קרב טאראנטו
 | ||||||||||||||||||
| מערכה: הקרב על הים התיכון | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 11 בנובמבר 1940 – 12 בנובמבר 1940 (יומיים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | טאראנטו | |||||||||||||||||
| קואורדינטות | 40°27′04″N 17°12′27″E / 40.451111111111°N 17.2075°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון בריטי מוחץ | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
 כווני התקיפה של המטוסים הבריטיים | ||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||
קרב טאראנטו (באנגלית: Battle of Taranto) נערך בליל 11–12 בנובמבר 1940 בטאראנטו כחלק מהקרב על הים התיכון במהלך מלחמת העולם השנייה. בין הצי המלכותי הבריטי והצי המלכותי האיטלקי (Regia Marina). הקרב שהיה כולו אווירי הסתיים בתבוסה איטלקית קשה.
רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
תוכנית לתקוף את הצי האיטלקי בטאראנטו הייתה כבר בעת משבר מינכן ב-1938. התוכנית נעורה לחיים שוב ב-ספטמבר 1940 כאשר תת אדמירל לומלי ליסטר הצטרף עם נושאת המטוסים אילוסטריוס לשייטת הים התיכון בפיקודו של אדמירל אנדרו קנינגהם. האדמירליות הבריטית ראתה בריכוז הצי האיטלקי בטאראנטו הזדמנות לשנות את מאזן הכוחות בים התיכון לטובת הצי המלכותי ותכננה את מבצע Judgement - התקפת פתע על נמל טאראנטו.
ההתקפה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-11 בנובמבר 1940 ביצע מטוס ימי ממלטה טיסת סיור מעל טארנטו וגילה שם את הצי האיטלקי בנמל. האיטלקים הבחינו בו והגבירו את השמירה והגנת הנ"מ בטאראנטו. האיטלקים חסרו ציוד מכ"ם ולא היו יכולים להבחין בשייטת בפיקודו של אנדרו קנינגהם שבמרכזה נושאת המטוסים אילוסטריוס בפיקודו של תת-אדמירל לאמלי ליסטר. מפקדת הצי האיטלקי (ה-Supermarina) הייתה יכולה להורות לאוניות לצאת מהנמל ולשאוף להתכתש עם אוניות הבריטים אבל זה היה מנוגד לפילוסופיה שלהם אז.
על סיפון אילוסטריוס היו 21 מפציצי טורפדו דו-כנפיים מסוג פיירי סורדפיש. הגל הראשון של 12 מפציצים הגיע לנמל טאראנטו מכיוון דרום-מזרח בשעה PM 10.58 והפציצו את אוניות הצי בנמל למרות אש הנ"מ הכבדה שנורתה עליהם מתותחי החוף ומאוניות הצי. גל נוסף של 9 מפציצים הגיע למקום כעבור 90 דקות מכיוון צפון-מזרח הטילו את מטענם על הנמל וחזרו לנושאת המטוסים.
לאחר ההתקפה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוניית המערכה הרוזן קאבור טבעה. אוניות המערכה ליטוריו וקאיו דואיליו נפגעו קשה. הבריטים איבדו שני מטוסים מאש שנורתה עליהם מתותחי האוניות המותקפות. שני אנשי צוות נהרגו ושניים נשבו. כתוצאה מהתקפה זו העבירו האיטלקים את רוב הצי שלהם צפונה, לנמל נאפולי והאוניות שנפגעו, תוקנו.
האיטלקים המשיכו להפריע לשיירות הבריטים למלטה וב-27 בנובמבר 1940 הם התכתשו עם הבריטים בקרב כף ספארטיוונטו ליד סרדיניה שנגמר בתיקו. הם המשיכו ללוות בהצלחה שיירות אספקה לצבא האיטלקי בלוב. המטוטלת נעה לטובתם עד לקרב כף מטפן. מקובל לקבוע לגבי הצי המלכותי האיטלקי כי בקרב טאראנטו קיבל מכה ובקרב כף מטפן קיבל נוקאאוט.
סופו של אדמירל הצי האיטלקי איניגו קמפיוני היה טרגי. הוא מונה למפקד האיים הדודקאנזים. לאחר פרישת איטליה מהמלחמה הוא סירב לשתף פעולה עם הגרמנים. כאשר נכבש רודוס במערכת הדודקאנז הוא נתפס על ידי הגרמנים והועבר לאיטליה. ממשלת הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית של בניטו מוסוליני החליטה לשפוט אותו כבוגד והוא הוצא להורג ביריות בכיכר העיר פארמה ב-24 במאי 1944.
הבריטים שינו את צורה תקיפת מפציצי הטורפדו בגלל רדידות המים בנמל. הטייסים אומנו להטיל את הפצצות נמוך יותר. פתרון זה ועוד נלמדו על ידי היפנים שיישמו אותם בהתקפתם על פרל הארבור שנה לאחר מכן. תוצאות הקרב הראו שכוח קטן של מטוסים מסוגל להסב נזקים כבדים לאוניות מערכה.
הקרב הראה בפעם הראשונה את כוחה האמיתי של נושאת המטוסים, והוביל רבים להאמין ש"אוניות התותחים הכבדים" יפסיקו להיות הכוח הימי הדומיננטי.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קרב טאראנטו, באתר military history
