קרב הבקעה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הבקעה היא טקטיקה צבאית שבה כוח תוקף מנסה לפרוץ קו חזית סדור, ועל פי רוב מבוצר, של הכוח המגן. על מנת להשיג מטרה זו, מרכז הצד התוקף, בדרך כלל, כוח גדול מול גזרה צרה יחסית של חזית הכוח המגן. לעתים קורה כי קו הגנה, שעמד בהצלחה בפני מתקפות קודמות שנערכו מול גזרות רחבות שלו, נשבר בתוך זמן קצר יחסית תחת עוצמת המתקפה המרכזת עוצמות כוח אדם ואש חזקות.

בעת שהיחידות הראשונות של הכוח התוקף מצליחות לפרוץ את קו ההגנה, נוצר פעמים רבות תהליך של פאניקה בקרב הכוח המגן, אשר מביא לאפקט דומינו שבו קורס כל המערך ההגנתי.

בקרב התאורטיקנים הצבאיים מקובל כלל אצבע, שלפיו על מנת לאפשר הבקעה, אשר אינה נהנית מיתרון הפתעה או מיתרון איכותי של הצד התוקף בכוח אדם ובכוח אש, נדרש הכוח התוקף ליתרון כמותי ביחס של 3 ל-1 בכוח אדם ובכוח אש על הכוח המתגונן בגזרת קרב ההבקעה ‏‏[1].

קרבות הבקעה מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏John J Mearsheimer, "Assessing the Conventional Balance: The 3:1 Rule and Its Critics," International Security, Vol. 13, No. 4 (Spring 1989), pp. 54-89. [1]
T-34 76 Westerplatte p d.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא צבא. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.