קפלת בראנקאצ'י

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 43°46′3.8″N 11°14′36.87″E / 43.767722°N 11.2435750°E / 43.767722; 11.2435750

הגירוש מגן העדן, מזאצ'ו
הפיתוי, מזולינו

קפלת בראנקאצ'י ("Cappella dei Brancacci") היא קפלה בכנסיית סנטה מריה דל כרמין (Santa Maria del Carmine) שבפירנצה. הקפלה נבנתה בהוראת פייטרו בראנקאצ'י בשנת 1386. הפטרון של הציורים בקפלה היה פליצ'ה בראנקאצ'י, צאצא של פייטרו שהיה סוחר משי ושגריר בקהיר עד 1423. הקפלה צוירה על ידי הצייר מזולינו, אליו חבר מזאצ'ו והיא מוקדשת לחיי פטרוס. בזמן העבודה על הקפלה נסע מזולינו להונגריה ומזאצ'ו המשיך לעבוד על הקפלה לבדו. לאחר שובו של מזולינו נסע מזאצ'ו לרומא, שם הוא נפטר בגיל 27.

הפרסקאות בקפלה, ובמיוחד אלה שיצר מזאצ'ו, הן מהיצירות החשובות של תקופת ראשית הרנסאנס ויש שמכנים את הקפלה "הקפלה הסיסטינית של הרנסאנס המוקדם". עיקר החידושים הבאים לידי ביטוי ביצירתו של מזאצ'ו הם בתחום הפרספקטיבה ורתימתה לקומפוזיציה. כמו כן עושה מזאצ'ו שימוש בתיאורים נפחיים של דמויות, בהמשך למסורת של מי שכונה לא פעם אבי הרנסאנס המוקדם – ג'וטו די בונדונה. יש גם שמצביעים על פסליו של דונטלו (שחי ויצר גם הוא בפירנצה באותה תקופה) כמקור ההשראה לאופן תיאור הדמויות בפרסקאות. מזאצ'ו עושה שימוש חדשני יחסית לתקופתו באור וצל, כאשר הוא מתייחס לא פעם בציוריו למקור האור בקפלה. כלומר, האור המצויר תואם את האור הטבעי בחלל.

בהשפעת האמנות הצפונית של התקופה ואמני הגותיקה הבינלאומית, ניתן למצוא ביצירותיו של מזאצ'ו תיאורים נטורליסטיים של שלג, שקיפות במים, צלליות ונופי טבע. הדבר בא לידי ביטוי באופן חסר תקדים גם בהבעות רגשיות – בעיקר בהבעות פנים, מחוות ידיים ותנוחות גוף. גם את ההתבוננות הזו יש שתולים בפסליו של דונטלו שנוצרו באותה התקופה.

הגירוש מגן העדן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביצירה זו מתואר גירוש אדם וחווה מגן העדן בהבעתיות דרמטית ותוך התייחסות חדשנית לחלל. בניגוד לפרסקו "הפיתוי" שיצר מזולינו באותה הקפלה, ובה מתוארים אדם וחווה זה לצד זו כשהם ניצבים חזיתית לצופה, אצל מזאצ'ו הדמויות צועדות בזווית, והמלאך מעליהן בזווית מעט שונה, כך שנוצר חלל מורכב ורב ממדים. בעוד מזולינו דבק בסגנון הגותיקה הבינלאומית (דמויותיו חזיתיות, ההצללה היא עדינה, הן ארוכות, לא ברור היכן הן עומדות) מזאצ'ו מכניס היבטים חדשים לקונבנציות המסורתיות – דרמה, חלל והבעתיות. הדמויות של מזאצ'ו מביאות לידי ביטוי את סיפורן. כמו בפסליו של דונטלו, גם מזאצ'ו מעוות מעת את גופן של הדמויות על מנת לחזק את המשמעות של היצירה.

מתן המס[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתן המס

הפרסקו מתאר את תשלום המס על ידי פטרוס. בהוראתו של ישו הלך פטרוס לכנרת, דג דג, והוציא מבין קרביו את הכסף אותו היה צריך לשלם למוכס. בהתאם, בציור אפשר לראות את פטרוס שלוש פעמים – כשישו מורה לו מה לעשות, כשהוא דג, וכשהוא משלם למוכס. מבחינת השפה הסגנונית ניתן למצוא בציור פלאסטיות בתיאור הדמויות: הן מונומנטליות ונפחיות, וכן יש טיפול בכתמי צבע ואור ואפיון אינדיבידואלי של האנשים בציור, גם אם לא מדובר בפורטרטים מדויקים. בנוסף, נעשה שימוש בפרספקטיבה כבעלת משמעות תוכנית – נקודת המגוז של הפרספקטיבה החד מוקדית נמצאת מאחורי ראשו של ישו. כלומר, מעבר לשימוש בפרספקטיבה מתוך ניסיון להגיע לאמת מדעית, היא משמשת להטענת היצירה במשמעות על ידי כך שהיא מציבה את ישו במרכז. ברקע הציור אפשר לראות נוף מושלג פנוראמי – תיאור שמוכר בתקופת מהרנסאנס הצפוני שדגל בהתבוננות אמפירית במציאות ופחות בחקירתה בצורה מדעית, כפי שהיה נהוג ברנסאנס האיטלקי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קפלת בראנקאצ'י בוויקישיתוף