קרב אז'נקור
 | ||||||||||||||||||
| קרב אז'נקור. ציור בן המאה החמש עשרה | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת מאה השנים | ||||||||||||||||||
| תאריך הסכסוך | 25 באוקטובר 1415 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | המצור על ארפלר | |||||||||||||||||
| קרב אחרי | המצור על רואן | |||||||||||||||||
| מקום | אז'נקור, צרפת | |||||||||||||||||
| קואורדינטות | 50°27′48″N 2°08′29″E / 50.463333333333°N 2.1413888888889°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון אנגלי מכריע | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
.svg){kind=small}
קרב אז'נקור נערך ב-25 באוקטובר 1415 בצפון צרפת, כחלק ממלחמת מאה השנים בין הצבא האנגלי (תחת פיקודו של המלך הנרי החמישי) לבין הצבא הצרפתי (תחת פיקודו של הקונסטבל - ראש הצבא הצרפתי בימי הביניים - שארל ד'אַלְבֶּרֶה). הקרב הביא ליצירת עליונות אנגלית במלחמה ולשליטה אנגלית בצרפת במידה שלא הייתה כמותה לפני הקרב או אחריו. הייתה זו נקודת השפל הנמוכה ביותר שאליה הגיעו הצרפתים במלחמת מאה השנים, אך יורשיו של הנרי החמישי לא השכילו לשמור על היתרונות, שהקנה להם הניצחון, ובשנים שלאחריו שב העם הצרפתי והשיג את עצמאותו ואת איחודו הפנימי הודות לז'אן ד'ארק.
כיום נלמד קרב אז'נקור באקדמיות צבאיות וכן בצה"ל. הקרב מכיל אלמנטים טקטיים כמיצוי הכוח, תחבולה ועוד.
רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
התביעה האנגלית לריבונות בשטח צרפת החלה עוד בימיו של הנרי השני ששלט בממלכה אדירה, אשר ממלכת אנגליה היוותה אך חלק ממנה. המחוזות אנז'ו, מאן וטורן נחשבו לנחלת המלך האנגלי במשך עשרות בשנים. הסחר האנגלי בצמר, שהיווה עמוד תווך בכלכלת אנגליה, שיווע לשוקי חוץ, ואלו נמצאו בצרפת ובשטחי השפעתה בארצות השפלה. צרפת, כנועה ומושפלת, היוותה ערובה להצלחתו של הסחר האנגלי ללא תחרות של ממש. הוויכוח עתיק היומין, מי כפוף מבחינה פיאודלית למי, מלך צרפת או מלך אנגליה, הפך במרוצת השנים לעילה לפלישות אנגליות חוזרות ונשנות אל שטח צרפת. היה זה ניצחונו המזהיר של אדוארד השלישי בקרב קרסי בשנת 1346, אשר הראה כי צבא ממושמע, אשר פועל תוך שיתוף פעולה בין החיילים הפשוטים והאבירים, מסוגל להביס צבאות גדולים ממנו.
הנרי החמישי עלה לשלטון בנסיבות שאינן מאירות פנים. אביו, הנרי הרביעי, היה למלך לאחר שהדיח את המלך החוקי, ריצ'רד השני, והמית אותו בסתר. תקופת מלכותו של הנרי הרביעי הייתה נגועה במאבק מתמיד אל מול גורמים שונים, שאיימו על מעמדו, כאשר בסוף ימיו התעמת עם בנו, הנרי החמישי. מורשתם של הנרי הרביעי, וקודמו ריצ'רד השני, הייתה אי שקט מדיני וחברתי עמוק וערעור על מוסד המלוכה. הנרי החמישי עלה לשלטון ללא עוררין של ממש, אך ברור כי לו היה מדובר באישיות חלשה יותר היו מגיעות עד מהרה תביעות לכס, מהסוג שהביאו על בנו חסר המזל הנרי השישי את האסון של מלחמות השושנים. ואכן, קשר בראשותו של בן דודו של הנרי החמישי, אדמונד מורטימר, דוכא מספר חודשים לאחר עלותו לכס המלוכה.
לכל אלו היה פתרון בדוק - מסע כיבושים בחוץ לארץ, מסוג זה שהביא לאבי סבו של הנרי, אדוארד השלישי, את תהילתו. מבחינה כלכלית קיווה הנרי להשתלט על שטחים בצרפת על מנת להגדיל את הרווח מגביית המסים וכן לנסות לשבות אצילים צרפתים רמי מעלה בתקווה לקבל כופר נפש גבוה תמורת שחרורם (מנהג נפוץ באותה תקופה). הנרי קיווה גם לחקות את מנהג הוויקינגים אשר סחטו כסף רב מאנגליה בתמורה להפסקת הפלישות היבשתיות. העילה המיידית למלחמה הייתה סכסוך בין דוכסי אורליאן ודוכסי בורגונדי, אשר רבו על השליטה במלך צרפת חסר הדעת, שארל השישי. בסמוך לפלישת הנרי לצרפת נראה היה כי הבורגונדים עלולים להפסיד במאבק, ולפיכך פנו אל הנרי, שהכירו בו כמלכם, והפצירו בו להגיע לצרפת ולבסס את "זכויותיו החוקיות". הנרי נענה לבקשה.
פנייתם של הבורגונדים לא הייתה בגידה, כי לפי האתיקה של הימים ההם, המושג "מדינה" היה נזיל וברוב המקרים האצילים הבכירים דרשו עצמאות מלאה מהמלך ואף מרדו נגדו כאוות נפשם.
מסעו של הנרי לקאלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנרי נחת עם צבאו בצפון צרפת ב-13 באוגוסט 1415 והחל במצור על עיר הנמל ארפלור. המצור נמשך זמן רב מן הצפוי, העיר נכנעה ב-22 בספטמבר והצבא האנגלי נשאר במקום עד 8 באוקטובר. היות שהחורף עמד בפתח החליט הנרי לנוע לכיוון קאלה, עיר הנמל היחידה שהייתה אז בשליטת האנגלים, על מנת לתגבר את צבאו, שנפגע ממחלות במהלך המצור ולהתכונן לעונת הקרבות של 1416.
במהלך המצור על ארפלר הצליחו הצרפתים לאסוף צבא גדול תחת פיקודו של ד'אלברה. הצבא הצרפתי נפרש בפיקחות בין ארפלר וקאלה ובכך חייב את הנרי להתעמת מולו חזיתית כאשר צבאו נמצא בנחיתות מספרית, מוראלית ולוגיסטית.
ערב הקרב מנה הצבא האנגלי כ-5,900 לוחמים כאשר מולם ניצבים 25,000 חיילים צרפתים. לצבא האנגלי, המצוי עמוק בתוך שטח האויב, לאחר חודשים של מצור, שגבו את מחירם בהרוגים, פצועים וחולים, לא הייתה כל ברירה. חייבים היו לפרוץ את הדרך לקאלה בכח.
ההקדמה לקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
שדה הקרב היה מעבר צר באזור מיוער בין הכפרים א'זנקור וטראמקור, הצבא הצרפתי נערך במורד הדרך ובכך ניתק את הנתיב לקאלה. שני הצבאות חנו במרחק של פחות מקילומטר האחד מהשני, כאשר בתווך נמצא שדה, שנחרש בסמוך לקרב. המרחב בין העצים במקום בו חנה הצבא הצרפתי היה כ-1,200 מטרים כאשר הוא הולך ומצטמצם במעלה הדרך לכדי 900 מטרים. לנתוני שטח אלה הייתה משמעות טקטית בכך שבדיעבד הסתבר שהמרחב המוגבל מנע מהצבא הצרפתי לנצל את עדיפותו המספרית בנקיטת תמרוני איגוף ולפיתה.
את הלילה של 24 באוקטובר בילו שני הצבאות בהמתנה זה מול זה. לצבא האנגלי מחוסר האמצעים לא היו אמצעים להסתתר מהגשם העז, שירד לאורך כל הלילה. אותו גשם, שמן הסתם דכדך את החיילים האנגלים, היווה ביום הקרב גורם מכריע שיוביל לניצחונם.
הצבא האנגלי נפרש לאורך קו אחד ללא כוחות עתודה. האגף הימני הופקד תחת פיקודו של אדוארד מנוריץ', דוכס יורק, המרכז הונהג על ידי המלך בכבודו ובעצמו והאגף השמאלי הופקד בידי לורד קמויס. הכח האנגלי הועמד בעומק של ארבע שורות כאשר הקשתים האנגלים בעלי הקשתות הארוכות ניצבים באגפי גדודי חיל הרגלים. האבירים ירדו מסוסיהם ותגברו את המערך הרגלי, פרט לכמה פלוגות של אבירים שנשארו רכובים על סוסיהם והגנו על האגפים. ישנה סברה כי חלק קטן מהקשתים נשלח לשולי היער, לצד הכפר טראמקור, לאחורי הצבא הצרפתי על מנת לזרוע בלבול ולגרום לריתוק כוחות צרפתיים. הרשומות האנגליות תומכות בקיומו של כח זה.
הצרפתים נערכו בשלושה קווים כאשר השניים הקדמיים הורכבו מחיילים רגלים והשלישי מפרשים כבדים עטויי שריון לוחות חדיש. פרשים כבדים הוצבו גם באגפי הקו הראשון, 1,600 מהם תחת פיקודו של הרוזן ונדום מימין וכ-800 משמאל תחת פיקודו של קלינט דה בראבנט. בין השורה הראשונה לשנייה הוצב כח קשתים החמוש בקשתות אופקיות וקשתות ערב[דרושה הבהרה]. באגף מאחורי הכח הצרפתי הוצב תותח שלא היה אפקטיבי במהלך הקרב.
היות שהצבא הצרפתי הורכב ברובו מאצילים תאבי תהילה, נוצרה מהומה כאשר כל אחד מהם ביקש לקדם את כוחו לקו הראשון ולהניף בו את דגל המשפחה. תחרות הכבוד גרמה לעומס רב על הקו הראשון, אשר הפך, בסופו של דבר, את הקו הראשון והשני לאנדרלמוסיה של כוחות לא מתואמים הנלחמים על מיקומם.
הצבאות שהו בהמתנה ארוכה החל משעות הבוקר המוקדמות עד לשעה אחת עשרה בצהרים. כשהצבא הצרפתי מחכה לכוחות תגבור רבים, ומצפה מהאנגלים לנוע ראשונים ולסכן את הכוחות הדלים ממילא (או, כדברי אציל צרפתי, לא להילחם ולמות ברעב), הנרי החליט לתקוף.
החלטה זו, לנוע אל מול כח שגודלו פי ארבעה לערך אשר נמצא במצב לוגיסטי עדיף בהרבה, היא שהופכת את קרב אז'נקור לתופעה ייחודית בתולדות הצבא האנגלי, ולאבן פינה במורשת הקרב האנגלית. החלטתו של הנרי הייתה לסכן הכול - אותו אישית ואת כל אנשיו - בהימור של "הכל או לא כלום". על פי מחזהו של ויליאם שייקספיר הנרי החמישי, משהביע אחד מהמפקדים את משאלתו כי הלוואי והיו עמם עוד עשרת אלפים איש מאלו היושבים בטל באנגליה, ענה לו הנרי באלו המילים:
|
אם למות נגזרנו, די למולדת בהפסד הזה. |
If we are mark'd to die, we are enow, To do our country loss |
מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
האנגלים התקרבו בזהירות עד למרחק של כ-250 מטרים מהכח הצרפתי. הצרפתים לא הגיבו במהלך פרק הזמן של תנועת האנגלים, שנמשך כעשר דקות, ובכך עשו את המשגה הראשון בקרב. הקשתים האנגלים הציבו כלונסאות מחודדים, שהכינו מראש, בצורה שתמנע מפרשים להסתער על הכח הבלתי מוגן. הכלונסאות שימשו גם נקודת משען לקשתות, ובכך הגבירו את דיוקן.
הקשתים ירו את המטח הראשון של כ-5000 חיצים בקצב של עשרה מטחים בדקה, אולם הוא לא חדר את השריון הצרפתי הכבד.
לאחר מספר דקות של תוהו ובוהו במחנה הצרפתי, יצא הקו הראשון להסתערות בלתי-מתואמת. הפרשים פרצו קדימה תוך כדי שהם משאירים את החיילים הרגלים מאחור. הפרשים הכבדים, שנעו במהירות של כ-25 קילומטר לשעה, נדרשו לארבעים שניות לכסות את המרחק בינם לקשתים, פרק זמן בו ספגו מטח נוסף. השטח ההולך והופך צר ככל שהצרפתים התקדמו כלפי האנגלים גרם לפרשים להתנגש האחד בשני, מה שהוסיף לחוסר הסדר, ששרר בין כה וכה. הפרשים, שהגיעו לקו הקשתים, התנפצו על הכלונסאות המחודדים ולא הצליחו לפגוע באנגלים.
עתה החלו הפרשים לסגת אך נתקלו בקו החיילים הרגלים. נוצר שטח הריגה קלאסי, בו הכוחות הצרפתיים התבוססו בבוץ השדה החרוש, בהפריעם זה לזה להתקדם או לסגת, וכשהם תחת מטחי חיצים ללא הפסקה. הקרקע רוויית הגשם הפכה לעיסת בוץ תחת פרסות הסוסים. כאשר הגיעו לבסוף הרגלים לקו הקשתים, רבים מהם היו פצועים ולא צייתו לפקודות.
הרגלים התשושים לא הצליחו לשבור את הקו האנגלי. ההתקפה התמוססה. במקביל, הארטילריה הצרפתית לא הופעלה בצורה יעילה ולא הצליחה לפגוע בכוח האנגלי.
עכשיו נתקל הכח הצרפתי בבעיה נוספת: החיילים הצרפתיים המשיכו לדחוף את חבריהם מאחור כאשר מקדימה מעדו הצרפתים בין גופות האדם והסוסים שהחלו להיערם בבוץ הסמיך. הקשתים האנגלים נהנו ממצב שבו יכלו בנחת לשחרר את חיציהם לתוך המהומה שלפניהם.
לאחר ההשמדה של הקו הראשון הגיע תורו של הקו הצרפתי השני לצאת להסתערות. כאשר התקרבו החיילים הצרפתים לזירת הטבח רבים מהם פשוט פנו לתוך היער ונסו על נפשם. אלו שהמשיכו בהסתערות חלקו את גורלם של חבריהם מהקו הראשון.
בינתיים התברר כי כוח רגלים צרפתי, בסיוע מספר אבירים, תקף את שיירת המטען בעורף הצבא האנגלי ולקח שלל את אחד מכתריו של המלך הנרי. הנרי היה מצוי במצב בעייתי, שכן ההתקפות הצרפתיות על חזיתו עדיין נמשכו, הקו השלישי של הפרשים הכבדים הצרפתים עדיין נותר ללא פגע, וכוח צרפתי נוסף פעל בעורף צבאו. בנוסף, הצבא האנגלי החזיק במספר רב של חיילים צרפתיים, שנפלו בשבי במהלך הקרב, ושמספרם עלה על כלל הכוח האנגלי, והיה חשש שהם יקומו כנגדו.
הנרי פקד על הוצאתם להורג של כל השבויים. לאחר שחלק מהחיילים מחו על כך (מטעמי אבירות, אך ככל הנראה בעיקר מטעמי כופר), ביצעו זאת הקשתים שלא היו כבולים בשבועות אבירות. כ-200 קשתים רצחו אלפי צרפתים בזמן קצר. הטבח הופסק כאשר התברר שהקו השלישי הצרפתי נסוג ונוטש את המערכה.
סיום הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצרפתים איבדו כ-8,000 חיילים בקרב, וזאת מול כ-400 אבדות לאנגלים אשר כללו גם את אדוארד דוכס יורק. מעבר לכך, כמחצית האצולה הצרפתית הושמדה בקרב, דבר ששבר את חוט השדרה של הצבא הצרפתי למשך זמן רב. הנרי לא יכול היה לנצל את הצלחתו ולהמשיך את מסע הכיבוש מול צרפת נטולת ההגנה מפאת מצבו הרע של צבאו שלו. האנגלים הגיעו לקאלה ב-29 באוקטובר וחזרו לאנגליה ועמם כאלף אצילים צרפתים שבויים. מאחר שלא נשאר בצרפת מי שישלם כופר בעבור אותם שבויים, הם מעולם לא חזרו לצרפת.
מעבר לכיבוש עיר הנמל ארפלאר, לא יכול היה הנרי להציג הישגים מידיים, אך שבירת הצבא הצרפתי החלישה את צרפת באופן שאפשר לו לפלוש לצרפת בעתיד ולנחול ניצחונות. בין 1417 ו-1420 ערך הנרי מספר מסעות מלחמה באזורי קן ונורמנדי.
חוזה טרואה, אשר נחתם ב-1420, היה תוצאה ישירה של ההפסד המוחץ שנחלו הצרפתים בקרב אז'נקור. בהסכם זה הכיר מלך צרפת שארל השישי במלך הנרי כיורש לכתרו, וכעוצר בימי חייו. כן נתן לו לאישה את בתו קאתרין. היה זה שיא שאליו לא הגיע עוד אף מלך אנגלי. שתי הממלכות הגדולות באירופה אוחדו תחת שלטונו, ונראה כי האיחוד שבין הנרי וקאתרין ייצור שושלת שתמלוך על הממלכה המאוחדת, וכתוצאה מכך תהיה לכוח החזק באירופה במשך זמן רב.
בשנת 1422 נפטר הנרי ממחלה פתאומית, כשהוא משאיר על הכס המאוחד את בנו הנרי השישי, שהיה אז תינוק. על אף תהילת אז'נקור יהיה זה גורלה של אנגליה לאבד את כל נחלותיה בצרפת, ולהסתבך במלחמת שושלות רצחנית, שתכלה את כוחותיה, בעוד שגורלה של צרפת יהיה להתאחד תחת הנהגתה של ז'אן ד'ארק, ולפתוח בפרק חדש ומזהיר בתולדותיה.
כיום נלמד קרב אז'נקור באקדמיות צבאיות בעולם וכן בצה"ל. הקרב מכיל אלמנטים טקטיים כמיצוי הכוח, תחבולה ועוד. מעבר לכך, ההשפעה של מנהיג כריזמטי על חייליו ועל תוצאות קרב הנראה אבוד מראש מובאת בצורה מובהקת בקרב זה.
הקרב בתרבות ובאמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרב אז'נקור הוא נושאו של מחזהו של ויליאם שייקספיר "הנרי החמישי", שנתן השראה ללוחמים האנגלים מאז נכתב. מחזה זה זכה לשלושה עיבודים קולנועיים מרשימים.
- הראשון, בכיכובו של לורנס אוליבייה בשנת 1946 היה עדיין תחת רושמה של מלחמת העולם השנייה.
- השני, בבימויו ובכיכובו של קנת בראנה בשנת 1989 (כמו כן שיחקה בו אמה תומפסון בתפקיד קאתרין, מלכת צרפת), נחשב לאחד העיבודים המוצלחים של מחזה שייקספירי לקולנוע מאז ומעולם.
- העיבוד השלישי בוצע בשנת 2019 בסרט "המלך", בכיכובו של טימותי שאלאמה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מידע רב על הקרב, כולל הסברים מפורטים על הקשתים האנגלים וחוזק השריון הצרפתי (באנגלית)
- תערוכה לכבוד 600 שנים לקרב הוצגה בטאואר. כתבה בעיתון הגרדיאן. (באנגלית)
Agincourt: Myths and Misconceptions, סרטון באתר יוטיוב- קרב אז'נקור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אז'נקור, הקרב על, אז'נקור, צרפת, 1415, דף שער בספרייה הלאומית- קרב אז'נקור, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
