קרב וארנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרב וארנה, ציור מאת יאן מטייקו

קרב וארנה התרחש ב-10 בנובמבר 1444 ליד העיר וארנה, כיום במחוז וארנה, אשר במזרח בולגריה. במהלך קרב זה הביסה האימפריה העות'מאנית בהנהגתו של הסולטאן מוראט השני את צבאות פולין והונגריה תחת הנהגתם של ולדיסלב השלישי מלך פולין והונגריה (פולנית: Władysław III Warneńczyk), שאף נהרג בקרב, ויאנוש הוניאדי ההונגרי.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי מבצע כושל נגד בלגרד ב-1442/1441 חתם הסולטאן העות'מאני מוראט השני הסכם הפסקת אש למשך 10 שנים עם הונגריה. לאחר שחתם גם על הסכם שלום עם נסיכות קאראמאן באסיה הקטנה באוגוסט 1444, הוא ויתר על כתרו לטובת בנו בן ה-12, מהמט השני.

חרף הסכם השלום, הונגריה שיתפה פעולה עם ונציה ועם האפיפיור אאוגנוס הרביעי בארגון צבא צלבני חדש. לאור מידע זה, נקרא מוראט לשוב לכתר על ידי בנו. בתחילה, מוראט סירב, באומרו שאינו סולטאן עוד, אך בנו סתם את הגולל על טיעוניו, בכותבו לו: "אם אתה הסולטאן, הנהג את צבאותיך; אבל אם אני הוא הסולטאן, הרי שאני מצווה עליך לבוא ולהנהיג את צבאותי". למוראט לא הייתה ברירה, אלא לשוב לכתר.

הכנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצד הנוצרי, שסבל מנחיתות מספרית, היה מורכב בעיקר מכוחות הונגרים ופולנים, עם תגבורות מצומצמות של צ'כים, גרמנים, בוסנים, קרואטים, סרבים, בולגרים, ולאכים, ורותנים. בנוסף להם נלחמו לצד הנוצרים אבירים שנשלחו מטעם מדינת האפיפיור.

ההונגרים סבלו מהיעדר ציוד ומחוסר איזון טקטי, עקב חוסר תמיכה מספקת של האצולה ההונגרית בקמפיין. בנוסף לכך, תגבורות שהבטיחה קונסטנטינופול לא מומשו. לצבא ההונגרי כמעט ולא היה חיל רגלים, למעט כ-300 שכירי חרב צ'כים וכמאה מערכי עגלות מלחמה מבוצרים (ואגנבורג- Wagenburg). שאר הכוח הנוצרי היה מורכב מפרשים, חלקם שכירי חרב וחלקם בני אצולה, עם נוכחות גם לנושאי דגלים (של האצולה ושל הכנסיות).

לפי התוכנית, היו אמורות ספינות הקרב של ונציה וגנואה לחסום את הדרדנלים, בשעה שהצבא ההונגרי יגיע לווארנה. שם יועמס על אוניות צי הכס הקדוש ויפליג באמצעותן לעבר קונסטנטינופול, מתוך מטרה לדחוק, בסופו של דבר, את הכוחות עות'מאנים מאירופה.

ההתקדמות ההונגרית הייתה מהירה: הם עקפו את מצודות העות'מאנים והצטרפו אליהם בולגרים מווידין, אורייחובו וניקופול (פרוז'ין, בנו של איבן שישמן, השתתף אף הוא במסע הקרב). ב-10 באוקטובר הצטרפו לכוחות גם כ-4,000 פרשים ולאכים תחת פיקודו של מירצ'ה השני, אחד מבניו של ולאד דראקול.

פריסת הכוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-9 בנובמבר, הצבא העות'מאני, שמנה 40,000-60,000 לוחמים, התקרב לווארנה מכיוון מערב, כשהוא לוכד את הכוחות הנוצריים בין הים השחור ממזרח, אגם וארנה מדרום ומורדותיה המיוערים של רמת פרנגה מצפון. חלק ממפקדי הכוחות הציעו להשתמש בואגנבורג כמגן עד להגעת הצי האפיפיורי, אולם ולדיסלב ה-3 ויאנוש הוניאדי, מפקדי צבאות פולין והונגריה, דחו את הטקטיקה ההגנתית. הוניאדי אף הכריז: "נסיגה היא בלתי אפשרית, וכניעה היא בלתי נתפשת, הבה ונילחם באומץ וכבוד".

בבוקר ה-10 בנובמבר נפרש הצבא הנוצרי, שמנה כ-20,000 לוחמים, בין אגם וארנה לרמת פרנגה, בחזית שנמתחה לאורך 3.5 ק"מ מצפון לדרום. האמצע הנוצרי הורכב מ-3,500 לוחמים פולנים והונגרים כשהולאכים משמשים כעתודה, האגף הימני ובו כ-6,500 לוחמים הורכב מגרמנים, בוסנים, קרואטים ופרשי האפיפיור, האגף השמאלי הורכב מכ-5,000 לוחמים רומנים, בולגרים, ואצילים הונגרים. כ-600 רותנים נותרו במגמה אחורית כשהם מאיישים את הואגנבורג ומצוידים במרגמות.

האמצע העות'מאני הורכב מיניצ'רים, האגף הימני מנה בעיקר סיפאהים מדרום הבלקן, ואילו האגף השמאלי היה מורכב מפרשים קלים, וסיפאהים מאנטליה כשאליהם מצטרפים שכירי חרב ערבים וקשתים, שמוקמו על רמת פרנגה.

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Battle of Varna.png

הקרב החל כשפרשים קלים עות'מאנים וערבים התקיפו את האגף הימני של המערך הנוצרי. הנוצרים הגיבו ושלחו רגמים וחיל רגלים מצויד ברובים שהצליחו לבלום את ההתקפה, ואף החלו במרדף בלתי-מסודר בעקבות העות'מאנים הנסוגים אולם נתקלו במארב של פרשים אנטלים ופרשי גמלים ערבים שהיכו בהם מן האגף. המהלך העות'מאני שבר את האגף הימני הנוצרי, שהחל לנוס על נפשו לכיוון דרום, אל מצודת גאלאטה, אולם נקטל ברובו, בביצות שבקרבת אגם וארנה. רק הגדוד הקרואטי, הצליח לסגת באופן מסודר אל הואגנבורג.

האמצע הנוצרי בראשות המלך ולדיסלב ויאנוש הוניאדי, לעומת זאת, תקף והביס את הערבים והפרשים האנטלים. גדוד הפרשים הוולאכי אפילו הצליח לפרוץ אל המחנה המבוצר של העות'מאנים, ולאחר שסיים לבזוז אותו, נטש את שדה המערכה.

האגף השמאלי של הנוצרים, הותקף בינתיים על ידי פרשים עות'מאנים, והתקשה לבלמם. הוניאדי החליט לצאת עם פרשיו על מנת לסייע ולהניס את התוקפים, תוך שהוא מייעץ למלך הפולני לחכות לשובו.

באותה שעה, נראה היה שהצבא הנוצרי עומד בפני ניצחון מזהיר, והסולטאן כמעט שנטש את שדה הקרב. אולם אז, כשהוא מתעלם מעצתו של הוניאדי, הסתער המלך הצעיר, בראש 500 אבירים, על האמצע העות'מאני וניסה ללכוד את הסולטאן מורד ה-2. ולדיסלב הוקף בידי היניצ'רים ונהרג. חיל הפרשים הפולני איבד את רוחו, ונמחץ על ידי העות'מאנים.

הוניאדי, ששב בינתיים מן המרדף אחר האגף הימני הנסוג של הטורקים, ניסה בכל כוחו, לחלץ את גופת המלך הפולני, אולם כל שיכול היה לעשות הוא לארגן נסיגה של מה שנותר מצבאו. הנוצרים איבדו כ-11,000 חיילים בשעה שהעות'מאנים ספגו לפחות 8,000.

סיכום[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות הניצחון העות'מאני, הצליח הצבא הנוצרי לגרום נזק פיזי ומוראלי ניכר, בייחוד לאור יחסי הכוחות לפני הקרב. הקרב הכין את הקרקע לכיבוש קונסטנטינופול. מבחינת ההונגרים, מותו של ולדיסלב השלישי הותיר אותם ללא מלך. יורש העצר היה לדיסלב הראשון מבוהמיה, ילד בן ארבע, והמדינה נשלטה בפועל על ידי עוצרים.