קצבת ילדים (ישראל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קצבת ילדים היא תשלום חודשי המשולם להורים על ידי המוסד לביטוח לאומי, כהשתתפות מינורית של המדינה בעלות גידול ילדיהם. הקצבה משולמת להורים החיים בישראל שבחזקתם ילדים עד גיל 18. זכאותו של ילד נפסקת לאחר שהות של למעלה משלושה חדשים בחו"ל או לאחר נישואיו.

מטרותיה של קצבת הילדים‏[1][עריכת קוד מקור | עריכה]

קצבת ילדים היא חלק אינטגרלי וחיוני במערכת הביטחון הסוציאלי בכל מדינות הרווחה כמעט. במקומות שונים ובתקופות שונות הוצבו לקצבת הילדים מטרות שונות שאותן ביקשו קובעי המדיניות להשיג.

בין מטרות אלו ניתן למצוא:

  1. השתתפות הכלל במימון עלויות גידול הילדים. זאת מתוך הנחה שלחברה מחויבות לסייע בידי משפחות במשימה שאותה הגדירה כראויה למרות העלויות הרבות שכרוכות בה.
  2. עידוד הילודה, מטרה שאפיינה את התוכניות הללו בראשית דרכן. נקודת המוצא הייתה ששיקולים כלכליים משחקים תפקיד מרכזי בהחלטה על הבאת ילד לעולם.
  3. קצבאות ילדים נתפסות גם כאמצעי לחלוקה מחדש אופקית (בין יחידים לבין משפחות עם ילדים) ואנכית (בהנחה שהמשפחות הגדולות יותר הן בעלות הכנסה נמוכה יותר).
  4. קצבאות ילדים מיועדות לצמצם את תופעת העוני בקרב ילדים.

תולדותיה של קצבת הילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנת 1959 ועד המלצות ועדת בן שחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

קצבת ילדים משולמת בישראל החל מספטמבר 1959, כחודשיים לאחר אירועי ואדי סאליב במטרה לסייע למשפחות מרובות ילדים. גובה הקצבה נקבע לפי מספר הילדים במשפחה, המצב התעסוקתי של ההורים ושירות ההורים בצבא‏[2].בתחילה, שולמה הקצבה רק עבור הילד הרביעי ואילך, ורק עד לגיל 14, הקצבה לכל ילד עלתה עד לילד השמיני במשפחה, מעל שמונה ילדים שולם סכום זהה לכל ילד.

קצבת ילדי עובדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1965, בעקבות ביקורת שנמתחה על תוכנית הקצבאות הורחב החוק והוחל על ילדים עד גיל 18. הופעלה תוכנית נוספת שכונתה "קצבת ילדי עובדים" במסגרתה שולמו קצבאות גם עבור שלושת הילדים הראשונים במשפחה בתנאי שההורים מועסקים כשכירים‏[2]. בשנת 1970 הורחב בשנית החוק גם עבור הילד השלישי, במשפחות בהן ההורים אינם שכירים. בשנת 1972 שוב הורחב החוק, עבור כל ילד שלישי, בין אם הוריו שכירים ובין אם לאו.

קצבת יוצאי צבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית שנות ה-70 נוספה מערכת תשלומים חדשה – קצבת יוצאי צבא (קי"ץ), שהזכאות לה הותנתה בשירות בכוחות הביטחון ותשלומיה לא נכללו במערכת הביטוח הלאומי. קצבת יוצאי צבא שולמה תחילה האמורה למשפחות שלהן ארבעה ילדים או יותר, ומאוחר יותר הורחבה למשפחות יוצאי צבא שלהן שלושה ילדים.

ועדת בן שחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקרונותיה הנוכחיים של הקצבה גובשו בעקבות המלצותיה של "ועדת בן שחר" לרפורמה במסים, שהוגשו לשר האוצר בחודש מרץ 1975. הוועדה קבעה נקודת קצבה שערכה 100 ל"י (נכון ליולי 1975), צמודה למדד, ולפי המלצותיה "תינתן קיצבה בגודל של נקודה אחת לילד ראשון, נקודה אחת לילד שני, ושתי נקודות לכל ילד החל מהילד השלישי" [3]. ההמלצות מומשו החל מיולי 1975. נקודות הזיכוי שולמו באופן מדורג, כך שהילד הראשון והשני זיכו את המשפחה בנקודת קצבה אחת כל אחד, ואילו הילד השלישי וכל ילד נוסף אחריו זיכוב-1.25 נקודות קצבה. על פי ההמלצה ששווי נקודת קצבה אחת יהיה 5% מהשכר הממוצע במשק, ושווי זה יוצמד למדד המחירים. בפועל היה שווי נקודת קצבה עםה פעלת התוכנית 4.4% מהשכר הממוצע במשק‏[2].

שינויים במדיניות מאז שנות ה-80[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1985 בוטלה הקצבה על הילד הראשון ובנוסף נשללה הזכות לקבלת הקצבה למשפחה שבה ראש המשפחה משתכר למעלה מ - 95% מהשכר הממוצע במשק. בשנת 1990 הופסקה הקצבה גם על הילד השני. קצבאות הילדים שולמו בשנות ה-70 וה-80 בשתי רמות: רמה גבוהה לילדים בעלי קרבה משפחתית לאדם ששירת בצה"ל ורמה נמוכה יותר לילדים שקרוביהם לא שרתו בצה"ל. בעקבות הסכם קואליציוני של ממשלת הליכוד עם אגודת ישראל ניתנו קצבאות ילדים ברמה הגבוהה גם לילדים שאביהם דחה את שירותו במסגרת הסדר תורתו אומנותו. כנגד מדיניות זאת הוגשה עתירה לבג"ץ על ידי חברי כנסת ערבים, בטענה של פגיעה בשוויון. בג"ץ דחה את העתירה בנימוק שמקומו המיוחד של לימוד התורה בעם ישראל מצדיק את העדפת לומדי התורה [4].

בשנת 1993 לאחר הקמת ממשלת ישראל ה-25 חודש תשלום קצבת הילדים לכל ילד ללא מבחן הכנסות ובוטלה ההבחנה בין יוצאי צבא לשאינם כאלו.

בשלהי ממשלת ברק, בנובמבר 2000, אושרה בכנסת הצעת חוק משפחות ברוכות ילדים[5] (הידועה בכינוי "חוק הלפרט", על שם יוזמה, חבר הכנסת שמואל הלפרט מיהדות התורה), שלפיה הוגדלה מאוד הקצבה לכל ילד במשפחה החל מן הילד החמישי. התיקון עבר למרות התנגדות הממשלה, בתמיכת חברי הכנסת מהמפלגות הדתיות, הערביות ומרבית חברי הכנסת של הליכוד [6]. הדיונים בוועדת העבודה והרווחה של הכנסת, שדנה בחוק, היו סוערים ונתגלעו בהם חילוקי דעות חריפים בין חברי הכנסת מהמפלגות החרדיות לחברי כנסת אחרים. חבר הכנסת יוסף לפיד התבטא כי זוגות חילוניים לא יוכלו להביא ילד שני, "הם יצטרכו לממן ילד שמיני במשפחה חרדית". ח"כ דוד טל הגיב: "אנשים שנולדו עם כפית של זהב בפה לא מבינים מהו מחסור. הם חסרי רגישות והבנה חברתית ומפגינים אטימות בלתי מובנת. החוק יעודד את הילודה ויעזור בפתרון הבעיות הדמוגרפיות של ישראל. דוד בן-גוריון יהיה עליז ושמח על משכבו בעקבות החוק"[7]. החוק קבע כי קצבת הילדים תעלה לסך של 850 ש"ח לילד החמישי ולכל ילד נוסף (כן הוגדל מענק הלידה בגין ילדים אלה ל-2,400 ש"ח). עלות יישומו של החוק הוערכה על ידי משרד האוצר בסך של 450 מיליון ש"ח בשנה, ואולם בדיעבד נמצא שעלות יישומו היה כ-600 מיליון ש"ח בשנה. על פי מחקרם של יורם מישר וצ'ארלס מנסקי ערכן של קצבאות הילדים הגיע ב-1999 ל-6.7 מילארד ש"ח בשנה.[8]

ביוני 2003, בקואליציה בראשות אריאל שרון, שכללה את מפלגת "שינוי" ואת בנימין נתניהו כשר האוצר, בוטלו ההטבות שהעניק "חוק הלפרט", במסגרת תיקוני החקיקה שבחוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל, ויותר מכך - קצבת הילדים קוצצה לרמה נמוכה במידה ניכרת מזו שהייתה לפני אישור "חוק הלפרט". נקבע שקצבת הילדים בגין כל ילד שנולד מיום 1 ביוני 2003 ואילך, היא בסכום אחיד. בגין ילדים שנולדו קודם לכן גובה הקצבה לילד הולך ועולה ככל שגדל מספר הילדים. עוד נקבע כי החל משנת 2009 קצבת ילדים תינתן בסכום אחיד בגין כל ילד, בלי תלות בתאריך לידתו. בתמורה להצטרפות ש"ס לממשלה בראשות אהוד אולמרט ב-2006 נקבע כי קצבאות שניתנות בגין ילדים שנולדו לפני 2003 יישארו ברמתן הגבוהה יותר, כלומר בגובה 1.1 נקודת קצבה בגין הילד השלישי, ובגובה 1.72 נקודת קצבה בגין כל ילד מהילד הרביעי ואילך [9].

בשנת 2009 נקבע בהסכם הקואליציוני של תנועת ש"ס עם ממשלת נתניהו כי קצבאות הילד השני עד הרביעי יעלו בהדרגה, בתהליך שיסתיים ב-1 ביולי 2012‏‏[10]. כמו כן הוסכם כי הקצבה לא תינתן להורה שילדו אינו לומד באופן סדיר במוסד חינוך או אינו מקבל את החיסונים הנדרשים‏[11].

בינואר 2012 קצבת הילדים היתה: 173 ש"ח לחודש בגין כל ילד, למעט הילדים 2-4 במשפחה עבורם הקצבה הייתה 252 ש"ח לחודש. סכומים גבוהים יותר ניתנו בגין ילדים שנולדו עד 31 במאי 2003. עבור ילד שלישי שנולד עד מאי 2003 ניתנו 284 שקלים, עבור ילד רביעי ניתנו 446 שקלים ועבור ילד חמישי והלאה שנולד עד מאי 2003 ניתנו 384 שקלים‏[12]. תוספת של 121 ש"ח לכל ילד ניתנת למקבלי קצבאות אחרות של ביטוח לאומי‏[13].

קצבת הילדים כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מאוגוסט 2013 הושוו מחדש הקצבאות לכל הילדים בלי קשר למיקומם במשפחה והועמדו על 140 ש"ח לילד. עבור ילדים שנולדו עד מאי 2003 הסכומים גבוהים יותר. עבור ילד שלישי שנולד עד מאי 2003 ניתנו 172 ש"ח, עבור ילד רביעי ניתנו 336 ש"ח ועבור ילד רביעי ואילך 354 ש"ח‏[14]. קצבת הילדים בישראל היא מהנמוכות בעולם המפותח‏[15].

קצבת הילדים, בדומה לקצבאות אחרות של המוסד לביטוח לאומי, פטורה ממס הכנסה, אף שהייתה תקופה שבה חויבה במס זה ותקופה אחרת שבה נשללה כליל על פי מבחן הכנסה, כדרך להפנות את הקצבה רק אל השכבות החלשות.

המחלוקת סביב גובה הקצבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קצבת הילדים בישראל היא חלק ממערכת התמיכה בילדים. היא מתוספת לביטוח בריאות חינם לילדים, לחינוך חינם מגיל הגן ועד להשלמת לימודי התיכון (בהתאם לחוק לימוד חובה), מענק הלידה והטבות נוספות להורים לילדים בישראל. גובה הקצבה מושפע במידה רבה משיקולים קואליציוניים.

המדיניות של תשלומי ההקצבה לילדים נתונה במחלוקת במשך שנים רבות. המפלגות החרדיות והערביות תמכו בהגדלתה של קצבת הילדים, ובפרט בהגדלת גובה הקצבה לילד עם הגידול במספר הילדים. בין נימוקי המתנגדים לגישה זו:

  • נטען כי הקצבה גורמת לעידוד ילודה בקרב משפחות עניות ובכך למעשה גורמת להרחבת העוני בעיקר בקרב ילדים.
  • מדיניות ההקצבות מקטינה את התמריץ של הפרט לעבוד ובכך מעצימה את תלותו בתמיכת החברה בו.
  • הקצבה משמשת לצורכי המשפחה, ולמדינה אין פיקוח או אפשרות לנתב אותה לטובתו של הילד בלבד (בשונה מתקציב ישיר לפרויקטים לרווחת הילדים כגון מפעל ההזנה, מתנ"סים וכדומה).

בשנת 2008 יזם שר הרווחה ח"כ יצחק הרצוג תוכנית להמרת חלק מקצבת הילדים לתוכנית חיסכון ממשלתית אישית לכל ילד אשר תיפתח עם בגרותו. תוכנית זו נתקלה בהתנגדות נמרצת מצד שר התמ"ת, אלי ישי יו"ר מפלגת ש"ס. ש"ס איימה במהלך 2008 כי תפרוש מממשלתו של אהוד אולמרט, אם הקצבאות לא יוגדלו. שר האוצר רוני בראון הביע התנגדות נחרצת להגדלת הקצבאות.

השפעת גובה קצבת הילדים על הילודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים שלאחר קיצוץ הקצבאות בשנת 2003 נמצאה ירידה בפריון אצל החרדים ואצל המוסלמים, האוכלוסיות שהושפעו במידה הרבה ביותר מהקיצוץ בקצבאות‏[16]. הדעה הרווחת היא שהירידה נובעת מהקיצוץ בקצבאות‏[17], הגם שיכולות להיות לכך סיבות אחרות.

מחקר של מחלקת המחקר בבנק ישראל ביקש לבודד את גורם הקצבאות מגורמים אחרים ולהשוות בין אוכלוסיות זהות שחלקן הושפעו משינוי בקצבאות וחלק אחר לא הושפע מהשינוי. המחקר מצא גידול בפריון בעקבות גידול בקצבאות בקרב דרוזיות במחוז חיפה אך לא מצא שינוי כזה אצל דרוזיות במחוז צפון ובדואיות בנגב[18]. חוקרים ממינהל המחקר והתכנון במוסד לביטוח לאומי ומחטיבת המחקר של בנק ישראל מצאו כי בין השנים 1994 ל-2007 קצבת הילדים הממוצעת לילד מסדר גבוה הגדילה את ההסתברות של נשים נשואות ערביות ללדת ב6-7% ושל נשים חרדיות בכ-3%, ילודה של נשים יהודיות לא חרדיות ונשים דרוזיות לא הושפעה מגובה קצבת הילדים. ההשפעה הכוללת של קצבת הילדים על הילודה בכלל האוכלוסייה הסתכמה בפחות מ-2%. מי שהגיבו לגובה קצבת הילדים היו בעיקר נשים מבוגרות, אמהות להרבה ילדים, במשפחות מעוטות הכנסה וכאלו שגדלו במשפחות מרובות ילדים בעצמן‏[19].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ג'וני גל, קצבאות ילדים בפרספקטיבה מחקרית, ביטחון סוציאלי, 2008
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 נעמי מי-עמי, קצבאות הילדים בישראל: סקירה היסטורית, מרכז המחקר והמידע בכנסת, 2008
  3. ^ המלצות לשינוי המס הישיר - דין וחשבון הוועדה לרפורמה במסים, מרץ 1975, עמ' א-23
  4. ^ משה גרילק, החרדים מי אנחנו באמת?, עמודים 140-141
  5. ^ הצעת חוק סיוע למשפחות ברוכות ילדים, התש"ס-2000, באתר הכנסת
    חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 41) (סיוע למשפחות ברוכות ילדים), התשס"א-2000 באתר הכנסת
  6. ^ אמנון אטד, אושר חוק משפחות ברוכות ילדים, באתר ynet‏, 1 בנובמבר 2000
  7. ^ חוק משפחות ברוכות ילדים אושר בוועדת העבודה והרווחה, באתר ynet‏, 18 ביולי 2000
  8. ^ קצבאות הילדים והילודה בישראל: ממצאים ראשונים, רבעון לכלכלה, מאת יורם מישר וצ'ארלס מנסקי.
  9. ^ חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 87), התשס"ו-2006
  10. ^ הגדלת קצבאות הילדים ומיקודן, החלטה מספר 207 של ממשלת ישראל ה-32, משנת 2009, באתר של משרד ראש הממשלה
  11. ^ הסכם קואליציוני בין הליכוד לש"ס, 2009, עמ' 10-11‏
  12. ^ שינוי שיעורי קצבאות ילדים - אפריל 2012, אתר המוסד לביטוח לאומי
  13. ^ ילדים - שיעורי קצבת הילדים, באתר המוסד לביטוח לאומי
  14. ^ שיעורי קצבת הילדים, המוסד לביטוח לאומי
  15. ^ ליאור דטל, דה-מרקר, 21.8.2013
  16. ^ שחר אילןגם אצל חרדים, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2008
    אחמד חליחל, פריון של נשים יהודיות ומוסלמיות בישראל לפי מידת הדתיות שלהן בשנים 1979-2009, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, יוני 2011
  17. ^ Do Financial Incentives Affect Fertility?, American Law & Economics Association Annual Meetings, December 2007
  18. ^ רוני פריש, קצבאות הילדים והשפעתן על פריון הילודה בישראל, באתר בנק ישראל
  19. ^ אסתר טולידנו, נעם זוסמן, רוני פריש ודניאל גוטליב, השפעת גובה קצבאות הילדים על פריון הילודה, המוסד לביטוח לאומי, מנהל המחקר והתכנון, דצמבר 2009