קצה האגם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קצה האגם
Top of the Lake title card.jpg
שם במקור Top of the Lake
סוגה דרמה
חברת הפקה BBC
UKTV
ערוץ סאנדאנס
יוצרים ג'יין קמפיון
כותבים ג'רארד לי
ג'יין קמפיון
בימוי גארת' דייוויס
פרסים פרס בחירת מבקרי הטלוויזיה
ארץ מקור ארצות הברית
הממלכה המאוחדת
שפות אנגלית
מספר עונות 1
מספר פרקים 6
הפקה
מפיקים איאן קנינג
אמיל שרמן
אתר צילומים ניו זילנד
אורך פרק כ-50 דקות
שידור
רשת שידור בישראל HOT VOD
תקופת שידור
מקורית
18 במרץ 201322 באפריל 2013
תקופת שידור
בישראל
28 באוגוסט 2013

קצה האגםאנגלית: Top of the Lake) הוא שמה של מיני-סדרת טלוויזיה עטורת שבחים בהפקה משותפת של ארצות הברית, אנגליה וניו זילנד. הסדרה נכתבה על ידי ג'יין קמפיון וג'רארד ליפפ ובוימה על ידי קמפיון והבמאי האוסטרלי גארת'. הסדרה צולמה בניו זילנד שבה גם מתרחשת העלילה. זו סדרת דרמה העוקבת אחר בלשית (אליזבת מוס) החוקרת את היעלמותה של ילדה בת 12 שנכנסה להיריון. הסדרה הופקה בשיתוף פעולה בין ה-BBC, ערוץ סאנדאנס האמריקאי וערוץ UKTV הניו זילנדי/אוסטרלי.

הסדרה הוקרנה לראשונה בפני באי פסטיבל סאנדנס בינואר 2013 והייתה למיני סדרה הראשונה שהוקרנה בפסטיבל, הסדרה גרפה את פרס המבקרים, עבור משחקה של מוס והסדרה הוכרזה כמועמדת לשמונה פרסי אמי, בראשם הפרסים למיני-סדרה הטובה ביותר, השחקנית הטובה ביותר במיני-סדרה (עבור מוס) ושחקן המשנה הטוב ביותר במיני-סדרה (עבור מולאן). אליזבת מוס זכתה על תפקידה בסדרה בפרס בחירת מבקרי הטלוויזיה בתור השחקנית הטובה ביותר במיני-סדרה/סרט.

עלילת הסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלילה מתרחשת בעיירה לייקטופ ("קצה האגם"), עיירה מרוחקת ועוצרת נשימה בניו זילנד, ששוכנים בה כוחות קודרים ומלאי עוצמה. טוּי (ז'קלין ג'ו), בתו בת ה-12 של הפושע המקומי מאט מישאם (מולאן), צועדת בחודש החמישי להריונה לתוך אגם קפוא, ומוצאת את עצמה במחנה לנשים שהקימה הגורואית ג'י-ג'יי. החוקרת רובין גריפין (אליזבת מוס) חוזרת ללייקטופ, עיירת מולדתה, כדי לטפל באמה הגוססת. תחת פיקודו של סמל אל פרקר (דייוויד וונהאם), היא צוללת לחקירת האירוע של טוי, רק כדי לגלות כי זהו אינו מקרה פשוט, רגע לפני היעלמותה המסתורית של הילדה.

לכודה במקום שבו אושר וצדק לא ניתנים להשגה, רובין נאלצת לא רק לאתר את טוי, אלא גם להתמודד עם העבר האפל שלה עצמה, ועם הגבר שהשאירה מאחור, ג'ונו. כל צעד לפתירת המקרה חושף אמת מסוכנת על רובין עצמה.

צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוות שחקנים מפואר מוביל את הסדרה, בראשו ניצבים המועמדת ל"גלובוס הזהב" אליזבת מוס; זוכת האוסקר, ה-BAFTA, גלובוס הזהב ושני פרסי האמי, הולי האנטר; זוכה שני פרסי ה-BAFTA ופרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל קאן, פיטר מולאן; וזוכה שלושה פרסי האוסקר האוסטרלי, דייוויד וונהאם.

בסדרה מככבים אליזבת מוס, הולי האנטר, פיטר מולאן, דייוויד וונהאם, טום רייט, ג'יי ריאן, קיפ צ'פמן, ז'קלין ג'ו, רובין מלקולם, ג'נביב למון, ג'ורג'י קיי, סקיי וואנסי, אן-מארי, שרה ולנטיין, רובין נווין, קלווין תוטיאו, לוסי לולס, דארן גלישנן, לוק בוכנן, מירה פולקס, ג'אסק קומן ומדליין סמי.

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדרה זכתה לביקורות חיוביות באופן יוצא מן הכלל[1] [2] [3], כאשר שמונה מבקרים העניקו לה את הציון 100.

ב"ניו יורק מגזין" נכתב: "ניצחון של כתיבה, בימוי ומשחק. אחת מעשר הסדרות הטובות של השנה". ב"אינדיפנדנט" נכתב כי "אי אפשר שלא להקדיש לה את מלוא תשומת הלב. הבחירה שלנו ל-2013 תוך עשר דקות. מרטיטה, מהפנטת, מרובדת. הישג מדהים לקמפיון". לדעת ה"הוליווד ריפורטר" זו "סדרה מהמעלה הראשונה, נעלה, אדג'ית, עדינה ומטרידה. אחת מהסדרות הטובות על המסך". ב"טלגרף" נכתב כי הסדרה "מטילה כישוף. גאונית, שופעת, חריפה, משתקת. הדרמה הכי מקורית של השנה, וייתכן שהטובה ביותר".

ה"ניו יורק פוסט" כתבו שזו "טלוויזיה מצוינת, מבריקה ולא קונבנציונלית. כל-כך רבת רבדים ובלתי צפויה". ב"טיים אאוט" לונדון נכתב "עדיין לא משוכנעים שהטלוויזיה מנצחת את הקולנוע? תנסו את "קצה האגם". אמביציוזית, מיומנת, מציגה קול יצירתי. הישג מופתי. המסך הקטן מעולם לא הרגיש כל-כך גדול". "וול סטריט ז'ורנל" כתבו ש"הנראטיב כל-כך מותח והפרטים כל-כך עמוקים, שאפשר לשכוח לנשום. מציגה עוצמה חסרת תקדים". ב"אסקווייר" נכתב כי זהו "ייצוג מושלם לעידן הזהב של הטלוויזיה. פורטרט מסובך, פרוע, מסנוור ומהנה לצפייה. עשויה היטב בצורה קיצונית". ב"TV Guide" נכתב שהסדרה "מורכבת ומגוונת. מופלאה בצורה רעננה ובלתי נשכחת" וב"וושינגטון פוסט" נכתב כי הסדרה "ראויה לציון. מלאה בדמיון, אינטליגנטית, יפהפייה ובטוחה בעצמה. תופתעו מכמה מהר אתם הולכים להתמכר".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]