קרב טראסימנוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טראסימני
HE-Battles second punic war.png
הקרבות העיקריים במלחמה הפונית השנייה
עימות: המלחמה הפונית השנייה
תאריך התחלה: 21 ביוני 217 לפנה"ס
קרב לפני: קרב טרביה
קרב אחרי: קרב קאנאי
מקום: אגם טראסימנו
תוצאה: ניצחון קרתגי מכריע
הצדדים הלוחמים
הרפובליקה הרומית  קרתגו 
מפקדים
גאיוס פלאמיניוס  חניבעל ברקה 
כוחות
40,000  50,000+ 
אבידות
15,000 הרוגים‏[1]  2,500 הרוגים‏[2] 
תרשים הקרב מהמחלקה להיסטוריה, האקדמיה הצבאית של ארצות הברית
המערכה הייתה בצפון האגם, כפי שנצפה בתמונה. הצבא הרומאי נכנס למלכודת באמפיתיאטרון טבעי, כאשר האגם סגר עליו מדרום וחורשות העצים, בו הסתתר צבא חניבעל היה ממזרח וממערב. הזרוע השמאלית של צבא חניבעל היה במקום בו שוכנת היום העיר טאורו סול טראסימנו (Tuoro sul Trasimeno)

קרב טראסימני (21 ביוני 217 לפנה"ס) היה הפסד רומאי במהלך המלחמה הפונית השנייה, בין הרפובליקה הרומית בהנהגת הקונסול גאיוס פלאמיניוס לבין קרתגו בהנהגת חניבעל. הקרב התרחש בצפון אגם טראסימני באזור העיירה טואורו סול טראסימנו (Tuoro sul Trasimeno)‏[3] והיה אחד המארבים המוצלחים והגדולים בהיסטוריה הצבאית.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרומאים, מובהלים והמומים מהתבוסה של טיבריוס סמפרוניוס לונגוס בקרב טרביה, החלו לפעול מיידית נגד האיום החדש מהצפון. סמפרוניוס חזר לרומא והסנאט הרומי החליט לבחור קונסולים חדשים בשנה שלאחר מכן בשנת 217 לפני הספירה. הקונסולים החדשים היו גנאיוס סרוויליוס גמינוס וגאיוס פלאמיניוס. הסנאט קבע כי סרוויליוס יתפוס את מקומו של פובליוס קורנליוס סקיפיו ויקח פיקוד‏[4] על צבאו, בעוד פלאמיניוס מונה להוביל את שארית צבאו של סמפרוניוס. מאחר ששני הצבאות היו חלשים בשל התבוסה בטרביה, גויסו ארבעה לגיונות חדשים. כוחות חדשים אלו, יחד עם שרידי הצבא לשעבר, חולקו בין שני הקונסולים.‏[5] לאחר קרבות טיקינוס וטרביה, צבאו של פלאמיניוס פנה דרומה כדי להכין הגנה ליד רומא עצמה. חניבעל באופן מיידי הלך בעקבותיו, אך צבאו צעד מהר יותר ועד מהרה עבר את הצבא הרומאי. פלאמיניוס נאלץ להגביר את מהירות צעדת חייליו על מנת להילחם בחניבעל לפני הגיעם לעיר. כוח נוסף תחת סרוויליוס היה עתיד להצטרף אל פלאמיניוס.

לפני שזה יכל לקרות, חניבעל משך את כוחו של גאיוס פלאמיניוס לקרב, באמצעות החרבת האזור אליו פלאמיניוס נשלח להגן. פוליביוס כתב שחניבעל חשב כי יוכל למשוך את פלאמיניוס לקרב, וכי פלאמיניוס לא יוכל לשאת בסבלנות את המראה של חורבן ארצו. במקביל, ניסה חניבעל לגרום לניתוק בין רומא לבעלי בריתה, בכך שהוכיח כי הרפובליקה הייתה חסרת אונים מכדי להגן עליהם. עם זאת, פלאמיניוס נשאר פסיבי וחנה את צבאו בארצו. כתוצאה מכשלונו לדרבן את פלאמיניוס לקרב, חניבעל צעד באומץ מסביב לאגף השמאלי של יריבו ולמעשה חתך את פלאמיניוס מרומא (ובכך ביצע את תנועת המפנה המכוונת הראשונה בהיסטוריה הצבאית). ולמרות זאת, פלאמיניוס בעקשנותו שמר את כוחו במחנה. חניבעל החליט לצעוד אל פוליה, בתקווה שאולי פלאמיניוס יעקוב אחריו אל שדה הקרב בו הוא בחר.

במועצה רבים ניסו לשדל את פלאמיניוס לבחור בדרך בטוחה, לחכות לשותפו הקונסול (סרוויליוס, שהיה עם צבאו ליד ארימינום), אולם פלאמיניוס, כמו טיבריוס סמפרוניוס לונגוס לפניו, החליט ביהירות ובתאוות כבוד רבה לנהל את המלחמה לבדו. הוא דירבן את כוחותיו לצאת למלחמה בעזרת כריזמתו ונאומו הקצר, כדלקמן:

"אכן, נשב-נא לפני חומות ארטיום, שהרי כאן מולדתנו ותרפינו. יחמוק לו חניבעל מידינו, ישים את איטליה לשמה ותוך חורבן ושריפה תגיע עד לחומות רומא. ובל נזוז אנו מכאן עד שיקראו הסנאטורים את גאיוס פלאמיניוס מארטיום, כשם שקראו לפנים את קאמילוס מן הוֶ‏ויים"‏‏‏[6]

הקונסול אירגן מארב בארטיום עם צבאו בן ה-40,000 איש, אך חניבעל הצליח לעקפו הודות למודיעין שלו, כשנודע לפלאמיניוס שחניבעל עקפו, וששום דבר לא הפריד בינו לבין רומא החל במרדף אחר חניבעל.

הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

המערך הטקטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד חניבעל חלף על פני אגם טראסימני, הוא הגיע למקום מתאים למארב, וכאשר שמע כי פלאמיניוס עזב את המחנה בעקבותיו, החל בהכנות לקרב. מצפון הייתה סדרה של גבעות מיוערות בכבדות. חניבעל חנה לאורך שולי האגם, שם יכל לראות את כל מי שנכנס למעבר הצפוני הצר, והעביר את הלילה בארגון חייליו לקרב. בהמשך המחנה, הוא מיקם חיל רגלים כבד (האיברים, הקלטים, והאפריקאים) ביתרון גובה קל. שם היה להם מספיק קרקע ממנה הם יכלו להסתער מטה על ראש הטור הרומאי באגף השמאלי, כאשר יגיע לעמדה. הפרשים שלו וחיל הרגלים הגאלי הוסתרו בהרים בעומק העמק המיוער, ממנו הרומאים היו עתידים לחדור, כדי שיוכלו במהירות לצאת ולסגור את הפתח, וכך לחסום את נתיב הנסיגה של הרומאים. בהמשך הוא מיקם את שארית כוחותיו במרווחים לאורך הגבעות המשקיפות על השטח, עם הוראות להישאר מוסתרים היטב ביער עד אשר יקבלו סימן לתקוף. בנוסף, בלילה לפני שהקרב החל, חניבעל הורה לאנשיו להצית מדורות בגבעות של טאורו, הנמצאות במרחק ניכר, כדי לשכנע את הרומאים כי כוחותיו היו רחוקים יותר מכפי שהיו בפועל.

אירועי הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם עליית החמה ביום הערפילי יצא פלאמיניוס בראש כוחותיו דרך המעבר הצר, כאשר כל הכוח הרומאי היה סגור בתוך הגיא הורה חניבעל לצבאותיו להסתער על הרומאים. הרומאים - מוקפי הערפל טרם הספיקו להסתדר בלגיונות וכבר ירדו עליהם צבאותיו של חניבעל משלושה כיוונים, שהצליחו להעריך את מיקום בני בריתם לפי הצרחות, האגפים וראש הטור הרומאי הותקפו ראשונים. רוב הצבא הרומאי היה אחוז פחד אך הקונסול גילה אומץ רב בניסיונו לסדר את לגיונותיו הרופפים, מרוב ההמולה נאומו ופקודותיו לא הגיעו לצבא ורבים נטבחו בבלבול עוד לפני שהצליחו לשלוף את נשקם, אחרים נפלו קורבן למשקל ציודם, רבים הלכו לאיבוד בערפל הסמיך ונקלעו בין חטיבות לוחמים.

הבלבול שלט בצד הרומאי שלא הצליח להתארגן לשום פריסה טקטית והוכרח לקרבות יחידים. עד מהרה הצבא הרומאי התפצל לשלושה חלקים, החלק המערבי ביותר הותקף על ידי חיל הפרשים הקרתגים ונאלץ לנוע לעבר האגם, משאיר את שתי החלקים האחרים ללא דרך לסגת. הכוח המרכזי, כולל פלאמיניוס, עמד על שלו, אך לאחר שלוש שעות של לחימה קשה הובס. הקונסול נהרג בידיו של פרש אינסוברי בשם דוקאריס, אך חייליו הנאמנים מנעו את ניצול הגופה‏[7]. לאחר מותו של הקונסול רבים פנו לברוח מהקרב אך טבעו למוות או נפלו קורבן לפרשים הקרתגיים. כ-6,000 איש מכוח החלוץ הצליחו ללחום דרך צבא האויב ולברוח משדה הקרב, אך מהרבעל הצליח לתפוס אותם עם רדת הלילה, גם טיטוס ליוויוס וגם פוליביוס כתבו כי מהרבעל הבטיח להם מעבר בטוח אם יכנעו ויפרדו מנשקם, אך חניבעל מכר אותם לעבדות ללא התחשבות בהבטחה שניתנה.

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חניבעל, הגיח מתוך ניצחון מבריק נוסף, תכנן בהצלחה והוציא לפועל את המארב הגדול ביותר בהיסטוריה‏[8]. חדשות התבוסה גרמו לפאניקה ברומא. קוינטוס פאביוס מאקסימוס נבחר למשרת הדיקטאטור על ידי האסיפה הרומית ואימץ את "האסטרטגיה הפביאנית" של הימנעות מסכסוך, בהסתמך על מלחמת התשה במטרה לרסן את הפולשים, עד אשר רומא תוכל לבנות מחדש את כוחה הצבאי. חניבעל נותר חופשי במידה רבה והחריב את פוליה בשנת 218, עד אשר הרומאים ביטלו את משרת הדיקטטור ובחרו בפאולוס וב-וארו בתור הקונסולים. התוצאה תהיה קרב קאנאי, ההפסד הגדול ביותר שהרומאים יספגו במהלך המלחמה הפונית השנייה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ טיטוס ליוויוס מצטט בספרו "תולדות רומא" XXII.7.2-4, את ההיסטוריון קווינטוס פאביוס פיקטור, שנלחם במלחמה וכתב אודותיה
  2. ^ ליוויוס XXII.7.3-4, מצטט את פיקטור
  3. ^ בעיירה ובסביבתה מוזיאון פתוח המתאר את מהלך הקרב, הכולל מרכז דוקומנטציה והמחשה תיאטרלית בחודשי הקיץ
  4. ^ ליוויוס XXI.64
  5. ^ ליוויוס 21.63
  6. ^ ליוויוס, ספר כ"ב, ג' בתרגום ש' דבורצקי.
  7. ^ ליוויוס, כ"ב, 212
  8. ^ באזיל לידל הארט אסטרטגיה (ניו יורק, 1967)


קואורדינטות: 43°08′22″N 12°06′27″E / 43.13944°N 12.10750°E / 43.13944; 12.10750