קרב ווטרלו
 |
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: כתוב לא טוב. | |
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | ||
| קרב ווטרלו | |||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 |
|||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||
קרב ווטרלו שנערך ב-18 ביוני 1815 בווטרלו (כיום במרכז בלגיה) היה הקרב האחרון שבו השתתף נפוליאון בונפרטה, אחרי שובו מגלות באי אלבה וחזרתו לכס הקיסר בממלכת צרפת למשך תקופה קצרה שכונתה "שלטון מאה הימים". הקרב נערך נגד כוחות בריטניה ופרוסיה שהשתייכו לקואליציה האנטי צרפתית השביעית, קואליציה של כל מעצמות אירופה שהתגבשה בתקופה זו נגד נפוליאון, שגייס בפעם השלישית בתוך שלוש שנים צבא גדול וחזק, והתארגן במהירות כדי להנחית על אויביו מכה ניצחת בטרם יספיקו להתארגן. עד יוני הספיקו להתייצב מול צרפת רק כוחות בריטניה, בפיקוד ארתור ולסלי, וכוחות פרוסיה, בפיקוד גבהרד לברכט פון בליכר בן ה-72. האוסטרים והרוסים היו עדיין רחוקים מהזירה. במהלך הקרב נהרגו כ-15,000 חיילים בריטיים ו-25,000 צרפתיים. נפוליאון הובס, איבד את כיסאו והוגלה לסנט הלנה, שם חי את שארית חייו. ולסלי זכה לאהדה רבה בבריטניה, הפך למפקד העליון של הצבא הבריטי לכל חייו, ולאחר מכן אף נבחר לראש ממשלת בריטניה בשנת 1828, ושוב ב-1834.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
תנועתו המהירה של נפוליאון, בראש צבא הצפון שלו שמנה 128 אלף חיילים, הפתיעה את ולינגטון. בחששו כי נפוליאון ינתק אותו מנמלי התעלה החל ולינגטון לסגת מערבה מבריסל. לאמיתו של דבר, מטרתו של נפוליאון הייתה לתקוע טריז בין הבריטים לפרוסים, ונסיגתו של ולינגטון שיחקה לידיו.
קדמו לקרב ווטרלו שני קרבות נפרדים בין הצבאות: קרב קאטרה ברא בין הצרפתים לבריטים אשר לא הוכרע, וקרב ליני אשר הסתיים בניצחון גדול של הצרפתים על הפרוסים שספגו 34 אלף הרוגים (לעומת 11,500 הרוגים לצרפת). ואולם, פקודות מטעות מנפוליאון ב-17 ביוני לפקודו המרקיז דה גרושי (Emmanuel, marquis de Grouchy), לרדוף אחרי הפרוסים עם 30,000 איש תרמו לתבוסתו של צבא נפוליאון. גרושי, שהיה גנרל ממוצע ביותר, נהג לקום מאוחר בבוקר, התחיל את המרדף מאוחר גם ב-17 וגם ב-18 ביוני. ב-18, כשהקורפוס הצרפתי השלישי והשישי עומדים לרשותו, הוא נתקל בכוחות מהצבא הפרוסי ליד ואבר (Wavre).
בלילה שבין ה-17 ל-18, הצבא הפרוסי חוזק על ידי הקורפוס ה-6 של פרידריך פון בילוב, שלא היה נוכח בליני.
לאחר התבוסה הפרוסית בליני, עמדתו של ולינגטון בקאטרה-ברא הפכה לבלתי ניתנת להגנה. ב-17, שהיה יום גשום, הסיג ולינגטון את כוחותיו לעמדה שנסרקה מראש בווטרלו. בליכר, שנפצע בעצמו בליני, גבר על הפיתוי לסגת מזרחה לאורך קווי התחבורה שלו אחרי התבוסה בליני ופקד על צבאו, בפיקודו של ראש המטה שלו, אוגוסט ניידהרדט פון גנייזנאו, לנוע צפון מערבה כדי לחבור לוולינגטון. בכך סיכל את התוכנית הצרפתית להכות בכל אויב בנפרד, כפי שעשה נפוליאון פעמים רבות לאורך מלחמותיו.
[עריכה] הטקטיקה של ולינגטון
בכדי לנצח בקרב בווטרלו ולינגטון היה צריך להכין תוכנית שתוביל אותו לניצחון מול נפוליאון, אך עמדה בפניו בעיה קריטית שאותה היה צריך לפתור בכדי לנצח, והיא שהצבא הצרפתי שאותו הצליח לגייס נפוליאון לקראת הקרב היה גדול, ומנוסה יותר מהצבא הבריטי. במשך מספר שבועות לפני הקרב ולינגטון שלח אנשים שיחקרו ויסרקו את האזור שהקרב אמור להתקיים. ולינגטון חילק את צבאו לשני אגפים: האגף ימני שבו נמצאת חוות המבצר הומוגון, והאגף השמאלי. ולינגטון ניצל את שינאתו של הגנרל הפרוסי בן ה-72 בליכר כלפי הצרפתים וביקש ממנו סיוע בקרב הקרוב מול הצרפתים, ובליכר הסכים. ולינגטון הכיר את האזור וידע שהוא חייב לשמור על החווה המבוצרת הוגומון בכל מחיר כדי לנצח בקרב. החומה הייתה גם מבוצרת, וגם בעלת פתחים קטנים, וחלונות מוסתרים על ידי צמחים דרכם יכלו החיילים הבריטים לתקוף ולהתגונן בו זמנית נגד הצרפתים. הומוגון הייתה למזלו של ולינגטון ממוקמת בשדה פתוח כך שלחיילים הצרפתית שיינסו לחדור לתוך הומוגון לא יהיה איך להתגונן מול החיילים הבריטים. שיקול נוסף לגבי ההוגומון שלקח ולינגטון הוא שאם במקרה ובכל זאת הצבא הצרפתי יצליח להתקרב למבצר, וינסה לטפס מעל החומות חיילים עם רומחים יחכו מאחורי החומות וישפדו אותם. ולינגטון ניצל גם את הגיאוגרפיה, והאקלים באזור כדי לנצח בקרב האנשים שהוא שלח לבדוק את האזור בדקו את האדמה במספר מקומות, והם מצאו שהתייבשות הקרקע לא אחידה בכל המקומות לכן ידע ולינגטון למקם את צבאו במקום שבו הקרקע מתייבשת מהר בעוד שאת הצרפתים דאג להוביל דווקא למקום שהקרקע לחה מאוד, ואף בוצית. ניצול גיאוגרפי זה הקשה מאוד על הצרפתים בזמן הקרב בכך שהקרקע הלחה, והבוצית האטה את התקדמות הצרפתים, וגם החלטתו של נפוליאון לדחות את התקדמותו במספר שעות בכדי שהקרקע הלחה תתייבש לא הניבה פרי שכן היו דרושים לפחות מספר ימים עד להתייבשות מספקת של הקרקע. ניצול גיאוגרפי נוסף שאותו ולינגטון לקח בחשבון הוא שבכדי להגיע להוגומון צריך לעבור יער צפוף בעצים, כך שהתותחים הצרפתיים לא יוכלו לירות מטווח רחוק כדי להפיל את המבצר, לכן ולינגטון מיקם את תותחיו מאחורי הומוגון. אך פעולה זו הובילה אותו לבעיה נוספת והיא לתקוף את התותחנים ללא יכולת לראותם, שאותה פתר בזכות יכולת שהבריטים פיתחו לפני כ-15 שנים ממועד הקרב בווטרלו שהצרפתים לא הכירו: פגז תותח הממולא כדורי ברזל הממולא אבק שריפה. בזכות יכולת זו יכלו התותחים הבריטיים להגדיל את שטח הפגיעה שלהם, ובכך לפגוע בתותחים הצרפתיים גם ללא היכולת לראותם.
[עריכה] הקרב
בווטרלו, לוולינגטון הייתה את החווה המבוצרת הוגומון (בצרפתית: Hougomont) כנקודת עוגן לאגף הימני שלו, וכמה חוות אחרות משמאלו. נפוליאון ניצב מול הבעיה הגדולה הראשונה שלו כבר לפני שהקרב החל. כיוון שלא היה בטוח לגבי מיקום הצבא הפרוסי מאז מנוסתו מליני יומיים קודם לכן, נפוליאון היה מודע לצורך להשתמש בארטילריית השדה הצרפתית. טבילת האש הזו נדחתה במשך שעות בתקווה שהאדמה, שהייתה לחה מהגשם שירד ביום הקודם תתייבש במידה מספקת כדי לעמוד במשקלם של הכוחות הצרפתיים, אך ללא הועיל. הבוץ גם פגע בהתקדמותם של חיילות הרגלים והפרשים בעת שהתקדמו בכבדות לעמדותיהם. כשהארטילריה הצרפתית בסופו של דבר פתחה באש על כוחותיו של ולינגטון בערך בשעה 11:35 בבוקר, הרושם הצפוי מוזער בשל האדמה הרכה שספגה את פגיעתם של רבים מפגזי התותחים הצרפתיים.
מרכיב מכריע בתוכנית הקרב הצרפתית היה למשוך את כוחות העתודה של ולינגטון לאגף הימני שלו כדי להגן על הוגומון, אך ההתקפות הצרפתיות על החווה לא צלחו, גם לאחר שהצליחו לחדור לחצר החווה אך נהדפו. הוגומון הפכה ל"קרב בתוך קרב" ולאורך היום מגניה הצליחו למשוך אליה אלפים של חיילים צרפתיים להתקפות שלא הניבו פרי, בזמן שרק חלק קטן מכוחות העתודה של ולינגטון נשאבו לקרב זה.
בשעה 1:30 בצהריים הורה נפוליאון למרשל ניי לשלוח את חיילי הרגלים של דרלון קדימה נגד האגף השמאלי של חלקה המרכזי של החזית של ולינגטון, ממזרח ל-La Haye Sainte. ההתקפה זיעזעה את קווי הברית כשחלקה העיקרי נספג על ידי גדודים סקוטים, כמה מוותיקי המלחמה ממלחמת חצי האי האיברי שנשארו ככוח תגבורת בווטרלו. ההתקפה הצרפתית בסופו של דבר נהדפה על ידי חיל הפרשים הבריטים וההתנפלות המפורסמת של "הסקוטים האפורים". אירוע מרשים זה עלה לפרשים במחיר כבד ויחד הם כמעט לא שיחקו תפקיד ביתר הקרבות.
כשנפוליאון עזב באופן לא צפוי את שדה הקרב מוקדם אחר הצהריים, ניי טעה וחשב שתמרון כוחות הברית להתארגנות מאחורי הרכס הוא נסיגה כללית. מבלי להתייעץ, הוא הורה לפרשיו הכבדים להתקדם והתקפה גדולה של מעל 5,000 קירסירים הרעימה במעלה הרכס התלול. התוקפים נהדפו פעם אחר פעם על ידי ריבועי חיילי הרגלים של הברית, האש הטורדנית של הארטילריה הבריטית בזמן שהפרשים הצרפתים נסוגו במורד הרכס כדי להתארגן מחדש, ותקיפות-הנגד הנחרצות של גדודי הפרשים הקלים הבריטים שיעילותם באותו יום באופן כללי עברה מבלי ששמו אליה לב.
לאחר התקפות רבות מספור על הרכס בו נערכו כוחות הברית, הפרשים הצרפתים חוסלו למעשה. הפרוסים כבר תקפו את האגף הימני של הצבא הצרפתי כש-La Haye Sainte נפלה לידי הצרפתים לפנות ערב. במצב בו מרכז החזית של ולינגטון חשוף, נפוליאון הפעיל את העתודה העיקרית שלו, המשמר הקיסרי הוותיק הבלתי-מנוצח (המשמר הקיסרי הורכב מהחיילים הוותיקים והמנוסים ביותר של הצבא הצרפתי, בעלי ותק של עשרות קרבות), אשר, לאחר שצעד דרך סערה של פגזים ורסיסים, הוחרב על ידי האש הבלתי פוסקת של מטחי הרגלים הבריטים מלפנים ומהצד, שהוסתרו מבעוד מועד במארב. המשמר הקיסרי נסוג באי-סדר, ועם נסיגתו החלה בהלה בצבא הצרפתי והוא נפוץ לכל עבר.
[עריכה] התוצאות
בליל הצבא של ולינגטון כלל חיילים בריטים, גרמנים והולנדים. חלק מהם היו באיכות נמוכה מאוד (חלקם אף אהדו את נפוליאון), וברחו לפני שהקרב החל. אולם היו מספר גדודים זרים, שבהם בלט הלגיון הגרמני של המלך, שהגן על חוות La Haya Sainte, עד שאזלה לו התחמושת.
הצרפתים ספגו כ-26,000 הרוגים וכוחות הברית - כ-14,000.
ולינגטון ובליכר נפגשו בפונדק La Belle Alliance, שהיה מפקדתו של נפוליאון. זמן קצר לאחר התבוסה הצרפתית, נפוליאון איבד את כיסאו והוגלה לסנט הלנה, שם חי את שארית חייו. ולינגטון, שכבר לפני ווטרלו היה מפקד בעל מוניטין, הפך ליקיר בניה של בריטניה, כמי שהנחית את המכה האחרונה על נפוליאון, וזכה לתארים וכיבודים רבים. הוא היה למפקד העליון של הצבא הבריטי לכל ימי חייו, וב-1828, ושוב ב-1834, נבחר לראש ממשלה.
[עריכה] קרב ווטרלו בתרבות
- קרב ווטרלו תואר על ידי ויקטור הוגו בספרו עלובי החיים.
- סרט הקולנוע הגרנדיוזי ווטרלו בכיכובו של רוד סטייג'ר משנת 1970.
- השיר "ווטרלו" בביצוע להקת אבבא השבדית זכה באירוויזיון 1974 ונבחר כשיר היובל באירוויזיון.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
[עריכה] לקריאה נוספת
- ג'ון קיגן, פני הקרב, הוצאת מערכות, 1981.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ (המספר תלוי באופן שבו סופרים, שכן הפרוסים הגיעו אחר הצהריים, וחלק מהיחידות הגיעו לשדה הקרב אבל לא ממש השתתפו בלחימה)
| קרבות במלחמות הנפוליאוניות (מחולקים לפי הקואליציות האנטי-צרפתיות) | ||||||||
|
||||||||
|
