קרב יורקטאון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
קרב יורקטאון
Surrender of Lord Cornwallis.jpg

הכניעה הבריטית בעיניו של צייר בן התקופה
עימות:

מלחמת העצמאות של ארצות הברית

תאריך:

28 בספטמבר - 17 באוקטובר 1781

קרב לפני:

קרב יוטאוו ספריגס

קרב אחרי:

קרב אושנט השני

מקום:

יורקטאון, וירג'יניה

תוצאה:

ניצחון אמריקני-צרפתי מכריע

הצדדים הלוחמים
Flag of the United States.svg ארצות הברית
Royal Standard of the King of France.svg צרפת
Union flag 1606 (Kings Colors).svg ממלכת בריטניה הגדולה
מפקדים

Flag of the United States.svg ג'ורג' וושינגטון
Pavillon royal de France.svgהרוזן דה רושאמבו

Union flag 1606 (Kings Colors).svg צ'ארלס קורנווליס

כוחות

8,845 אמריקאים
7,800 צרפתים

9,000

אבידות

אמריקאים:
20 הרוגים, 56 פצועים
צרפתים:
52 הרוגים, 134 פצועים

309 הרוגים
326 פצועים
8,087 שבויים

קרב יורקטאון – הקרב הגדול האחרון של מלחמת העצמאות האמריקנית. נערך בעיר יורקטאון שבמדינת וירג'יניה, מה-28 בספטמבר עד ה-17 באוקטובר 1781. הקרב הסתיים בניצחון של כוח אמריקני-צרפתי משולב, בפיקודם של הגנרל האמריקני ג'ורג' וושינגטון והרוזן הצרפתי ז'אן-בפטיסט רושאמבו, על כוח בריטי בפיקודו של הגנרל צ'ארלס קורנווליס. כניעת הצבא הבריטי הובילה לסיומה של מלחמת העצמאות האמריקנית.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

ושינגטון ורושמבו נפגשו בקונטיקט ב-22 במאי 1781, והחליטו לתקוף את הצבא הבריטי בעיר ניו יורק, שמנה כ-10,000 חיילים בפיקודו של המפקד הבריטי העליון, הגנרל הנרי קלינטון. ב-14 באוגוסט נודע לוושינגטון שכוח ימי צרפתי גדול, בפיקודו של האדמירל פרנסיס גראס, נמצא בדרכו למפרץ צ'ספיק שבוירג'יניה. וושינגטון ורושמבו החליטו לתקוף את הצבא הבריטי ביורקטאון, שמנה כ-7,000 חיילים בפיקודו של קורנווליס. חייליו של קורנווליס היו מותשים מקרבות במושבות הדרומיות, והגיעו ליורקטאון במטרה לנוח ולאסוף אספקה מספינות הצי הבריטי.

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ושינגטון הצעיד את צבאו לכיוון ניו יורק והציב כ-2,500 חיילים באזור העיר, במטרה להטעות את הבריטים. ב-21 באוגוסט וושינגטון הצעיד את צבאו דרומה, ובמקביל התקרב האדמירל גראס עם 28 ספינותיו למפרץ צ'ספיק.

ב-5 בספטמבר נערך הקרב הימי במפרץ צ'ספיק (קרב צ'ספיק), שבסופו הביס הצי הצרפתי את הצי הבריטי.

ב-28 בספטמבר הגיע הכוח האמריקני-צרפתי שמנה כ-17,000 חיילים ליורקטאון, הטיל עליה מצור והחל להפגיז אותה. ב-17 באוקטובר הגנרל קורנווליס ביקש להיכנע, וב-19 באוקטובר נחתמו מסמכי הכניעה הרשמיים. כ-7,000 חיילים בריטים נשבו - כרבע מכמות החיילים הבריטים שהוצבה ביבשת אמריקה.

בעקבות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי הקרב נערכו קרבות קטנים נגד הצבא הבריטי, ששלט בנמלים בניו יורק ובצ'ארלסטון. בעקבות הכניעה התפטר ראש ממשלת בריטניה, פרדריק נורת', והממשלה החדשה החליטה להפסיק את המלחמה באמריקה. ב-3 בספטמבר 1783 בריטניה חתמה על חוזה פריז, בו הכירה בקיומה של ארצות הברית והתחייבה לסלק את כוחותיה מאמריקה.


מערכת יורקטאון במלחמת העצמאות של ארצות הברית

מערכת יורקטאוןקרב ווטר קריקקרב קייפ הנריקרב בלאנדפורדקרב ספנסר אורדינריקרב גרין ספרינגקרב צ'ספיקהמצור על יורקטאון

בוסטוןקנדהניו יורק וניו ג'רזיסרטוגהפילדלפיההחזית המערביתהחזית הצפוניתהחזית הדרומיתיורקטאוןהמערכה הימית