קרב טיקינוס
| קרב טיקינוס | |||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 |
|||||||||||||||||||||||||||||
|
|||||||||||||||||||||||||||||
קרב טיקינוס הינו קרב שנערך במסגרת המלחמה הפונית השנייה בין הכוחות הקרתגים תחת פיקודו של חניבעל והכוחות הרומיים תחת פיקודו של פובליוס קורנליוס סקיפיו, בנובמבר שנת 218 לפנה"ס. היה זה הקרב הראשון במלחמה שנערך על אדמה איטלקית. הקרב הסתיים בניצחונו של חניבעל.
תוכן עניינים |
רקע [עריכה]
לאחר שעזב חניבעל את היספניה (ספרד של היום), צבא בראשות סקיפיו נשלח למאסיליה (כיום מרסיי, צרפת) במטרה להדוף את התקדמותו. דרכי הצבאות הצטלבו בסמוך לנהר הרון, אולם נמנע קרב בין הכוחות. סקיפיו עזב את הצבא והפליג לגאליה הקיס־אלפינית כדי להדוף את חניבעל ולהגן על היישובים הרומיים באזור, פלקנטייה וקרמוניה. כמו כן, סקיפיו הפקיד על הכוח שנותר בגאליה את אחיו, במטרה לשלוח אותו להלחם בכוחות הקרתגיים בספרד.
חניבעל היה עסוק בגיוס כוחות גאלים לצבאו, בעקבות החלשות כוחותיו בחציית האלפים לעבר איטליה. בהגיעו לאדמת איטליה, חניבעל הוביל צבאו בן 20,000 רגלים ו־10,000 פרשים. הפוני העניק לצבאו זמן למנוחה ורענון. גיוסיו היו מקרב שבטי הטאוריני, האינסוברים והליגורים. האינסוברים ושבט הבויי היו עסוקים במרד נגד הרומאים, וזכו להצלחה נגד צבא בראשות לוקיוס מנליוס שנשלח להביסם. מאוחר יותר, נשלח צבא נוסף תחת לוקיוס אטיליוס לאזור. חניבעל חפץ בקרב כדי לעודד גאלים נוספים להצטרף לצידו.
סקיפיו נחת בפיזה, וקיבל לידיו את כוחו של אטיליוס. יחסו של סקיפיו לאויב, לפי ליוויוס, בא לידי ביטוי בנאומו לכוחו החדש.
- "עתה אשר לאופי האויב והלחימה ... עליכם להאבק, חיילים, באנשים אשר הבסתם באדמה ובים ... הם איבדו שני שלישים מחיל הרגלים והפרשים בחציית האלפים ... הם לא כלום מלבד לרוחות אנשים, תשושים מרעב, קור וזוהמה ... יִרְאתי היחידה היא שכאשר תלחמו יתגלה כי האלפים הם אלו כבשו את חניבעל"
חניבעל, מנגד, רומם את רוח חייליו במופע. מאוחר יותר, הציע לכל צבאו מתנות רבות ויקרות כאזרחות, אדמה, כסף, בתים נאים, חופש מעבדות לעבדים, וצמד עבדים עבור כל עבד משוחרר. כמו כן, שילח המצביא הפוני כ־500 פרשים תחת מהרבעל להטריד את בנות בריתה של רומא, אך לחוס על הגאלים כדי לזכות בתמיכתם.
הקרב [עריכה]
ההכנות לקרב [עריכה]
מאוחר יותר, חניבעל החל צועד בדרכו להצטרף לשבט הבויי במרידתו ברומאים. סקיפיו צעד לעבר חניבעל להדפו; הוא חצה את נהר הפו לאחר שבנה עליו גשר. כוחות שני הצדדים שלחו משלחת כדי לחשוף את גודל ואופי צבא האויב. לבסוף, נפגשו הכוחות בסמוך לנהר הטיקינוס, ולאחר הערכות הכוחות נפתח הקרב. הכוחות היו כמעט שווים בגודלם, אם כי לחניבעל היה יתרון מספרי קל הן ברגלים והן בפרשים. הכוח הרומי הורכב בעיקר מוליטים ופרשים קלים. כוחו של חניבעל הורכב מפרשים נומידיים וקרתגיים, ומעט רגלים קלים. סקפיו פרס את הוליטים והפרשים הקלים מלפנים, ואת הפרשים הכבדים הציב מאחור. חניבעל, כנגדו, מיקם את הפרשים הנומידיים באגפים ואת יתר הכוח, פרשים ורגלים, הציב במרכז. סקיפיו ציפה כי כוחותיו הקדמיים יתישו את הכוחות הקרתגיים, ולבסוף, כאשר יטיל את פרשיו הכבדים למערכה, יכריע את הקרב. חניבעל לעומתו, תיכנן ליצור איגוף על ידי הפרשים הנומידים שבאגפים.
מהלך הקרב [עריכה]
הוליטים הרומאיים, שעמדו בשורות הקדמיות הובסו במהרה על ידי הפרשים הקרתגיים ונדחקו לאחור. דחיקה זאת הביאה לבהלה בקרב סוסי הרומאים וגרמה להפרת הסדר בקרב הפרשים הקלים, דבר שגרם למנוסתם. עדיין, הפרשים הרומיים הכבדים ניסו להיאבק באלו הקרתגיים ואף בהצלחה מסוימת, אלא, שבזמן מאבקם, הפרשים הנומידיים אגפו את הכוח הרומאי וגרמו לכדי קריסתו. הוליטים הנותרים ברחו והקונסול, סקיפיו, נפצע אנושות. על פי האגדה, סקיפיו הוצל בידי בנו (סקיפיו אפריקאנוס), אף שיש טוענים כי מצילו היה משרת ליגוארי. הפרשים הנותרים בצד הרומאי ליוו את הקונסול חזרה למחנה.
סיום הקרב [עריכה]
בערב העוקב הכוחות הרומאים נסוגו חזרה לנהר הפו, אולם חניבעל הצליח לתפוס כ־600 מהם. 2000 רגלים ו־200 פרשים גאלים ערקו מצבאו של סקיפיו לזה של חניבעל. והיתר פרשו אל נהר הטרביה, כדי להיערך מחדש ולקבל תגבורת מידי הקונסול טיבריוס סמפורניוס לונגוס.
תוצאות הקרב [עריכה]
קרב טיקינוס לא היה קרב מכריע, לא השתתפו בו כוחות גדולים, הוא היה קצר ואבדות שני הצדדים לא היו גדולות. למעשה, קרב טיקינוס היה לכאורה קרב חסר חשיבות, שכן לא השתתף בו אפילו לגיון רומאי אחד. עם זאת, לקרב טיקונוס הייתה השפעה רבה על המשך המלחמה באיטליה, והוא נתפס כתבוסה רומאית גדולה. הסיבות לכך הן, ראשית, קרב טיקינוס היה ניצחונו הראשון של חניבעל על אדמת איטליה, ניצחון זה הקנה לחניבעל את אמונם של הגאלים תושבי עמק הפו, וגרם להם להתגייס לצבאו של חניבעל, ולתגבר אותו במידה משמעותית. לפני קרב טיקונוס היה צבאו של חניבעל צבא קטן ותשוש, שרק זה עתה עבר את הרי האלפים, לאחר קרב טיקונוס כמעט הוכפל גודלו של צבא חניבעל, והוא היה לצבא חזק שיכול להתמודד כנגד הכוחות הרומאיים. שנית, קרב טיקונוס הכה את הרומאים מבחינה מוראלית, היה זה קרב שבו כוח תשוש הכה כוח רומאי ואף פצע קשות קונסול. התבוסה המוראלית הרומאית גרמה לכך שכוח רומאי לא נשלח עוד להתמודד כנגד חניבעל באותו חורף, וחניבעל היה זה שיזם את קרב טרביה.
לקריאה נוספת [עריכה]
- טיטוס ליוויוס, תולדות רומא, ספר כ"א: "מסגונטום לטרביה".
- תאודור מומזן, דברי ימי רומא, כרך ב', 45 - 46, "סקיפיו בעמק הפו; העימות בטיקינוס; הצבאות בפלקינה". (לקריאה מקוונת באנגלית)
קישורים חיצוניים [עריכה]
- אודות קרב טיקינוס, באתר 'האנציקלופדיה הצבאית המקוונת'.
