קרב טאראנטו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרב טאראנטו
מערכה: הקרב על הים התיכון
מלחמה: מלחמת העולם השנייה
תאריך התחלה: 11 בנובמבר 1940
תאריך סיום: 12 בנובמבר 1940
משך הסכסוך: יומיים
מקום: טאראנטו
תוצאה: ניצחון בריטי מוחץ
הצדדים הלוחמים
מפקדים

אדמירל אנדרו קנינגהם
תת אדמירל לומלי ליסטר

כוחות

1 נושאת מטוסים
2 סיירות כבדות
2 סיירות קלות
5 משחתות
21 מפציצי טורפדו

6 אוניות מערכה
9 סיירות כבדות
7 סיירות קלות
13 משחתות

אבידות

2 הרוגים
2 שבויים
2 מפציצי טורפדו

59 הרוגים
600 פצועים
אוניית מערכה אחת טבועה
שתי אוניות מערכה פגועות
שני מטוסים

Operazione Judgement Taranto.jpgכווני התקיפה של המטוסים הבריטיים

קרב טאראנטו נערך בליל ה-11-12 בנובמבר 1940 כחלק מהקרב על הים התיכון במהלך מלחמת העולם השנייה. בין הצי המלכותי הבריטי והצי המלכותי האיטלקי (Regia Marina). הקרב שהיה כולו אווירי הסתיים בתבוסה איטלקית קשה.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תכנית לתקוף את הצי האיטלקי בטאראנטו היתה כבר בעת משבר מינכן ב-1938. התכנית נעורה לחיים שוב ב-ספטמבר 1940 כאשר תת אדמירל לומלי ליסטר הצטרף עם נושאת המטוסים אילוסטריוס לשייטת הים התיכון בפיקודו של אדמירל אנדרו קנינגהם. האדמירליות הבריטית ראתה בריכוז הצי האיטלקי בטאראנטו הזדמנות לשנות את מאזן הכוחות בים התיכון לטובת הצי המלכותי ותכננה את מבצע Judgement - התקפת פתע על נמל טאראנטו.

ההתקפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-11 בנובמבר 1940 ביצע מטוס ימי ממלטה טיסת סיור מעל טארנטו וגילה שם את הצי האיטלקי בנמל. האיטלקים הבחינו בו והגבירו את השמירה והגנת הנ"מ בטאראנטו. האיטלקים חסרו ציוד מכ"מ ולא היו יכולים להבחין בשייטת בפיקודו של אנדרו קנינגהם שבמרכזה נושאת המטוסים אילוסטריוס בפיקודו של תת אדמירל לאמלי ליסטר. מפקדת הצי האיטלקי (ה-Supermarina) היתה יכולה להורות לאוניות לצאת מהנמל וללשאוף להתכתש עם אוניות הבריטים אבל זה היה מנוגד לפילוסופיה שלהם אז.

על סיפון אילוסטריוס היו 21 מפציצי טורפדו דו-כנפיים מסוג פיירי סורדפיש. הגל הראשון של 12 מפציצים הגיע לנמל טאראנטו מכיוון דרום-מזרח בשעה PM ‏ 10.58 והפציצו את אוניות הצי בנמל למרות אש הנ"מ הכבדה שנורתה עליהם מתותי החוף ומאוניות הצי. גל נוסף של 9 מפציצים הגיע למקום כעבור 90 דקות מכיוון צפון-מזרח הטילו את מטענם על הנמל וחזרו לנושאת המטוסים.

לאחר ההתקפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוניית המערכה הרוזן קאבור טבעה. אוניות המערכה ליטוריו וקאיו דואיליו נפגעו קשה. הבריטים איבדו שני מטוסים מאש שנורתה עליהם מתותחי האוניות המותקפות. שני אנשי צוות נהרגו ושניים נשבו. כתוצאה מהתקפה זו העבירו האיטלקים את רוב הצי שלהם צפונה, לנמל נפולי והאוניות שנפגעו, תוקנו.

האיטלקים המשיכו להפריעה לשיירות הבריטים למלטה וב-27 בנובמבר 1940 הם התכתשו עם הבריטים בקרב כף ספארטיוונטו ליד סרדיניה שנגמר בתיקו. הם המשיכו ללות בהצלחה שיירות אספקה לצבא האיטלקי בלוב. המטוטלת נעה לטובתם עד לקרב כף מטפן. מקובל לקבוע לגבי הצי המלכותי האיטלקי כי בקרב טאראנטו קיבל מכה ובקרב כף מטפן קיבל נוקאאוט.

סופו של אדמירל הצי האיטלקי אינגינו קמפיוני היה טרגי. הוא מונה למפקד האיים הדודקאנזים. לאחר פרישת איטליה מהמלחמה הוא סירב לשתף פעולה עם הגרמנים. כאשר נכבש רודוס במערכת הדודקאנז הוא נתפס ע"י הגרמנים והועבר לאיטליה. ממשלת הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית של בניטו מוסוליני החליטה לשפוט אותו כבוגד והוא הוצא להורג ביריות בכיכר העיר פארמה ב-24 במאי 1944.

הבריטים שינו את צורה תקיפת מפציצי הטורפדו בגלל רדידות המים בנמל. הטייסים אומנו להטיל את הפצצות נמוך יותר. פתרון זה ועוד נלמד על ידי היפנים שיישמו אותם בהתקפתם על פרל הרבור שנה לאחר מכן. תוצאות הקרב הראו שכוח קטן של מטוסים מסוגל להסב נזקים כבדים לאוניות מערכה.

הקרב הראה בפעם הראשונה את כוחה האמיתי של נושאת המטוסים, והוביל רבים להאמין ש"אוניות התותחים הכבדים" יפסיקו להיות הכוח הימי הדומיננטי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]