, אך אם האזור נשמר נקי (והאדם נמנע מלהתגרד) תהליך הריפוי מהיר למדי. יש להימנע מחשיפה לשמש, משחייה בים או בבריכה או חשיפה כלשהי לגורמים מזהמים אחרים בשבועות הראשונים.

צילום MRI[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלקיקי המתכת שהיו רכיבים בצבעי כתובות הקעקע גרמו בעבר להפרעות בעת ביצוע צילום בשיטת MRI. השדות המגנטיים הנוצרים בעת סריקת MRI (שנועדה לבדוק מצבים כגון סרטן השד וטרשת נפוצה) הגיבו עם המתכת שבצבע. כתוצאה מכך האזור שבו הייתה מצויה כתובת הקעקע התחמם ונגרמו לכן תופעות לוואי לא רצויות, החל מהתחממות קלה ועד לחום צורב. חלקיקי המתכת גם פגעו באמינות הצילום שכן הם עיוותו את התצלום שהתקבל.

כיום מרבית הצבעים בהם משתמשים ליצירת כתובות קעקע אינם מכילים חלקיקי מתכת, ולכן אינם מהווים בעיה בצילומי MRI. חלקיקי מתכת נפוצים יותר בכתובות קעקע מסוג "איפור קבוע" (כדוגמת צלליות עיניים). אנשים בעלי איפור קבוע חייבים להתייעץ עם רופאים או טכנאי הצילום בנושא.

זריקת אפידורל[עריכת קוד מקור | עריכה]

קעקוע בגב התחתון, עלול למנוע מיולדת קבלה של זריקת אפידורל, שמטרתה לשכך את כאבי הלידה. זאת משום שיש חשש שהמחט החודרת את העור, תגרור עימה חלקיקי צבע אל אזור חוט השידרה. ואלו עלולים לגרום לסיבוכים ודלקות‏[6][7]

רישוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מכוני קעקוע בעולם מוטלות אחת או יותר מהחובות הבאות:

  • המכון חייב להירשם ולעבור בדיקה תקופתית.
  • אין לבצע כתובות קעקע לקטינים.
  • אין לבצע כתובות קעקע לאדם מסומם או שתוי.

בארצות הברית אחריות האכיפה על רישוי מכוני קעקוע מוטלת על המדינות או הרשויות המקומיות.

בישראל קיים בנושא תיקון מספר 19 משנת 2002 ב"חוק רישוי עסקים" הדן בחובות של עסק העושה כתובות קעקע וזו לשון החוק:

סעיף 2ו "עסק של כתובות קעקע":
(א) בעסק שהוא כולו או חלקו מקום לעשיית כתובות קעקע, לא יעשה אדם כתובת קעקע בגופו של מי שטרם מלאו לו 16 שנים, אלא בהסכמת אחד מהוריו.
(ב) אדם כאמור בסעיף קטן (א) רשאי לדרוש ממי שמבקש לעשות בגופו כתובת קעקע, שיציג לפניו את תעודת הזהות שלו.
(ג) בעסק כאמור בסעיף קטן (א) תוצג, במקום בולט, באופן שיקבע שר הפנים, הודעה המפרטת את הוראות סעיף קטן (א).
(ד) הוראות סעיפים קטנים (א) ו-(ג) הן תנאי מתנאי הרישיון של עסק כאמור.

בדברי ההסבר לתיקון להצעת החוק נאמר:

כתובות קעקע אינן ניתנות למחיקה והן נעשות בדרך-כלל בעסק. (מקום לעשיית קעקע הוא עסק טעון רישוי לפי חוק רישוי עסקים, התשכ"ח-1968). בני נוער רבים ואף ילדים נוהים אחר אופנות משתנות ופוגמים בגופם באופן שאין ממנו חזרה.
מוצע לקבוע במפורש בחוק כי קעקוע לילדים עד גיל 16 יהיה מותנה בהסכמת אחד ההורים (סעיף קטן (א)), ומוצעת הוראת לוואי המאפשרת לבעל עסק לדרוש הצגת תעודת זהות ממי שמבקש לעשות בגופו קעקוע (סעיף קטן (ב)). עוד מוצע לקבוע כי הוראות סעיף זה יהוו תנאי מתנאי רישיון העסק (סעיף קטן (ד)) ובכך להחיל על העסק את כל הוראות חוק רישוי עסקים לעניין תנאים שברישיון ובכלל זה ההוראות העונשיות; יחד עם זה מוצע כי העונש על הפרת הוראות סעיף 1 יהיה עונש של קנס בלבד.

קעקועים ועבריינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קעקועים קושרו בעבר עם נטייה להתנהגות עבריינית בקרב בני־נוער‏[8][9] והתנהגות עבריינית או חריגה באופן כללי.‏[10][11] על קשר מיוחד הצביעו בין סגנון החיים של עבריינים מועדים וכתובות קעקע.‏[12][13] קישור זה בין קיום כתובות קעקע והתנהגות עבריינית אושר גם במחקרים עדכניים יותר.‏[14] ועם נטייה גדולה יותר לעישון ולצריכת אלכוהול בין צעירים.‏[15]

מחקרים עדכניים הצביעו על־כך שהנטייה לקעקוע כתובות קעקע מקושרת עם השכלה נמוכה יותר של הורי צעירים ועם אי היכרות עם הסיכונים הבריאותיים.‏[16] נוכח שכיחותם הרבה של קעקועים‏[17] והתקבלות נוהג הקעקוע כנורמטיבי[דרוש מקור] ספק אם נתונים אלו יכולים להצביע על קיום קעקוע כאתת משמעותי להתנהגות לא נורמטיבית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מצות לא תעשה מא במניין המצוות על פי הרמב"ם ומצוה רנג במניין המצוות על פי ספר החינוך.
  2. ^ הרב אליאב ויזל, מותר לעשות קעקוע זמני?, באתר ynet‏, 24 ביולי 2011
  3. ^ http://www.yofi.co.il/article.asp?id_article=159&cat_id=40‏
  4. ^ עדותה של מיכל מקונן לחגית גולדברג על קעקועי פנים בין נשות ביתא ישראל
  5. ^ אני אומר את זה פה ושכולם יקפצו לי, כתבה על שנאת זרים בישראל, עיתון תל אביב, 22 ביוני 2001
  6. ^ Lumbar Epidural Catheter Placement in the, AANA Journal (אנגלית)
  7. ^ אריאלה איילון, יש לך קעקוע על הגב התחתון? לא תקבלי אפידורל, באתר ynet
  8. ^ James A. Farrow, MD; Richard H. Schwartz, MD; Joop Vanderleeuw, MD "Tattooing Behavior in Adolescence: A Comparison Study, Am J Dis Child. 1991;145(2):184-187.
  9. ^ Richard S. Post, "The Relationship of Tattoos to Personality Disorders", The Journal of Criminal Law, Criminology, and Police Science, Vol. 59, No. 4 (Dec., 1968), pp. 516-524.
  10. ^ לתיעוד של שורשי קישור זה: Michael Atkinson, ‪Tattooed: the sociogenesis of a body art‬, עמ' 56 ואילך.
  11. ^ D. Angus Vail (U of Connecticut), tattoos are like potato chips . . . you can’t have just one: the process of becoming and being a collector
  12. ^ Rozycki Lozano, AT, et al. (2010), 'Prison Tattoos as a Reflection of the Criminal Lifestyle.', Int J Offender Ther Comp Criminol
  13. ^ Brandy Doan & Brent Snook, "A Failure to Find Empirical Support for the Homology Assumption in Criminal Profiling", J Police Crim Psych (2008) 23:61–70.
  14. ^ [1]
  15. ^ Bosello, R, et al. (2010), '[Tattoos and piercings in adolescents: family conflicts and temperament]', Riv Psichiatr, 45 (2), 102-06.
  16. ^ Cegolon, L, CC Xodo, and G Mastrangelo (2010), 'Characteristics of adolescents who expressed indifference or no interest towards body art.', BMC Public Health, 10 605. על הסיכונים הבריאותיים: Davalos Moscol, M (2009), '[Epidemiology of hepatitis C virus in Peru and Latin America]', Rev Gastroenterol Peru, 29 (4), 347-54. ולדיעה הפוכה, לפיה הסיכון הבריאותי זניח: Goldman, M, et al. (2009), 'Reassessment of deferrals for tattooing and piercing.', Transfusion, 49 (4), 648-54.
  17. ^ Goldman, M, et al. (2009), 'Reassessment of deferrals for tattooing and piercing.', Transfusion, 49 (4), 648-54 מצאו קעקועים אצל יותר מ-13 אחוז מהאוכלוסייה בקנדה