קרב דיין ביין פו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קואורדינטות: 21°23′13″N 103°0′56″E / 21.38694°N 103.01556°E / 21.38694; 103.01556

קרב דיין ביין פו
מלחמה: מלחמת הודו-סין הראשונה
Dien bien phu castor or siege deinterlaced.png

הצנחת כוחות בדיין ביין פו
תאריך התחלה: 13 במרץ 1954
תאריך סיום: 7 במאי 1954
משך הסכסוך: 56 ימים
מקום: דיין ביין פו
תוצאה: ניצחון וייטנאמי מוחץ, שהביא לסיום הנוכחות הצרפתית בהודו-סין.
הצדדים הלוחמים

האיחוד הצרפתיFlag of France.svg

כוחות לא מוצהרים
37 טייסיםFlag of the United States.svg

וייטנאםFlag of Vietnam.svg
כוחות לא מוצהרים
יועצים צבאיים סיניים Flag of the People's Republic of China.svg

מפקדים
כוחות
כ-15 אלף חיילים 


  • 49,000 לוחמים
  • 15,000 תומכי לחימה 
אבידות
1571-2293 הרוגים, 1730 נעדרים, 11,720 שבויים (מתוכם כ-4500 פצועים).  כ-14 אלף הרוגים פצועים ונעדרים (לפי נתוני הוייט-מין), כ-24 אלף נפגעים (לפי הערכה צרפתית) 
Dien Bein Phu map.png

היערכות הכוחות בדיין ביין פו. הצרפתים התבצרו בגבעות, המסומנות בצבע ירוק. חטיבות הוויטמין 304, 308, 312, 316 ו 351 נערכו ממזרח ומצפון, והמטירו אש ארטילרית בכינון ישיר על הביצורים הצרפתיים

קרב דיין ביין פוצרפתית: Bataille de Diên Biên Phu; בוייטנאמית: Chiến dịch Điện Biên Phủ) היה מערכה מכריעה, שהתנהלה במחצית הראשונה של שנת 1954, בין הצבא הצרפתי הקולוניאלי בהודו-סין (וייטנאם) לבין כוחות ארגון המחתרת הקומוניסטי וייט מין. הקרב, שארך כחודשיים, הסתיים בתבוסה מוחצת של הצבא הצרפתי, ובכניעת שרידי הכוח הצרפתי במתחם דיין ביין-פו. התבוסה הצרפתית במערכה הביאה לנסיגת הצבא הצרפתי משטח צפון וייטנאם, והאיצה את המהלכים המדיניים שהובילו לסיום מלחמת הודו-סין הראשונה (ועידת ז'נבה).

הרקע לקרב וההכנות לקראתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 1953 פלשו כוחות הוויטמין, שפעלו מבסיסים בצפון וייטנאם, לשטח לאוס הסמוכה, שהייתה שטח חסות צרפתי. העיירה דיין ביאן פו, כ-300 ק"מ מערבית להאנוי, סמוך לגבול וייטנאם-לאוס, ישבה על ציר ההספקה המרכזי של הוויטמין לצפון לאוס, בתוך עמק מוקף הרים גבוהים. מפקד הכוחות הצרפתיים בווייטנאם, גנרל נוואר, החליט להשתלט על אזור זה, ולהקים בו מתחם מבוצר, במטרה למנוע את המשך הסתננות כוחות הוייטמין לשטח לאוס, ולהפגין את מחויבותה של צרפת להגן על הריבונות של לאוס, בעלת בריתה. הפיקוד הצרפתי רצה גם לפתות את כוחות הוויטמין לתקוף את המתחם המבוצר החדש, ובכך לאפשר לצבא הצרפתי לנצל את כוח האש העדיף שלו, כדי להנחיל תבוסה לכוחות המורדים הקומוניסטיים בהודו-סין.

על הקולונל כריסטיאן דה קאסטרי הוטל להפוך את דיין ביאן פו למתחם מבוצר. במהלך חודש נובמבר 1953 הוצנחו במתחם, שאורכו היה כ-11 קילומטרים, קרוב ל-10,000 חיילים צרפתים שחלקם השתייכו ללגיון הזרים, בעוד שבהאנוי נשארו כ-5,000 חיילים נוספים, ששימשו כעתודה לשיגור מיידי, וחלקם אכן הוצנחו באזור במהלך הקרבות. את מוצבי החוץ של הבסיס כינה הקולונל דה קאסטרי בשם אהובותיו: ביאטריס, גבריאל, אן-מארי, דומיניק, איגט, פרנסואז, אליין, נטשה, סימון, קלודין ואיזבל.

בשלב הראשון הכשירו הצרפתים שדות תעופה (שכן ניתן היה להעביר הספקה למתחם רק בדרך האוויר) וכן הקימו טבעות מוצבים מבוצרים, שהיו אמורים לחפות זה על זה, הן באמצעות אש נשק קל והן באש ארטילרית. הנשק הכבד שעמד לרשות המגינים כלל, בין השאר, 24 תותחי שדה מתוצרת ארצות הברית בקוטר 105 מילימטר.

הפיקוד הצרפתי לא האמין, שניתן יהיה להציב ארטילריה כלשהי על ההרים הסובבים את דיין ביין פו, שהיו מכוסים צמחיית ג'ונגל עבותה ובלתי חדירה. אך הוא לא העריך נכונה את נחישותם של לוחמי הוויט מין. במאמץ אנושי כביר הצליחו כוחות הוויט מין בפיקודו של גנרל גיאפ, להציב 48 תותחים סיניים בני 105 מילימטרים ולפחות עוד כ-150 קני ארטילריה קטנים יותר, בעמדות בהרים מסביב למתחם הצרפתי, משם הם יכלו לשלוט על כל שטחו, כולל שדות התעופה, ולטווח אותו ללא הפרעה.

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך חודש מרץ שנת 1954, סיים גנרל גיאפ את ריכוז כוחותיו ואת ההכנות לתקיפת המתחם הצרפתי, וכוחות הוייטמין פתחו בהפגזה כבדה על דיין ביאן פו. כבר בתחילת ההפגזה הוצאו שדות התעופה הצרפתיים בתוך המתחם מכלל שימוש, והכוח הצרפתי בדיין ביאן פו נותק והפך להיות תלוי באספקה מוצנחת בלבד.

בניסיון להציל את הכוח הצרפתי במתחם, הוצנחו באזור כוחות מוצנחים של לגיון הזרים הצרפתי, כולל רגימנט הזרים המוצנח השני. הכוח המוצנח הורכב ברובו מוותיקי מלחמת העולם השנייה מן הוורמאכט אשר גויסו ממחנות מעצר בגרמניה, אך הוא לא הצליח לשנות את פני המערכה. קרוב למאה לגיונרים מרגימנט הזרים המוצנח השני נשבו על ידי הכוחות הקומוניסטים. כוחות הוויטמין כירסמו בהדרגה את שטח מתחם ההגנה הצרפתי, למרות התנגדותם הנואשת של המגינים, וכבשו את המוצבים הצרפתיים בזה אחר זה. ב-8 במאי 1954 נכנעו לבסוף שרידי הכוח הצרפתי בדיין ביאן פו. למעלה מ-4,000 חיילים צרפתיים נהרגו או נרשמו כנעדרים במהלך הקרב (החל מנובמבר 1953). 11,720 חיילים וקצינים, מתוכם כ-4500 פצועים נפלו בשבי. 860 פצועים קשה נמסרו לידי הצלב האדום זמן קצר לאחר תום הקרב. מתוך השבויים הנותרים רק כ-3300 שרדו את תקופת השבי, שארכה למעלה משלושה חודשים, לאחר שאולצו לצעוד מאות קילומטרים בתנאים קשים למחנות שבויים בצפון וייטנאם, והוחזרו לצרפת לאחר תום המלחמה. הוויטמין הודו שספגו כ-14 אלף אבידות (מתוכם כ-5000 הרוגים ונעדרים) במהלך המערכה הקשה, אך הצרפתים העריכו שאבידותיהם היו כבדות הרבה יותר והגיעו לכ-23 אלף נפגעים.

דיין ביין פו היוותה את נקודת הסיום במלחמת צרפת בווייטנאם, ושמה קץ לשלטון זה, אשר נמשך מאז שנת 1858. בוועידת ז'נבה הוסכם על ידי הצדדים, כי הצרפתים יצאו מווייטנאם עד שנת 1956 ואכן, כפי שהבטיח ראש ממשלת צרפת פייר מנדס פרנס, כך קרה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ז'אן לארטגי / "הצנטוריונים"

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]