קצף גילוח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הקצפת קצף גילוח באמצעות מברשת גילוח
גילוח באמצעות קצף גילוח

קצף גילוח הוא תכשיר ניקיון, בדומה לסבון המונח על גוף במטרה לרכך את השיער במטרה לגלחו. מטרת קצף הגילוח היא ריכוך השיער ובכך למנוע כאבים ופציעות מסכין הגילוח בעת הגילוח.

כיום, מרבית קצף הגילוח בו נעשה שימוש נמכר במיכלי אוויר דחוס (אירוסולים), או מוקצף מג'ל גילוח. בעבר, בטרם נעשה שימוש באירוסולים, הוקצף קצף הגילוח מסבון גילוח באמצעות מברשת גילוח.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי עדויות ארכיאולוגיות, השימוש הראשון בסבון למטרת גילוח נעשה בשומר באלף השלישי לפנה"ס, כאשר עץ בסיסי שולב עם שומן בעלי חיים במטרה להקל על הגילוח[1].

עד ראשית המאה ה-20 קצף הגילוח נוצר באמצעות הקצפת סבון גילוח בעזרת מברשת גילוח שהייתה עשויה לרוב משערות גירית. בשנות ה-40 של המאה ה-20 החלה מכירת סבון גילוח רך בשפופרות.

השימוש הראשון במיכל אוויר דחוס לצורך יצירת קצף גילוח נעשה בשנת 1949 במוצר של חבר קארטר וולס (Carter-Wallace)‏[2] מיכלי הגז הראשונים עשו שימוש בגז CFC (הלואלקאן) אולם בשל הנזק שגרם גז זה לשכבת האוזון בשנות ה-70 של המאה ה-20 הגבילה הסוכנות הגנת הסביבה של ארצות הברית את שימוש בגז זה והחל שימוש בגזים אחרים כגון פנטאן, פרופאן, בוטאן ואיזובוטאן.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]